זה היה יום כיפור של המומחים לשפת הגוף. מדינה שלמה נתפסה לא מוכנה. מערכי ההגנה קרסו. כל גורמי ההערכה כשלו. הפרשנים הפוליטיים התקשו למצוא מילים שיתארו את מלוא המשמעויות של האירוע. גלי ההדף הורגשו בכל פינה.

כלי התקשורת השונים נאלצו לשלוף מהימ"חים את הדימויים החזקים ביותר.

"אגרוף פוליטי השווה 50 אלף מפגינים בבלפור", התפייט השמאלן המתפכח ב"הארץ".

"למשך פרק זמן של קריצה, סער הפך למגניב", פירשו ב"מקור ראשון", "פתאום הוא לא סתם המועמד הרובוטי שמשחרר את הסיסמאות הישנות ששחרר המועמד הרובוטי הקודם שמבקש להחליף את נתניהו, אלא אדם מחושב, יש שיאמרו ערמומי, שעזר להביס את הפוליטיקאי הטוב ביותר בדורנו – כנראה מאז הקמת המדינה – במשחק שלו".

וב"ישראל היום" סיכמו: "אולי אפשר ללמוד מכך לקח על היבריס, אולי ניתן להפיק תובנה על מגבלות כוח ועל קריאה שגויה מאוד של המפה. אך אלו לא ישנו את העובדות והמציאות, לכל היותר יספקו סיפור חביב, קוריוז טלוויזיוני מלווה בפסקול שבו נשמע זרם אוויר חם היוצא מבלון גדול וקורץ. על אידיאולוגיה כמובן חבל להשחית מילים, רק על אתונות שנמצאו בעין אחת פקוחה של מי שחיפש מלוכה".

נפל דבר בישראל. גדעון סער קרץ.

צילום: דוברות הכנסת

ב"כאן 11" ניתחו את האירוע המטלטל שנייה אחרי שנייה, ברצינות תהומית שהזכירה את הניתוחים הדקדקניים שנערכו בארצות הברית ל"סרט זפרודר", הסרטון המפורסם שבו יצרן הבגדים האמריקאי אברהם זפרודר הנציח במצלמת הסופר 8 שלו את רצח הנשיא קנדי.

"בואו נעבור מצלמה אחר מצלמה, שנייה אחרי שנייה על מה שתיעד ערוץ הכנסת", אמר המגיש דב גילהר בפנים חמורי סבר, "ובואו נראה בשלב הראשון את החומר הגולמי. לא ערכנו. לא נגענו. ככה זה שודר. ואז נתחיל להתעמק".

וזה מה שהראה החומר הגולמי: שוט מלמעלה של מליאת הכנסת. ראש הממשלה בנימין נתניהו בכיסאו. עניבתו אדומה. על פניו מסיכת קורונה שחורה. ברמקולים מקריאים את השם "גדעון סער". הצלם של ערוץ הכנסת עושה את מה שמתבקש שייעשה ברגע כזה, וסוגר את הפריים על חבר הכנסת סער.

השיירה הנשיאותית פונה מרחוב אלם. זפרודר מתחיל לתעד.

גדעון סער יושב מאחורי אמיר אוחנה, שתי שורות מאחורי ראש הממשלה. פניו של סער לא מכוסים במסכת קורונה. סער עונה "בעד".

השיירה הנשיאותית בדאלאס ממשיכה לנסוע באיטיות. הנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי, אשתו ג'קי ומושל טקסס ג'ון קונלי יושבים בלימוזינה ומנפנפים לקהל. לרגע מוסתרת הלימוזינה על ידי תמרור. כשהיא מתגלה שוב, הנשיא קנדי מעווה את פניו בכאב וגופו נוטה קדימה ושמאלה, אל עבר אשתו.

ואז קנדי קורס.

ואז סער קורץ.

ברגע הראשון קשה מאוד להבחין בקריצה. סער רק מניד בראשו. עווית קטנה, לא יותר. אבל מבט מדוקדק מוכיח: העפעף השמאלי של יושב ראש "תקווה חדשה" נסגר ונפתח במהירות. לא יכול להיות בכך ספק.

ב"כאן 11", גילהר ופרשניו עוברים לנתח את זוויות הישיבה השונות במליאת הכנסת, בניסיון להחליט, האם הקריצה של סער כוונה לישראל כ"ץ.

הקריצה של גדעון סער על שולחן הניתוחים: האם ידע יו"ר תקווה חדשה שהמצלמה מכוונת אליו, ואיך? האם ישראל כ"ץ נע באי נוחות או נראה משועשע? דב גיל-הר ו-@shemeshmicha חזרו לרגע שייזכר מהיום הסוער שעבר אתמול על הכנסת#ערבערב pic.twitter.com/4AQ97o2STv

— כאן חדשות (@kann_news) April 20, 2021

"אפשר שהאלכסון הזה מעיד על משהו", אמר גילהר, בהתייחסו לקו – או אם תרצו, קשר העין – שחיבר בין כ"ץ לסער.

"רגע, דובי, זה לא בשעת הקריצה", מיהר הכתב החרוץ מיכאל שמש להסתייג.

"לא-לא, זה לא בשעת הקריצה", הסכים גילהר, ומיהר להציג צילום נוסף, שבו הוקפו בעיגולים אדומים ישראל כ"ץ ויאיר לפיד – שברגע הקריצה עצמה עמד שלוש שורות מאחורי גבו של כ"ץ, ובקו אלכסוני לסער הקורץ. "זה כבר כן בשעת הקריצה. יש לנו שני אנשים שייתכן שהוא קרץ להם! או ישראל כ"ץ בחזית. או יאיר לפיד שעומד. כי כל היתר עסוקים בשלהם", פירש גילהר.

החומר ממנו עשויות תיאוריות קונספירציה.  האם ייתכן שהיה גם קורץ שני?

אפשר, כמובן, להמשיך ולהסתלבט עד בלי די על האירוע ובעיקר על נספחיו, שניפחו אותו לממדים בלתי סבירים. בטח כשהוא מספק תירוץ טוב לחזור לפרק המופתי של "סיינפלד", שבו קרמר וניומן האשימו את שחקן הבייסבול קית' הרננדז שהוא ירק עליהם במגרש החניה של אצטדיון שיי אחרי הפסד של המטס, וניתחו את אירוע היריקה ברצינות דב-גילהרית, שנייה אחרי שנייה, כולל זוויות ההתזה.

https://www.youtube.com/watch?v=feqmemnOzeY&t=48s

אבל למה לצחוק אם אפשר לשרוף את המדינה? האישה שזכתה לתהילה מפוקפקת – כולל הזמנה לבית "האח הגדול" – כשהיא מסתובבת בעולם עם השם המשונה "רונית הביביסטית", שיתפה בטוויטר את סרטון הקריצה וכתבה "רק סער יודע לדבר עם הערבים. הבת שלו שוכבת איתם".

גברת הביביסטית כיוונה את היריקה שלה ישר לפרצופה של אלונה סער, בת 23, שחקנית מוכשרת ובתו של ח"כ סער, שמככבת עכשיו בסדרת הדרמה הקומית המצוינת "המפקדת" ב"כאן 11".

אלונה סער הייתה זמן מה חברתו של השחקן הערבי אמיר ח'ורי, והביביסטית לא יכולה להפסיק לדמיין את השניים יחד, עושים את מה שבני זוג נוהגים לעשות מפעם לפעם.

רזומה ההצגות של שני השחקנים יכול לשמש אילוסטרציה יפה גם למה שעבר עליהם מרגע שנודע שהם ביחד, וגם למה שעובר על כולנו באופן כללי:

לפני שאלונה סער קיבלה את התפקיד הראשי ב"המפקדת" היא שיחקה בתיאטרון הקאמרי את בטי ב"ציד המכשפות" על פי ארתור מילר. אמיר ח'ורי גילם את סמיר עוודאללה, אחיו של המחבל אל-מקדסי ובנו של השייח' עוודאללה בעונה השנייה של "פאודה".

ח'ורי גם היה אחד המחבלים שחטף את מטוס אייר-פראנס בסרט "שבעה ימים באנטבה" וכיכב בהצגה "גדר חיה", על פי ספרה של דורית רביניאן, שתיאר רומן בין ערבי ליהודייה. הספר נפסל בזמנו על ידי הוועדה הפדגוגית של משרד החינוך בנימוק ש"בגיל ההתבגרות אין ראייה מערכתית הכוללת שיקולים של שמירת הזהות של העם ומשמעות ההתבוללות".

כשהערבי מועמד תמיד לתפקידי מחבלים, היהודייה שתאהב אותו תככב בהכרח ב"ציד המכשפות". זה הסיפור של "גדר חיה" וזה הסיפור שלנו. ההגנה סיימה להציג את הראיות. הן מוכיחות מעל לכל ספק סביר: אנחנו בצרות.

אלונה סער בסדרה "המפקדת" (צילום: תאגיד השידור הישראלי)

שני הפרקים הראשונים של "המפקדת" – סידרה שמתרחשת בבסיס טירוניות של צה"ל – כבר סימנו את הסדרה כהבטחה הגדולה של עונת השידורים החדשה של התאגיד. אלונה סער כקצינת החמ"ל הנלהבת נועה, נושאת את שני הפרקים האלה על כתפיה כשהיא מגלמת דמות שמשלבת בטבעיות פגיעות ואומץ, רכות ונוקשות, הססנות וביטחון עצמי. זה אתגר לא פשוט. סער כבר מועמדת להיכנס לנעליה של נועה קולר כיקירת המבקרים ומחלקי פרסי הטלוויזיה.

אפשר לצחוק למפרע לתגובות הצפויות מימין. כשמירי רגב אמרה פעם, "מה אנחנו צריכים את התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?" היא התכוונה בדיוק לתרחיש הבלהות הזה: גדעון סער ימרוד בנתניהו והבת שלו תזכה – "במקרה", עלק – לתפקיד ראשי בפריים טיים של התאגיד, שבו אשתו של סער, גאולה אבן, הייתה מגישת חדשות בכירה, ואז גם תזכה לפירגון מקיר לקיר של כל המבקרים השמאלנים החמוצים.

ועכשיו נסו לשכנע את מירי רגב – אישה בעלת חוש מפותח לדרמה, שמגלה עניין מועט באמנות הדרמה עצמה – שאלונה סער באמת מוכשרת ובאמת שחקנית נהדרת, ולא נהנית מהתהילה רק כי היא בתו של פוליטיקאי שהעז לקרוץ מאחורי גבו של הפטרון הפוליטי שלה.