יש ימים כאלה בהם החדשות גורמות לי להתגבר לרגע על חילוקי הדעות עם הרדיקליות שבפמיניסטיות ולשקול ברצינות פתרונות דרסטיים כמו סרוס כימי לכל הגברים כולם, או אולי פתרון מצרי עתיק של כָּל־הַבֵּ֣ן הַיִּלּ֗וֹד הַיְאֹ֙רָה֙ תַּשְׁלִיכֻ֔הוּ.

מעשה קונדס עשתה לה חבורה של "ילדים" בילדה בת 12 שלפי דברי אביו של אחד מהם "לא ברור איזה חינוך קיבלה בבית", על החינוך שנתן לבנו לא שמענו אף מילה כמובן.

עשר דיברות ניתנו לעם ישראל בסיני (ככה מספר לנו התנ"ך) האיסור על אונס נשמט מהן, נסתרות הן דרכי האל. פסל ומסכה לא תעשה לך בשום אופן, אבל אונס? אפשר לדבר על זה.

בכלל היהדות הרעיפה עלינו איסורים למכביר, אלוהים קשישא דאג מאד להעביר לנו דרך שליחיו הנאמנים את סלידתו מאכילת שרצי ים ולבישת שעטנז, אבל עבדות היא כנראה רע הכרחי, ועל אונס אפשר לכפר בתשלום לאביה של הנאנסת בשל פגיעה בקנינו, וכסחורה פגומה האנס יאלץ להתחתן אתה, מסכן שכמוהו.

סולם הערכים המעוות הזה, הוא שמנחה את מקדמי מדינת הלכה, חלקם באליטה החדשה של מדינת ישראל, הציונות הדתית המתחרדלת.

הרב רפי פרץ, למשל, שמסרב ללחוץ את ידה של נערה בת 15, מתנגד לשירות צבאי משותף של גברים ונשים, תומך (וחוזר בו) בטיפולי המרה להומוסקסואלים – לא אשם חס וחלילה באונס המחריד של הילדה, אבל הוא אבן נגף בדרך לתיקון הכל כך נחוץ בחברה שלנו כדי למנוע מעשים כאלה בעתיד.

בעשרות ישיבות ברחבי הארץ עוסקים גברים מזוקנים, רבים מהם במימון המדינה, בשאלות הזויות כגון הסוגיה האם משגל עם ילדה בת פחות משלוש שנים ויום אחד נחשב כ"ביאה" מאחר שקרום הבתולין מתאחה כידוע לאחר משגל בגיל הזה.

הם דנים בכובד ראש כיצד לבחון אם אשה הינה בתולה או לא, על ידי הושבתה ערומה על חבית של יין והרחת הבל פיה כדי לבדוק אם ריח היין חדר דרך הפות וטיפס לעבר קנה הנשימה. הם מתדיינים על בשלותם של שדי האישה על ידי השוואת צורתן וצבען של פטמותיה, ומשווים את גודל אברי המין של חכמינו זכרונם לברכה.

הרבנים האלה פוסקים שילדה בת שלוש אסור לה לשאול את ארבעת הקושיות פן תעורר מחשבות זימה בלב הגברים המסובין לסדר, ואסור לה באיסור חמור להכנס לבריכה ציבורית. הטרלול הזה לא עוצר ולו לרגע, הוראות הצניעות מחמירות מיום ליום, ואיתן מטפטפות גם הידיעות על מעשי אונס, התעללות ופדופיליה במגזר החרדי והחרדלי.

רבני הציונות הדתית, שהקשר בינם לבין הציונות המקורית מטשטש והולך, לא נשארים הרחק ומאחור, ומהשיעורים אותם הם מעבירים במקומות כמו מכינת עלי בוקעים, בין השאר, גם מסרים שוביניסטים, גזענים והומופובים.

הפחד של מנהיגי הדת מההעצמה הנשית, מהשחרור וההתקדמות של הנשים בחברה הפתוחה משתק אותם, והתגובה היחידה שעולה על דעתם היא החמרה, הדרה ועוד החמרה.

ההקטנה וההחפצה של האשה, הכפפתה המוחלטת לאביה בתחילה ולבעלה לאחר נישואיה, ההתיחסות אליה כאל קניין, הופכת לבלתי אפשרי כל ניסיון לדיון רציני על שיוויון, על זכות האשה על גופה ועל עתידה.

ההתבטאות האיומה של אביו של אחד הנערים כלל אינה מפתיעה, ברור שהאשמה היא בחינוך של הילדה, הרי היא זו שהיתה צריכה להסתתר, להיות מכוסה, לשבת בבית, לא להסתכל לאף אחד בעיניים ולשתוק פשוט לשתוק.

אנחנו לא יודעים עדיין מאיזה מגזר הילדים מבצעי "מעשה הקונדס" וזה בכלל לא משנה כרגע. מחננו גם הוא איננו טהור. כולנו זוכרים את האונס בקיבוץ שומרת, פרי הביאושים של האליטה הישנה, והיו הרבה כאלה.

אבל יש הבדל, וזה הבדל גדול. האליטות הישנות לומדות, מכות על חטא ומשתנות. אולי לאט מדי, אולי עם הרבה התנגדות, אבל יש שינוי והוא בלתי ניתן להכחשה.

הפמיניזם היום הוא השיח הרשמי, כמעט מונוליטי ברשתות החברתיות ובכלי התקשורת "הנכונים". אלימות נגד נשים זה הרוע האולטימטיבי, הטרדה מינית שקולה לרצח עם בחוגים הפרוגרסיביים.

החברה החילונית המערבית עוברת שינוי עמוק וחיובי. אדם דתי שאל אותי פעם, אם אתה אתאיסט מה מונע ממך לאנוס ולרצוח כמה שאתה רוצה? עניתי לו שאני אונס ורוצח כמה שאני רוצה, אבל זהו, שאני לא רוצה. החברה המערבית ההומניסטית פיתחה מערכת מוסר נעלה אלפי מונים על הדת שאוסרת על אוננות ומשכב זכר אבל מתיחסת בסלחנות לעבדות ולפדופיליה.

כל עוד האליטות שלנו מורכבות מרפי פרץ, סמוטריץ' ודומיהם, עם רוח גבית מליצמן ודרעי, נמשיך להיות חסרי אונים מול העיוותים האלה, מה כבר יכול לעשות שר חינוך כמו פרץ כדי לחנך את הילדים האלה? כל מה שיוכל לעשות זה לחנך את הילדה להתכסות ולהסתתר.

גיא נבו הוא יליד 1964, עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.

אבי ז"ל נפטר בשיבה טובה, בשנת תשנ"ו, ארבעה ימים קודם הפסח לפני עשרים ושמונה שנה. קמנו מהשבעה הקצרה, וכמה שעות מאוחר יותר מצאתי עצמי יושב בראש שולחן הסדר החגיגי, מוקף במשפחתי האהובה ומתקשה להתחיל בשירת "קַדֵּשׁ וּרְחַץ" ואמירת הקידוש.

השנה נתונות מחשבותיי לאלפי משפחות שאבדו את יקיריהן בטבח שביצע חמאס בשבעה באוקטובר ובמלחמה שנמשכת מאז, לחטופים הנמקים במנהרות האפלות בעזה ולמשפחותיהם, לכמאה וחמישים אלף פליטים בארצם מיישובי הנגב המערבי והגליל. אני כמעט מתבייש בקושי שלי אז אל מול הייסורים שהם עוברים יום-יום ועוד יותר מאז כניסת החג.

הרב נפתלי רוטנברג הוא רב המועצה המקומית הר אדר, עמית מחקר במכון ון ליר בירושלים, וחוקר בתוכניות על אהבה ודת וחוק ודת בריג'נט פארק קולג', באוניברסיטת אוקספורד. תחומי התעניינותו העיקריים: חוכמת האהבה; הלכה ומדרש; חינוך דמוקרטי.

"אם אין מלחמה אין ממשלה" איים איתמר בן גביר על בנימין נתניהו. לכאורה זו הסיבה לפחד של בנימין נתניהו מפני עסקת שבויים וסיום רשמי של המלחמה.

אחרי המלחמה יימשך משפטו, הכנסת תתפזר, ייערכו בחירות ונתניהו ימצא את עצמו מול איום הכלא וייאלץ להיפרד ממנעמי המלונות והטיסות, מעמד רה"מ והכבוד שמעניקה לו מירי רגב בטקסים ממלכתיים.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

בעין בלתי מזוינת, לונדון נראית זהה לעיר שהתגוררתי בה בשנות ה-2000. עדיין סוגרים את הפאבים מוקדם, חנויות הספרים מצוינות, האוכל יחסית בינוני וחלקים מהעיר כל כך מרהיבים שכמעט כואב בעיניים. אבל יש אי שקט חדש באוויר, ונראה שזה נובע מברקזיט.

כתוצאה מכך קיים מצב נדיר, שישראל חוותה לאחרונה אולי רק ב-2001: הסכמה כמעט אוניברסלית שהאופוזיציה תנצח בענק בבחירות שחייבות להתקיים עד סוף השנה. מנהיג הלייבור סר קיר סטארמר, תובע לשעבר אמין ומשעמם, נתפס כראש הממשלה "ממתין".

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com