השאלה המרכזית שתרחף בתקופה הקרובה בשמי הפוליטיקה הישראלית נוגעת ליכולתו של גוש "די ביבי" להפוך לרקמה מתפקדת תחת הכותרת "ממשלת שינוי". הימין ינסה להצביע על כל סדק ופער אידיאולוגי בין חברי הגוש, והרי במרחב שבין נפתלי בנט לתמר זנדברג, גדעון סער ואבתיסאם מראענה, לא חסרים פערים שלתוכם העסק יכול לקרוס.
אבל בין חברי הגוש המגוון הזה יכול להיות גם הרבה מן המשותף. צריך רק להסתכל לכיוונים הנכונים.
לחברי הגוש יש הזדמנות היסטורית לחולל שינוי אמיתי, תפנית חדה במסלול המסוכן שעליו דוהרת ישראל בתחומי הסביבה – ובמונח "סביבה" הכוונה לשורה ארוכה של נושאים שכבר היום פוגעים בחיי היומיום של מיליוני ישראלים: תחבורה, אנרגיה, תשתיות, מזון, בריאות. בקיצור, איכות החיים – ובמקרים רבים, החיים עצמם.
בתחומים האלה, שבהם ממשלות נתניהו מיקמו את ישראל אי שם בפאתי העולם השלישי, אין בעיה למצוא מכנה משותף שישתרע מימינה ועד מרצ, מישראל ביתנו ועד העבודה. אפשר אפילו להקים קבינט קיימות שיורכב מנציגים מכל הסיעות שהנושאים הללו עומדים בראש סדר היום והפעילות הפרלמנטרית שלהם:
- אלי אבידר הטבעוני והירוק מישראל ביתנו;
- שרן השכל הטבעונית מתקווה חדשה שמובילה פעילות וחקיקה למען זכויות בעלי חיים;
- יוראי להב הרצנו, רפרנט הסביבה של יש עתיד;
- גלעד קריב מהעבודה, שהתחיל את דרכו הפוליטית בתנועה הירוקה, או אמילי מואטי שנוסעת בתחבורה ציבורית.
- מרצ תוכל לבחור בין כמה מועמדים שחורשים בשדות הללו כבר שנים – מוסי רז, ניצן הורוביץ ותמר זנדברג.
קבוצת הח"כים הזו, והסיעות שלהם, לא יתקשו להתכנס סביב סדר יום שעשוי לשנות את פניה של המדינה.
הוא יתחיל מהתחבורה, עם הכרזה על לא פחות ממצב חירום בכבישים, בפקקים ובתאונות הדרכים, וממתן פתרונות מהירים שתואמים את חומרת המצב:
- זירוז של פרויקט אופנידן שמרשת את הכניסות למטרופולין תל אביב בשבילי אופניים (ישראל כ"ץ חנך אותו לפני כמעט עשור והבטיח שבתוך שלוש שנים יהיה מוכן);
- השקעה ממשלתית בנתיבי אופניים בכל הערים המשמעותיות;
- הגדלה דרמטית ומיידית של צי האוטובוסים ופריסת קווי התחבורה הציבורית;
- סימון מהיר של נתיבי אוטובוסים בכל צירי התנועה הראשיים בישראל ואכיפה באמצעות מצלמות;
- אסדרה של תחום הדו-גלגליים הממונעים (קורקינטים, אופניים חשמליים) שרוכביהם ממלאים את חדרי המיון;
- נטיעת מיליוני עצים ברחובות הערים כדי לעודד הליכה ברגל על פני עמידה בפקק במכונית הממוזגת;
וזה רק על קצה המזלג. יש סיבה שבני גנץ, גדעון סער, נפתלי בנט ומרב מיכאלי לא יוכלו להסכים על כל זה? הרי ברגע שהפקקים ימותנו ומספר ההרוגים בתאונות דרכים יקטן, הציבור יהיה אסיר תודה.
יש סיבה שבני גנץ, גדעון סער, נפתלי בנט ומרב מיכאלי לא יוכלו להסכים על כל זה? הרי ברגע שהפקקים ימותנו ומספר ההרוגים בתאונות דרכים יקטן, הציבור יהיה אסיר תודה
הסכמה מקיר לקיר תוכל להיות גם על הצלת נמל אילת מאסון הנפט ששינוע המיכליות על ידי קצא"א מאיחוד האמירויות לאירופה עלול להמיט עליו; שימור, סימון וטיפוח אתרי הטבע העירוני בערי הארץ – פריפריה ומרכז – שבשנת הקורונה מיליוני ישראלים כל כך נהנו מהם והפנימו את חיוניותם.
כך גם עם האצת השימוש באנרגיה הסולארית באמצעות הסרת חסמים וביורוקרטיה – אפשר לדמיין את נפתלי בנט מציג בגאווה את פישוט התהליכים וייעול המערכת ואת ניצן הורוביץ מוחא כפיים לצדו – ודחיפה אגרסיבית של התחבורה בישראל לרכבים חשמליים. זה גם טכנולוגיה וקידמה וגם חיי אדם, לאור העובדה שלפי ארגון הבריאות העולמי, כאלפיים ישראלים מתים מדי שנה מזיהום אוויר.
כך גם עם האצת השימוש באנרגיה הסולארית באמצעות הסרת חסמים וביורוקרטיה – אפשר לדמיין את נפתלי בנט מציג בגאווה את פישוט התהליכים וייעול המערכת ואת ניצן הורוביץ מוחא כפיים לצדו
יש עוד: להעביר סוף סוף את החוק להפסקת המשלוחים החיים (מעניין אם ח"כ מיקי זוהר, שחתום על הצעת החוק המקורית, יצביע בעד); להסדיר סוף סוף בחקיקה את ההפקרות בתחום פסולת הבניין שהופכת את מדינת ישראל לפח אשפה של קבלנים ציניים;
להמשיך בחקיקה ובתנופה את מהפכת הפרידה מכלי הפלסטיק החד פעמיים – בחופים, בפארקים, בצהרונים. למיליוני ישראלים נמאס לחיות בתוך אתר פסולת עצום. הם יוקירו ממשלה שתחולל שינוי אמיתי. יש סיבה שאיילת שקד וקארין אלהרר לא יסכימו על זה?
לפתוח עוד ועוד חופי רחצה מוכרזים עם שירותי הצלה, כדי שסוף סוף לא יהיה כל כך צפוף ומסוכן כשהולכים לים; לחזק ולהרחיב את האכיפה של המשרד להגנת הסביבה והרשויות המקומיות – בראש ובראשונה על ריכוזי חומרים מסוכנים שסמוכים לשכונות מגורים ועל שריפות פיראטיות שמרעילות מאות אלפי ישראלים. יש סיבה שזאב אלקין ויאיר גולן לא יראו את זה עין בעין? והרשימה, כמובן, עוד ארוכה.
לחזק ולהרחיב את האכיפה של המשרד להגנת הסביבה והרשויות המקומיות – בראש ובראשונה על ריכוזי חומרים מסוכנים שסמוכים לשכונות מגורים ועל שריפות פיראטיות שמרעילות מאות אלפי ישראלים
זה אולי לא מקרי שבמפלגות שנכללות בגוש נתניהו לא ניתן למצוא אפילו ח"כ אחד לרפואה שעסק בנושאים האלה וניסה לקדם אותם (אולי למעט גילה גמליאל, מתוקף תפקידה כשרה להגנת הסביבה). במפלגות גוש השינוי – בין אם הן בימין, במרכז או בשמאל – דווקא כן.
וגם לרשימות הערביות – שבוחריהן סובלים יותר מכולם מתשתיות מפגרות ורמה ירודה של תחבורה ציבורית ואיכות חיים ירוקה – יש אינטרס עליון לתמוך במדיניות כזו.
כשחברי גוש השינוי מתחבטים בשאלה איך לגשר על הפערים, שישאלו את עצמם את השאלה הבאה: מה יותר מטריד את המצביעים שלהם – העובדה שבבוקר בדרך לעבודה הם תקועים שעתיים בפקק, או עוד קטטה עקרה על עונש מוות למחבלים?
כשישיבו לעצמם, ייווכחו שדווקא יש מכנה משותף, ואפילו רחב, שסביבו יכולה לקום ממשלה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו