הנאום שנשא בסוף השבוע ראש ההממשלה בנימין נתניהו בוועידת האקלים הווירטואלית שכינס נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, בהשתתפות עשרות מנהיגים מובילים בעולם, היה קצר וממוקד.
לקראת הנאום, רבים בארץ תהו איך נתניהו יציג את הביצועים של ישראל בתחום האנרגיה והסביבה, שכידוע אינם מהמשובחים. התשובה: שילוב בין אי-דיוקים בוטים להגזמות קלות, וכמה ניסוחים מתעתעים שיוצרים אצל המאזינים את הרושם שמדובר במעצמה ירוקה שעומדת בראש החץ של המאבק העולמי במשבר האקלים.
הנה נאומו המלא של נתניהו, מלווה בהערות ובדיקת עובדות:
אני מודה לנשיא ארצות הברית ג'ו ביידן ולצוותו על אירוח ועידת האקלים המקוונת שכולנו מייחסים לה חשיבות רבה. אני מכיר את הנשיא ביידן כ-40 שנים, ואני יודע עד כמה עמוקה המחויבות שלו לפעולה נחרצת בנושא האקלים. אנו, במדינת ישראל, שותפים מלאים למחויבות זו. התחייבתי להפחית את פליטת הפחמן הדו-חמצני ולהשלים בהצלחה את המעבר מדלקים פוסיליים לאנרגיה מתחדשת בישראל עד שנת 2050
לא נכון. לפי נתניהו, ישראל מחויבת להיפרד משריפת הדלקים הפוסיליים – ביניהם גז – עד אמצע המאה, התחייבות שמיישרת קו עם חלק מהמדינות המפותחות. אלא שרק השבוע פרסמו משרדי האנרגיה והגנת הסביבה, בראשם עומדים שרים ממפלגתו של ראש הממשלה, את היעדים לאמצע המאה – צמצום של 80%-85% בפליטת גזי חממה.
ייתכן שזה יעד ראוי, אבל זה בהחלט לא 100%. נתניהו כבר נתן הצהרה ברוח זו לפני מספר חודשים בפורום אחר, אבל נכון לעכשיו, ההתחייבות שלו לא מגובה בשום תכנית, חוק או החלטת ממשלה.
אני יכול לבשר שכבר השגנו התקדמות מרחיקת לכת בשני תחומים: הפחתה משמעותית בתלות שלנו בפחם, והגברה משמעותית של ייצור אנרגיה שִמְשִית (סולארית). בתחום הראשון, ישראל היא אחת המדינות המובילות בעולם בצמצום צריכת הפחם. אם לא תהיינה נסיבות בלתי צפויות, בתוך ארבע שנים מהיום – כלומר עד 2025 – לא תתבצע יותר שריפת פחם בישראל.
מדויק. נכון לעכשיו זה היעד הרשמי של משרד האנרגיה, ונראה שהוא בר השגה.
בתחום השני, במהלך חמש השנים האחרונות הגדילה ישראל את תפוקת האנרגיה שמקורה בקרינת השמש מ-2% לכמעט 10% בשנה זו.
לא נכון. היעד ל-2020 היה 10% אנרגיות מתחדשות, אבל בפועל, לפי הנתונים שהציג משרד האנרגיה רק השבוע, הגענו ל-7% בלבד, לטענת משרד האנרגיה בגלל עיכובים שגרמו הסגרים והקורונה.
הצבנו לעצמנו יעד שעד סוף העשור הנוכחי נפיק למעלה משליש מהחשמל שלנו באמצעות אנרגיה מתחדשת.
לא מדויק. הממשלה אישרה את היעד של משרד האנרגיה להגיע ל-30% אנרגיות מתחדשות ב-2030. אם נתניהו היה אומר "קצת פחות משליש" הוא היה מדייק. "למעלה משליש" – בהחלט לא.
אתגר משלים שמונח לפתחנו הוא אגירת אנרגיה סולארית. אני וממשלתי משקיעים מאמצים ניכרים בפתרון האתגר כדי להפוך את ישראל למדינה מובילה בעולם באגירת אנרגיה. הדבר יאפשר לנו לחולל מהפכה אמיתית בשימוש באנרגיה מתחדשת. מאות חברות הזנק ישראליות מתמקדות בפרויקט זה ובנושאים שקשורים בו. החברות הללו כבר קיבלו השקעות של מיליארדי דולרים, והן תקבלנה עוד.
מטעה. השילוב בין האמירות "אני וממשלתי משקיעים מאמצים ניכרים בפתרון" לבין "החברות הללו כבר קיבלו השקעות של מיליארדי דולרים והן תקבלה עוד", יוצר את הרושם כאילו ממשלת ישראל משקיעה תקציבי עתק בתמיכה בחברות שמפתחות טכנולוגיות לאגירת אנרגיה שישנו את פני העולם. בפועל, מדובר בתעשייה שמתפתחת באמצעות השקעות פרטיות.
כדי להבהיר את הדברים, פניתי ללשכת ראש הממשלה וביקשתי את רשימת ההשקעות של הממשלה בחברות שפועלות בתחום. התשובה: "ראש הממשלה לא התכוון לומר שהממשלה תומכת במיליארדי דולרים בפיתוח טכנולוגיות אגירה. הוא אמר שיש השקעות של מיליארדים והתכוון למגזר הפרטי".
אני מאמין שהמדע הישראלי והיצירתיות הישראלית יאפשרו לנו לתרום את חלקנו למעבר העולמי לכלכלה נטולת פליטות של פחמן דו-חמצני.
ישראל מחוללת שינוי כביר גם בתחום המים. השגנו פריצת דרך עולמית בפיתוח שיטות יעילות לניצול מים בחקלאות; זאת בעזרת המצאות חדשניות של טפטפות, מערכות של חקלאות הידרופונית ויישומים של בינה מלאכותית. ישראל נחשבת כמעצמה בכל הקשור לטיהור, למִחזור ולהתפלת מים. כ-93% ממי השפכים של ישראל מטוהרים, וכ-86% מהם ממוחזרים לשימוש בחקלאות.
נכון ברובו. ככלל, הדברים נכונים, אם כי חשוב לזכור שגם הטכנולוגיות המתקדמות בתחום המים שפותחו בישראל הן ברוב המקרים הישג של המגזר הפרטי.
אני מבקש להוסיף ששיתוף הפעולה הבין-מדינתי בנושא האנרגיה המתחדשת ובנושא המים תופס מקום מרכזי במארג הקשרים שאנו מטפחים עם איחוד האמירויות ובחריין. חתמנו על הסכמי שלום עם שתי מדינות אלו, ויחד אנו מרחיבים את שיתוף הפעולה ההדדי. ובכן, לא רק שאנו פועלים לסיים את התלות בדלקי מאובנים ולמצוא פתרונות למשבר האקלים – אנו מרחיבים את מעגל השלום הישראלי-ערבי, וזוהי גם כן בשורה מצוינת לאזורנו ולעולם כולו.
מטעה. על השילוב המנצח בין שלום לסביבה מעיבה העובדה שאחת התוצאות הראשונות של הסכמי אברהם הוא הסכם שהופך את ישראל לתחנה שדרכה עובר הנפט של המפרציות לאירופה, תוך שימוש בתשתיות של קצא"א וסיכון אדיר למפרץ אילת. לא ברור איך הסכם כזה, שמנציח את מעמדו הגיאו-אסטרטגי של הנפט, מתיישב עם האמירה "פועלים לסיום התלות בדלקי מאובנים".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הרס עצמי כבסיס לרצון להחריב את ישראל. הנרקיס לא מתעניין בכלום חוץ מההון והנכסים של משפחתו, זה כל עולמו. ראשות הממשלה זה כלי בשבילו להשיג כסף גדול, קשרים והשפעה, ובלבד שהכל יוביל לצבירה של עוד מיליונים, הרבה מיליונים: זאת כל מהותו! ככל שהכלא מתקרב, ככה נחשף ההרס העצמי המוטרף שלו, הרס עצמי פסיכוזי, כזה ששקוע כל כולו ברצון להחריב ולהשמיד את ישראל לחלוטין, הרס עצמי!
עוד כמה סנטימטרים לאף. אבל לא ממש מפתיע. אנחנו כבר יודעים שביבי והאמת לא החברים הטובים ביותר. לי לא זכור שבאיזה שהוא פורום שמיועד לישראלים ביב דיבר על משבר האקלים או על אנרגיה מתחדשת. אולי פספסתי איזו אמירה אבל ברור שלא זה הנושא שבראש, סדר העדיפויות של ביבי
האמירה שישראל פועלת לסיום התלות בדלקי מאובנים היא לא רק מטעה, היא שקרית בעליל. לא בכדי נתניהו מתעלם לחלוטין מנושא הגז, לא בטוח שהוא מחשיב אותו כדלק פוסילי.
ויתרה מזאת: שימו לב למשפט הבא:
"הצבנו לעצמנו יעד שעד סוף העשור הנוכחי נפיק למעלה משליש מהחשמל שלנו באמצעות אנרגיה מתחדשת." שימו לב למילה: "שלנו". מה זה אומר? זה פתח לכך שישראל תייצר שליש מהצריכה שלה מאנרגיה מתחדשת, אך זה לא שולל אפשרות שישראל תייצא גז בכמות גדולה, או אפילו חשמל המיוצר מגז. וזה ממש לא מתיישב עם הפסקת התלות בדלקים פוסיליים.