אנחנו אוהבים לקרוא רכילות. אנחנו לא אוהבים לקרוא על תקציב. כסף זאת מילה "גסה". לא מדברים עליה. בכל זאת אני חושב על כסף.

כאשר פורסם כי צעירה ישראלית עברה לסוריה מרצונה ובארץ החליטו להחזירה "מסיבות הומניטריות", זה עורר תמיהה. התמיהה גברה כאשר פורסם שישראל מוכנה לקנות מרוסיה מיליוני חיסונים נגד קורונה. כאלה שאף אחד במערב לא היה מוכן לקנות אותם. התחלתי לחשוב על פי הנחייתם של העתונאים בוב וודוורד וקרל ברנשטיין: "לך אחרי הכסף". כך אמרו כשחשפו את מעשיו של הנשיא ניקסון והביאו לפיטוריו. לדעתי, מישהו למד היטב את הלקח של "אין תקציב" ועשה בו שימוש לרעה.

כשצעירה ישראלית עברה לסוריה מרצונה ובארץ הוחלט להחזירה "מסיבות הומניטריות", זה עורר תמיהה. התמיהה גברה כשפורסם שישראל מוכנה לקנות מרוסיה מיליוני חיסונים נגד קורונה, שאיש במערב לא היה מוכן לקנות

אתחיל קצת קודם. בעיצומה של מגפת הקורונה ניהל ראש הממשלה שיחות טלפון בהולות ודחופות בשעת לילה מאוחרת עם מנכ"ל פייזר. אלברט בורלא הוא וטרינר ומנהל עסקי של החברה, שנולד בסלוניקי והיום הוא יהודי אמריקאי. כתוצאה מאותן שיחות ישראל קיבלה מנה גדולה של חיסונים נגד קורונה בזמן שמדינות אחרות עדיין ממתינות לחומר הזה. האם לבו החם של מנכ"ל פייזר הוליד את המחווה? לי נראה שהיה כאן שיקול כספי. ישראל, מסתבר, משלמת בעד החיסון כפליים מאשר מדינות האיגוד האירופי. כלומר, מנכ"ל החברה עשה שיקול כלכלי. החברה שלו תקבל יותר כסף.

מנכ"ל פייזר, יהודי אוהד ישראל, דפק לנו חתיכת מחיר pic.twitter.com/FSFIVbNaud

— listein (@Lihistein) December 25, 2020

משום מה, לקח זמן לפרסם בארץ כמה נשלם בעד החיסונים. העיקר שהציבור מקבל אותם בחינם, אז למה להתעניין בשאלה בכמה כסף מדובר? כן, כסף. למה להתעניין מי החליט על ההוצאה? זה סוד.

התחלתי לחשוב על הכסף ולא על גורמים הומניטריים או אחרים. כסף. תקציב, זאת מלה של כלכלנים. אדם מן היישוב אינו עוסק במלים כאלה. למי איכפת מתקציב – יש תקציב, אין תקציב. אבל זאת טעות. בישראל אין תקציב מזה יותר משנתיים. זה לא מקרה. יש מי שמוצא עניין בהיעדר התקציב ויש סיבה ומטרה לכך.

נחזור להחזרתה של הצעירה המוזרה. היא יצאה לסוריה מרצונה הטוב. את שמה אסור היה להגיד מטעמי צנזורה. אבל ממקורות זרים התגלה שראש המטה לביטחון לאומי, מאיר בן שבת, נסע במיוחד למוסקבה כדי להביא אותה.

נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, ידידנו הנערץ, ידע לעשות עיסקה. כסף. כן. הוא הצליח למכור לישראל מיליוני חיסונים (שאיש לא רצה לקנות) כדי לתיתם לסוריה, אויבתנו ובת חסותו. מישהו ביקש שלא לפרסם בכמה מדובר. הוטל על כך איסור צנזורה. לעניות דעתי, לא פוטין ביקש לאסור את הפרסום אלא דווקא בישראל ביקשו להטיל חיסיון.

שגריר סוריה ברוסיה, על רקע הדיווחים על מימון ישראלי לחיסונים עבור משטר אסד: "מוסקווה תספק לנו חיסונים בחינם"@kaisos1987

— כאן חדשות (@kann_news) February 23, 2021

המשכתי לחשוב על הכסף. כן. על היעדר התקציב. מסתבר שזאת לא טעות אלא מדיניות. בהיעדר תקציב, כשמוסדות המדינה לא מתפקדים, יכול מישהו להחליט על חלוקת כסף. לא רק למען שחרורה של צעירה אלמונית, אלא לחלק כסף – 750 ₪ לכל אזרח במדינה. כולל אותי, שאינני נזקק כלל. יכול מישהו להציע חלוקת כספים לפני הבחירות. לא צריך אישורים.

בהיעדר תקציב, כשמוסדות המדינה לא מתפקדים, יכול מישהו להחליט על חלוקת כסף. לא רק למען שחרורה של צעירה אלמונית, אלא לחלק כסף – 750 ₪ לכל אזרח במדינה. כולל אותי, שאינני נזקק כלל

בהעדר תקציב אפשר לחלק מענקים למי שצריך ולמי שלא צריך, והכל נעשה בלי בדיקה, בלי לימוד הנושא ובלי אישורים של גורמי שלטון מיותרים. מחליט מי שיכול להחליט בהיעדר תקציב. מי שהחליט שלא יהיה תקציב.

מוזר לי שאדם שאין לו ארנק ואין לו כרטיס אשראי יכול להוציא בחופשיות כזו את כספי הציבור. הציבור איננו עוסק בזה, כי זאת מלה מרגיזה או לא מעניינת – תקציב. זה נשמע כמו כסף של אחרים.

יאיר דקל הוא עתונאי, פנסיונר בטלן שאין לו זמן. כותב להנאתו דברי אמת.