העתיד בביביסטאן: חוסר בטחון וחוסר וודאות

שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ארז חרודי)
ארז חרודי
שלט בהפגנה בבלפור

במדינה דמוקרטית פעולותיו של השלטון מוגבלות על ידי האזרחים באמצעות הבחירות והפרלמנט בו יושבים נציגי האזרחים. הואיל והמדינה הוקמה למען האזרחים, השלטון יעשה ככל שבידו על מנת להפוך את חייהם לנוחים יותר ולהציג את עצמו כאמין יותר במטרה שיבחרו בו שוב.

השלטון ישתדל להציג את פעולותיו בצורה השקופה ביותר, יאפשר לתקשורת לבקר אותו גם כשזה לא נעים לו, וכל זאת כדי להיראות ליברלי פתוח ואמין. הוא ייקח אחריות על הכישלונות וינסה לתקנן, מתוך רצון להטיב עם חיי האזרחים ואיכות חייהם. טובת האזרחים והמדינה תעמוד לפני טובתם האישית של היושבים בשלטון.

אך שילטון דיקטטורי אינו מתעניין באזרחיו, תפקידם לשרת אותו כאמצעי להתבססות שלטונית וכמאגר כלכלי אותו ניתן לנצל על מנת להיטיב עם עצמו ועם מקורביו. הוא רוצה עוד סמכויות, עוד רכוש ועוד כוח. הוא ידאג לשמור לעצמו טווח פעולה כמעט בלתי מוגבל.

אך שילטון דיקטטורי אינו מתעניין באזרחיו. תפקידם לשרת אותו כאמצעי להתבססות שלטונית וכמאגר כלכלי אותו ניתן לנצל על מנת להיטיב עם עצמו ועם מקורביו. הוא רוצה עוד סמכויות, עוד רכוש ועוד כוח

לעומת העצמאות המוחלטת שיש לשלטון, הרי שהאזרחים במדינה דיקטטורית זוכים בחוסר וודאות, התעמרות, שרירותיות ופגיעה בזכויות האדם והאזרח. שלל תהליכים שחלקם נובעים ממגמה מכוונת ואחרים מתוך התעלמות וחוסר אכפתיות הפועלים כדי לצמצם את זכויותיו ולפגוע באיכות חייו:

ביורוקרטיה ועוד ביורוקרטיה

מנהלות, מסמכים וניירת הם לחם חוקו של המנהיג. הביורוקרטיה נובעת מחששם של ממלאי התפקידים להחליט החלטות עצמאיות. חלקם נבחרו בשל קרבתם למנהיג או לאנשיו והם לא מוכשרים ומתאימים לתפקיד ולכן הם מגבים את פעולתם באישורים נוספים. אחרים יודעים שכל טעות ולו האקראית ביותר תעלה להם בתפקידם. פעולותיהם השרירותיות נובעות מאינטרסים של המנהיג, לכן הם צריכים נהלים, ניירות, אישורים ומסמכים שיגבו את פעולתם. ראו את התנהלותן של ועדות החריגים, שלל המסמכים, והסירובים האוטומטים שמקבלים אלו הפונים אליהן. התוצאה היא ריכוז סמכויות כתוצאה מפחד מאיבוד שליטה.

פגיעה בפרטיות

חדירה לחייהם הפרטיים של האזרחים היא שלב חיוני בביסוס כוחו של המנהיג. היא נעשית בדרך כלל בעזרת טכנולוגיות חדשניות (בהתאם לתקופתן), הנותנות למנהיג יתרון על האזרחים ומאפשרות לו למיין אותם לנאמנים אליו, להם ייתן סמכויות ולאלו המסכנים אותו עליהם יש  להשגיח.

ראו את שלל האמצעים שהתפתחו לאחרונה בישראל למעקב אחר האזרחים:

  • מעקב השב"כ אחר הטלפונים הניידים
  • חשיפת תיקים רפואיים תוך התעלמות מהחיסיון הרפואי
  • אפליקציות מעקב מגוונות ואמצעים טכנולוגיים כגון צמידים אלקטרונים למעקבים אחר מבודדים.
  • מעקבים אחר התבטאויות האזרחים ברשתות החברתיות
  • דרכון ירוק ובו פרטי מידע רפואי כאישור כניסה למקומות שונים.

כל אלו מאפשרים למנהיג לנטר חלק גדול מהאזרחים ברוב הזמן הנתון.

חדירה לחייהם הפרטיים של האזרחים היא שלב חיוני בביסוס כוחו של המנהיג. טכנולוגיות חדשניות (לתקופתן) נותנות למנהיג יתרון על האזרחים ומאפשרות לו למיין אותם לנאמנים אליו, להם ייתן סמכויות, ולמסכנים אותו, עליהם יש  להשגיח

פגיעה בחופש הביטוי

אחד הכלים החשובים ביותר שקיימים בידיו של מנהיג דיקטטורי היא פגיעה בחופש הביטוי. חופש ביטוי באמצעי תקשורת ההמונים הוא מרכיב מרכזי, אך כשהתקשורת מגויסת היא אינה מאפשרת שיח אמיתי ומלא בנושאים שהשלטון לא מעוניין בהם (ע"ע חיסוני הקורונה ודעות אחרות של רופאים אחרים שמושתקים). כך גם כאשר מתברר כי במשך שנים קיימת התנהלות לא תקינה או לא חוקית שרבים יודעים עליה, אך הם לא מעזים לשתף במידע והוא לא מגיע לציבור – ראו מידע על הסכמים כאלו ואחרים שהתפרסמו לאחרונה.

חופש ביטוי יכול להיות גם התבטאות פרטית של אזרח במעגליו החברתיים הקרובים וברשתות החברתיות. אך כאשר אזרחים מתחילים לחשוש כיצד להתבטא ברשתות החברתיות, בהן לכאורה יש מקסימום אנונימיות, זה סימן שהם חוששים ממעקב. אזרחים חוששים שמא מקליטים אותם, מצלמים את מסכי ההודעות שלהם ובעיקר תוהים למי עובר המידע הזה ומה יעשה איתו. כאשר מגלים חפרפרות בקבוצות הוואטסאפ שלהם, כאשר שוקלים כל מילה שתצא מפיהם או תחת ידם, או מעדיפים להעביר מידע פנים אל פנים ולא להתכתב, כל אלו סימנים ברורים לפגיעה אנושה בחופש הביטוי.

פגיעה בחופש התנועה

לפגיעה בחופש התנועה פנים רבות היא יכולה להיות על ידי הטלת מחסומים פיזיים המונעים מעבר ממקום למקום – למשל הצבת מחסומי משטרה אקראיים לאורך הכבישים או בכניסה וביציאה מן הערים. היא יכולה להיות על ידי מחסומים בירוקרטיים – כגון איסור כניסה ויציאה חופשית של אזרחים מהארץ (שהיא דרך אגב אחת מזכויות האזרח הבסיסיות ביותר). והיא יכולה לבוא לידי ביטוי במעצרים שרירותיים ומעקבים אחר האזרחים – כפי שקורה לפעילי המחאה בבלפור שנעצרים באקראי, לפעמים נכלאים, לפעמים מובאים לפני שופטים המשחררים אותם וכל זה תוך פגיעה מהותית בזכות להליך המשפטי הוגן.

פגיעה בזכות לקניין

פעולותיו הכלכליות של המנהיג נובעות מהאינטרסים האישים שלו, הוא עושק את אוצרות הטבע ומשאבי המדינה. כתוצאה מכך האזרחים מתקשים לתכנן את חייהם קדימה בגלל חוסר עקביות כי החלטות השלטון נגועות בחוסר הגיון. חלקם נכנסים לקשיים, אחרים פושטים את הרגל חלקם ומתרוששים. ובישראל – מאגרי הגז הועברו לתשובה תמורת תגמולים עלובים, במקום הסכומים שהיו אמורים להקל על מצבם הכלכלי של האזרחים. תקציב המדינה לא הועבר כי עצם העברתו פגעה באינטרסים של נתניהו, כתוצאה מכך מוסדות וגורמים ממשלתיים לא יכולים לתכנן מהלכים קדימה, השקעות נחסמות, תקציבים לא עוברים. כספים שהיו אמורים לסייע לבעלי עסקים בתקופת הקורונה לא הועברו, או הועברו מעט ומאוחר מדי. חנויות, מסעדות, פעילויות תרבות לא נפתחו גם כאשר ניתן היה לפתוח, וראו כמה בעלי עסקים פשטו את הרגל.

מאגרי הגז הועברו לתשובה בלי תגמולים ראויים שיקלו על האזרחים. תקציב המדינה לא הועבר כדי לא לפגוע באינטרסים של נתניהו, לכן מוסדות וגופים ממשלתיים לא יכולים לתכנן מהלכים קדימה והשקעות נחסמות

פגיעה בחופש המידע

חופש המידע אומר שהמדינה מחויבת לספק לפרט, לפי דרישתו, מידע המצוי ברשותה בנוגע לפעולותיה, כדי שהוא יוכל לגבש עמדה בנוגע להתנהלות השלטון ולפקח עליו במידת הצורך. אך שלטון דיקטטורי מעביר רק את מה שמתאים לו, חוסם מידע שהוא לא מעוניין לחשוף לציבור או יוצר הטיות ועיוותים בחלק מהנתונים, על מנת שיציגו תמונה המתאימה לו. למשל הסתרת פרטי ההסכם אם איחוד האמירויות ע"ע המטוסים, הסתרת ההסכם עם פייזר, העברת חיסונים ומיכשור רפואי למדינות אויב. בכל המקרים הללו הציבור יודע רק מידע חלקי או מעוות.

כתוצאה מכך הציבור מאבד אמון במידע שהוא מקבל, הוא מחפש מקורות לצריכת מידע אמין, מטיל ספק בכל ידיעה, שכן מי ערב לו שהיא נכונה? ראו מה קרה במדינת ישראל: הציבור לא מאמין לנתוני הנבדקים, הנדבקים, החולים, המחוסנים, המבריאים. הציבור לא מאמין לחיסון, הוא משוכנע שיש מאחורי תעמולת החיסונים קונספירציה שלטונית.

הציבור לא מאמין לסקרים, ליועצים, לפרשנים ולדיווחים. הרי השלטון מסתיר את פעולותיו. ידיעות סותרות מגיעות: למשל – מי זיהם את מי הים התיכון בנפט גולמי? למה היה צורך להסתיר? מה אמרה השרה לאיכות הסביבה? האם זה קשור לעימות הישראלי איראני? האם ראש הממשלה מסתיר עוד משהו? האזרחים מבולבלים.

כתוצאה מהפגיעה בזכויות האדם והאזרח, הבירוקרטיה והמידע הסותר האזרחים נמצאים במצב של חוסר בטחון וחוסר וודאות. הם לא יכולים לתכנן את חייהם קדימה, הם לא יודעים מה ילד יום, הם לא יודעים למי להאמין. הם חוששים לתכנן השקעות כלכליות, תנועה במרחב, נסיעות לחו"ל החלפת עבודה, מכירה דירה. כל פעולה שהיתה בעבר חלק מהתהליך החיים השגרתי הפכה לבלתי וודאית ולמסוכנת לנוכח פעולותיו האקראיות, השרירותיות והלא יציבות של השלטון.

אף אחד מאיתנו לא רוצה להמשיך לחיות במצב של בלבול, חוסר וודאות, פחד וחרדה. כדי להחזיר לחיינו את היציבות לחיינו (גם במצב של מגפה) אנחנו זקוקים לשלטון שיראה לנגד עיניו את האזרחים. שלטון שסמכויותיו יוגבלו על ידי האזרחים באמצעות בחירות לפרלמנט בו יושבים נציגי האזרחים. האירוע הזה קורה השבוע ולכן כל שנותר לומר – צאו מהבית, צאו להצביע, זו ההזדמנות למשטר דמוקרטי יציב ואחראי.

ד"ר אורית יעל (Orit Yaal) היא חוקרת היסטוריה ומגדר בישראל, מתמחה בזוגיות, מיניות ויחסים בין המינים. מרצה במכללת כנרת ובמסגרות אזרחיות בעלת ניסיון רב בהוראת בני נוער. אני מאמינה כי רוב בני האדם טובים, צריך רק לדעת לכוון אותם לשם וחינוך היא הדרך הטובה ביותר לעשות זאת. קיבוצניקית ופמיניסטית נשואה באושר ואם לארבעה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,126 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // יום שישי, 9 באפריל 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

המשטרה: כסיף תקף שוטר; כסיף: מדובר בעבריינים שקרנים

לוין: התנהגות ברוטלית כזו לא ראויה כלפי אף אזרח לא כל שכן ח״כ ● סער: חרפה ● סמוטריץ׳: בלתי מתקבל על הדעת ● פייזר לישראל: אם לא תשלמו על החיסונים תועברו לסוף התור ● גנץ מזהיר את עבאס ובנט מהמו״מ עם נתניהו: ״תקבלו הבטחות ולא ייצא מזה כלום״ ● נתניהו ספד לנסיך פיליפ: ״משרת ציבור יוצא דופן״ ● רגב על השעיית אבישי בן חיים מחדשות 13: השמאל סותם פיות

עוד 47 עדכונים

להתבסס על חזון ולא על אסון

לפני ימים אחדים התבשרנו כי שירה איסקוב, שניצלה בזכות שכנתה מרצח על ידי בעלה דאז – תדליק משואה בטקס הדלקת המשואות המסורתי שיערך בערב יום העצמאות. שירה תדליק משואה יחד עם שכנתה, עדי גוזי, שהצילה אותה.

הקריאות נגד הבחירה אינן קלות ומייצרים טיעוני נגד על כך שמדובר במסע אישי נגדה שנגוע במיזוגיניה, איני סבור כך.

בישראל של 2021 זה לא קל לצאת נגד החלטה להעניק לקורבן טרור נגד נשים להדליק משואה. המקרה של איסקוב הוא מזעזע, מסמר שיער ובכל זאת אני לא משוכנע שמשואה לתפארת מדינת ישראל היא החיבור הנכון במקרה הזה, ממש כמו במקרים אחרים שקשורים לטקס הדלקת המשואות.

הסיפור פה אינו שירה איסקוב. שירה היא אולי הקש ששבר את גב הגמל וחידד את הצורך בדיון על טקס הדלקת המשואות, משמעויותיו ועל אופן בחירת משיאי המשואות.

הסיפור פה אינו שירה איסקוב. שירה היא אולי הקש ששבר את גב הגמל וחידד את הצורך בדיון על טקס הדלקת המשואות, משמעויותיו ועל אופן בחירת משיאי המשואות

קפיצה לשנת 1950: מטרת הטקס כשיוסד הייתה "להדגיש את אחדותו הלאומית של העם השב למדינתו העצמאית".

את הטקס מנהל מרכז ההסברה, שמפרסם מדי שנה קול קורא לציבור להציע מועמדים. אחד הקריטריונים הוא: "רגישות למכאובים לאומיים כגון השואה, שכול, טרור".

השואה, שכול, טרור. כבר אז, בהחלטה ההיא, הוקם בליבו של טקס שאמור להיות שמח, מעצים ובעל מסרים של עצמאות, אי של שכול, מוות והצגת דמויות שקרה להם הרע מכל. אי של שכול שלמעשה ממשיך את יום הזיכרון במובנים רבים.

לא הייתי נדרש לסוגיה הזו אילולא בשש השנים האחרונות בהן מנהלת את הטקס מירי רגב, המופקדת על מרכז ההסברה – משהו באיזון של השכול, המוות והקורבנות התערער. ובתהליך מואץ האי של השכול והאסונות הפך לבמה המרכזית.

אחרי רונה רמון ז"ל ששכלה את בעלה ובנה והשיאה משואה ב-2015, מרים פרץ, ששכלה שני בנים והשיאה משואה ב-2018, שלוש האמהות רחלי פרנקל, בת גלים שער ואיריס יפרח, שבניהן נחטפו ונרצחו לפני מבצע צוק איתן וזכו לכבוד ב-2019, בטקס שלם שהוקדש לתושבי עוטפי עזה שרקטות שולטות בעולמן (השנה ה-71 לעצמאות ישראל), ואחרי שבחרו השנה להעניק את השאת משואה לרב איתן שנרב, שבתו נרצחה בפיגוע, הגיע הזמן לשאול בקול: האם משואה נועדה לשמש כצ'ופר לאומי שנועד לפצות על גורל לא קל. האם מדובר בטקס הוקרה (בתרומה חשובה או במפעל חיים) או הכרה (בסבל)?

שירה איסקוב אינה אדם בלתי ראוי, חלילה. להיפך. היא גיבורה שנאבקה כדי לשרוד. אבל היא נקלעה לסיטואציה של כוחות חזקים ממנה: ממשלת ישראל אוהבת את הגיבורים שלה קורבנות.

טקס הדלקת המשואות שאמור לייצג את אחדותו הלאומית של העם השב למדינתו העצמאית לא יכול להתבסס רק על קורבנות. בשנת 2021 הגיע הזמן לעבור גם לשותפות גורל שמבוססת על חזון ולא רק על אסון. אבל עושה רושם שבחברה ישראלית, שמתפרקת בתהליך מואץ, יש מי שמושך בחוטי הכאב והאובדן כדי להעביר מסר של אחדות.

טקס הדלקת המשואות שאמור לייצג את אחדותו הלאומית של העם השב למדינתו העצמאית לא יכול להתבסס רק על קורבנות. בשנת 2021 הגיע הזמן לעבור גם לשותפות גורל שמבוססת על חזון ולא רק על אסון

זה נכון, אין ספק שייצוגים קורבניים גורמים לאהדה וקונצנזוס, אבל השאלה היא מה תפקידה של המדינה בכל העניין הזה. האם ישראל, שבוחרת להעניק את הדלקת המשואה לאיסקוב, מעניקה לה בכך כתף חמה או יוצאת למלחמה בטרור שמופנה כלפי נשים?

כמה כסף בכלל הושקע בשנים האחרונות במלחמה באלימות נגד נשים? כי להחליט על הדלקת משואה זה קל. להחליט על חזון, למשל כזה שיתחייב לכך שבשנת 80 לישראל לא יהיו יותר נשים שירצחו בביתן, כי המדינה תילחם בתופעה הזו, הוא דבר הרבה יותר קשה. אבל זה מה שמצופה מממשלת ישראל לעשות. לקחת אחריות למיגור התופעה במקום להאדיר את קורבנותיה.

במקום להעלות טקס שחוגג את הקמתה של מדינת ישראל אנחנו מקבלים מדי שנה ייצוגים שמזכירים לנו מי השולט, מי המיעוט ומי האליטות, ואילו איומים באים עלינו לכלותינו.

יש משהו גס בתפר בין הסמליות שאמורה להיות לטקס לבין התוכן שלו. שהרי טקס הדלקת המשואות הוא שער המעבר ליום העצמאות, וככזה הוא אמור לדבר עליה, על דמוקרטיה, על מדינה יהודית ודמוקרטית. אבל כשמציצים פנימה מגלים כי החל משנת 2015 רכיבי הטקס עשויים יותר ויותר מאירועים שאינם התמונה הגדולה.

קחו למשל את שלומי שבת שחלה בקורונה, הבריא וידליק משואה. שבת הוא דמות חשובה בעולם התרבות הישראלית אבל האם העובדה שהבריא מקורונה מצדיקה הדלקת משואה? מה בינה לבין עצמאות ישראל?

וכשמחברים את האלמנות, היתומים, נשים שנפגעות מטרור מבית, זמר מפורסם שהבריא מקורונה, מתגנבת ללב תהייה: האם זו דרכה של ממשלת ישראל? לשים פלסטר צבעוני במקום שבו אמור טיפול שורש ורפואה?

האם לא היה עדיף לזמן את איסקוב ולהכריז במעמדה על מלחמת חורמה באלימות נגד נשים? האם במקום שבו יעמוד שלומי שבת לא היה צריכה לעמוד וועדת חקירה ממלכתית לכשלי הקורונה? האם כשמקדישים טקס שלם לתושבי עזה שסובלים מרקטות הדבר לא מעביר מסר שלפיו: קחו את הבאסה עם קורטוב של דגל, כי ככה זה, טיפול שורש לכאן או לכאן לא יהיה לכם.

האם לא היה עדיף לזמן את איסקוב ולהכריז במעמדה על מלחמת חורמה באלימות נגד נשים? האם במקום שבו יעמוד שלומי שבת לא היה צריכה לעמוד וועדת חקירה ממלכתית לכשלי הקורונה?

הבחירה למקם את תשומת הלב במדליקי משואות שפקדו אותם אסונות מאפשרת למדינה להתחמק באופן שיטתי מהצבתו של חזון מדינה יהודית ודמוקרטית כערכים היסודיים שמתוכם גדלים לעצמאות.

רון קסלר הוא איש תוכן ודיגיטל, שימש כמבקר טלוויזה וכתב תרבות במעריב וכדובר הוועד למלחמה באיידס והשתתף בקמפיינים פוליטיים וחברתיים. קסלר ליווה את הפעילות התוכן והדיגיטל של נבחרי ציבור בכירים, ועובד כיום במגזר השלישי. התכנים המתפרסמים בזמן ישראל מבוססים על דעותיו בלבד ולא מייצגים דבר מלבד את עצמו. אתם מוזמנים לעקוב אחריו בטוויטר: https://twitter.com/kessleron_il?s=09.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 804 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

המהפכה של תל אביב

הגלובוס הירוק הולך לעיריית תל אביב שמבצעת מהפך תחבורתי חסר תקדים ● הגלובוס השחור מוענק לממשלה בגין עלייה דרמטית במספר המשלוחים החיים ● וטיפ לסוף השבוע: לפני שנגמר האביב והכל יצהיב, צאו אל הנדנדה שמשקיפה על עמק איילון

עוד 598 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
צֶ'רְצִ'יל 80

נאום יום השואה של ראש הממשלה לא היה נאום בחירות ציני. ב"יד ושם" נתניהו סיכם את נצחונו ההיסטורי הגדול במלחמת העולם השלישית כנגד הנגיף הנאצי. מעכשיו, לא רק לווינסטון צ'רצ'יל אלא גם לבנימין נתניהו יש "V Day" משלו. Vaccinations Day.

עוד 1,321 מילים ו-3 תגובות

למקרה שפיספסת

לא משבר, הזדמנות לפתרון

מערכת הבחירות הנוכחית התאפיינה בלגיטימציה שניתנה למפלגות הערביות, אך מנגד גם התחזק בזירה הציבורית מעמדן של מפלגות ימין רדיקליות ● שיעורי ההצבעה הנמוכים מלמדים על אובדן האמון בדמוקרטיה ● אסור לתת לאיומים במערכת בחירות נוספת להביא לכך שמי שלא זכו לרוב בבחירות ימשיכו לאחוז בהגה השלטון ● דעה

עוד 1,210 מילים

סבב בחירות חמישי? בשמחה

בארבע מערכות הבחירות האחרונות זכה גוש הימין (ובשמו העדכני, גוש רק-ביבי) בישראל ב-2.2, 2.05, 2.25 ו-1.8 (ללא ימינה ותקווה חדשה) מיליון קולות, לפי סדר כרונולוגי.

באותן מערכות בחירות ממש קיבל גוש השמאל-מרכז (ובשמו המתעדכן, גוש השינוי) 1.8, 2.33, 2.3 ו-1.65 מיליון קולות (ללא רע"מ). אלמלא ליברמן ואחוז החסימה שבלם את ימינה וזהות שבזבזו רבע מיליון קולות (כ-6 מנדטים) בסבב הראשון, היינו חיים כעת תחת ממשלת החלומות הימנית של נתניהו.

אלמלא חוסר בשלות והיעדר הנכונות ליזום מצד גנץ ושורה ארוכה של חברים במפלגתו (מהנדל עד אשכנזי) ובגוש (אורלי לוי אבקסיס, זוכרים?) היינו חיים בעידן ממשלת יהודים-ערבים שלא נראתה כאן מאז 1992.

יתרון של רבע מיליון קולות – בשני המקרים – "צונזר". וככלות כל זאת, בתום הסבב השלישי קיבלנו ממשלה פריטטית הזויה ומסוכסכת שאיימה לפרק את מה שעוד נותר מהסולידריות הישראלית.

יתרון של רבע מיליון קולות לימין או לשמאל במערכות הבחירות האחרונות – "צונזר". בתום הסבב השלישי קיבלנו ממשלה פריטטית הזויה ומסוכסכת שאיימה לפרק את מה שעוד נותר מהסולידריות הישראלית

בהנחה הסבירה שמדינת ישראל לא תתעורר לשחר של יום חדש עם "ממשלת שינוי" מזה או "ממשלת ימין מלא-מלא" מזה בשבועות הקרובים, סבב הבחירות הרביעי יניב כנראה סבב בחירות חמישי. צירוף המילים המדובר יהפוך מדבר-מה שאיש לא העלה בדעתו כשקראנו בעיתונים על אי היציבות בבלגיה, למשל, למציאות נושכת במיוחד. אבל הנתונים שלעיל מלמדים שמי שצריך לחשוש מסבב כזה הוא דווקא הימין הביביסטי.

ראשית, כי כוחו האלקטורלי של הימין מוצה עד תום וסובל מתקרה ברורה. מ-2.25 מיליון מצביעים בשיאו (סבב ג'), כש-300 אלף איש יוצאים להצביע עבור הליכוד כדי לאפשר לנתניהו הכרעה חד משמעית – הוא ירד ל-1.8 בבחירות האחרונות. זאת כאשר 0.47 מיליון מצביעים בוחרים בימין אידאלוגי לא-ביביסטי ולפחות מחציתם עושים זאת, כשהם נותנים את קולם למפלגה שמנהיגה הבהיר באופן בלתי משתמע לשני פנים שלא יחבור לנתניהו בשום מצב (תקווה חדשה).

כלומר, גם אם נניח שכל מצביעי בנט – ולא היא בפועל, אבל ניחא – ציפו וקיוו שיחבור לממשלה עם הליכוד, החרדים והציונות הדתית, הרי שהימין איבד במערכת הבחירות הזו כרבע מיליון חברים טריים ב"גוש השינוי".

שנית, כי המגזר הערבי, מתוך שאננות וחוסר אמונה ביכולתו להשפיע, שיחזר בסיבוב הנוכחי את הישגו הגרוע ביותר ב-4 סבבים: 380 אלף מצביעים, שהניבו 10 מנדטים בלבד (עלייה קלה בכמות המצביעים ביחס למרץ 2019, יש לציין).

כעת, כשהערבים מבינים שהפכו לחלק לגיטימי בממשלות עתידיות – ממשלות שמאל-מרכז יותר מאשר ממשלות ימין, אם להאמין לסמוטריץ' – אין סיבה שלא ישובו אל הקלפיות, כשלנגד עיניהם השפעה ממשית על דרכה של המדינה. אם אמנם יעשו כן ונראה חצי מיליון ויותר מצביעים במגזר, המשותפת עשויה להתעורר עם למעלה מ-10 מנדטים גם בלי רע"ם, שתעבור בתורה את אחוז החסימה גם לבד.

כעת, כשהערבים מבינים שהפכו לחלק לגיטימי בממשלות עתידיות – ממשלות שמאל-מרכז יותר מאשר ממשלות ימין, אם להאמין לסמוטריץ' – אין סיבה שלא ישובו אל הקלפיות, כשלנגד עיניהם השפעה ממשית על דרכה של המדינה

שלישית, כי הסיבוב הנוכחי התאפיין, בין היתר, בבלגן במרכז-שמאל, שלא יחזור על עצמו (יש לקוות). העבודה התעוררה ויכולה הייתה לקבל גם עשרה ויותר מנדטים, אם לא החשש שמא כחול לבן או מרצ לא תעבורנה את אחוז החסימה, החשש הניב תוצאות מוטות, שכנראה לא תחזורנה על עצמן.

ובתוך כך, "ימינה" ו"תקווה חדשה" לא תגענה למספר דומה של 13 מנדטים. ככל שתקווה חדשה יציבה עם קולות הליכודניקים נגמלי נתניהו – הרי ימינה פריכה לגמרי. בנט כבר הראה שהוא סובל מתקרה אלקטורלית בעת הנוכחית, אחרי שהביא 0,7,6 ושוב 7 מנדטים בכל מערכות הבחירות האחרונות, עם תוצאות שנעות בין 140 אלף ל-270 אלף קולות ביום פנטסטי.

וכמובן, הפעם לא נראה מפלגות כמו "הישראלים" או "תנופה" קמות, אבל כן נראה, אולי, דמויות כמו עפר שלח, סתיו שפיר, ציפי לבני או גדי אייזנקוט חוברות למערכה.

רביעית, החלוקה הפנימית בתוך הגושים מלמדת אותנו את שידענו עוד לפני שעם ישראל הלך לקלפיות לפני שבועיים: התפרקותה של הרשימה המאוחדת של כחול לבן, יש עתיד ותל"ם גרמה לכך שקולות רבים נטשו את המחנה כולו. את 1.1 מיליון הקולות שקיבלה הרשימה בסבב האחרון (1.2 מיליון בשיאה – בחירות ספטמבר 2019), החליפו 900 אלף הפעם.

אפשר לטעון במידה של צדק, שחלק מהקולות הללו הלכו לעבודה או מרצ. אולם בספטמבר שעבר ראינו את שלוש המפלגות מביאות יחד מעל 1.5 מיליון קולות, ואילו הפעם הן הסתפקו ב-1.35 מיליון, שהתפזרו על-פני ארבע רשימות. מה שמוכיח שוב, אגב, שמעל מאה אלף קולות של מצביעי לא-ביבי כאלה ואחרים, הלכו ימינה – ל"ימינה".

קשה לדמיין בשלב זה כיצד תיראה היערכות מחודשת של מה שמכונה "גוש השינוי" לקראת הבחירות הבאות. אולם המספרים מלמדים שהוא נהנה מפוטנציאל גידול משמעותי ועתודה אלקטורלית רחבה ומגוונת יותר מזו של נתניהו והימין.

קשה לדמיין כיצד תיראה היערכות מחודשת של מה שמכונה "גוש השינוי" לבחירות הבאות. אך המספרים מלמדים שהוא נהנה מפוטנציאל גידול משמעותי ועתודה אלקטורלית רחבה ומגוונת יותר מזו של נתניהו והימין

המספרים, בצירוף הניסיון הפוליטי הפרקטי שצברו השחקנים הרלוונטיים בזמן הזה ביישום יתרון מספרי לכדי יתרון פוליטי, יכולים להביא לתוצאה דרמטית, שתוליד ממשלת שינוי אמיתית, בלי בנט ובלי ספיחים עודפים אחרים של נתניהו.

אם נדע להתגבר על המכשולים ולממש את היתרון התיאורטי של המחנה, זה יהיה שווה גם עוד כמה חודשי ממשלת מעבר, עוד כותרות על משפט נתניהו ואפילו קמפיין בחירות חמישי.

עידו דמבין כותב ומרצה על חברה ופוליטיקה בישראל ומתמחה בפוליטיקה של ארה"ב. בעשור האחרון גר בתל אביב, פריז וניו יורק - ולאחרונה שב לישראל עם זוגתו. עורך דין, בעל תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני בזכויות אדם מאוניברסיטת קולומביה בניו-יורק. מאמין בכוחו של עט משונן לקדם שינוי, ונשען על הסופרים הגדולים של שנות ה-20 לקבלת השראה. מנהל המשרד הישראלי של itrek, המחבר את דור ההנהגה הבא של מיטב המוסדות להשכלה גבוהה בארה"ב ואירופה עם ישראל.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 790 מילים
עודכן לפני שעתיים

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

ארועי יום השואה הוכיחו: לנתניהו אין ממשלה

בחירות חמישיות הן הדבר שהכי מפחיד את חברי הכנסת של הליכוד - הם יצטרכו להתמודד בפריימריז ואולי ימצאו את עצמם בחוץ ● מתוך תקווה קלושה הם נאחזים ברמזים עלומים שמשגר נתניהו ● בישיבת הסיעה אמר כי הוא "מדבר עם שלושה גורמים" ושלח את חברי הליכוד למסע של ספקולציות ● בכיר בליכוד העריך כי לנתניהו יש ערוץ תקשורת עם גדעון סער - רק לא בטוח שזה יעזור לו ● פרשנות

עוד 446 מילים

המאבק על מיקום שדה התעופה השני של ישראל מעלה הילוך ● דוח של האגף לתכנון ופיתוח הכפר במשרד החקלאות קובע נחרצות: מיקום שדה התעופה בעמק יזרעאל יחסל את החקלאות דווקא בשטחים החקלאיים החשובים בארץ ● הפיתוח שם יפגע בביטחון המזון של המדינה ● גידולים כמו חיטה, אפונה ותירס ייאסרו כליל ● ומשקי הלולים והרפתות יספגו מכה קשה ● המאבק של הצפון והדרום נמשך

עוד 715 מילים

אתה חי רק פעמיים

הוא הרג שומר נאצי, ברח מהגטו בזהות בדויה, תפס טרמפ על רכבת של הצבא הגרמני והסתובב בברלין במדים של הנוער ההיטלראי ● לפני שמלחמת העולם השנייה הסתיימה, הוא עוד הספיק להילחם לצד הכוחות הפולנים ולהצטרף לצבא הבריטי ● ואחרי הכול, הוא הוטבל, נישא לקתולית ושמר שנים את יהדותו בסוד ● סיפורו יוצא הדופן של חיים הירשמן הפך כעת לספר שכתב בנו, ג'ון קאר

עוד 1,797 מילים

התופרת האחרונה של אושוויץ הלכה לעולמה

נשות הנאצים חיכו לשמלות הערב הנפלאות שלהן, ודרשו עוד ועוד ● התור היה ארוך, והגיע לפעמים לחצי שנת המתנה ● הן קיבלו תנאים משופרים במחנה המוות כדי שיוכלו להמשיך ולתפור, וכך שרדו את השואה ● חודשים ספורים לפני יום הולדתה ה-100, נפטרה מסיבוכי קורונה ברטה קוהוט, אחרונת השורדות ממעגל התפירה של אושוויץ

עוד 1,020 מילים

בנט: "אעשה הכל כדי לחלץ את ישראל מהכאוס"

סמוטריץ' פגש את נתניהו וממשיך לפסול את רע"ם ● היועמ"ש לנתניהו וגנץ: "למנות בדחיפות שר משפטים" ● עודה נגד ממשלה בראשות בנט ● הליכוד התלונן במשטרה נגד סדי בן שטרית ● ישראל לבית הדין בהאג: אין לכם סמכות לחקור ● ועדת פרס ישראל הודיעה שפרופ' גולדרייך ראוי לקבל פרס ישראל ביום העצמאות ● בג"ץ מאפשר לשר גלנט להדיר אותו מהפרס למשך חודש

עוד 51 עדכונים

"הנשיא רשאי להביא בחשבון את העובדה שכנגד מועמד הוגש כתב אישום", כתב השופט מלצר בהחלטת בג"ץ המפורסמת שאיפשרה לנתניהו להרכיב ממשלה ● "לפיכך ככל שיש ח"כ אחר, שאף לו יש סיכוי להרכיב ממשלה ואין לו בעיה דומה - הנשיא יכול להעדיף אותו" ● בג"ץ הגיש לריבלין גושפנקא לשקול את שיקוליו המוסריים ● אך ריבלין במקום זאת בחר במבע-פנים מיוסר ובהיעדר שיקול דעת ● פרשנות

עוד 1,133 מילים ו-2 תגובות

ב"יד ושם" הושק קמפיין בחירות 5 לכנסת ה-25

מירי רגב ניסתה לשכנע את בורלא להדליק משואה ● בלה פרוינד התפרסמה כמי שהצילה מחבל ● ופאדי הפרמדיק? הוא בכלל ממזרח ירושלים, שם התושבים נטולי זכות הצבעה ● שלוש הערות על נאומו של ראש הממשלה בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
עוד 602 מילים ו-3 תגובות

החוק הנורווגי נועד לאפשר לשרים וסגני שרים להתמקד בעבודתם מבלי לפגוע בתפקוד הכנסת כרשות מחוקקת ומפקחת ● העובדה שדרעי, ליצמן ומקלב התפטרו אתמול מהכנסת רגע אחרי שהושבעו, בעוד שהם בכלל מכהנים בממשלת מעבר, ממחישה במה באמת עסוקים הח"כים ביום השבעתם: סידורים פוליטיים עבור חברי מפלגתם ● בשנה בלי תקציב, זה יעלה למשלם המסים עוד כ-5 מיליון שקל ● פרשנות

עוד 648 מילים ו-2 תגובות

המדינה לתושבי תל עראד: תתפנו מהבתים, ומייד

היישוב הבדואי תל עראד נוסד ב-1952 ומתגוררים בו 2,500 איש, אבל המדינה מסרבת להכיר בו ● אין שם אפילו תשתיות בסיסיות, כמו מים וחשמל ● השבוע הוצאו לתושבים צווי פינוי, וברשות לפיתוח והתיישבות הבדואים אומרים כי הוצעו להם אותם הפתרונות שניתנו למפוני גוש קטיף: "הם יעברו בסך הכול 2 ק"מ ויפוצו" ● אבל הבדואים מוחים: "למה לפנות? למה לא לפתח יישוב שקיים כבר 80 שנה?"

עוד 902 מילים ו-1 תגובות

מזה שנה וחצי מחכה ליית' אבו זיאד בגדה המערבית שישראל תאפשר לו להגר ללונדון ולהתחיל שם חיים חדשים ● אבו זיאד מוכן לחתום על כל התחייבות שתוצב בפניו ובלבד שיניחו לעזוב ● אבל המדינה ממשיכה להתעקש שהוא מהווה "סכנה ביטחונית לשלום האזור", מבלי להציג ולו בדל ראיה ומבלי שנחקר אי פעם ● אתמול דחה שופט מחוזי את בקשתו, שוב מבלי לפרט במה הוא בכלל מואשם ● אמיר בן-דוד היה שם וניסה לרדת לעומק הסיפור המקומם הזה

עוד 2,530 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה