מרד המנותקים

הפגנת ערבים ויהודים בקריאה לשיוויון, צילום מסך מה"טלויזיה החברתית", 2017
הפגנת ערבים ויהודים בקריאה לשיוויון, צילום מסך מה"טלויזיה החברתית", 2017

המשבר הבריאותי ממקד את תשומת הלב של הציבור באחד הכשלים החמורים של החברה והפוליטיקה  הישראלית – הנכונות לחיות עם הפרדה-הדרה-ניתוק של חלקים מהחברה, בדגש על חרדים וערבים.

הפרדת החברה הערבית מהחברה היהודית קיימת מאז הקמת המדינה והתנהלה באופן די טבעי ולמשך שנים רבות, אם בהסכמה שבשתיקה של שני הצדדים ואם כאילוץ, בהתבסס על הפרדת איזורי המגורים. זאת כל עוד כ-2/3 מהחברה הערבית חיה בכפרים, בדרום ובצפון המדינה. יוצאי דופן ובמיעוט הם תושביהן של מספר קטן של ערים מעורבות.

המשבר הבריאותי ממקד את תשומת הלב של הציבור באחד הכשלים החמורים של החברה והפוליטיקה  הישראלית – הנכונות לחיות עם הפרדה-הדרה-ניתוק של חלקים מהחברה, בדגש על חרדים וערבים

לעומת זאת תהליך הדרת החברה הערבית, ספק ניתוק ממנה, לא היה מחוייב המציאות והתפתח על רקע שינוי פוליטי הדרגתי במדינה, שעם השנים הפכה להיות יהודית יותר וישראלית פחות. תהליך זה התקדם תוך שילוב כלכלי גובר ובניגוד לרצונות החברה הערבית, שבשנים האחרונות ביקשה בכל מאודה להתחבר למדינה ולהיות חלק אינטגרלי מן החברה הישראלית.

אותה הפרדה אזורית, ״טבעית״ לכאורה, הקלה על השלטון לקדם הדרה, להזניח את הפיתוח של הכפרים,  למנוע את צמיחתם באמצעות חקיקה (חוק קמיניץ) ולהביא לידי ביטוי אפליה ברורה וקשה. למשך שנים נמנעה הקמת אזורי תעשיה ליד ישובים ערבים (מקור פרנסה/ארונונה), הקמת יישובים ערבים חדשים (הורדת צפיפות דיור) וגם סוכלו ניסיונות לסגור את הפערים הניכרים בין מערכת החינוך הערבית למקבילה היהודית. כל זאת קרה בחסות כמעט כל ממשלות ישראל.

בשנים האחרונות הבינו ערביי ישראל עד כמה הדרתם פוגעת בהם כלכלית וחברתית, מה שדירבן אותם בין היתר להשתלב יותר בפוליטיקה הישראלית על מנת לנצל את כוחם האלקטורלי.

הפיגור בקידומם הכלכלי/חברתי החל להכביד גם על צמיחת המשק הישראלי כולו. על מנת לתת מענה למצב, אנשי משרד האוצר התחילו ללחוץ על ממשלות ישראל להשקיע בחברה הערבית על מנת לשפר את מצבה הסוציו-אקונומי ובכך לסייע לצמיחת המשק כולו.

אך ההזנחה השלטונית המצטברת והיעדר יכולת להביא את משקלם הדמוגרפי לביטוי בפוליטיקה הישראלית, יחד עם שינויים חברתיים שחלו, הביאה להחמרת מצב ההשכלה, התעסוקה, העוני ובמיוחד הפשיעה האלימה. הניתוק כה קשה עד שהרבה ערבים ישראלים משוכנעים שחוסר הטיפול בפשיעה האלימה בחברתם הוא חלק של מזימה מתוכננת לפרק את החברה מבפנים. קשה להם להעלות על הדעת שמדינת הסטרט-אפ אינה מסוגלת להתמודד ארגונית וטכנולוגית עם הפשיעה הקשה בקרבתם.

ומעל הכל מעופף הפחד המתמיד מפני נכבה שניה, פחד המקבל חיזוקים מאנשי ליברמן ולאחרונה כמובן מבן-גביר, שעומד להצטרף למעשה לקואליצייה עתידית של נתניהו, אם יהיה שוב ראש הממשלה.

הניתוק כה קשה עד שהרבה ערבים ישראלים משוכנעים שהזנחת הפשיעה האלימה בחברתם היא חלק ממזימה מתוכננת לפרקם מבפנים. קשה להם להאמין שמדינת הסטרט-אפ אינה מסוגלת להתמודד עם זה ארגונית וטכנולוגית

כך תרמו המצב והניתוק הרב לכך שהחברה הערבית מוצאת את עצמה בתחילת שנת 2021, לאחר שחיקה מתמשכת בערכים המסורתיים, ללא מנהיגות חברתית מסורתית ועם מנהיגות פוליטית מוחלשת ומפוצלת, ללא אופק ברור, כמעט נטולת תקווה. ערביי ישראל הם על סף התפרקות חברתית שעלולה להביא התפרצויות בציבור ואף התקוממות, כאשר לעת עתה מיקוד הזעם הוא נגד משטרת ישראל, הגוף השלטוני שנמצא איתם בחיכוך מתמיד.

במקביל, גם החברה החרדית חיה בנפרד אך היא הדירה/ניתקה את עצמה מרצונה מהחברה הישראלית, למעשה בהסכמה ועידוד הדדי. ממשלות ישראל אפשרו לחרדים לחיות מודרים, מנותקים מיתר המדינה, ודאגו לצרכיהם למעשה ללא מגבלה, בהתאם לכוח הפוליטי הלא מבוטל שהם הצליחו לגייס בבחירות לכנסת.

הדרתם/ניתוקם נמשכת שנים רבות תוך כדי צמיחה דמוגרפית משמעותית ולא מרוסנת, אך ללא צמיחה כלכלית נלוות מספקת, מה שהחמיר את מצב העוני בחברה. הדרדרות זו הואצה על ידי הנגישות למידע במרשתת דרכה חלק לא מבוטל של החברה החרדית התחיל להיחשף למודרנה. התוצאה לא איחרה לבוא, חשיפה הולכת וגוברת של מפגעים ופשיעה בחברה החרדית, ניתוק מסמכותה של ההנהגה הרבנית המסורתית, הפרות חוק המוניות בפרהסיה והתפרצויות זעם מזדמנות נגד החברה שמסביב, על רקע אירועים מקומיים ו/או לאומיים.

היום, מוכת קורונה, ללא הנהגה אחראית ומפוררת חברתית במידה לא קטנה, ללא השכלה שימושית לשוק העבודה או בסיס כלכלי איתן, גם חברה זו מוצאת את עצמה על סף התפרצות עממית, תוך הפרת חוק מתמדת.

בזמן מגיפה יש לכך השלכות חמורות כלפי בריאות הציבור כולו, לא רק החרדי. גם חוסר ההשכלה הבסיסית פוגעת במשק והחברה כולה. בינתיים קשה לחרדים למקד את הזעם שבשלב זה מכוון קודם כל נגד משטרת ישראל, סמל השלטון היחיד שנמצא בחיכוך עמה יום יום.

כך משטרת ישראל הפכה להיות שק החבטות של החברות הנ״ל ואין לה כל יכולת להתמודד עם מציאות שהיא תולדה של עשרות שנים של אפליה ו/או הדרה שלטונית. מי שמשלם את המחיר זו מדינת ישראל כולה.

המסקנה היא ברורה והיא קשה לעיכול ועוד יותר קשה למימוש – המדינה חייבת להיות מדינה ישראלית אזרחית שמטפלת בכל האזרחים בשיוויון ולא מאפשרת עיוותים של חברה בהדרה שצומחת בבורות כמו החרדים או חברה שמוחזקת לאורך שנים באפליה אתנית מערכתית, כאויב בפוטנציה.

המדינה חייבת להיות מדינה ישראלית אזרחית שמטפלת בכל האזרחים בשיוויון ולא מאפשרת עיוותים של חברה בהדרה שצומחת בבורות כמו החרדים או חברה שמוחזקת לאורך שנים באפליה אתנית מערכתית, כאויב בפוטנציה

אי מניעה של עיוותים אלו מביא את המדינה כולה למצבי קיצון וגורר השלכות קשות לשליטה. מדינה שמאפשרת הדרה חברתית של חלק מאזרחיה, לא משנה מה הסיבות לכך, מסכנת את עצמה ואת כל האזרחים, לא רק אלה בחברות המודרות. התוצאה של אפליה מתמשכת ו/או הדרה חברתית, העדר לכידות חברתית, פוגעת בכולנו. עד שלא נקים כאן את המדינה הישראלית לכולם, לא ממשנו את החזונו של הרצל.

עמנואל שחף הוא חבר מועצה בתנועה "1948 - מתחילים מחדש". הוא מהנדס, מנהל, איש מוסד, פעיל פוליטי וחברתי, בעל ניסיון רב תרבותי יוצא דופן, מעוניין במיוחד בחלופות מדיניות ומקדם היום פדרציה בארץ ישראל. חי עם שוש באזור השרון, אבא לשנים וסבא ל-8

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 821 מילים
כל הזמן // יום ראשון, 28 במרץ 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

"אתה ניצב מול הבורות הזאת, והיא אפלה ועמוקה ממה שחשבת"

מנחם קייזר חשב שהוא מכיר את סיפור השואה של הוריו, ואז הוא התחיל לחקור מה באמת קרה שם ● מאבק בן שש שנים להשבת הבעלות על הבניין בפולין שהיה שייך לסבו, הפך בסופו של דבר לספר ● בדרך גילה קרוב משפחה שעבד ברשת המנהרות התת קרקעיות שבנו הנאצים, ופיזר את הערפל המשפחתי ● "המסע פנימה, לתוך מה שנדמה לך שהוא שטח מוכר, מתגלה כבלתי מוכר בצורה הכי קיצונית שיש"

עוד 2,157 מילים

בין פורים ליום השואה

סולידריות המבוססת על השלילי יוצרת גבולות וקווים אדומים, אבל לא דבק פוזיטיבי. היא יוצרת כמעט-מדינה. לפעמים נדמה לי שמה שיש כאן הוא הרבה "כמעט-מדינות".

לפני 25 שנה ייסדנו, עמיתיי ואני, את יסודות – המרכז לליבון ענייני תורה ומדינה, על מנת לקדם חינוך לדמוקרטיה בחינוך הדתי. אחד הכלים הפדגוגיים שפיתחנו היה "משחק רולס". מדובר במשחק הפעלה, המבוסס על הפילוסופיה של המוסר של ג'ון רולס כפי שהוא ניסח אותה בספרו "תאוריה של צדק".

כידוע, לב התיאוריה הוא מעין ניסוי מחשבתי: רולס מציע לדמיין מצב שבו אנשים נדרשים להקים מדינה. לאנשים אלה יש ידע מלא ומשוכלל בכל תחומי מדעי החברה והרוח, אך חסרה להם ידיעה אחת – מי הם יהיו באותה מדינה שהם בונים. הם אינם יודעים לאיזה מגדר, גיל, לאום ומעמד ישתייכו. זהו המושג המפורסם של "מסך הבערות".

לב התיאוריה של ג'ון רולס הוא מעין ניסוי מחשבתי: לדמיין מצב בו אנשים נדרשים להקים מדינה. יש להם ידע בכל תחומי מדעי החברה והרוח, אך חסרה להם ידיעה אחת – מי הם יהיו באותה מדינה שהם בונים

בסוף התרגיל מסך הבערות עולה והמשתתפים מגלים את זהותם הלאומית, המגדרית, את מעמדם הכלכלי וכו'. אחד, למשל, יכול לגלות שהוא חסיד סאטמר בעל מוגבלות ואחרת יכולה לגלות שהיא אישה פלסטינית לסבית. כך, אם המשתתפים צריכים להביא בחשבון שהם עצמם יתגלו כנושאים כל סוג אפשרי של זהות חברתית, הם יחוקקו כללים וחוקים שיווניים לכל ואז ייווצר "צדק כהוגנות" (justice as fairness).

במשחק שקיימנו, במקום לעשות ניסוי מחשבתי, לקחנו מנהלים ומורים מהחינוך הדתי, וביקשנו מהם להתחלק לקבוצות ולשחק בפועל משחק של בניית מדינה בתנאים שרולס הגדיר. כל משתתף יודע הכל על חברה וכלכלה אבל לא יודע את זהותו החברתית. בהתחלה לקחנו רק יהודים – אבל עם הזמן במסגרות שונות גם הוספנו מוסלמים, נוצרים ודרוזים.

ואז למשל, כשהמשתתפים היהודים הדתיים היו מציעים, לדוגמה, חוק שמעניק זכות יתר כלשהי ליהודים, המדריכים המלווים את המשחק (אנשי צוות "יסודות" ) היו מזכירים להם – "אבל מסך הבערות יעלה בסוף המשחק ויכול להיות שאתם בעצמכם תתגלו כפלסטינים או דרוזים. האם אתם עדיין חושבים שחוק כזה הוא הוגן?"

לעיתים קרובות היה קורה משהו מפתיע במהלך המשחק – היו משתתפים שלא הצליחו או שסירבו לשחק את המשחק. הם אמרו שאינם יכולים לדמיין לעצמם זהות אחרת מזו שלהם, או דחו זהויות אפשרויות (היינו, לא יכלו לדמיין שהם לא ערבים או מתנחלים יהודים, למשל).

מתברר, כפי שרולס בעצמו מציין, שעל מנת לקיים את הניסוי המחשבתי שבלב השיטה שלו, ולשחק את "משחק רולס", צריך הנחות תרבותיות מסוימות. ההנחה העיקרית שבהם נוגעת לתפיסת ה"אני":

מתברר, כפי שרולס בעצמו מציין, שעל מנת לקיים את הניסוי המחשבתי שבלב השיטה שלו, ולשחק את "משחק רולס", צריך הנחות תרבותיות מסוימות. ההנחה העיקרית שבהם נוגעת לתפיסת ה"אני"

האם ל"אני" יש איזושהי איכות או מהות סגולית שהיא מעבר לכל מציאות חומרית או יום-יומית רגילה – מהות שנושאת כבוד מיוחד ואף קדושה? או שה"אני" כרוך באופן הכרחי בתפקידים (roles) חברתיים של מגדר, גיל, סטטוס אישי ואף זהות לאומית-אתנית?

התפיסה הראשונה עומדת מאחורי התפיסה המערבית-ליברלית של זכויות האדם, שהן אוניברסליות ובלתי מותנות במעמד, בתפקיד ובכל הגדרה או זהות חברתית אחרת. זכויות האדם נועדו להגן על מהות ה"אני" הנושא את כבוד האדם הסגולי, ולהעניק לו אפשרות של אוטונומיה מלאה שרק מימושה ישמר את הכבוד הראוי למהות זאת. אולם אם מקבלים את התפיסה השנייה, הרבה יותר קשה לקבל את הדרישה לאוטונומיה רדיקלית לפרט כציווי האתי הגבוה ביותר.

התפיסה הראשונה של ה"אני" שמהווה מציאות מיוחדת באה לידי ביטוי בהבנה הרווחת של המושג המקראי "צלם אלוהים", ובנצרות בפסוק המפורסם מתוך "האיגרת אל הגלטים" של השליח פאולוס 3:28:

"אין יהודי אף לא גוי, אין עבד אף לא בן חורין, לא זכר אף לא נקבה, משום שכולכם אחד במשיח ישוע".

בתולדות הפילוסופיה נמצאת תפיסה זו, של כבוד האדם הסגולי, בתורתו של עמנואל קאנט – האדם זוכה לתשומת לב (achtung) מיוחדת ואי אפשר להתייחס אליו כאל אמצעי בלבד אלא חייבים להתייחס אליו גם כאל תכלית.

רולס מאמץ את ההנחות הליברליות לגבי ה"אני". זאת אומרת, שה"אני" האמיתי של הפרט הוא מעין ישות מקודשת "מעבר" לתפקידים חברתיים ולזהויות, ושבאופן עקרוני הוא יכול להופיע בכל מיני זהויות חברתיות. אולם חלק מהמשתתפים, אולי המסורתיים והדתיים יותר, החזיקו בתפיסה השנייה לגבי ה"אני" והבינו אותו כמשוקע בתפקידים חברתיים ובזהויות.

לכאורה נובע מכך, שתפיסות של צדק והוגנות שנגזרות מהאונטולוגיה של ה"אני" הליברלי אינן אוניברסליות, אלא מוגבלות לבני תרבות מסוימת (שמקורה ביהדות, בנצרות, ובפילוסופיית הנאורות של קאנט).

האם ל"אני" יש איזו מהות סגולית מעבר לכל מציאות חומרית או יום-יומית רגילה – מהות שנושאת כבוד מיוחד ואף קדושה? או שה"אני" כרוך באופן הכרחי בתפקידים חברתיים של מגדר, גיל, סטטוס וזהות לאומית-אתנית?

התפיסות השונות של ה"אני", והפחדים והרגשות שהן מעוררות הן בין המקורות לקיטוב הפוליטי בישראל: קבוצות דתיות וימניות חושדות שהשמאל – שתומך בזכויות האדם בצורה מרבית – לא מספיק נאמן לעם ישראל ולמדינה כמדינה יהודית. ואילו השמאל חושד בימין שהוא מנמיך את קומת האדם וכבודו הסגולי בקושרו את ה"אני" לזהות אתנית או לאומית מסוימת.

נזכרתי באירוע הפילוסופי-סוציולוגי הזה בעקבות פורים ולקראת יום השואה. פורים סותר מעט את המסקנות העגומות של הניתוח הקודם, ומצביע על כך שהתשובות לדילמה "מהו האני" אינן בינריות. הן אינן תשובות של או-או. פורים הוא חג החוגג את עניין "ההיפוך", כפי שכתוב במגילת אסתר:

וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם. (ט', א').

באמצעות התחפושות חוגגים את רעיון ההיפוך: גברים מתחפשים לנשים ונשים לגברים, יהודים לערבים וכל מני תחפושות אחרות. אולם יש תחפושת אחת שיש בה משום היפוך גמור, אבל אף פעם לא ראיתי שמתחפשים בה. לא ראיתי אף פעם, לא בישראל ולא בחו"ל, שמישהו מתחפש לנאצי. אף שתחפושת זו היא היפוך גמור ואף קשורה מבחינת התוכן לחג פורים אף אחד לא מתחפש בה.

הסיבה ברורה. ה"אני" שלנו דוחה את הרעיון שאנחנו יכולים להיות נאצים, אפילו לא בצחוק. גם אם אנו ליברלים מדופלמים יש משהו ב"אני" שמתקשר לתפקידים חברתיים, ולו רק בשלילה. ה"אני" שלנו לא מופשט מעבר לכל תפקיד וזהות חברתית בצורה מוחלטת.

נוסף על דחיית הזהות הנאצית מכיוון שאנחנו יהודים והיינו מטרה של מכונת הרצח הנאצית, יש סיבה נוספת שמקשרת אותנו בחזרה להגדרה הראשונה של ה"אני", כלומר: ה"אני" הוא מקודש ו"מעבר". הרי הנאציזם הוא בדיוק ההפך מתפיסה של מהות אנושית מקודשת. הוא כרוך בהפיכת בני אדם לחומר גלם שניתן ל"השתמש בו ולזרוק".

באמצעות תחפושות בפורים חוגגים את רעיון ההיפוך: גברים מתחפשים לנשים, יהודים לערבים וכדומה. אולם יש תחפושת אחת שיש בה משום היפוך גמור, אבל אף פעם לא ראיתי, לא בישראל ולא בחו"ל, שמישהו מתחפש לנאצי

אנחנו דוחים את הנאציזם מעלינו מתוך הזהות הפרטיקולרית שלנו כיהודים, אבל גם מסיבה ערכית-אוניברסלית: אנחנו גם מאמינים ברמה זו או אחרת בקדושת האדם. דחיית הנאציזם מעלינו בעצם מראה שאנחנו – כולנו – שותפים לשתי התפיסות של ה"אני" גם יחד.

כך, שהקוטביות הערכית-פוליטית המיוחסת לישראל, היא במידה מסוימת מצג שווא. אמנם יש חילוקי דעות חריפים לגבי היחסים הראויים בין תפיסות ה"אני", המינון הראוי של כל אחת מהן והשלכותיהן, אבל בסופו של דבר מחלוקות אלו מתקיימות במסגרת אחת של שותפות בין התפיסה האנושית והתפיסה היהודית.

מחשבות אלו מתקשרות ליום השואה. השואה היא אחד הסמלים שיכולים להכיל (אמנם בדרך השלילה) את שני ההיבטים של זהותנו, האנושית והיהודית. ציון יום השואה שבוע לפני יום העצמאות גם בא להזכיר לנו את המסגרת המשותפת של כולנו שהיא יהודית ואנושית-דמוקרטית.

עם התובנות האלו חזרתי לחשוב על המנהלים הדתיים, הדרוזים והערבים, ותהיתי אם ה"מה-לא" המשותף מספיק כדי לבנות מדינה.

נכון, יש תיאוריות הממקמות את ה"פוליטי" ביכולת להגדיר אויב או יריב ולפעול נגדו. אף על פי כן חשבתי, שסולידריות המבוססת על השלילי – דחיית הנאציזם – לא ממש מספיקה. סולידריות המבוססת על השלילי יוצרת גבולות וקווים אדומים אבל לא דבק פוזיטיבי, ולדעתי, היא יוצרת כמעט-מדינה. לפעמים נדמה לי שמה שיש כאן הוא הרבה "כמעט-מדינות" חופפות

ד"ר שלמה פישר הוא עמית בכיר במכון למדיניות העם היהודי ועמית במכון שחרית. תחומי המחקר שלו הם בצומת שבין דת, פוליטיקה ומעמד וכן בקשר שבין דת, דמוקרטיה ואזרחות בחינוך. לימד סוציולוגיה בבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטאות נוספות, פרסם מחקרים רבים אודות הציונות הדתית ותנועת ש"ס ועבד כ-30 שנה בשדה החינוך. הוא בין המייסדים והמנהלים של יסודות – המרכז לליבון ענייני תורה ומדינה, המתמקד בחינוך לדמוקרטיה בחינוך הממלכתי-דתי. (צילום: מכון שחרית)

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,173 מילים

יהודי ההרים משמרים מנהגי פסח ייחודיים בני מאות בשנים

יהודי ההרים, קהילה עתיקה המונה כ-8,000 יהודים ומהווה את מרבית אוכלוסיית יהודי אזרבייג'ן, מקפידה שלא לאכול מוצרים כמו חמוצים, סוכר וגבינה במהלך חג הפסח ● מקור המסורת הוא בימים שלא הייתה להם גישה למפעלים שייצרו מוצרים אלה תחת פיקוח רבני ● במקום זאת, בארוחת ליל הסדר מוגשים מטעמים מיוחדים - למשל המאכל קיסָני בּוּרוֹצ'וֹי, העשוי מקוצים

עוד 912 מילים

מחקר בבריטניה הכחישו את השואה כבר במהלכה

הפשיסטים טענו שהצילומים בהם נראים יהודים נרצחים הם לא יותר מלוקיישן מבויים ● הם ניסו לשכנע שלהיטלר אין שום אג'נדה של השמדת עם, ושהנאצים לא עוסקים בכך ● ד"ר ג'ו מולהול יצא לחקור את ההיסטוריה של מכחישי השואה הבריטיים, ונדהם לגלות שהיא התחילה הרבה יותר מוקדם ממה שחושבים

עוד 1,744 מילים

למקרה שפיספסת

הסיפור כפי שאני בוחרת לספר אותו

פסח הוא חג עם פוטנציאל, הרבה פוטנציאל, אחד כזה שמצליח להסתבך ולירות לעצמו ברגל שוב ושוב.

הפוטנציאל ברור. אביב, פריחה, זרימה, מזג אוויר מושלם בדרך כלל. זמן מעבר בין החורף הסוער לקיץ המשוגע, חלון הזדמנויות של הנאה מהארץ היפהפיה, רגע לפני שהיא מתייבשת והחום הופך לבלתי אפשרי.

חירות, שחרור, סיפור של ניצחון העבדים המדוכאים, המושפלים, על השליטים האכזריים, סיפור של יציאה מכבלים אל מרחבי המדבר, אל ארץ לא נודעת. סיפור שמקדש את אי הוודאות, את הנוודות, את הקפיצה הנחשונית למים עמוקים, את האומץ להשתחרר מהכבלים.

הפוטנציאל של הפסח ברור. אביב, מזג אוויר מושלם בד"כ. חלון הזדמנויות של הנאה מהארץ היפהפיה, רגע לפני שהיא מתייבשת והחום הופך קשה. סיפור של ניצחון העבדים המדוכאים, יציאה מכבלים אל ארץ לא נודעת

חג של התנקות, של התחדשות, של היפטרות מחפצים ובגדים ישנים, של אוורור, סדר ורענון.

בפועל, הימים שלפני החג הופכים לסיוט, לשיעבוד, לעבודת פרך ולהלקאה עצמית. תחרות מייאשת שאין סיכוי לנצח בה. מאבק סיזיפי ואובססיבי בלכלוך, בבלגן ובפנטזיות על הרמוניה ואסתטיקה בלתי מושגת.

נראה שחז"ל חברו לקואליציה עם כל הבלבוסטיות היהודיות לאורך הדורות, קואליציה שקווי היסוד שלה הם הפחד מהאביב המשכר ופחד מדגל החירות המונף בחג הפסח, וכדי למגר כל אפשרות לשכרון אביב וליציאה לחירות הם הפכו את החמץ והאבק לאויב מושבע, והצליחו לשעבד גדודים של משפחות לטובת מבצע ניקיון שכישלונו ידוע מראש.

הרי הבית שזה עתה מורק מתכסה עם פרוס החג בשכבות של פירורי מצות. השיש שזה עתה הוברק והגיע לדרגת אולם המראות בלונה פארק מתכסה בציפוי פח או נייר כסף, ועוד לא אמרנו מילה על גולת הכותרת –

ליל הסדר. התכנסות משפחתית על בטן ריקה סביב הסיפור הגדול. אלא שהסיפור הגדול לא מצליח להתגבש לסיפור. אין בו התחלה, אמצע וסוף, אין קונפליקט ואין פתרון. והכי גרוע – הגיבורים הגדולים אינם. כל הסיפורים היפים על המיילדות העבריות, בת פרעה, מרים, אהרון ומשה – נעלמו ואינם.

מודה ומתוודה – אני אישה ביקורתית, יש שיאמרו ביקורתית מאד, אבל אני לא אוהבת להתמרמר. מאיפה שלא נסתכל עליהם, החיים קצרים וחבל להעביר אותם במרירות.

אני מעדיפה את הכוס המלאה. אני אוהבת למלא את הכוס שלי בקאווה כשרה לפסח ארבע פעמים. אני אוהבת את הערב שבנוי סביב שאלות וקושיות, סביב משחקי מחבואים, משא ומתן ומתנות, סביב שבר ואובדן וחיפוש ומציאה שמסתיימת בפרס.

נראה שחז"ל חברו לקואליציה עם כל הבלבוסטיות היהודיות לאורך הדורות, שקווי היסוד שלה הם פחד מהאביב המשכר ומדגל החירות, וכדי למגר כל אפשרות ליציאה לחירות הם הצליחו לשעבד גדודי משפחות למבצע ניקיון שכישלונו ידוע מראש

אני אוהבת את ריבוי הטקסים – נוטלים, מוזגים, חוצים, מגביהים, מחביאים, שואלים ומטפטפים יין אדום על המפות הלבנות. במקום להתמרמר על הדרך בה נכתבה ההגדה, אני מעדיפה להוסיף לה את הסיפור כפי שאני בוחרת לספר אותו. כי אם אנחנו לא נשחרר את עצמנו מסיפורים שאחרים כתבו עבורנו אף אחד לא יעשה זאת עבורנו. השנה אני בוחרת לספר על ארבע הבנות של המשפחה שלי.

חכמה

המשפחה עם סבתא מטילדה אחרי שובו מהשבי של הסבא, הרב שלמה מן ההר. (צילום: באדיבות המשפחה)
המשפחה עם סבתא מטילדה אחרי שובו מהשבי של הסבא, הרב שלמה מן ההר. (צילום: באדיבות המשפחה)

זו סבתא מתילדה שכל חייה אהבה ללמוד. שכתבה בגיל 14 שיר פרידה נוגה מהחברה הכי טובה שלה, זלדה המשוררת, כשאבא שלה לא הרשה לה להמשיך ללמוד בתיכון והן נאלצו להיפרד. זה לא עצר אותה מלהמשיך ללמוד תורה בעצמה כל חייה עד פטירתה בגיל 99.

סבתא שברחה במלחמת השחרור מהעיר העתיקה עם חמישה ילדים קטנים וחמות, כשהאיש שלה נלקח לשבי הירדני. היא מיקמה את המשפחה מחדש בתנאים לא תנאים בקטמון הישנה וכתבה מכתבים באנגלית לגברים שבשבי בשם כל השכנות שלא ידעו לכתוב.

אמיצה

זו סבתא רבתא שלנו רבקה סילא ברגמן, שנולדה באחוזת צל בבוואריה, נישאה לרב אליעזר ברגמן, ובהיותה בת 38 עלתה לארץ עם חמשת ילדיה, כשהתינוקת הקטנה שרה בת חצי שנה. המסע שהחל בקיץ 1834 נמשך חצי שנה בהפלגות וחניות בסוריה ולבנון.

בצידון נפרד האב מהמשפחה והגיע לארץ כדי להכשיר את הקרקע ורבקה סילא נשארה עם חמותה וחמשת הילדים הקטנים. בפברואר 1835 שלח אליעזר ברגמן ידיד נאמן שיביא את המשפחה לבית אותו שכר בירושלים העתיקה. בהגיעם בליל שבת בספינה מול חוף יפו התחוללה סערה עזה, וכל רכושם, כלי־הבית, כלי־מיטה, כלי־לבן, כלי־כסף וכלי־זהב, וגם הארנק ובו ארבעים דוקאטים, הכול נפל לתוך הים, ורק בנס רבקה סילא הצליחה להציל את נפשותיהם. הם הגיעו ליפו יחפים, רטובים וקופאים כשרק כותנתם לעורם. את כל אלה היא תיעדה בקובץ מכתבים שנשמר בדרך לא דרך. הכתיבה שלה מלאת הומור עצמי ואופטימיות ללא מצרים:

"….לצערי התחוללה סערה גדולה בליל שבת ובכל יום השבת ולא יכולנו לא לישב ולא לעמוד ולהתהלך. הספינה טולטלה הרבה מאד, העוגנים נקרעו והספינה הוטלה אל אי של חול. אנחנו ניצלנו בטורח גדול עד שלא אוכל לתאר…רכושי….כל כלי הבית כלי המיטה כלי כסף וכלי זהב…בקצרה – הכל, לתוך המים… בעצם הבהלה תפסתי את הארנק שלי ..הארנק נפל מידי בהיותי טורחת להציל את נפשי הלך גם הממון. מודה אני אלף מונים לקדוש ברוך הוא שהצלנו את נפשותינו ושמילט לנו את התינוקת החלושה שכה רבות עברו עליה….

אין אני רוצה להרבות ולכתוב על כל אלה – נפשי חשה וסבלה הרבה מאד, אך נתקיים בי הרצון לא להיות עוד כה שמנה, ועכשיו אינני עוד שמנה כפי שהייתי… "

לצד כל הקשיים הרבים שפקדו את המשפחה בירושלים, רבקה סילא לא מאבדת את ההתלהבות ואת אהבת החיים. היא מתארת למשפחה שבבוואריה את הפירות והירקות מהם היא נהנית:

“יש כאן עכשיו פרי, בעונה הזאת, מוזר מאוד: צומח על האדמה, ירוק מבחוץ, מבפנים אדום הרבה, מישקלו של אחד הוא 10 עד 15 פפונד. וטעים מאוד. כל פעם שאני אוכלת פרוסה, הייתי רוצה שיהיה כזה גם לאנשים שלנו שם". [הכוונה לאבטיח].

במקום להתמרמר על הדרך בה נכתבה ההגדה, אני מעדיפה להוסיף לה את הסיפור כפי שאני בוחרת לספר אותו. השנה אני בוחרת לספר על ארבע הבנות של המשפחה שלי

חרוצה

זו סבתא שושנה שגדלה בעיר הנמל  קיל שבגרמניה ואהבה את לימודי היהדות שלימד את הנוער רב העיר. היא היתה חברה בנבחרת העירונית לנשים בכדוריד. בגיל 20 עלתה לארץ והתיישבה בקיבוץ רודגס. החזון בהקמת רודגס היה:

"ליצור כאן חברה חדשה, ציבור מתוקן, החי בקיבוץ ומגשים ערכי תורה ועבודה".

שם היא פגשה את סבא מרדכי ויחד הם הבינו שחיי הקיבוץ לא מתאימים להם. הם התיישבו בכפר אברהם ובנו בו את ביתם. סבא עבד כמדריך טיולים וסבתא ניהלה את הבית ואת עסקיו של סבא בחריצות שאין דומה לה.

סבתא שושנה בקיבוץ רודגס. הכנסת ספר תורה בקיבוץ בשנת 1939
סבתא שושנה בקיבוץ רודגס. הכנסת ספר תורה בקיבוץ בשנת 1939

תמימה

זו דודה דינה, אחותה של סבתא, שעלתה לארץ באוניה האחרונה של עליית הנוער בערב פסח, 1939. היא למדה בפנימיית בן שמן ולאחר מכן התיישבה בקיבוץ כפר מנחם. דינה איבדה את הוריה ואחיה בשואה ומצאה נחמה בקיבוץ. היא הקימה משפחה והיתה מטפלת ומורה אהובה. דינה אהבה את חיי הפשטות והשיתוף ומצאה דרך להעניק לנו, הנכדים העירוניים של אחותה, מתנות לרוב: כלי קרמיקה מהמפעל הקיבוצי, גליונות נשיונל ג'אוגרפיק ייקרי המציאות, טיולים על הטרקטור וסיורים קבועים בפינת החי המטופחת.

דינה הרבתה לשיר עם חברותיה עד אחרון ימיה ממש. השיר האחרון אותו שמעתי מפיה היה "שחקי שחקי על החלומות" היא  האמינה  באדם, בדרור הנפש, בפת לדל. ברעות ובפריחה. הלב שלה ידע לחוש אושר ולהבין כאב.

שַׂחֲקִי, שַׂחֲקִי עַל הַחֲלוֹמוֹת,
זוּ אֲנִי הַחוֹלֵם שָׂח.
שַׂחֲקִי כִּי בָאָדָם אַאֲמִין,
כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בָּךְ.

שַׂחֲקִי כִּי גַם בְּרֵעוּת אַאֲמִין,
אַאֲמִין, כִּי עוֹד אֶמְצָא לֵב,
לֵב תִּקְוֹתַי גַּם תִּקְוֹתָיו,
יָחוּשׁ אֹשֶׁר, יָבִין כְּאֵב.

אַאֲמִינָה גַּם בֶּעָתִיד,
אַף אִם יִרְחַק זֶה הַיוֹם,
אַךְ בֹּא יָבֹא – יִשְׂאוּ שָׁלוֹם
אָז וּבְרָכָה לְאֹם מִלְאֹם.

אילת כהן וידר היא פסיכולוגית קלינית דתיה פמיניסטית, גדלה בבית חרדי-חרד"לי. מורשית לטיפול בהיפנוזה, חוקרת דפוסים של השתקה וביטוי עצמי. מחברת "באהבתינו" – מדריך לאינטימיות זוגית. מלמדת מדיטציה ופרשת השבוע ב"מתן". חברת קבוצת "פסיכואתיקה" – למניעת פגיעה מינית על ידי אנשי טיפול. לשעבר יו"ר "קולך". נשואה, אם וסבתא.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,089 מילים
עודכן עכשיו
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

בעקבות פיגוע הירי באטלנטה בשבוע שעבר, שבו נרצחו שמונה בני אדם, בהם שש נשים ממוצא אסייתי, משתפת רבקה קאס בחוויותיה כקוראנית יהודייה ● הגזענות והאפליה שספגה - כשנשאלה האם היא בטוחה שהיא יהודייה והאם איננה מאומצת - והניסיונות להסתיר את זהותה האסייתית ● נוכחותי במרחב היהודי, היא אומרת, נתפסת כאיום, כאילו גזלתי את מקומו של יהודי "אמיתי"

עוד 1,403 מילים

בסוריה נאלצים יותר ויותר אזרחים להתחמש כדי להגן על עצמם ● מתה נוואל סעדאווי, ממובילות המאבק הפמיניסטי במצרים ● האם תקום בכנסת קואליציה, שתישען על הרשימה הערבית המאוחדת, הגרסה הישראלית של האחים המוסלמים? ● ו-19 שנים ליוזמת השלום הסעודית, שהציעה לישראל יחסים עם כל מדינות ערב אם תכונן שלום עם הפלסטינים ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 932 מילים
עם כיוון השעון, מצד שמאל למעלה: גלעד על קבר הנרצחים בפרהוד בבגדד (רשות הכלל); דניאל ושולמית ששון (באדיבות דניאל ששון); בית סבו של ששון (באדיבות דניאל ששון); עולים מעיראק שנוחתים בישראל (טדי בראונר, לע"מ); אנדרטה ברמת גן לזכר קורבנות הפרהוד (ד"ר אבישי טייכר, CC-BY-2.5)

הברית בין היטלר לראש הממשלה העיראקי הייתה בין הגורמים ששינו את גורל הקהילה בת ה-2,500 שנה ● היהודים נאלצו לחיות בגטו, וכ-200 מהם נרצחו בטבח הגדול, הפרהוד ● דניאל ששון, שהיה ילד בעיראק בתקופת המלחמה, מוציא ספר המגולל את הסיפור המשפחתי שלו ● הוא זוכר היטב מה עבר עליו בגטו, מי החביא את חבריו ואיך הילדים הורעבו למוות ● ואיך, למרות הכול, הביס סבו את המשטר בבגדד

עוד 1,564 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

שובם של הפקקים

הגלובוס הירוק מוענק לקרב הסרטונים המלבב על המכונית החשמלית (ולנורווגים שמובילים את התחום) ● הגלובוס השחור למפלגות שמטנפות את הרחובות בפתקים ושלטים ולא מנקות אחריהן ● וטיפ לממשלה, שצריכה להיערך בדחיפות לאסון הפקקים שדופק בדלת

עוד 465 מילים ו-1 תגובות

דעה זליכה התבזה, אבל אין הצדקה לשמוח לאידו

זליכה לא לקח שוחד, לא הפר אמונים ולא ביקש מתנות מאף אחד ● הוא ניהל קמפיין בחירות מגלומני, שנע לא פעם בין הזוי למביך, ובסופו של דבר התרסק ● ואף שמדובר במנהג ישראלי ידוע, השמחה לאיד על כישלונו נוגדת לכל העקרונות שדוגלים בהם דווקא אלו שלועגים לו

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
ידע כל מגלומן ששורף קולות שזה יעלה לו 1.8 מיליון, ויותר חשוב! ילעגו לו במשל שנים הבנאדם כמעט הפך את ישראל לביביסטן, ניצלנו על הקשקש. ונסלח לו? הוא נעלב המסכנון? מדובר על 9 מיליון איש... המשך קריאה

ידע כל מגלומן ששורף קולות שזה יעלה לו 1.8 מיליון, ויותר חשוב! ילעגו לו במשל שנים

הבנאדם כמעט הפך את ישראל לביביסטן, ניצלנו על הקשקש. ונסלח לו? הוא נעלב המסכנון?

מדובר על 9 מיליון איש, שחצי מהם פשוט לא מבינים מה זה לחיות בדיקטטורה, שהחיים שלהם היו נהפכים לגיהינום פאשיסטי

והאידיוט הזה זליכה הביא אותנו מרחק ממדט אחד. אני אישית הייתי ערוך לעזוב את המדינה. בגיל 66

זליכה, אתה בנאדם אחד שהיה מוכן להקריב את אייכות חיי 9 מיליון בני אגם בשביל ה 1.8 מיליון שח שלך. אפס

נכון ומדוייק וגם היו לו יועצי אחיתופל שלא נתנו לו סטירות לחי בזמן ! היה צריך קמפיין של להסתובב בסופרמרקטים ולהסביר בשפת העם למה בישראל יש קרטלים של צרכנים על סמים בחסות הממשלה
עוד 408 מילים ו-2 תגובות

"ממשלת ריפוי לאומי": תיתכן רוטציה בין לפיד לבנט

גנץ: "ביבי הכשיר את הערבים והערבים הכשירו אחרים" ● מרב מיכאלי: "סער ואלקין - אל תהיו האוזר והנדל" ● הורוביץ: "להשתחרר מהפחד מהערבים" ● טיבי לא שולל תמיכה בבנט ● בנט דיבר עם כל המפלגות (חוץ מרע"ם והמשותפת) ● מנדלבליט: למנות שר משפטים בהקדם ● גנץ דורש להעלות מינוי שר משפטים קבוע בישיבת הממשלה ● סער: נתניהו צריך לזוז הצידה ● לפיד וליברמן נפגשו

עוד 31 עדכונים

אחרי שאנשי נתניהו פימפמו לציבור את האפשרות להקמת ממשלה הנשענת על רע"ם, באו שותפיו החדשים של ראש הממשלה מהציונות הדתית ושמו לסיפור סוף ● התוצאה היא נזק כפול לנתניהו: גם אין לו אפשרות להקים ממשלה, וגם במו ידיו הכשיר עבור מתנגדיו את האפשרות לשתף פעולה עם המפלגות הערביות ● הבעיה היא שאף אחד בגוש השינוי לא מעז לעשות את הצעד הראשון ● פרשנות

עוד 527 מילים ו-3 תגובות

מהמקפצה הפרות המוניות של הוראות הקורונה בשידור חי

נבחרי ציבור מצטופפים על הבמה ללא כל מסכה (העבודה) ● ריקודים בצפיפות גבוהה (הליכוד, ש"ס, הציונות הדתית) ● אי שמירת מרחק (כמעט כולם) ● החגיגות במטות המפלגות בליל הבחירות היו מפגן מתמשך של צפצוף על הנחיות הקורונה בחללים סגורים, ללא כל ריחוק חברתי ● מנכ"לית מדעת: "מדינת ישראל עדיין במהלכו של משבר הקורונה והדוגמה האישית חשובה גם עכשיו"

עוד 636 מילים

האיש הירוק נחל אכזבה

אחד הכישלונות המהדהדים של המדינה הוא הטיפול בנחלים ● במקום לזרום עם הנחל, מנסים למשטר אותו. במקום לחשוב עליו במונחים של ערך טבע, מדברים עליו במושגים של תשתיות וניקוז. במקום מומחי נחלים, מפקידים את הטיפול בו בידי מהנדסים ● נחל גלילות כמשל: בצד המזרחי של הרצליה הוסט לטובת בניית שכונה חדשה ובמערב עלול להימחק בגלל הרכבת הקלה

עוד 985 מילים ו-2 תגובות

מנסור עבאס, אדם בעל עמדות חשוכות למדי, שוביניסט והומופוב, מחולל מהפכה לנגד עינינו ● איש התנועה האסלאמית הפך לממליך המלכים, מי שיקבע את גורלה הפוליטי של המדינה ● ערביי ישראל הופכים לפתע לשותפים פוליטיים לכל דבר ועניין, חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית ● מוחמד דראושה: "פיצלתם אותנו, לקחתם לנו קולות, עכשיו תשלמו. תתחילו לספור אותנו" ● פרשנות

עוד 503 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה