השר רפי פרץ וטיפולי ההמרה סיפקו את המנה היומית שהציבור צורך. היכונו לביאת הזעזוע הבא. כל יום נולד אחד שמאחד את העם ומוליד פוסטים מאוד נזעמים (תראו אותי, מי בא לאמא..). התמכרנו.

אנחנו קמים בבוקר ומחפשים מנה במקלדת רוטטת, על מי נופלים היום? ממי נזדעזע? אבל יש זעזוע ויש זעזוע. תלוי במזועזע.

ביבי מזדעזע כמו ילד. צעירה נאנסה? הוא תובע מהשמאל לגנות, בכל זאת, החשוד פלסטיני. חייל יורה למחבל גוסס בראש? הוא מתקשר לאבי היורה ומחזק אותו. זה מרגש את העם.

יש סערות שיוציאו אותנו מהבית עם שלט יצירתי, הפגנות למען להט"בים, צעירים נגד סגירת מסיבות, סטודנטים נגד… אה, לא. הסטודנטים במבחן נצחי באזרחות. הם כל הזמן נכשלים בו.

הפגנות נגד גזענות כלפי יוצאי אתיופיה, שזו הפגנה קבועה בחסות הגזען התורן. אם כי אליה וקוץ בה – מתברר שסגירת כבישים זה לא כיף לעם. 'הם איבדו אותי', התלונן העם. לא, כי קודם היית שם בשבילם.

יש הפגנות נגד גננות מתעללות בגלל גננת מראש העין. באחת מהן עלה מיצג-התעללות ובו הדגימו שתי מפגינות יצירתיות את ההתעללות בצליל ואומר, בהשראת סרטוני דאעש.

זו מושכת בשיער ומטלטלת וזו על הברכיים, צועקת ובוכה, וברקע מבארת המנחה את המיצג להמון הנסער. ראש הממשלה הבטיח מה שכבר הבטיח ושכח. הגננת תישכח מלב. פני הציבור לזעזוע הבא.

בחודש שעבר בוטל כתב אישום נגד מחמוד קטוסה, פלסטיני שהיה עצור חודשיים בחדש לאונס ילדה בת 7. נסו להיזכר. העיתונות העצימה את הזעזוע, פרטים מתסיסים נערמו והרשת נשטפה נאצות גזעניות ואיחולי מוות יצירתיים ל'מחבל הערבי'. נתניהו וארדן הזדעזעו פוליטית,

מה עוד חדש? בינתיים בוטל כתב האישום נגד קטוסה בקול ענות חלושה. ראש הממשלה דפדף את הזעזוע לקורבן הבא שישרת את מטרותיו. הסתה נגד מיעוט היא קלף מנצח בחירות. חזקת החפות שמורה רק לחשוד מורם מעם ששמו נתניהו.

מעשי אונס והטרדה מינית נמשכים, אבל אם החשודים לא מושכים קהל מזועזע, הקורבנות יישארו כיתה אלמונית. בתוך זה יש צביעות גדולה ביחס הציבור למעשי נבלה, זו שוכנת גם בנו, התקשורת רק משקפת אותה, ויש 'מדרג' זעזוע שקובע את ההתייחסות לעבירה.

זה תלוי. העיקרון פשוט ויש לו השלכות. הזעזוע הציבורי, שלא פעם נשלט מלמעלה, משפיע גם על בית המשפט. בתוך עמו הוא יושב. תלוי מי חזק יותר, זה שלמעלה או זה שלמטה. על אותה עבירה מושתים עונשים שונים. לעתים הפער ביניהם עצום. תלוי בתהודת הזעזוע. ולא לכולנו יש מנדלבליט.

כאשר מדובר ב'סתם' פושע אלמוני וחסר יחוד, כמו גזע, בולטות תקשורתית או מעמד כלכלי, הוא יישאר אלמוני ויישפט הרחק מהעין הציבורית, כל הלוחמות\ים החברתיות\ים הגדולות\ים יזדעזעו בשקט בבית.

ילדות נאנסות בסתר אם האנס הוא סתם מורה יהודי מצפת. שרפה היא סתם שרפה אם אין חשוד ערבי, שאז יכריזו נתניהו והשר ארדן על טרור הצתות. אם עץ נשרף ביער – יהיה זעזוע אם החשוד לא ערבי?

תקרית עם שוטרים באום אל חירן תהפוך לפיגוע דריסה, שיחזיר את המופע המצליח של נתניהו וארדן, אבוט וקוסטלו של הפוליטיקה.

אם שוטר נדרס בפינוי – יהיה זעזוע אם הדורס לא ערבי? ואם הערבי לא דרס אבל מת, האם חייו שווים משהו? והאם ראש הממשלה והשר לביטחון פנים יתנצלו? והאם הצחקתם אותם.

מצד שני, וזה וואחד צד שני, המון המפגינים יישאר בבית בהפגנות פוליטיות. למה לו פוליטיקה עכשיו? וחלאס עם הפגנות נגד נתניהו, אנחנו בדיוק מסתכלים לצד השני. ראש ממשלה חשוד בשוחד, מרמה והפרת אמונים זה לא מזעזע, זה משעמם, תביאו זעזוע מאחד.

מדובר בכלים שלובים, הפוליטי, החברתי והעדתי. הא בהא תליא. אנחנו מתבוססים בביצה צינית עלובה. כשהיא רועדת יש לה שיקולים משלה והיא עובדת כמו שעון, רוקדת לצלילי חליל ציני מתוזמר. תראו, הנה רפי פרץ. שמעתם מה אמר? מזעזע.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

מתוך 66,221 עולים שהגיעו לישראל ב-1997, מרביתם עלו מברית המועצות  לשעבר. 2,057 מהם באו מארצות הברית. הם היו משכילים מהממוצע וצעירים ממנו. לפי מחקרים על מניעי עולים, הקבוצה הקטנה הזו הייתה יותר אידאולוגית מהאחרות. עולים בעליות אחרות הושפעו יותר משיקולים כמו ביטחון אישי ומצב כלכלי, בעוד שהאמריקאים ויתרו על מנעמי ארצם כדי לממש זהות יהודית בארץ האבות.

בין העולים אז, לפני 28 שנים, היה צעיר יליד פלורידה ושמו רון דרמר. קליטתו הייתה מוצלחת מאין כמוה. תוך זמן קצר הוא מצא את עצמו מייעץ לבכירים בירושלים, ובהמשך ייצג את מולדתו המאומצת בארץ הולדתו – שלוש שנים כציר כלכלי של ישראל בוושינגטון ובהמשך שמונה שנים כשגריר שם.

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות בריה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.

נאום ביטול הבחירות כבר נכתב. לא צריך לחפש ב"בילד" הגרמני ולא ב"וושינגטון פוסט" או ב"ניו יורק טיימס" שידליפו. ממש לא. עמית סגל, אתה יכול לנוח.

כמו בנאום הכפכפים השבוע, בנימין נתניהו כבר ישבץ בתוך אותו נאום את הטקסטים הפסיכודליים המוכרים ויעטר בכמה משפטי סלוגן קליטים, בהם יודיע כי אי אפשר לקיים בחירות בשעה שחיילנו הגיבורים נלחמים במלחמת התקומה על הישרדות מדינתנו האהובה.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.