תמיד כשמדברים על מדיניות ממשלתית מבולבלת, הנטייה הטבעית היא לחפש למה זה קרה. למה זה קורה. כלל האצבע האולטימטיבי הוא חוסר תיאום, העדר חשיבה מתכללת, אפילו נטייה לתחרות תוך ממשלתית. אגב מדובר בתכונות אישיות של מנהיגים ומקבלי החלטות.

על התחלואה הגואה אל מול החיסונים המואצים כבר דיברנו אינספור פעמים ונתפלל שאנחנו לא לקראת סגר רביעי. אני אומר "תפילה", כי זה הפתרון היחיד שנותר לי כשאני מביט מהצד ובוחן את החלטות הממשלה ואת התנהגות הציבור. כמו שאמרתי לא בכך אדון ברשומה הנוכחית.

כמו כולם, אנו שומעים בכל רגע את מקבלי ההחלטות כשהם דוחקים בכולם להתחסן כדי שיהיה חיסון עדר. בתוך כך מזמן ראש הממשלה מנהיגים מהעולם לשתף פעולה עם ישראל בנושא החיסונים וקורא לתאגיד פייזר להקים מפעל לייצור החיסונים בישראל. קריאה ראויה ומובנת מאליה כשמדברים גם על פיתוח הכלכלה הישראלית ויצירת ביטחון ליצירת חיסונים בישראל.

עד כאן רעיון נפלא, אלא שלפתע נתקלתי בידיעה קטנה של ניר דבורי מערוץ 12, שמבשר לנו כי:

"במכון הביולוגי נערכים לשלב האחרון של הניסוי בו ישתתפו 30 אלף בני אדם. מדינות מאסיה, אפריקה ודרום אמריקה פנו לישראל בבקשה לקיים את המשך הניסוי בשטחן ואף הציעו להשתתף בעלויות הפיתוח".

מהידיעה עולה שגם התוצאות לא מאכזבות. החיסון הישראלי מתגבר על המוטציות מבריטניה ומדרום אפריקה. כאמור כשקראתי בעיון פעם נוספת את הכתבה הבנתי שהמכון קיבל זריקת עידוד ממדינות באסיה ובדרום אמריקה. הן התנדבו לסייע במתנדבים, בסיוע כספי ואפילו בהתחייבות שאת התרופה ניתן יהיה לייצר אצלם ולחסוך למכון הממשלתי את עלויות הייצור.

הידיעה מדהימה ומדגימה את דרך קבלת ההחלטות, כמובן נקבל הסברים מנומקים למשעי למה ממשלת ישראל לא התנפלה על המכון הביולוגי והרעיפה עליו כל שקל או דולר שהוא צריך כדי להשלים את המשימה. כמובן נקבל הסבר למה המכון זקוק לעזרה כספית ממדינות זרות כדי להשלים את המשימה. אבל לא נקבל הסבר, כנראה אף פעם, למה הרעפנו משאבים כספיים על פייזר, כולל נתונים יקרי ערך על הצלחת הניסוי שנערך בתושבי ישראל.

הידיעה מדגימה את דרך קבלת ההחלטות. למה ממשלת ישראל לא התנפלה על המכון הביולוגי והרעיפה עליו כל שקל להשלמת המשימה, כשכל המשאבים הכספיים הלכו על פייזר, כולל נתונים יקרי ערך על תושבי ישראל

במילים אחרות נידבו אותנו אזרחי ישראל להסתייע ולסייע לחברת פייזר האמריקאית ולא למכון הביולוגי, שכנראה אוצר בתוכו ידע ששווה הון, ידע שהוא חלק מהעוצמה של מדינת ישראל.

ממשלת ישראל שילמה על פי הידוע 40 דולר על כל מי שמתחסן וסיפקה ידע בלי שמות ופרטים אישיים על השפעות החיסונים. אני אפילו לא מזכיר אתיקה ומוסר. מדבר בשפת מקבלי ההחלטות, שאמורים להיות מוכווני משימה ומשאבים.

האם בתחילת מרוץ פיתוח החיסונים המכון הביולוגי קיבל את מה שהוא היה צריך? האם המכון קיבל את הרוח הגבית מראש הממשלה כפי שנתן טראמפ לפייזר? אין לי מענה, אני רק יודע שהמכון נדחק בתחרות ואני לגמרי לא בטוח שבגלל היעדר היכולת של המדענים והמדעניות. אני בטוח שמדובר במקצוענים.

זה נושא שחייב להיבדק לעומק. לא כדי להעניש אלא ללמוד, לנצל הזדמנויות כלכליות בדיוק כפי שעשו בהצלחה יתרה תאגידי הענק. יכולנו להיות שחקנים ראשיים בזכות עצמנו, אלה שמייצרים את החיסון ומתחסנים במהירות הבזק אפילו מהר יותר. אגב זה היה מועיל גם למסע יחסי הציבור של נתניהו, אלא שרב הנסתר על הנגלה, כך נראה.

ועוד סוגיה מעניינת: למה ישראל נתנה עדיפות לחברת פייזר ולא לחברות אחרות? כדאי לבדוק את הסוגיה הזאת, לא יזיק לנו.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.