התמונות הזכורות מ-2020-2011 הן אולי כאלה של אלימות מבעיתה, כמעט בלתי נתפסת, שהוקרנו בבתי מדינות המערב כמו מחזה מקברי.
לפני עשר שנים, במרץ 2011, מפגינים בערי סוריה יצאו לרחובות ותבעו רפורמות ממשלתיות וזכויות אזרח. ההפגנות הפכו במהרה להתקוממות חמושה נרחבת נגד המשטר של בשאר אל-אסד.
בשנים שלאחר מכן, מחזות של אכזריות חסרת רחמים הפכו כמעט לדבר שבשגרה. אבל מה שככל הנראה תפס יותר מכול את תשומת הלב של המערב היה סדרת סרטונים שצילם הארגון הסוני הקיצוני דאע"ש, אשר תיעדו הוצאות להורג זוועתיות על ידי עריפת ראשים, הצתות והטבעות במים.
דאע"ש הפיץ את הסרטונים שלו, שהופקו במקצועיות, בכל העולם באמצעות הרשתות החברתיות, לתגבור מאמצי הגיוס שלו ושליטה על חוגים חדשים במערב.
רבות מהמטרות של דאע"ש בסוריה היו עיתונאים ועובדי סיוע ממדינות מערביות, והתמונות של האכזריות וההרג המבוימים אבל האמיתיים מאוד שהוקרנו בבתי מדינות המערב – לצד האלימות ההוליוודית המבוימת שאמריקאים רבים התרגלו לראות בסדרות טלוויזיה כמו "משחקי הכס", הכוללות תיאורים גרפיים של מעשי הרג ואונס – הפכו מלחמה רחוקה לאיום מקומי.
תמונות האלימות הברברית הגיעו גם אל המסכים בארץ, אבל לישראלים היו דרכים נוספות לחזות באסון המתגלגל בסוריה. אפשר היה פשוט לנסוע אל אחד ההרים הוולקניים הרבים של רמת הגולן ולהשקיף צפונה.
עמודי עשן נישאו לשמים וקולות הפיצוצים הלא כל כך רחוקים הדהדו מצידה הסורי של הרמה בשעה שג'יהאדיסטים, כוחות המשטר וצבאות זרים לחמו זה בזה לאורך הגבול הצפון-מזרחי של ישראל.
עבור ישראל, שום דבר במלחמה הזאת לא היה רחוק, ואף שהמדינה נמנעה מלהישאב אל תוך הביצה הסורית, בסופו של דבר לא הייתה לה ברירה אלא לנווט סביב הצדדים הרבים במלחמה והאופן שבו היא עיצבה מחדש את האזור.
"ישראל לא תפסה את ההשלכות של הסביבה הכאוטית בסוריה. היא לא תפסה בצורה נכונה את מידת ההשפעה של איראן בסוריה", אומרת כרמית ולנסי, שחיברה ספר חדש על המלחמה יחד עם איתמר רבינוביץ', לשעבר שגריר ישראל בארצות הברית.
"ישראל לא תפסה את ההשלכות של הסביבה הכאוטית בסוריה. היא לא תפסה בצורה נכונה את מידת ההשפעה של איראן בסוריה"
עשור לאחר תחילת הסכסוך, ישראל יכולה להצביע על הצלחות חשובות במדיניותה ביחס לסכסוך האלים שמתחולל על גבולותיה. אולם אף על פי שנראה כי המלחמה דועכת, עדיין מרחפים איומים מעל ישראל, גם בשעה שתשומת הלב מתמקדת בשאלה לאן מועדות פניהם של סוריה ושל האזור כולו.
רקוויאם למה?
כותרת הספר, "רקוויאם סורי: מלחמת האזרחים ותוצאותיה" (Syrian Requiem: The Civil War and Its Aftermath), כוללת טענה נועזת. היא נשענת על הרעיון שמשהו סורי באופן מהותי גלש אל מעמקי הזיכרון לבלי שוב.
"סוריה השתנה לבלי הכר", אומרת ולנסי, מנהלת תוכנית המחקר סוריה במכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב.
"סוריה כפי שאנו מכירים אותה – סוריה של 30 השנים האחרונות, שנבנתה על ידי חאפז אל-אסד כמדינה קוהרנטית וחזקה, שחקנית אזורית חשובה מאוד, ובמובן מסוים אפילו שחקנית בינלאומית – כבר לא קיימת היום", אומר רבינוביץ', ששימש בעבר יושב ראש צוות המשא ומתן הישראלי לשלום עם סוריה.
"סוריה כפי שאנו מכירים אותה – סוריה של 30 השנים האחרונות, שנבנתה על ידי חאפז אל-אסד כמדינה קוהרנטית וחזקה, שחקנית אזורית חשובה מאוד, ובמובן מסוים אפילו שחקנית בינלאומית – כבר לא קיימת היום"
המדינה הרוסה אחרי עשור של מלחמת אזרחים שהביאה למותם של חצי מיליון בני אדם, לעקירתה של מחצית מהאוכלוסייה ולחורבן הכלכלה. כוחות זרים – רוסיים, איראניים, טורקיים – שולטים בחלקים גדולים של המדינה. הכורדים, האוטונומים למחצה, מחזיקים בעוד 20% משטחה של סוריה.
סוריה נעלמה במובנים נוספים. דמשק, ששימשה בעבר מרכז של ספרות, מחזות וסרטי קולנוע, מרוקנת כעת מהאמנים המובילים שלה, שנמלטו ממולדתם המסוכסכת לאירופה ומעבר לה.
הדימוי של סוריה שתפס בעבר מקום חשוב בתודעתם של מנהיגי ישראל גם הוא התפוגג.
מאז קום המדינה, סוריה הייתה אחד האיומים הרציניים ביותר שניצבו בפני ישראל. היא מילאה תפקיד מרכזי ברוב המלחמות המרכזיות של ישראל, והמשיכה להילחם בישראל גם לאחר שירדן ומצרים הבינו כי הן אינן יכולות להביס את מדינת היהודים בדרך צבאית. עד 2011 היא ייצגה איום קונבנציונלי מרכזי: האויב שכנגדו צה"ל עיצב חלק גדול מכוחו.
סוריה גם החזיקה בפוטנציאל לפתרון אתגריה הביטחוניים של ישראל, לפחות בתודעתם של מקבלי ההחלטות בירושלים. בשנות ה-80 וה-90, כאשר הכוחות הישראליים לחמו במחבלים פלסטינים ובלוחמי חזבאללה – ולעתים בחיילים סורים – בדרום לבנון, ישראל ראתה בסוריה את המפתח להשגת שקט בגבול הצפון.
במובנים רבים, צה"ל ניהל קרב הגנה בציפייה שהפוליטיקאים יחתמו בסופו של דבר על הסכם שלום עם סוריה, שבמסגרתו חאפז אל-אסד ידאג לפירוק חזבאללה מנשקו.
במובנים רבים, צה"ל ניהל קרב הגנה בציפייה שהפוליטיקאים יחתמו בסופו של דבר על הסכם שלום עם סוריה, שבמסגרתו חאפז אל-אסד ידאג לפירוק חזבאללה מנשקו
סוריה איננה עוד, טוענים מחברי הספר, אבל מה נותר? ועם איזו שכנה תצטרך ישראל להתמודד בהמשך?
זירה לסכסוכים
בספרו מ-1965, "המאבק על סוריה" ("The Struggle for Syria"), העיתונאי הבריטי פטריק סיל צייר את סוריה כמדינה חלשה שמהווה זירה לסכסוכים אזוריים ועולמיים, אם כי ייתכן שהגזים בתיאורו.
לדברי רבינוביץ', "סוריה תחת חאפז אל-אסד הייתה שחקנית אזורית חזקה. היא שלטה בלבנון. היא התערבה בפוליטיקה הפלסטינית, בפוליטיקה הירדנית, והייתה לה השפעה על חצי האי ערב. היא חוזרה הן על ידי מוסקבה והן על ידי וושינגטון. היא הייתה מאוד מצליחה במובן הזה".
"סוריה תחת חאפז אל-אסד הייתה שחקנית אזורית חזקה. היא שלטה בלבנון. היא התערבה בפוליטיקה הפלסטינית, בפוליטיקה הירדנית, והייתה לה השפעה על חצי האי ערב. היא חוזרה הן ע"י מוסקבה וע"י וושינגטון"
ועדיין, למשטר אסד הייתה נקודת חולשה, היות שהוא נשען על תמיכתו של המיעוט העלווי במדינה.
כמו אביו, בשאר אל-אסד קידם בני משפחה כדי להגן על שלטונו – דור צעיר ומודרני יותר, אבל כזה שנתפס על ידי סורים רבים כלהוט יותר לצבירת עושר.
האתגר הרציני ביותר שעמד בפני משפחת אסד הגיע עם התקוממויות האביב הערבי ששטפו את האזור והגיעו לסוריה במרץ 2011. תגובתו של אסד להפגנות השקטות יחסית בתחילתן הייתה לשגר כוחות ביטחון כדי לחסל אותן. אבל ההפגנות גדלו, ומאוחר יותר הפכו להתקוממות חמושה בתמיכת טורקיה, ארצות הברית ומדינות המפרץ. הצבא של אסד התפורר.
כשצבאו היה על סף קריסה, אסד פתח את שטחו לצבאות רוסיה ואיראן ושליחיהן. ערים נכתשו. הוא הואשם בשימוש בנשק כימי נגד עמו שלו וברצח או כליאת מתנגדים. מיליונים נמלטו למדינות שכנות, לאירופה או מעבר לה.
היום, סוריה אכן תואמת את תיאורו של סיל, כשאיראן, טורקיה, רוסיה, ישראל וארצות הברית – ומיליציות הקשורות אליהן – נאבקות על עמדתן שם. אך קריסתה של המדינה הסורית איננה בעייתם של הסורים בלבד. השפעותיה מהדהדות מעבר לגבולותיה.
מיליוני סורים נמלטו מהמדינה ויצרו משבר פליטים בטורקיה, בעיראק, בירדן, בלבנון ובמקומות מרוחקים יותר. באירופה התגלע ויכוח מר סביב נושאים בסיסיים כמו הזהות האירופית, מדינת הלאום וזכויות אדם כשפליטים סורים החלו לזרום פנימה.
האלימות איימה לגלוש לירדן ולישראל, וגופי תקשורת מובילים – הניו יורק טיימס, הבי-בי-סי, הניו יורקר – תהו אם מלחמת האזרחים הסורית מסמנת את סופו של המזרח התיכון שנוצר בהסכם סייקס-פיקו מ-1916, אשר חילק את האזור למדינות נפרדות.
אבל ישראל לא רצתה כל חלק בזה.
"המדיניות שאומצה והוכרזה על ידי ממשלת נתניהו השאירה את ישראל בשולי הסכסוך הסורי", כותבים ולנסי ורבינוביץ', "עם שלושה יוצאים מן הכלל חשובים:
"ישראל תהיה מוכנה להציע עזרה הומניטרית דיסקרטית; היא תשיב אש במקרה של ירי או הפגזות לעבר שטחה; והיא תבצע תקיפות סיכול (מבלי לקחת על כך קרדיט או אחריות) כדי למנוע העברת מערכות נשק מתוחכמות לחזבאללה או נפילת נשק להשמדה המונית (כימי או ביולוגי) לידיים טרוריסטיות".
באשר למשטר אסד, ישראל העריכה כי מוטב להישאר עם השטן שאנו מכירים – ביטוי שאריאל שרון השתמש בו ב-2005 כדי לשכנע את ג'ורג' בוש הבן שלא לדחוף לשינוי המשטר בסוריה. הגבול הסורי היה גבולה השקט ביותר של ישראל מאז 1973, ואם המשטר ייפול, נימקו מנהיגי המדינה, הוא יוחלף בג'יהאדיסטים סונים שיהיו תוקפנים הרבה יותר.
ישראל גם עדיין התמודדה עם הטראומה של הכיבוש בלבנון, שבו ניסיונותיה להתערב בפוליטיקה הפנימית של מדינה ערבית הובילו להתבוססות של 18 שנים בביצה, שעלתה בחייהם של מאות חיילי צה"ל.
עם התמשכותה של המלחמה בסוריה, ההשקפה הזאת החלה להשתנות.
"אני חושב שבשנים האחרונות ישראל התחילה להבין שלא היה כל כך מדויק להניח שבשאר אסד הוא אופציה טובה יותר בשבילנו", אומר רבינוביץ'. "קודם כול, מנקודת מבט אסטרטגית, ישראל היום מכירה בכך שבשאר הוא זה שאיפשר את ההתבססות האיראנית בסוריה. וככל שזה תלוי בו, הוא לא יעשה שום דבר כדי להסיר את הנוכחות האיראנית".
אף על פי שישראל תקפה מטרות בסוריה לאורך המלחמה – בכלל זאת תקיפת שיירה ליד קוניטרה בינואר 2015, שבה נהרגו גנרל איראני ומפקדים בכירים בחזבאללה – ב-2016 היא הגבירה את המבצעים נגד נכסים איראניים בסוריה.
התקיפות היו חלק ממה שמכונה "המערכה בין המלחמות" של ישראל, אסטרטגיה שנועדה לפגוע במאמציה של איראן לספק נשק מדויק לשליחיה ולהתבסס על גבולותיה של ישראל, מבלי לאפשר למתיחות להתפתח למלחמה גלויה.
התקיפות של ישראל היו "מעט מדי מאוחר מדי", טוענת ולנסי. איראן כבר הייתה מבוססת היטב בסוריה, ומילאה תפקיד מוביל בתרבות, בענייני הדת, בכלכלה ובצבא שלה.
בסוף 2016, המלחמה הגיעה לנקודת מפנה. כוחות השלטון כבשו את חאלב, העיר הגדולה ביותר בסוריה, ונהיה ברור שאסד, ואורחיו האיראנים, מתכוונים להישאר שם.
הישרדותו של אסד פירושה היה שישראל הייתה צריכה להיערך לתחייתו המחודשת של המשטר, בתמיכתן של רוסיה ואיראן, שביקש לפתוח חזית נגד ישראל ברמת הגולן.
מלחמת התחפרות
גם ארצות הברית העדיפה תחילה שלא להתערב בסכסוך, אם כי גישתה המבולבלת של וושינגטון לשימוש של אסד בנשק כימי חיזקה אותו בסופו של דבר, טוענת ולנסי.
באוגוסט 2012, נשיא ארצות הברית ברק אובמה הכריז: "היינו מאוד ברורים בפני משטר אסד, שקו אדום מבחינתנו יהיה לראות העברה של מצבורי נשק כימי או שימוש בהם. זה ישנה את השיקולים שלי".
נראה שהאיום פעל עד אוגוסט 2013, כשכוחות המשטר תקפו בנשק כימי את פרברי דמשק שהיו בשליטת המורדים.
לאחר שטען בפומבי ובפני הקונגרס בעד תקיפה צבאית, אובמה נסוג מהחלטתו, ותחת זאת קיבל את הסכמתה האילמת של סוריה להסכם אמריקאי-רוסי שנועד לגרום לאסד למסור את מצבורי הנשק הכימי שברשותו.
"אני חושבת שזו הייתה אחת ההחלטות המכריעות ביותר של ארצות הברית ביחס למלחמה בסוריה", אומרת ולנסי. "הייתה לה השפעה עצומה על מהלך האירועים בשנים שלאחר מכן.
"אני חושבת שכשאובמה החליט להתעלם מהקווים האדומים שלו עצמו ולהימנע מלהעניש את אסד על השימוש הנרחב שלו בנשק כימי נגד אזרחים, זו הייתה אחת מנקודות המפנה החשובות ביותר במשבר הסורי. בסופו של דבר זה סלל את הדרך להתערבות הצבאית של רוסיה, ויותר מזה, הנחית מכה קטלנית על האופוזיציה הסורית".
"כשאובמה החליט להתעלם מהקווים האדומים שלו עצמו ולהימנע מלהעניש את אסד על השימוש הנרחב שלו בנשק כימי נגד אזרחים, זו הייתה אחת מנקודות המפנה החשובות ביותר במשבר הסורי"
נדרשו הישגים של דאע"ש בסוריה ובעיראק כדי שארצות הברית תתערב. וושינגטון התערבה ב-2014 באמצעות תקיפות אוויריות על אדמת סוריה, כמנהיגתה של קואליציה עולמית נגד הג'יהאדיסטים.
![נשיא ארה"ב ברק אובמה בנאום לאומה מהבית הלבן, מבטיח שסוריה תיענש על השימוש בנשק כימי נגד אזרחיה המורדים. 10 בספטמבר 2013 (צילום: AP Photo/Evan Vucci, Pool)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2021/03/AP512765987258-640x400.jpg "נשיא ארה"ב ברק אובמה בנאום לאומה מהבית הלבן, מבטיח שסוריה תיענש על השימוש בנשק כימי נגד אזרחיה המורדים. 10 בספטמבר 2013 (צילום: AP Photo/Evan Vucci, Pool)")
כעבור שנה, מוסקבה החליטה להתערב לטובתו של אסד, בצעד ששינה את מהלך המלחמה.
רוסיה, שיש לה בסיס ימי חשוב בסוריה, החלה את מעורבותה הצבאית הישירה שם בספטמבר 2015, כאשר שלחה למדינה כוחות אוויר וקרקע כדי למנוע את קריסתו של השלטון.
מהלך זה התרחש לאחר ביקורו במוסקבה של המפקד דאז של כוח אל-קודס של משמרות המהפכה האיראניים, קאסם סלימאני, שעל פי דיווחים הציע לשלוח לסוריה כוחות קרקע איראניים, לצד לוחמים עיראקים ולבנונים, שישתפו פעולה עם חיל האוויר הרוסי.
"פוטין ביקש להמחיש את היכולות של רוסיה ואת מעמדה כשחקנית צבאית עולמית וכמתווכת אזורית", מסביר רבינוביץ'. "מוסקבה מעוניינת בעיקר בייצוב המצב בסוריה וגם להוטה לקדם הסדר מדיני ושיקום במטרה להבטיח לעצמה בסיסים אוויריים וימיים לטווח ארוך".
היחסים בין רוסיה לאיראן, אף על פי שהייתה בהם תועלת להצלתו של אסד, הפכו עם הזמן למתוחים.
"מוסקבה חשה אי נוחות גוברת לנוכח המערכה התוקפנית של איראן להתבססות צבאית בסוריה ב-2017 וב-2018", הם כותבים. "המערכה הזאת פגעה במאמציה של רוסיה להשגת יציבות בסוריה ועוררה תגובה ישראלית.
"רוסיה הייתה סובלנית כלפי המערכה הצבאית של ישראל נגד בניית תשתית צבאית איראנית בסוריה, אבל חשה אי נוחות גוברת גם למולה". רוסיה אילצה את איראן להרחיק רבים מכוחותיה ומשליחיה מהגבול הישראלי.
"מוסקבה חשה אי נוחות גוברת לנוכח המערכה התוקפנית של איראן להתבססות צבאית בסוריה. המערכה הזאת פגעה במאמציה של רוסיה להשגת יציבות בסוריה ועוררה תגובה ישראלית"
היו גם התנגשויות בין מיליציות פרו-איראניות ופרו-רוסיות בסוריה. עם התקדמות תהליך השיקום, איראן ורוסיה נמצאות בתחרות על הסכמים כלכליים עם המשטר הסורי.
"ברגע שאסד ניצח בעימות הצבאי העיקרי, הצורך של רוסיה בכוחות הקרקע האיראניים בהחלט פחת", אומרת ולנסי.
"מוסקבה הרגישה אי נוחות גוברת לנוכח התוכנית והחזון של איראן להתבסס בסוריה, ורוסיה בעיקרו של דבר מחפשת לייצב את המצב. וכאן איראן הפכה לנטל יותר מאשר לנכס מנקודת המבט של רוסיה".
בדיוק כפי שסיל תיאר את סוריה כמדינה שברירית שנתונה להשפעתם של עימותים בין שחקנים חזקים יותר, גם ישראל היא שחקנית בסוריה רק במידה שבה רוסיה וארצות הברית מאפשרות לה חופש פעולה.
ישראל תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו הצליחה לנווט במלחמה על ידי כך שנשארה בצדה של ארצות הברית ויחד עם זאת מצאה מכנה משותף לשימור יחסי עבודה עם רוסיה, למרות כמה תקופות של מתיחות, טוענים מחברי הספר.
אבל האתגרים הללו רק יתגברו עם צמיחתה של סוריה חדשה, לרבות צבא משוקם בעזרתן של רוסיה ואיראן.
נכון לעכשיו, אסד אינו מעוניין בעימות ישיר עם ישראל. לטענת המחברים, ירושלים צריכה לדאוג לשימור חופש פעולה צבאי כדי למנוע התבססות איראנית והעברה של נשק.
"היתרון היחיד שיש לישראל הוא באמצעות ארצות הברית ורוסיה", אומר רבינוביץ'. "אנחנו בהחלט צריכים להכיר ביכולתנו המוגבלת לעצב את המצב הפוליטי בסוריה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו