הגלובוס השחור: מזהם השבוע

ערב יום הסביבה הבינלאומי שחל באופן מסורתי ב-5 ביוני, בדק המשרד להגנת הסביבה את הביצועים של ישראל בתחום משבר האקלים. או בניסוח הרשמי – "דוח המעקב השנתי אחרי יישום התוכנית והיעדים הלאומיים להפחתת פליטות גזי החממה".

צריך לשבח את המשרד על השקיפות והכנות שמאפיינות את הדוח. הוא מתאר את המצב בשפה ברורה ובלי הנחות. אבל בכך, בערך, מסתכמות נקודות האור.

במובן מסוים, למשרד להגנת הסביבה קל להיות המצליף הממשלתי: רוב מלאכת הצמצום של פליטות גזי חממה נופלת בטריטוריות של משרדים אחרים. והם חוטפים כהוגן.

אנרגיות מתחדשות? לפי החלטת הממשלה היינו אמורים לסיים את 2020 עם 10%, בפועל גירדנו בקושי את ה-6%. תחבורה? זה כבר ממש אזור אסון: במקום לצמצם את ההתמכרות לרכב הפרטי, בחומש האחרון גדל היקף הנסיעות הפרטיות ב-19%. ובתרגום למה שחווה כל ישראלי על בסיס יומיומי: פקק אחד גדול.

פקק תנועה בנתיבי איילון (צילום: פלאש90)

גם בתחום ההתייעלות האנרגטית – שאמור להיות הבסיס לכל תהליך אמיתי של צמצום – יש פער מהדהד בין הביצועים לבין היעדים, שמלכתחילה היו צנועים למדי.

בהחלטת הממשלה שהתקבלה ב-2017 נקבע יעד של 20% התייעלות אנרגטית בצריכת חשמל ביחס לתרחיש "עסקים כרגיל". בפועל, הושגו 4%. אפילו שנת הקורונה, שבה הפעילות במשק הואטה ואיתה גם שריפת הדלקים ופליטת המזהמים, לא שיפרה משמעותית את המצב.

בהחלטת הממשלה שהתקבלה ב-2017 נקבע יעד של 20% התייעלות אנרגטית בצריכת חשמל ביחס לתרחיש "עסקים כרגיל". בפועל, הושגו 4%. אפילו שנת הקורונה לא שיפרה משמעותית את המצב

הנתון הכמעט יחיד שבו יש שיפור הוא למעשה אשליה אופטית: ב-2020 עמדה ישראל ביעד שהוגדר בהסכמי פריז של פליטות גזי חממה לנפש – 8.5 טונות. הבעיה: הנפשות בישראל מתרבות בשיעור גבוה, ולכן הירידה פר נפש מתקזזת עם הגידול הטבעי באוכלוסייה.

זה לא שלא נעשו בשנים האחרונות פעולות כדי לצמצם את היקף הפליטות. אבל המציאות טסה מהר וממשלת ישראל זזה לאט. מאוד לאט.

הארובות בתחנת הכוח בחדרה ב-2018 (צילום: מילה אביב/פלאש90)

ההפחתה המשמעותית מתרחשת במשק החשמל, שם הגז תפס את מקומו של הפחם המזהם. במקומות שבהם נדרש מאמץ אנושי ושינוי הרגלים – כמו ויתור על הרכב הפרטי או צמצום צריכת החשמל – שם לא תמצאו את הישראלים.

זה אולי לא היה נורא – אחרי הכול הביצועים של ישראל באמת לא יכריעו את גורל הפלנטה – אבל בגלל הקיבעון הזה, מיליוני ישראלים סובלים מתחבורה ברמה של עולם שלישי ואלפי ישראלים מתים מדי שנה מזיהום אוויר.

אם אכן ממשלת השינוי תושבע בימים הקרובים, הנה תחום שבו ישראל זקוקה לחתיכת שינוי.

הגלובוס הירוק: אביר הסביבה של השבוע

אם הביצועים של ישראל כמדינה וכחברה היו מתקרבים לאלה של חברות וממציאים כחול-לבן, מצבנו היה טוב יותר.

16 מכשירים של חברת ווטרג'ן, שמושבה בראשון לציון, כבר הוצבו ברחבי אבו דאבי, והשבוע נחתם הסכם להקמת מכון ישראלי-אמירתי לחקר המים. עם הידע הישראלי והכסף המפרצי אפשר לכבוש את העולם, ומתברר שזה לאו דווקא חייב להתבטא במכליות נפט שחוצות את נמל אילת ומאיימות עליו בזיהום כבד.

מנכ"ל ווטרג'ן מיכאל מירילשווילי ומייסד אל-דהרה באבו דאבי, 25 במאי 2021 (צילום: ווטרג'ן)

המונח המפוקפק "לופט גשעפט" – עסקי אוויר ביידיש – מקבל במקרה של ווטרג'ן תפנית חיובית: מדובר בטכנולוגיה לייצור מים מאוויר. מכונה לא גדולה שכל מה שהיא זקוקה לו זה חיבור לחשמל או לפאנל סולארי, יונקת את הלחות שבאוויר ומתרגמת אותה למים טובים לכל מטרה. מכשיר כזה יכול לייצר עד 6,000 ליטר ביום.

חלק גדול מהאנושות סובל ממחסור בנגישות למים טובים, אבל במקרים רבים הבעיה היא לא מחסור במים אלא מחסור בצינורות שיובילו אותם. במדינות חמות ושחונות, עם רשתות הולכת מים נחשלות, מכשיר כזה יכול להציל נפשות, ואכן מכשירים כאלה מוצבים כבר ב-65 מדינות – בראשן כמה מדינות באפריקה.

המוח הישראלי ממציא לנו פטנטים, אבל איכשהו ישראל היא המקום האחרון שבו משתמשים בהם.

טיפ ירוק לשבת

אם כבר חצי עולם מזמין אוכל הביתה, למה שזה יהיה רק מ-Wolt? במקום להזמין אוכל מוכן שמגיע בתוך הר של אריזות, אפשר להביא הביתה את המקור – ירקות אורגניים ישר מהשדה.

משלוח פירות וירקות ממשק חביביאן (צילום: עמוד הפייסבוק של משק חביביאן)

אחד המשקים המוצלחים בתחום המשלוחים עד הבית הוא המשק של בועז חביביאן, אגרונום וחקלאי, שממוקם במושב הודיה שליד אשקלון.

בסבב הלחימה האחרון, אנשי המשק התעקשו לקטוף בלי שום מיגון בין האזעקות והנחיתות, והמשיכו לשנע את הירקות הטריים והלא מרוססים אל בתי הלקוחות. עוד סיבה לקנות מהם ולא מרשת מרכולים עם מדף של ירקות עצובים.