כך קובע סעיף 13(ב) לחוק יסוד הממשלה:

"הרכיב חבר הכנסת ממשלה, יודיע על כך לנשיא המדינה וליושב ראש הכנסת, ויושב ראש הכנסת יודיע על כך לכנסת ויקבע ישיבה, לצורך כינון הממשלה, בתוך שבעה ימים מיום ההודעה לכנסת לפי סעיף זה".

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

עברית פשוטה, נכון? יש מקומות בחוקי היסוד שלנו, שלא צריך תואר מתקדם במשפטים כדי לקרוא ולהבין. יו"ר הכנסת כלל אינו אמור להפעיל שיקול דעת ביישום ההוראה הזו. ברגע ש"עלה בידו" של מי שהוטל עליו המנדט להרכיב ממשלה, צריך יו"ר הכנסת לקבוע ישיבה של מליאת הכנסת, שתתכנס תוך שבוע ימים כדי לתת את אמונה בממשלה החדשה ולהשביעה.

המסקנה שיו"ר הכנסת אינו רשאי לשקול אם לכנס את המליאה או לא, נלמדת לא רק מלשונו הברורה של חוק היסוד, אלא גם מפסק דינם המפורסם של 11 שופטי בג"ץ מלפני שנה, שהתיר להטיל את המנדט להרכבת הממשלה על נאשם בפלילים – וקבע כי יו"ר הכנסת אינו מפעיל כלל שיקול דעת בנושא.

בפסק דין קודם של בג"ץ, משנת 2015, קבעה נשיאת העליון מרים נאור במפורש כי על היו"ר לכנס את המליאה בתוך שבוע מקבלת ההודעה על הרכבת הממשלה, וכי כוונת הסעיף איננה שכל מה שמוטל על היו"ר הוא לנצל את אותו שבוע על מנת לקבוע ישיבה, שעשויה להתקיים במועד מאוחר יותר.

יו"ר הכנסת יריב לוין מפזר את הכנסת ה-23, 22 בדצמבר 2020 (צילום: דני שם טוב/דוברות הכנסת)

עכשיו, נניח לרגע שמחר (רביעי) – היום האחרון שבו אוחז בידיו יאיר לפיד את המנדט להרכבת הממשלה – הוא מודיע לנשיא המדינה ראובן ריבלין כי עלה בידו, יחד עם חברו כאח לו נפתלי בנט, להרכיב ממשלה. ההודעה עוברת מבית הנשיא גם ללשכת יו"ר הכנסת, אך לוין מחליט כי "לטובת העם והמדינה", ובלי קשר למה שכתוב בחוק היסוד, עדיף שהמליאה תתכנס בעוד שבועיים, ולא בשבוע הבא.

מקבץ טהרנים ירוצו מיד להגיש עתירה לבג"ץ, על מנת לחייב את יו"ר הכנסת בפועל לכנס את המליאה כדי להשביע את הממשלה החדשה. זו אמורה להיות עתירה קלה – הרי לשון החוק ברורה. ואם לא די בכך, הרי לפני כשנה עסק בג"ץ בנושא זהה כמעט לחלוטין – סמכותו של יו"ר הכנסת הזמני באותה עת, ח"כ יולי אדלשטיין, להימנע מכינוס המליאה לצורך בחירת יו"ר כנסת קבוע.

השופטים קבעו אז כי אדלשטיין מחויב לאפשר ללא דיחוי בחירת יו"ר חדש – ואדלשטיין, בתגובה, הלך הכי רחוק שפוליטיקאי ישראלי הלך עד אז במובן של הפרת פסק דין מפורש של בית המשפט העליון, התפטר מתפקידו ונמנע מלקיים את ההצבעה במליאה.

מי שרשף אז אש וגופרית כלפי בית המשפט העליון על כך שהוא מתערב בהליכיה הפנימיים של הכנסת – ואף יעץ לאדלשטיין לא לציית לפסק הדין – היה יריב לוין, שבסופו של דבר נכנס בנעליו כיו"ר הכנסת.

יולי אדלשטיין חותם על תשובתו לבג"ץ, ב-23 במרץ 2020

שנה שלמה הוא אוחז בתפקיד, אך עד עתה נמנע מלממש את איומו וליצור משבר חוקתי אמיתי, הממוקד בכך שהכנסת איננה ממלאת אחר פסקי דין של בית המשפט העליון המופנים כלפיה.

אפשר שלוין הוא דוגמה קלאסית של "כלב נובח לא נושך", ואפשר שההזדמנות המתאימה עבורו להסלים את המאבק נגד העליון פשוט לא הגיעה עד עכשיו.

שנה שלמה הוא אוחז בתפקיד, אך עד עתה נמנע מלממש את איומו וליצור משבר חוקתי אמיתי, הממוקד בכך שהכנסת איננה ממלאת אחר פסקי דין של בית המשפט העליון המופנים כלפיה

בשבוע שעבר, לאחר שבית המשפט העליון פסל בדיעבד את "פשרת האוזר" שעוגנה בחוק יסוד בעניין תקציב שנת 2020, לוין הצהיר, בהמשך ישיר לדבריו מלפני שנה, כי מדובר ב"החלטה משוללת כל סמכות ומזעזעת, אירוע מטורף כאשר קומץ של שישה אנשים מתכנסים בגלימת המשפט כדי לבצע הפיכה שלטונית".

התגובה הגיעה אתמול, בכנס לשכת עורכי הדין באילת. נשיאת העליון אסתר חיות והיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט ניצלו את הרגע כדי להציב את דבריו של יו"ר הכנסת בהקשרם הראוי, ולעמוד על חומרתם.

"לא אגרר לסגנון המביש הזה, שבינו ובין ממלכתיות, שבה אנו מצווים כסמלי שלטון, אין דבר וחצי דבר", אמרה חיות. "בקריאות חסרות האחריות לאי-כיבוד ואי-ציות לפסקי דין טמונה סכנה גדולה – מכאן ועד אנרכיה וכאוס קצר המרחק".

מנדלבליט המשיך בקו של חיות: "חשוב להזכיר את מה שאמור להיות מובן מאליו – כל רשויות השלטון מחויבות לקיים את פסיקת בית המשפט. גם אם עמדת הממשלה או הכנסת אינה מתקבלת, המעמד המחייבת של פסיקת בית המשפט הוא כלל ההכרעה המחייב בישראל".

לוין הגיב מיידית: "מקהלת ההשתקה של ראשי מערכת המשפט עבדה שעות נוספות, בניסיון להכשיר את המהפכה המשפטית החדשה, שתכליתה העברה סופית של סמכויות החקיקה מידי הכנסת לבית המשפט העליון", אמר מי שמכהן בתפקידו בכנסת הנוכחית מכוח עקרון הרציפות השלטונית בלבד.

"מקהלת ההשתקה של ראשי מערכת המשפט עבדה שעות נוספות, בניסיון להכשיר את המהפכה המשפטית החדשה, שתכליתה העברה סופית של סמכויות החקיקה מידי הכנסת לבית המשפט העליון"

טענתו של לוין היא שבית המשפט אינו רשאי להתערב בענייני הכנסת, מאחר שמדובר בפגיעה בעקרון הפרדת הרשויות. אלא שאם מי מבעלי התפקידים בכנסת – לרבות היו"ר – פועלים בניגוד להוראות החוק, אין אף גורם זולת בג"ץ שיכול להתערב בעניין. אנשי משמר הכנסת או משטרת ישראל הרי לא יפרצו ללשכת היו"ר ויחייבו אותו לפעול בהתאם לסעיף 13 לחוק יסוד הממשלה.

דרישה שבג"ץ יימנע מלאכוף את הוראות החוק שהכנסת מחויבת לפעול לפיהן, משמעה שהכנסת וכל בעל תפקיד בה יוכל לעשות כרצונו, חוקי או בלתי חוקי – ממילא איש לא יוכל להתערב.

זה איננו ויכוח תיאורטי המתקיים בחלל ריק. הוא ממוקד כעת בשאלה ספציפית מאוד, בעלת חשיבות שלטונית עליונה: האם יו"ר הכנסת, המחויב פוליטית לראש הממשלה היוצא, יפעל בהתאם למוטל עליו מבחינה שלטונית וממלכתית, ויאפשר לכנסת להביע אמון בממשלה החדשה.