המנדט שנתן הנשיא המתחבט והסובל ראובן רובי ריבלין ליאיר לפיד, הוא בעצם מנדט להקים את מדינת ישראל מחדש.

בלי כחל וסרק צריך לומר לכל שותפי הקואליציה האפשריים: זהו שלב התיקון. שבריה של מדינה שלמה על כל מערכותיה מונחים על קרקעית ים המוות וצריך עכשיו לצלול, לאסוף לחבר להדביק, להמתין שייבש הדבק ולהעמיד מחדש את הכלים המדינתיים לרשות אזרחיה.

המנדט שנתן הנשיא המתחבט והסובל ריבלין ללפיד, הוא מנדט להקים את ישראל מחדש. צריך לומר לשותפי הקואליציה האפשריים: שברי מדינה שלמה מונחים על קרקעית ים המוות וצריך עכשיו לצלול, לאסוף ולהדביק

נפתלי בנט המועמד לראש ממשלה חלופי ראשון, טוען ש"הסכים" להקים ממשלת אחדות ישראלית אך "לא יוותר על ערכיו". אדם שקיבל רק 7 מנדטים (ואחד מהם ברח) מנסה להציב אותם לפני ערכיהם של 56 המנדטים שחתמו על המלצה לנשיא על יאיר לפיד. מה יותר חצוף ובוטה מהאמירה הזו? מדוע ערכיה של ימינה חשובים יותר מהערכים של מרצ, העבודה, יש עתיד, ישראל ביתנו, כחולבן, המשותפת ורע"ם?

בנט כדרכו וכדרכם של אנשי הציונות הדתית על גווניהם, לעולם מכבד רק את הערכים שלהם. לכאורה אין ערכים לחילונים, לשמאלנים, לאנשי המרכז הדמוקרטי. לכאורה רק מי שמאמין באלוהי ישראל במשיח ובתורת ישראל הסלקטיבית יש לו ערכים. והרי "שוחד יעוור עיני צדיקים", אבל הערך הזה לא חשוב לבנט, שקד ושיקלי. עבור ימינה ודומיה רק אידאולוגיית הימין חשובה. רק ארץ ישראל, התנחלויות, סיפוח, עם ותורת ישראל.

אבל ממשלת אחדות, בעיקר אחרי השבר של שלטון נתניהו והנתניהוז, היא בעיקר ממשלה של התפשרות. ריפוי. ניסיון לבנות מחדש חברה סובלנית, דמוקרטית, כלכלה בריאה, חינוך תומך מודרני חדשני, שירותי רווחה מתקדמים ודואגים לנכים, להלומי הקרב, לניצולי השואה. לא רק לגוש המתנחלים והחרדים.
אם בנט לא מבין מה תפקידו של ראש ממשלה בעידן הזה, אחרי כאוס הקורונה וההרס של סריסי נתניהו, הוא לא יוכל להיות ראש ממשלה.

דווקא נציגי ערביי ישראל ידעו היום להבין את הרגע, וגם המשותפת וגם רע"ם אישרו כי יתמכו בלפיד כדי להקים ממשלת שינוי. גם תקווה חדשה של גדעון סער. הרי אין שום סיבה שהימין השפוי הדמוקרטי שהתחנך על "בן ערב ובני" של ז'בוטינסקי, לא יישב עם האזרחים ערביי ישראל מתוך כוונה לשוויון ושותפות. יהיו חילוקי דעות. יהיו מאבקים. אבל בנט ומפלגת האחות הגזענית דתית שלו תמיד פסלו את ערביי ישראל מסיבות של גזענות ופחד. כאילו יהדותה של המדינה תלויה בכך שלא יינתן למיעוט הערבי שוויון והכרה בזכויותיו במדינה הדמוקרטית.

הפחד שלהן תמיד היה מהרגע הזה בו ייאלצו להתמודד עם הטיעונים הלוגיים והאידאולוגיים של האזרחים הערבים.

בנט וחבריו יתקשו עכשיו להסביר מדוע ימנע שוויון מלא מאזרחיה הערבים של המדינה בייצוג בממשלה, בכנסת, בתקציבים, במינויים, בהכרעות על גורלה.
התעקשות על ערכיה של ימינה היא כמו הכנסת הראש לחול. לימינה יש כיום זכות קיום כסיעה קטנה שתקבל את ראשות הממשלה רק מכוח תמיכתם של כל מרכיבי הקואליציה. ימנים, שמאלנים, אנשי מרכז וערבים.

בנט, המועמד לרה"מ חלופי ראשון, טוען ש"הסכים" להקים ממשלת אחדות ישראלית אך "לא יוותר על ערכיו". אדם שקיבל רק 7 מנדטים (ואחד ברח) מנסה להציבם לפני ערכי 56 המנדטים שהמליצו על לפיד לנשיא

כמו בגין, שהעביר את הסכם השלום עם מצרים רק בקולות השמאל, גם בנט לא יוכל לקדם שום מהלך ללא הסכמת מרכיבי הקואליציה הללו כולם. ולכן יצטרך להתפשר על ערכיו. כי גם שותפיו מתפשרים כעת. ואולי הרבה יותר ממנו.

מדינת ישראל צריכה עכשיו לאסוף את השברים. הנתניהוז ימשיכו לרדוף ולהתסיס ולהסית מהספסלים האחוריים.  כמו טחורים יקשו על הישיבה אבל לא יורגשו אם הממשלה הזו תנוע מהר קדימה למשימות החיוניות להצלת המדינה מתקופת החורבן שהמיט עליה שלטון השוחד מרמה והפרת אמונים של נתניהו.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.