כתב האישום בפרשת הצוללות וכלי השיט – אותה פרשה שגורמי אכיפה הגדירו כאחת מפרשיות הביטחון החמורות בתולדות ישראל, חמורה אף יותר מפרשת רמי דותן שטלטלה את חיל האוויר בתחילת שנות ה-90 – הוגש השבוע ועמו בשורה: לא רק הדרג המדיני נוקה מכל חשד (ראש הממשלה בנימין נתניהו אפילו לא נחקר, על אף שרבים מהנאשמים היו מקורביו וחסו בשולחנו), גם הדרג הצבאי הבכיר ביותר נותר חף מכל האשמה פלילית.

כך (שוב) נחלץ מפקד חיל הים לשעבר, האלוף אליעזר מרום (צ'ייני) עם בקושי מכה קטנה על כף היד, על אף מעורבותו העמוקה בפרשה.

זו בהחלט לא הפעם הראשונה שצ'ייני, אחת הדמויות הססגוניות בתולדות המטכ"ל, שוחה בזרם המנוגד לכללי האתיקה והנורמות לעבר מחוזות מפוקפקים, אך מצליח איכשהו להגיע בסוף אל חוף מבטחים. במובן זה, הפרשה הזאת אולי עוסקת בכלי נשק הצוללים במצולות, אבל דמותו של צ'ייני תואמת יותר מטוס "חמקן" בשמיים.

מעידה חד-פעמית חוזרת

לצ'ייני יש תמיד תירוצים טובים והסברים איך ולמה הסתבך. בנראטיב של התירוצים האלה, הוא פתאום לא מפקד חיל הים הגדול והחזק אלא איש קטן ותמים שנרדף או במקסימום מעד.

אליעזר צ'ייני מרום (צילום: Michal Fattal/Flash90)

כך, כאשר נצפה חוגג עם חשפניות במועדון "גוגו" ב-2009, בעודו משמש בתפקיד הבכיר, הסביר כי מדובר ב"מעידה חד-פעמית" וטען כי שהה במקום זמן קצר. אולם עדויות העובדים במועדון הפריכו גרסה זו, וטענו כי שהה במקום לפחות חצי שעה (ואף נהנה לכאורה מ"ריקוד פרטי" למרגלותיו), וכי זה לא היה ביקורו הראשון שם. הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי מיהר לסגור את הפרשה ולהסתפק בהתנצלות של מרום ובהערה בתיקו האישי. אלה היו הימים לפני עידן metoo# וצ'ייני הרוויח מההפקר.

כאשר נצפה חוגג עם חשפניות במועדון "גוגו" ב-2009, הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי מיהר לסגור את הפרשה ולהסתפק בהתנצלות של מרום ובהערה בתיקו האישי. אלה היו הימים לפני עידן metoo# וצ'ייני הרוויח מההפקר

לפני חמש שנים חשפתי בתוכניתה של יעל דן בגלי צה"ל כיצד צ'ייני למד לעשות קופה על גבו של הצבא אותו שירת. חברה ישראלית גדולה לאספקת שירותי אבטחה ימית, שהקימו יוצאי יחידות מובחרות בצבא, סחרה במסמכי צה"ל מזויפים, כדי לשוות למאבטחים הזרים שלה קרדיט משודרג.

החברה הישראלית ניפקה למאבטחים הימיים ששכרה – חלקם אוקראינים, שכל קשר בינם לבין ישראל מקרי – תעודות הסמכה ימית מזויפות מישראל, תעודות חוגר מזויפות של צה"ל, וכן תעודות מזויפות נוספות לפי הצורך.

המטרה הייתה שחברות ספנות שמעסיקות מאבטחים ברחבי העולם (במטרה להילחם בספינות פיראטים, למשל), יחשבו ששכרו מאבטחים ישראלים עשויים ללא-חת, שהשלימו הכשרה צבאית באחד הצבאות בעלי המוניטין הטוב ביותר בעולם האבטחה – צבא ההגנה לישראל.

אליעזר צ'ייני מרום ב-2019 (צילום: נועם רבקין פנטון/פלאש90)

הסיפור הזה הראה עד כמה נמוך מוכנים חלק ממיטב בנינו לרדת אחרי שירותם הצבאי בסיירות מובחרות (המנכ"ל של החברה שירת בשייטת), והכל כדי להרוויח עוד כסף על חשבון המוניטין שצברו.

רוב המעורבים בפרשה היו קצינים לא מוכרים, להוציא הדירקטור הבכיר בחברה – האלוף צ'ייני. כשבכירים בחברה פנו אליו הן בזמן אמת והן בדיעבד, וביקשו להתריע בפניו על הפשעים החמורים שהחברה מבצעת, צ'ייני ניער מעליו אחריות. זה לא עסק שלו, אל תבלבלו לו את המוח עם עניינים של טוהר מידות.

כשעמדנו לפרסם את הסיפור, מרום הבין, מן הסתם, שישנן ראיות ועדויות הקושרות אותו לחברה ולמעשיה הנלוזים. טיפש הוא לא. ולכן שוב נקט בטקטיקת הקטנה והמעטה: הוא (או מישהו מטעמו) דאג לשנות פתאום את הגדרת תפקידו בחשבון הלינקדאין של החברה, מ"דירקטור בכיר" ל"יועץ". וכך, הפנים הנוצצות של החברה, זה שקישט אותה באור יקרות זוהר במשאים ומתנים, הפך בין לילה לשחקן ספסל חיצוני, אגבי כמעט.

אחר כך, רגע לפני הפרסום, הגיע טלפון למפקד גלי צה"ל. ככל הידוע, צ'ייני לא ניסה לאיים או למנוע את הפרסום. בקשתו, כפי שהועברה אלינו, הייתה שלא נזכיר את פרשת החשפניות, וכך היה (בהוראה מלמעלה). כאמור, האיש לא טיפש, הוא מבין שבידוד כל מקרה לגופו משנמך משמעותית את האפקט המצמרר. מומחה בהקטנה נורמטיבית.

ככל הידוע, צ'ייני לא ניסה לאיים או למנוע את הפרסום. בקשתו, כפי שהועברה אלינו, הייתה שלא נזכיר את פרשת החשפניות. האיש לא טיפש, הוא מבין שבידוד כל מקרה לגופו משנמך משמעותית את האפקט המצמרר

בסיפור החריג הזה הוגשו תלונות למשטרה ונפתחה חקירה. אולם זו נסגרה עד מהרה ללא ניסיון ממשי לברר את האמת. אני יודע לפחות על גורם אחד שהבהיר למשטרה כי יש לו ידע ממקור ראשון, ויספק אותו, אם רק יזומן לחקירה. הוא עדיין מחכה.

תמך וקידם את העסקה, הרוויח חצי מיליון

שמו של מרום זרוע לאורכו ולרוחבו של כתב האישום בעניין הצוללות, ולא בהקשרים תמימים או חיוביים. למעשה, מן הרגע הראשון – שוב, על פי כתב האישום שהגישה הפרקליטות – מרום פעל להוצאתה לפועל ולביצורה של העסקה הסיבובית במסגרתה הנאשם מספר 1 מיקי גנור יהפוך למתווך בעסקת כלי השיט הימיים.

מפקד חיל הים אז, האלוף אליעזר צ'ייני מרום ב-2010 (צילום: משה שי/פלאש90)

כך, למשל, מרום קיים מספר פגישות עם אבריאל בר-יוסף, עמיתו ומכרו מחיל הים, כדי לקדם את מינויו של גנור למתווך (סעיף 57 לכתב האישום); תמך במינוי של גנור והיה שותף בסיכום הפרטים סביבו (סעיף 58); סייע בתיאום הפגישה עם נציג התאגיד הגרמני טיסנקרופ (סעיף 59); ארגן ארוחת ערב לכבוד הנציג הגרמני אליה הוזמן גנור, שלא היה לו כל מעמד בחיל הים או בתאגיד (סעיף 64); השתתף בשיחות טלפון ובפגישות ל"תכנון וקידום מינויו" של גנור כסוכן התאגיד וכן "קידם עסקאות כלי השיט עם התאגיד" (סעיף 68); ועוד.

בקצה השני של פעולת הלובי הנמרצת הזאת למען מאכער, וללא ידיעת הסוכן הקבוע של התאגיד שכבר קיבל עמלה על העסקה (פעולה שבעצמה, עוד לפני קבלת הכספים, מריחה מהפרת אמונים בוטה), המתינה "הצעת השוחד של גנור למרום בדרך של נטיעת ציפיות", כפי שמגדיר זאת כתב האישום. וכך כותבת התביעה:

"במהלך הפגישות בין גנור למרום, פעל גנור על מנת לטעת ציפייה בפני מרום כי בעתיד יגמול לו בעד פעולותיו כמפקד חיל הים בהיותו עובד ציבור לטובת קידם מינויו של גנור כסוכן התאגיד ובעד קידום ענייניו. בכך הציע גנור שוחד למרום בעד פעולה הקשורה בתפקידו".

נעצור רגע כאן ונשאל: האם מרום, הידוע כמפקד חיל ים יצירתי, חד ונועז, היה עיוור לטיבן של ההצעות? נאיבי? האם סבר שגנור מעפיל ללשכתו לשם שמיים למרות שזה "פעל על מנת לטעת ציפייה" שיקבל תגמול?

מיקי גנור (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

יכולתי לקבל 20 אלף אירו

בלוח הזמנים בפרשה מתרחשת עכשיו תפנית: מרום משתחרר באוקטובר 2011 מחיל הים ובאוגוסט 2012 מצה"ל בכלל. הוא מתחיל את מסעו בעולם הפתלתול של עסקי הביטחון והאבטחה, וכפי שהראינו בתחקיר ששודר בגל"צ, לא מדקדק בקטנות ולא חוקר במופלא ממנו.

או אז, פחות משנתיים אחרי שחרורו, "התגמול" לכאורה מגיע, וגנור משלם למרום 557 אלף שקל ב-18 תשלומים. כתב האישום לא משאיר מקום רב לספק: "גנור שילם למרום את התשלומים, תוך שמעת לעת התייעץ עמו בעניינים שונים, ומתוך כוונה לגמול לו על פעולותיו בהיותו מפקד חיל הים, ועובד ציבור, לטובת קידום מינויו וענייניו של גנור". במילים אחרות: תשלום תמורת מינוי.

"גנור שילם למרום את התשלומים, תוך שמעת לעת התייעץ עמו בעניינים שונים, ומתוך כוונה לגמול לו על פעולותיו בהיותו מפקד חיל הים, ועובד ציבור, לטובת קידום מינויו וענייניו של גנור". תשלום תמורת מינוי

אז גנור "הציע שוחד", "נתן שוחד" ו"הלבין הון" כשמסר כסף למפקד חיל הים בעבור פעולותיו המיטיבות שבלעדיהן לא היה מרוויח 10 מיליון אירו עבור עסקת הצוללות. אבל למרות זאת, מרום לא ידע. הוא לא ידע.

אבריאל בר-יוסף (צילום: פלאש90)

וכך, חומק לו האיש הבכיר ביותר בפירמידה מבירור משפטי, בעקבות שימוע שבו ככל הנראה שכנע את רשויות התביעה כי "מעולם לא לקחתי שקל שלא הגיע לי", כפי שאמר בראיון למוסף "7 ימים".

בראיון הזה הסביר שקיבל רק כ- 250,000 שקל ולא יותר מחצי מיליון כנטען, וניפק נימוק מעניין: "אם אני כזה מתוחכם, אז למה אני מקבל שני גרוש וחצי. מה, אני אידיוט? אני צריך להסביר למה נותנים לי 5,000 אירו לחודש? אני צריך להסביר כמה טמבל אני שלא ביקשתי 20 אלף אירו בחודש".

התרבות שמאפשרת את החמקנות

יש בגישה הזאת הרבה מהתרבות המאוסה שקומץ לשעברים מבכירי צה"ל לוקחים איתם הביתה בצ'ימידן אחרי שהם מזדכים בבקו"ם. גישת ה"מגיע לי", הגורסת ש-5,000 אירו לחודש – כ-20 אלף שקל – זה פרוטות (רק תחשבו כמה זה יוצא כשמכפילים במספר רב של חברות ותאגידים שאפשר להשאיל להם את שמך הטוב, בלי לעבוד קשה מדי), שלא די בפנסיה ובהטבות ומגיע להם ליהנות מפירות עמלם גם בדרכים מפוקפקות, ושאתיקה-שמתיקה היא מושג טרחני לאזרחים נודניקים, לא לגיבורי ישראל.

רואים את הגישה הזאת כשקצינים מעורבים בחברות המוכרות נשק המשמש לחיסול שבטים באפריקה, משאילים את יוקרתם וניסיונם לחברות אבטחה החודרות לפרטיות ומאיימות על אנשים – או, כמו במקרה של צ'ייני, כאשר הם גוזרים עמלות מפעילות של גורמים מפוקפקים המחפשים את קירבתם.

התרבות שמאפשרת להחליק לצ'ייני על מעשים כאלה הומחשה היטב בחשיפה של העיתונאי גידי וייץ אודות שוויון הנפש שבו התקבל המידע הראשוני אודות הקשר המשחית בין גנור למרום במערכת הביטחון.

בשלהי 2009, נחת בלשכת פניות הציבור של משרד הביטחון מכתב אנונימי, שחשף כי "האלוף מרום אירגן פגישה אצל שר האוצר. לדיון הגיע איש עסקים (גנור) … הוא פועל כנציג המספנה, אך בה בעת כנציג וחבר של המפקד. האם זה תקין? מה מסתתר מאחורי זה?"

ארבעת הקורבטים שטיסנקרופ ייצרה עבור ישראל עוגנים בקיל, גרמניה, ב-7 בנובמבר 2020 (צילום: Axel Heimken/dpa/Alamy)

המכתב האנונימי שהתריע על הקשר בין מרום לגנור הועבר מלשכת נציב פניות הציבור לממונה על הביטחון במערכת הביטחון, המלמ"ב. בראש המלמ"ב עמד באותה עת אמיר קין, מקורבו של שר החוץ גבי אשכנזי, אז הרמטכ"ל. קין הורה להתחיל בדיקה, כשהשם שנבחר לבדיקה היה "צוללת צהובה".

בינתיים קיבל קין מכתב אנונימי נוסף, שחזר על רוב הטענות שהופיעו במכתב הראשון. הפעם נוספו לאזהרות כמה משפטי מחץ: "יש הרגשה שהקשר הזה של מר גנור, איש עשיר שעוסק בנדל"ן ומבלה הרבה עם מפקד חיל הים (מח"י), הוא מפוקפק, ושניהם יודעים למה…"

את המכתב השני קין כבר לא העביר למצ"ח אלא דווקא לרמטכ"ל אשכנזי – אותו אשכנזי שמינה את מרום לתפקיד, ואותו אשכנזי שהגן עליו בפרשת החשפניות והסתפק בהערה. אשכנזי הגיב על הדברים בכתב ידו: "אמיר, לדעתי פגישה גלויה … וארגון פגישה לשר האוצר, אין בה מעשה בעייתי".

אותו אשכנזי שמינה את מרום לתפקיד, ואותו אשכנזי שהגן עליו בפרשת החשפניות והסתפק בהערה, הגיב על הדברים בכתב ידו: "אמיר, לדעתי פגישה גלויה … וארגון פגישה לשר האוצר, אין בה מעשה בעייתי"

למרות שגנור, יזם הנדל"ן שצץ לפתע, לא מחזיק בהיתר ממשרד הביטחון לשמש כמתווך, כנדרש באותה עת, ולמרות שתפקידו המרכזי של המלמ"ב הוא לוודא שמידע רגיש לא דולף לגורמים שאינם מורשים, בדיקת המלמ"ב הסתיימה בקביעה כי "לכאורה יש טעם לפגם באופן התנהלות הדברים, וקיימת אפשרות שמאחורי המעשים הגלויים מסתתרות כוונות ועובדות שבשלב הזה טרם התגלו".

גבי אשכנזי בעת ששימש כרמטכ"ל (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

הרמטכ"ל אשכנזי, במקום לפנות לפצ"ר דאז אביחי מנדלבליט ולהורות לו להפעיל את מצ"ח על מנת לאמת או להפריך את החשדות, דבק בעמדתו כי אין מדובר בהתנהגות בעייתית. בכך נסתם הגולל על פרשת "צוללת צהובה", שחקירה משמעותית שלה הייתה יכולה לעצור בשלב מוקדם את ההתפתחות המושחתת של פרשת הצוללות.

בתחילת שנות התשעים נחשפה פרשת דותן, במסגרתה ראש להק רכש של חיל האוויר, תא"ל רמי דותן, הרוויח מיליונים בכספי שוחד שגזר מעסקאות הרכש של החיל. הפרשה טלטלה את המדינה, דותן ישב בכלא 18 שנה ודרגותיו נשללו, ובחיל האוויר הפיקו לקחים משמעותיים כדי שמעשה כזה לא יישנה.

כאמור, בתחילת חקירת פרשת הצוללות הכתירו אותה גורמי האכיפה כפרשה חמורה מפרשת דותן. אבל הזמנים, והנורמות, השתנו בינתיים. ולכן, למרות חומרה זו, ידה של התביעה לא נמתחת הפעם עד לקצה הפירמידה, ולא נראה שהשלכותיה מטלטלות את ספינת חיל הים או את מערכת הביטחון באופן דומה לזה שהפרשה ההיא לפני שלושים שנה טלטלה את חיל האוויר.

בתנאים האלה, לא מפתיע שמטוס החמקן מרום מוצא שוב דרך קלה לחמוק מתחת לרדאר ולא לשאת באחריות למעשיו.