שעות אחדות לאחר שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב כתב אישום נגד הנאשמים בפרשת הצוללות וכלי השיט, צייץ ראש הממשלה בנימין נתניהו הודעת ברכה לבן דודו, עו"ד דוד שמרון, שחמק איכשהו מהעמדה לדין.

"לידידי דוד שמרון", כתב נתניהו, "אני מברך אותך שהשתחררת מתיק הסרק שניסו לייחס לך. מהרגע הראשון היה ברור שכל המטרה היא לנסות להאשים אותך בהאשמת שווא על מנת לקשור את שמי באופן מלאכותי ושקרי לעניין הצוללות".

כך מסגר לעצמו ראש הממשלה את החלטת התביעה הכללית בפרשה שאיימה ללחוך את שולי גלימתו, ושמצאה את ביטויה בכתב האישום שהוגש אתמול.

נתניהו עצמו אותרג מפרשה זו על ידי היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט כבר מהרגע הראשון, כזכור. עם תחילת החקירה טרח משרד המשפטים להודיע כי נתניהו אינו חשוד. במקביל הגיעו דיווחים מעדים שמסרו עדות בפרשה, כי החוקרים תודרכו היטב מה לשאול ומה לא לשאול.

בנימין נתניהו בטקס לכבוד הגעת הצוללת אח"י תנין לבסיס חיל הים בחיפה. 23 בספטמבר 2014 (צילום: AP Photo/Amir Cohen, Pool)

אם בתחילת החקירה מנדלבליט פעל להרחיק את הפרשה מנתניהו עצמו, בכתב האישום שהוגש אתמול הוא פעל להרחיקה גם ממעגל המקורבים הראשון של ראש הממשלה. לא רק שמרון מצא עצמו ברגע האחרון מחוץ לכתב האישום; גם מפקד חיל הים לשעבר, האלוף (מיל.) אליעזר מרום ("צ'ייני") יכול לרשום לעצמו בסיפוק שהוא לא יועמד לדין.

לא זו הייתה תמונת המצב עבורם בדצמבר 2019 ובפברואר 2020, אז נכללו השניים בהחלטה להגיש כתבי אישום נגד החשודים בתיק 3000.

על פי כתב החשדות, התגבשה הבנה בין מיקי גנור, שמונה ב-2009 כסוכן חברת טיסנקרופ בישראל, לבין צ'ייני, כך שצ'ייני יפעל הן לקידום מינויו של גנור כסוכן טיסנקרופ בישראל ב-2009, ובהמשך לקידום עסקאות בין טיסנקרופ לישראל, ובתמורה יחלוק עמו גנור נתח מהעמלה השמנה שקיבל על עסקאות אלה.

גנור אף העביר למרום בין השנים 2014 ל-2016 סך של 557 אלף שקל. מפקד חיל הים לשעבר הואשם, בכפוף לשימוע, בלקיחת שוחד, הלבנת הון ועבירות מס.

אליעזר צ'ייני מרום (צילום: Michal Fattal/Flash90)

שמרון, טרחו כל הצדדים להדגיש, הואשם בכפוף לשימוע בעבירת הלבנת הון, בפרשה צדדית ולא בסיפור העיקרי של כלי השיט. על פי כתב החשדות, הוא חתם כמתווך בעיסקה בין הבנק השוויצרי קרדיט סוויס לבין ועדת ההשקעות של קרן המחקר ישראל-גרמניה, אף שהמתווך בעניין היה למעשה גנור.

הבנק שילם לשמרון סך של 140 אלף דולר, ושמרון ניכה לעצמו "דמי ייעוץ" בסך 20% ואת היתרה ביקש להעביר לגנור. הבדיקה המקדימה בפרשה החלה במהלך אותה תקופה, ושמרון הסתבך בהצגת מצגים כוזבים לבנקים בישראל, במסגרת ניסיונו להעביר את הכספים לחשבונותיו של גנור.

כאמור, בסופו של יום, גם השניים הללו וגם החשדות שנקשרו בהם, נשארו מחוץ להליך המשפטי. הסיפור שמספר כתב האישום נראה בסופו של דבר כמגלה טפח ומסתיר טפחיים. כמו שהשופטת בדימוס עדנה ארבל נהגה לומר, "רב הנסתר על הנגלה".

ואם נוסיף לכך את הדיווח מאתמול, שלפיו הפרקליטות מבקשת לנהל את משפט תיק 3000 במלואו בדלתיים סגורות, ההתנהלות הכללית נראית כמונעת על ידי יד המכוונת את הפרשה הזו הרחק ככל האפשר מהעין הציבורית.

דוד שמרון (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

מסמך מקפיא דם

ואולם, גם אם מתעלמים מכל זאת, כתב האישום שהוגש אתמול בפרשת הצוללות הוא מסמך מקפיא דם. החשדות שהתביעה הכללית הגיעה למסקנה שיש בידיה ראיות המספקות אפשרות סבירה להרשעה בהם, נוגעים לשחיתות שהגיעה ללב-לבה של המערכת הביטחונית, ומרחק נגיעה מראש הממשלה עצמו.

לכתב האישום, המגולל את סיפור רכישת הצוללת השישית ממספנות טיסנקרופ שבגרמניה, בשילוב עם התוכנית לרכישת ספינות סער וכן ספינות מגן להגנה על מרבצי הגז הטבעי של ישראל, יש שני גיבורים ראשיים. האחד הוא גנור עצמו, שממעמד של עד מדינה התדרדר עד לגיבור הראשי של כתב האישום. האחר הוא אבריאל בר-יוסף, המצטייר בכתב האישום כשותפו הראשי למעשה השוחד.

בר-יוסף, כמו עוד כמה וכמה מהנאשמים בפרשה, היה המעגל הביטחוני הפנימי, הקרוב ביותר לנתניהו. עד לשם הרקב הגיע לכאורה. הוא שירת כקצין בכיר בחיל הים, והגיע עד לתפקיד ראש מספן ציוד בחיל, בדרגת תת-אלוף. הוא השתחרר בשנת 2003, ולאחר מכן מונה כמנהל ועדת החוץ והביטחון של הכנסת.

ב-2009, במקביל לחזרתו של נתניהו ללשכת ראש הממשלה, עבר בר-יוסף לתפקיד המשנה לראש המטה לביטחון לאומי. בתחילת שנת 2016 ניסה נתניהו לקדמו לתפקיד ראש המל"ל, אך הפרשה שאיימה להתפוצץ באותו זמן סיכלה את הקידום.

אבריאל בר-יוסף (צילום: פלאש90)

על פי כתב האישום, גנור ובר-יוסף הם מחוללי סיפור השוחד. בר-יוסף היה זה שיזם ודחף את הרעיון למנות את גנור לסוכן של טיסנקרופ. העמלות שקיבל גנור מטיסנקרופ עמדו על 3.7% מסך הרכישות, ובסופו של דבר גם 2% מהתשלום על הצוללת השישית, אף שהעסקה לרכישתה החלה לפני כניסתו לתפקיד. בסך הכול קיבל גנור דמי תיווך בסך 10.4 מיליון אירו.

בר-יוסף, נטען בכתב האישום, נפגש עם מפקד חיל הים צ'ייני על מנת לרתום אותו לקידום מינויו של גנור, ואף דאג להפגיש אותו עם השר יובל שטייניץ, על מנת להרשים את מנכ"ל טינסקרופ שמדובר בתותח רציני. בר-יוסף לא הסתפק בכך, אלא אף עשה שימוש בתפקידו במל"ל על מנת לקדם ולהרחיב את עסקאות כלי השיט, וכפועל יוצא מכך את עמלתו של גנור.

השוחד שניתן בתמורה מגנור לבר-יוסף נעשה הן באופן ישיר – כמעט מחצית מהעמלה שקיבל גנור על עסקת הצוללת השישית; והן בעקיפין – באמצעות סיוע של גנור לרכישת נחלה עבור בר-יוסף במכמורת ובדרכים נוספות.

מי נתן את ההוראה

אי אפשר שלא לראות את מעורבות הדרג המדיני בסיפור הפלילי שמגולל כתב האישום.

מיקי גנור (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

בנובמבר 2013 קיבל הקבינט הביטחוני החלטה שלפיה חיל הים הוא שיגן על המים הכלכליים של ישראל שבהם מצויים מרבצי הגז, ושלצורך כך יירכשו ספינות, בדרך של מו"מ ישיר בין ממשלות או של מכרז בינלאומי.

משרד הביטחון פירסם את המכרז הבינלאומי ביולי 2014, אך המכרז הוקפא בחודש אוקטובר, ובהמשך ביטל אותו סופית, נוכח ההסכמה בין ממשלות גרמניה וישראל בדבר מענק שישראל תקבל לצורך רכישת ארבע ספינות מגן מטיסנקרופ.

מי הגורם המוביל את קבלת ההחלטות הממשלתית בישראל? מי יזם את החלטת הקבינט, את ההחלטה לפרסם מכרז בינלאומי ובהמשך לבטלו, את דאג לסיכום עם ממשלת גרמניה?

יש כאן בסיפור הזה נוכח-נפקד.