בפוסט הקודם שאלתי (ועניתי) מיהו ימני ומדוע מבחינתי הלאומנות היא הבעיה הגדולה ביותר. טענתי שימין משמעו צמצום מושג ה"אנחנו", וכי הסכנה בכך היא השיסוי הפנימי בין חלקי אוכלוסיה. אם כך, נשאלת השאלה מה בדיוק גורם לצמצום המסוכן הזה ב"אנחנו".

זו הכימיה, אידיוט

אהבה ושנאה אלו מנגנונים של רגש, ורגש הוא עניין של כימיה. אנו נוהגים להתייחס לגוף ולמוח שלנו במונחים טכנולוגיים המוחשיים לנו, כאל מכונות ממוחשבות, אך למעשה יותר מהכול גוף האדם, והביולוגיה בכלל, הם מפעל של כימיה מטורפת. כימיה היוצרת ומניעה ובסוף גם הורגת אותנו, והרגשות הן חלק מכך. רגשות במהותם הם לא יותר מפרצי הורמונים המופרשים במוחנו ומייצרים לנו מטרות ומניעים אותנו לפעולה. כשאנחנו שמחים – זו כימיה, כשאנחנו עצובים – זו כימיה, כשאנחנו רעבים – זו כימיה, כשאנחנו שבעים – זו כימיה. וכן, גם כשאנחנו אוהבים/שונאים, בבסיס זו כימיה.

ישי גבריאלי הוא כלכלן בהכשרתו. בין היתר שימש כמרצה במכללה החברתית כלכלית וכתב את הספר "התיאומוניטריזם" על היבטים דתיים בתורת הכלכלה. בעברו הרחוק יותר היה כתב וחבר מערכת בשבועון "כספים" וכן כתב טור בגלובס וקצת בידיעות אחרונות. נהנה לכתוב על מגוון נושאים רחב וכיום מחזיק בלוג בשם "צוקרלך גשפטן" https://zuckerlechgescheft.wordpress.com/ בו הוא כותב מדי םעם על נושאים שמעניינים אותו.

הנה נפטרנו מחום הקיץ המתיש ושוב הגיע סתיו מענג, שאמור היה כבר להתחלף בחורף אך נראה שזה מתמהמה. האוויר הצטלל ואפשר כבר לשאוף את הניחוח הדק שלאחר הגשם. ממטרות העוז שהגיעו אחרי הגשם הראשון הותירו אחריהם אוויר רווי ריח גשם כמעט ממכר. אבל הפעם קשה לחגוג את הקרירות ואת הקסם הסתווי, בגלל העצב, הבלבול, תחושות הכאוס, החרדות, הלחצים.

גם במלנכוליה הקלה הנלווית כתמיד לסתיו יש נעימות כלשהי. ואני נזכרת איך שמעתי לראשונה את אריק איינשטיין. הייתי אז בת בגיל 15 16. נדמה לי ששירו הראשון ששמעתי היה "רוח סתיו" עם המילים שחיבר יחיאל מוהר והלחן של יוחנן זראי. השיר הזה חוזר אלי מדי שנה בהגיע הסתיו.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.

באחד הסקרים האחרונים על התאמה לראשות הממשלה, עלה שרק כרבע מהבוחרים וכמחצית ממצביעי הליכוד סבורים שהבנימין הנוכחי, נתניהו, יותר מתאים מהשני. גנץ, לעומתו, זוכה לתמיכת מחצית הציבור, כפול מראש הממשלה המכהן.

אין פלא שאלו המספרים של גנץ – בתקופה קשה אנשים מחפשים תקווה ושינוי. אך אני מנסה להבין מה עובר בראש של אותו מעט יותר מרבע מהציבור שעדיין חושב שנתניהו הכי מתאים לתפקיד. מה לדעתו עשה המכהן, שמצדיק נאמנות כזו?

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות להאחר התפרקות ברה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.