בעוד שישה ימים, במהלך ימי חול המועד של פסח, תפרסם ועדת הבחירות המרכזית, במצוות המחוקק, את התוצאות הסופיות והרשמיות של הבחירות. עם פרסום התוצאות, יתחיל נשיא המדינה ראובן ריבלין בסבב התייעצויות עם נציגי סיעות הכנסת החדשה – בשידור חי, בהתאם לנוהג הנאה שסיגל בשנה שעברה – ובסיומן יצטרך להטיל את תפקיד הרכבת הממשלה על אחד מחברי הכנסת.

לנשיא יש שבוע ימים להתלבט, מרגע פרסום התוצאות הרשמיות. חוק יסוד הממשלה אינו מונה מה השיקולים שהנשיא צריך לשקול, והתנאי היחיד הוא שחבר הכנסת צריך להסכים לקבל עליו את המנדט. אך הניסיון הפוליטי ברור – הנשיא צריך לבחון, בהתאם להמלצות שקיבל מנציגי הסיעות, מיהו חבר הכנסת שלו הסיכוי הגדול ביותר להקים קואליציה.

בהנחה שהתוצאות הסופיות של הבחירות יהיו זהות או דומות לתוצאות המסתמנות כעת, תרחיש סביר הוא שאף מועמד לא יזכה להמלצתם של 61 חברי כנסת או יותר.

הנשיא ראובן (רובי) ריבלין מצביע בבחירות, 23 במרץ 2021 (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)

חוק היסוד מאפשר שלושה שלבים של ניסיונות להרכיב ממשלה – בשניים הראשונים יש לנשיא שיקול דעת רחב יחסית, לשקול שיקולים של היתכנות פוליטית; בשלב השלישי הנשיא ממלא תפקיד טכני לחלוטין – אם באים אליו 61 ח"כים או יותר ומבקשים ממנו להטיל את התפקיד על חבר כנסת מסוים, עליו לעשות זאת ללא הפעלת שיקול דעת.

סוג השיקולים שהנשיא צריך לשקול בשני הסבבים הראשונים הוא בגדר נעלם. ברור ששיקול ראשון במעלה הוא השיקול הפוליטי. אם שלשני מועמדים יש 60 ממליצים כל אחד, מן הראוי שהנשיא ישאל את עצמו, ואולי גם את נציגי הסיעות, למי יש סיכוי טוב יותר לשכנע חברי כנסת נוספים להצטרף אליו.

תרחישים כאלה כבר התממשו, חלקם לא בהיסטוריה הרחוקה: אחרי בחירות ספטמבר 2019, ריבלין זימן אליו את בנימין נתניהו ובני גנץ למפגש משולש ועשה מעשה לא שגרתי כשהציג מתווה להקמת ממשלת אחדות עם רוטציה – אך ללא הצלחה, באותו שלב. משכך, נתן ריבלין את המנדט לנתניהו, אף שלא היו בכיסו 61 קולות. בהמשך עבר המנדט לגנץ – אך שניהם נכשלו בהרכבת ממשלה, והכנסת התפזרה.

בנימין נתניהו, בני גנץ וראובן ריבלין בפגישה בבית הנשיא אחרי הבחירות בספטמבר 2019 (צילום: עמוס בן גרשום/ לע"מ)

שאלה גדולה היא, האם הנשיא רשאי לשקול גם שיקולים שמעבר להיתכנות פוליטית. למשל,  את היותו של אחד המועמדים נאשם בעבירות פליליות. עד היום נמנע ריבלין מלהטיל את המנדט על הנאשם נתניהו, באותם שלבים בהם יש לנשיא שיקול דעת בעניין.

באפריל ובספטמבר 2019 טרם הוגש כתב האישום נגד נתניהו לבית המשפט, והוא היה עדיין בחזקת חשוד, ולא נאשם; ובמרץ 2020 ריבלין הטיל תחילה את המנדט על גנץ, ורק בשלב השלישי, שבו פנו אליו 72 חברי כנסת וביקשו ממנו לאפשר לנתניהו להרכיב ממשלה, אחרי שנחתם הסכם ממשלת החילופים – ריבלין מסר את המנדט לנתניהו.

רמז עבה באשר לנכונותו של ריבלין לשקול את השיקול הזה במסגרת שני השלבים הראשונים ניתן למצוא בהודעה שהגישה היועצת המשפטית לבית הנשיא, עו"ד אודית קורינלדי-סירקיס, במסגרת העתירות שהוגשו לבג"ץ בעניין הטלת המנדט על נאשם:

"שאלת קיומה של מניעות משפטית להיותו של חבר כנסת מועמד להרכבת הממשלה ולכהן כראש הממשלה, בשל היותו נאשם בעבירות שיש עמן קלון, היא סוגיה עקרונית, הראויה לדיון ונתונה להכרעתם של הכנסת ובית המשפט הגבוה לצדק, אך היא איננה עומדת לפתחו של הנשיא ואין מקום לדון בה במסגרת סמכותו של הנשיא להטלת תפקיד הרכבת הממשלה על פי סעיף 10(ב) לחוק יסוד הממשלה".

היועצת המשפטית לבית הנשיא אף הדגישה כי אופן ניסוחו של חוק יסוד הממשלה, מדגיש כי המחוקק הבחין בבירור בין שני השלבים הראשונים, שבהם ההחלטה על מי להטיל את התפקיד מוטלת על כתפיו של הנשיא, לבין השלב השלישי, המעוגן בסעיף 10(ב) – שבו "מורה המחוקק לנשיא המדינה להטיל את תפקיד הרכבת הממשלה על חבר הכנסת שצוין בבקשת רוב חברי הכנסת".

ובמילים אחרות: בשלבים הראשונים הנשיא אינו פועל כאוטומט. יש לו שיקול דעת. מה הוא כולל? כך כתבו משפטני הכנסת לבג"ץ בפרשת הטלת המנדט על נתניהו:

"בשלבים הראשונים של הליך הרכבת הממשלה, אין מדד חד ערכי לשאלה מיהו בעל הסיכויים הגבוהים להרכבת הממשלה. שלב ההתייעצות עם הסיעות קודם לרוב לגיבוש ולחתימה של הסכמים קואליציוניים. יש לראות את המלצת הסיעות בשלב ההיוועצות כמעין הצהרת כוונות פוליטית בלבד".

מכאן כי בשלבים הראשון והשני של הרכבת הממשלה, כאשר הנשיא מטיל את המנדט על אחד מחברי הכנסת לאחר היוועצות בנציגי הסיעות, יש לו שיקול דעת רחב. הוא רשאי לשקול שיקולים פוליטיים, ואולי גם שיקולים אחרים, ערכיים.

במצב שבו למעלה מ-60 ח"כים המליצו על מועמד מסוים, ניתן לטעון כי הטלת התפקיד על ח"כ אחר היא בלתי סבירה. אך במצב שבו אף מועמד לא קיבל תמיכה של יותר מ-60 ח"כים, הנשיא בוודאי נהנה ממרחב שיקול דעת רחב מאוד.

במציאות הנוכחית, מצטרפת לתמונה גם העובדה שסבב הבחירות הנוכחי הוא האחרון הנוחת בחיקו של הנשיא ריבלין, בטרם סיום כהונתו בחודש יולי. אפשר לשער מה עובר בראשו של הנשיא: לסיים עם אקט משמעותי לטובת העם והמדינה, ולא להסתפק רק בלשחות עם הזרם.