למה, בעצם, הערבים נחשבים חלק מהשמאל? מה זה ה"שמאל" הזה?

תחשבו על זה רגע. נניח שאזרח ממוצא ערבי שאיננו ציוני רוצה שהמדינה תחדל מלשאוף להיות "יהודית". בבואו לבחור מפלגה, מהי ההחלטה ההגיונית מבחינתו?

לי ברור שערבי כזה צריך להצביע לליכוד, שהרי מפלגה זו עושה כל מה שרק אפשר כדי לקבע את שליטת ישראל בשטחים ובזאת לקעקע את הרוב היהודי. שום טריקים קרטוגרפיים לא ישנו את זה. אפילו בעזה הליכוד רצה להתקע – עזה, עם מיעוט השטח וריבוי הצרות.

נניח שאזרח ערבי שאינו ציוני רוצה שהמדינה תחדל מלשאוף להיות "יהודית". באיזו מפלגה הגיוני שיבחר? לי ברור שעליו להצביע לליכוד, שעושה ככל יכולתה כדי לקבע את שליטת ישראל בשטחים ולקעקע את הרוב היהודי

ומה עם השמאל? בשמאל יש שני סוגים. יש מוסריים שמתנגדים לכיבוש בגלל העוולות והבושות. ויש כאלה שרוצים לסיים את הכיבוש כדי להציל את המדינה היהודית – יותר עניין לאומי ממוסרי. הראשונים ימלאו אולם קולנוע ביום טוב. השניים אינם שמאלנים בכלל; הם ציונים.

למה שערבים יעזרו לציונים הללו? כדי להיטיב עם הפלסטינים? לא בטוח שהסתכנות בממשלת חמאס בגדה המערבית זה דבר כל כך מיטיב.

ואז הגענו לנושא החברתי. החשוכים, בגדול, בימין. הקנאים הדתיים בימין. לאן מתאימה רע"ם יותר – אצל ההומופובים של סמוטריץ' או אצל הפמיניסטיות והלהט"בים? לדעתי, גם בפלג הצפוני יודעים את התשובה.

זה כל כך ברור שהסיפור של מנסור עבאס היה חייב לקרות. זה מהדברים שאחרי שהם מגיעים קשה להאמין שאי פעם זה היה אחרת. כמובן שנתניהו הבין את זה יותר מהר מאחרים.

יש כרגע דיון גדול בשאלה האם זה ייתכן – האם מפלגת הציונות הדתית תאפשר חיבור עם רע"ם. על פניו, נראה שלא. הם יותר גזענים מאשר חפצי חיים. אבל אם זו תהיה הדרך היחידה של נתניהו לשרוד, אל תופתעו אם כן.

ולשמאל זה יגיע בצדק כי כבר שנים הם מתכחשים למצבם ועושים שמיניות באוויר כדי לא "להשען" על הערבים. השמאל לא יכול לנצח בלי הערבים. למערך לא היה רוב אמיתי בלי מפלגות של הערבים (והדתיים) מאז 1969. למה לעזור כך לימין? מפחדים מה יגידו? שיגידו!

המצב רק יחריף. אוכלוסיית ישראל מונה 21 אחוז ערבים. אם הם היו מצביעים באותם שיעורי השתתפות  כמו היהודים הם היו מיוצגים על ידי 25 מנדטים בכנסת.

יש כרגע דיון גדול בשאלה האם זה ייתכן – האם מפלגת הציונות הדתית תאפשר חיבור עם רע"ם. על פניו, נראה שלא. הם יותר גזענים מאשר חפצי חיים. אבל אם זו תהיה הדרך היחידה של נתניהו לשרוד, אל תופתעו אם כן

זה שהשמאל מתנכר לערבים זה מעשה אובדני ממש.

יש אולי סיכוי אחרון למנוע זאת: לפעול מהר, בנדיבות ובצורה שמעבירה מסר ברור של הכאה על חטא.

צריך להזמין את רע"ם לקואליציה. לא השענות – שותפות.

אם השמאל חפץ חיים, הוא יציע לעבאס עסקה שאי אפשר לסרב לה ושנתניהו לא יוכל להשתוות לה.

• המרכיב המרכזי בהצעה זו צריך להיות תיקון לחוק הלאום, כך שיכלול את עקרון השוויון לכלל האזרחים.
• שנית, צריך להציע לעבאס את תפקיד השר לביטחון פנים.
• שלישית, לתת להם חופש הצבעה בכל הנושאים החברתיים.
• רביעית, שיוויון מוחלט בכל התקציבים.
• חמישית, לסיים ברעש גדול את הנידוי של הרשימה המשותפת. איימן עודה יכול להיות שר משפטים נהדר.

בבחירות הבאות הערבים אכן ינועו לקלפיות וזה יהיה מצויין.

תגידו שגדעון סער יתנגד. למה, בדיוק, יש להתנגד? מה רע כל כך בתרחיש הנ"ל? זה תיקון מתבקש.

וזה מגיע להם, לערבים. בכל כדור הארץ אין מקרה מובהק יותר של גייס חמישי פוטנציאלי: הם שייכים לאותה קבוצה אתנית שמאכלסת את כל שכנותיה של ישראל שכולן היו במלחמה איתה מתישהו. ובכל זאת, למעט יוצא מן הכלל בפרעות 2000, הם נותרו אזרחים נאמנים. אי אפשר לפספס את העובדה שהנוער הערבי של ימינו הוא ישראלי במהותו.

ועדיין, יש משהו שצריך לבקש גם מהמנהיגים הפוליטיים של שתי המפלגות הערביות.

התנגדותם של המתנגדים לממשלה התלויה בערבים אינה נטולת היגיון. הטענה היא שאם ישראל תמצא את עצמה בסכסוך עם הפלסטינים – נניח, לאחר שהחמאס יירה טילים מעזה – השותף הקואליציוני הערבי לא יוכל  להתמודד עם זה וינסה להכשיל מהלכים.

זה שהשמאל מתנכר לערבים זה מעשה אובדני ממש. צריך להזמין את רע"ם לקואליציה. לא השענות – שותפות. אם השמאל חפץ חיים, הוא יציע לעבאס עסקה שאי אפשר לסרב לה ושנתניהו לא יוכל להשתוות לה

זה בדיוק מה שהחמאס יעשה, כדי לבחון את הממשלה.

לכן יש לתכנן זאת מראש. בתמורה למיגור מוחלט של החרם על המפלגות הערביות, סביר לבקש מהם להבהיר כי הם נאמנים לישראל.

עודה ועבאס צריכים להצהיר באופן משכנע, כי אם ישראל תותקף תהיה לה זכות להגנה עצמית. זה לא מתחת לכבודם. זה מהדברים שכדאי להבהיר מעבר לכל ספק. יהיו מי שיתעצבנו מזה שהם כאילו על תקן חשודים. אז בסדר, שיתעצבנו.

שמעתי את נאום עבאס שבוע שעבר, והוא היה חשוב ויפה. אבל שתי מילים חסרו שם. שתי מילים פשוטות שישתיקו את המלעיזים:

"אני ישראלי".

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com