הפוליטיקה האמריקאית נשלטת על ידי שתי מפלגות זמן כה רב שקשה לדמיין משהו אחר. העולם כמרקחה, אבל בארצות הברית הדמוקרטים והרפובליקאים בשלהם, נלחמים על תנודות קלות של הבוחר בקומץ מדינות תחרותיות.

עם זאת, מי שיתבונן יותר מקרוב יגלה שלוש תנועות אידאולוגיות, לא שתיים: שמאל פרוגרסיבי, מרכז מתון וקצת שבע, וימין לאומני. הקבוצה השלישית נבנית כבר כמה עשורים מייאוש כלכלי ומתח בין-גזעי והיא גוייסה באופן מבריק וטוטלי על-ידי דונלד טראמפ.

מי שיתבונן יותר מקרוב יגלה 3 תנועות אידאולוגיות, לא 2: שמאל פרוגרסיבי, מרכז מתון ושבע וימין לאומני. הקבוצה ה-3 נבנית כבר כמה עשורים מייאוש כלכלי ומתח בין-גזעי והיא גוייסה באופן מבריק וטוטלי על-ידי טראמפ

השבוע זה הוצג שוב לראווה כאשר נציגיה מהמפלגה הרפובליקאית מנעו בסנאט את הרוב המיוחס שהיה דרוש כדי להרשיע את טראמפ במשפטו על ההסתה שקדמה לפרעות בבניין הקפיטול לפני כחודש (נגד הסנאטורים עצמם!).

המשפט בסנאט עמד בסימן של תסיסה לא קטנה במפלגה, שרבים מראשיה היו שמחים להפטר לעד מטראמפ על ידי הרשעתו.

אבל הם גם מעריכים שהטראמפיזם לא יימחק בקלות. כל הסקרים מראים שרוב המצביעים שלהם מאמינים בנרטיב השקרי של הבחירות הגנובות שטראמפ מקדם מאז הבחירות. הקבוצה הזו כנראה תתכווץ מעט, אך תשאר כשליש מהציבור – כלומר רוב בקרב השמרנים. והם מוכנים פשוט לשרוף את המועדון – די כמו אצל הביביסטים בישראל. ההסטוריה תרשום ש-43 מתוך 50 הסנטורים של המפלגה לא העזו להתייצב נגד הנשיא לשעבר. אין דרך לייפות את זה: לא אכפת להם משום דבר מלבד שלטון; שוב, כמו אצל  הביביסטים בישראל.

לא כל כך הרואי מצד הסנטורים, אבל הגיוני אלקטורלית.

יש אמריקה אחרת – דינמית וחדשנית ועדיין מובילה את העולם בקדמה מדעית וטכנולוגית. היא מסוגלת להפעיל עוצמה רכה בחוכמה מסויימת, וכלכלתה יצרנית ותוססת. אבל כל זה רחוק מאוד מהפוליטיקה, שם הכל משותק.

• האמריקאים סובלים משיעור מקרי המוות מירי נשק חם הגבוה ביותר בעולם המפותח; רוב האזרחים מבקשים שינוי בדמות פיקוח על הנשק, ובלי מפץ אין סיכוי שזה יקרה.
• לעשרות מיליונים אין ביטוח בריאות בסיסי; הרוב רוצה את מה שיש לכל ישראלי ובריטי, ואין סיכוי שזה יקרה.
• יש שם את אי-השיוויון החמור בעולם המפותח; הרוב רוצים רפורמות מתונות במיסוי שיטפלו בזה, לשווא.
• הרוב גם לא מכחיש את ההתחממות הגלובלית אך נדרש לסבול מנהיגים שעושים זאת, מביכים את עצמם ואת עמם ואף מסכנים את עתיד האנושות.
• יש בארה"ב את משבר חובות הסטודנטים היחיד בעולם – מונח שהיה נחשב ג'יבריש ממש בכל מקום אחר, ואין מי שיתקן.

נדרש שינוי, ושינוי יכול לבוא אם הפוליטיקה תתיישר לפי החברה על שלושת זרמיה.

רוב רפובליקאי מוכן לשרוף את המועדון – די כמו אצל ביביסטים בישראל. ההסטוריה תרשום ש-43 מתוך 50 הסנטורים במפלגה לא העזו להתייצב נגדו. אין דרך לייפות את זה: לא אכפת להם דבר מלבד שלטון, כמו אצל  ביביסטים בישראל

מפץ פוליטי המשקף את המציאות יתקל במכשולים רבים, משיטת הבחירות ועד לפטאליזם בקרב הבוחרים המותשים. אבל אפשר לזהות את הניצנים בדיווחים על קבוצות רפובליקאים שעוזבים את המפלגה, לאחר שהבינו לאן נושבת הרוח.

בתרחיש מסויים לתופעה הזו יש פוטנציאל להרעיד את אמות הסיפים ולהוות תיקון גדול עבור מעצמה שנקלעה למצב המניב יאוש עמוק מהפוליטיקה ומהדמוקרטיה.

טראמפ איים להקים מפלגה בדלנית (דבר שהיה מנרמל במשהו את הרפובליקאים המקוריים), אבל לאור תוצאות משפטו יותר סביר שימשיך לבחוש במפלגה הרפובליקאית עצמה. הוא ישגע את כולם ואם לא יורשע בעברות פליליות אולי גם ירוץ שוב ב-2024.

התרעלת שלו – ואיתה הכתם על המפלגה הרפובליקאית כולה – ישארו עד אשר יעבור זעם הגלובליזציה והטכנולוגיה והשינויים הדמוגרפים שהופכים את אמריקה לחברה מגוונת ורב-גזעית. עד שהלבנים העניים יירגעו, פחות או יותר.

עד אז, מה אמור רפובליקאי מהזן הישן והמיושב לעשות? האם למיט רומני ודומיו באמת יש יותר במשותף עם הטראמפיסטים מאשר עם הנשיא ביידן?

התשובה היא"לא" נחרץ. לרובם אין כל רצון להכחיש את שינויי האקלים, הם יסכימו להגבלות עח הסחר בנשק, הם אינם חפצים בביזיון ביטוח הבריאות, וגם אינם מבקשים לאסור הפלות.

מה שהשאיר אותם עד כה במפלגה הרפובליקנית היה נאמנות, תקווה שטראמפ הוא שלב חולף ואנטיפתיה כלפי השמאל הפרוגרסיבי. האחרון מעצבן מצביעים רבים משני הצדדים שלא חושבים ש"מגדר הוא קונסטרוקט", שאוניברסיטאות צריכות להיות מרחבים בטוחים מפני איתגור רגשי, ושזהות קבוצתית מגדירה לחלוטין את האדם וזכויותיו להתבטא בעניין כלשהו. הם לא חושבים שבדיחה מטופשת אמורה לגרום לך להיות "מבוטל/ת".

מה אמור רפובליקאי מהזן הישן והמיושב לעשות? האם למיט רומני ודומיו  באמת יש יותר במשותף עם הטראמפיסטים מאשר עם הנשיא ביידן? התשובה היא "לא" נחרץ

לפי הערכות כשליש מתומכי המפלגה הדמוקרטית גם הם חוששים מהפרוגרסיבים; השבוע ליברלים שמאמינים בחופש ביטוי צפו בבעתה בעוד עיתונאי שנזרק מה"ניו יורק טיימס" בבושת פנים כתוצאה מאימת אספסוף הטוויטר. התגלה איזה דבר אידיוטי שאמר – בלי שום כוונה רעה – לפני שנים.

ביידן, מתוקף הסנאט החצוי 50-50, אך גם בגלל אופיו, כנראה ימשול כאיש מרכז. לא קשה לדמיין את הזרוע הפרוגרסיבית של מפלגתו מאבדת סבלנות ועוזבת ברעש גדול. וזה יקל מאוד על ייבוא הפליטים הרפובליקאים.

מפלגה דמוקרטית ממורכזת, מחוזקת בזרם של רפובליקאים לשעבר ונטולת השמאל הקיצוני, עשויה לזכות ברוב טבעי ברוב חלקי הארץ הענקית ולשבור את הקפאון. במצב כזה אפשר יהיה לטפל סופסוף בנושאים הבוערים.

זה ינטרל את הכוחות שמשטים ברוב האמריקאי הסביר בתרגילים אין קץ, משרטוט מגמתי של אזורי בחירה עד מניעת הצבעת מיעוטים, הסתה ושקרים, פילוג גזעי, ועוד כהנה וכהנה תכסיסים אפלים.

עם קצת מזל אולי אפשר יהיה גם לשנות את שיטת הממשל המתגלה היום במערומיה. רוצים דוגמא? לצורך הבחירות בסנאט ולנשיאות, מצביע אחד בוויומינג שווה 70 בקליפורניה. וזה רק המקרה הקיצוני ביותר.

השיטה הנוכחית, כמובן, לא עושה חסד עם ריבוי מפלגות, משום שכל המדינות פרט לשתיים מעניקות את כל האלקטורים לצד המנצח – דבר המעניש פיצולים. מפלגה שלישית גורעת קולות מהמפלגה הגדולה הקרובה אליה ביותר ומסתכנת בהעברת השלטון לצד השני.

זה מה שעשה טדי רוזוולט בשנת 1912, כשהוא פיצל את ההצבעה השמרנית, מנע מוויליאם טאפט בחירה מחדש והעניק נצחון לוודרו ווילסון. כך רוס פרו העניק להסטוריה את ביל קלינטון ב-1992 וראלף נאדר נתן לנו את ג'ורג' וו. בוש ב-2000, שנה שהתגלה בה באמת באג, אבל בכלל לא ממוחשב.

מפלגה דמוקרטית ממורכזת, מחוזקת בזרם של רפובליקאים לשעבר ונטולת השמאל הקיצוני, עשויה לזכות ברוב טבעי ברוב חלקי הארץ הענקית ולשבור את הקפאון. במצב כזה אפשר יהיה לטפל סופסוף בנושאים הבוערים

מפץ הוא אפשרי רק כאשר אחת המפלגות הגדולות יורדת לחלוטין מהפסים. אני לא מקל ראש ברף הגבוה. אבל שלא יהיה ספק: זה מה שקורה בימים אלו אצל ידידתנו הגדולה.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com