יאיר לפיד ונפתלי בנט עומדים ככל הנראה לבצע ביום ראשון את הבלתי יאמן, ולסיים את 12 שנות שלטונו של בנימין נתניהו. אם אכן זה יקרה, בכך אולי תסתיים תסבוכת חסרת תקדים בהיסטוריה הפוליטית של ישראל, שבה התקיימו בזו אחר זו ארבע מערכות בחירות תוך שנתיים.
יזם הסייבר אריק גומנובסקי ואיש ההייטק איתמר מושקין פיתחו שיטה למעקב אחר נדידת הקולות של המצביעים ממפלגה למפלגה בין בחירות לבחירות. זמן ישראל עוקב אחרי נדידת הקולות במהלך המשבר הפוליטי לפי הניתוח שמבצע גומנובסקי. כעת, נחשף כאן לראשונה המסלול שבו עברו המצביעים ממפלגה למפלגה – כולל בבחירות האחרונות.
הליכוד: המונוליט נשבר לראשונה
בבחירות לכנסת ה-21 באפריל 2019 הליכוד קיבל 35 מנדטים. העובדה הזאת, בתוספת התמיכה הקבועה שקיבל הליכוד מ-16 המנדטים של המפלגות החרדיות, העמידה בפני נתניהו בסיס מוצק שאפשר לו להיות המועמד המוביל להרכבת ממשלה, ולמנוע הרכבת ממשלה חלופית, למרות ההישגים המרשימים של כחול-לבן באותן בחירות.
בבחירות האחרונות ירדה כוחו של הליכוד ל-30 מנדטים. במציאות של בזאר פוליטי אלים שבו כוח המיקוח קובע הכול וכל מנדט קובע, חמשת המנדטים האלה היו בעלי השפעה משמעותית על המו"מ.
לאורך השנים, וגם בשנתיים הקודמות, שמרו בוחרי הליכוד על נאמנות מלאה למפלגה לעומת מפלגות אחרות. כאשר הליכודניקים לא הצביעו לליכוד – הם לא הצביעו בכלל.
לפי הניתוח של גומנובסקי, 90% מאלה שהצביעו לליכוד באפריל 2019 הצביעו לה גם בספטמבר 2019, והשאר לא הצביעו כלל. בבחירות הבאות, במרץ 2020, עברו מעטים מהם לש"ס ולישראל ביתנו, אבל רובם המכריע המשיכו להצביע לליכוד, או שנעדרו מהקלפי.
בבחירות שהתקיימו לפני חודשיים וחצי נראתה, לראשונה מאז שהחל הפלונטר הפוליטי, תמונה שונה: 7% ממצביעי הליכוד לפני שנתיים, הצביעו הפעם לתקווה חדשה. שיעור המצביעים הקבועים של הליכוד ירד בהתאם – והתוצאה הייתה אבדן של כשניים וחצי מנדטים לליכוד ותוספת זהה של מנדטים לתקווה חדשה.
גדעון סער הצליח, אפוא, במה שמפלגות רבות אחרות ניסו ונכשלו: לקחת קולות ישירות מהליכוד, ובכך הוכיח שיש צדק בטענתו לפיה הוא ממשיך בדרכה של המפלגה שעזב. קרוב למחצית ממצביעי תקווה חדשה הצביעו ב-2019 וב-2020 לליכוד.
גדעון סער הצליח במה שמפלגות רבות אחרות ניסו ונכשלו: לקחת קולות ישירות מהליכוד, ובכך הוכיח שיש צדק בטענתו לפיה הוא ממשיך בדרכה של המפלגה שעזב
הליכוד מיעטה הפעם לקחת מצביעים ממפלגות אחרות, למרות הקמפיינים הנמרצים שהמפלגה מנהלת לשתיית מנדטים מדי מערכת בחירות. רוב מוחלט של מצביעי הליכוד בבחירות האחרונות הצביעו לה גם לפני שנה ולפני שנתיים.
רובם של המעטים שהגיעו לליכוד ממפלגות אחרות היו מצביעים של ישראל ביתנו שהתאכזבו מנהירתה של המפלגה לגוש השינוי, וכאלה שהצביעו בבחירות אפריל 2019 לגשר של אורלי לוי אבקסיס, וכבר בספטמבר 2019 עברו או חזרו לליכוד.
זה לא היה המצב בסבבי הבחירות הקודמים. לפי הניתוח של גומנובסקי, בבחירות ספטמבר 2019 הצליחה הליכוד לשתות חלק ניכר ממצביעי המפלגות שהתפרקו: כולנו של משה כחלון וזהות של משה פייגלין, שנתניהו הבטיח לשלב במפלגת השלטון.
בבחירות 2020 נוספו לליכוד מצביעים רבים ממגוון מפלגות, כולל חלק ניכר מהמצביעים הוותיקים של ישראל ביתנו, ימינה ועוצמה יהודית, וכן מקצת ממצביעי כחול-לבן, העבודה, ש"ס ויהדות התורה.
![שלט חוצות ענק של הליכוד עם הסיסמה "חוזרים לחיים" במצודת זאב בתל אביב, 11 במרץ 2021 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2021/03/F210311MA16-1024x640.jpg "שלט חוצות ענק של הליכוד עם הסיסמה "חוזרים לחיים" במצודת זאב בתל אביב, 11 במרץ 2021 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)")
אלא שכמעט כל הקולות שעזבו או חזרו לליכוד באווירה רוויית החרדה של תחילת משבר הקורונה, עזבו אותה שוב בבחירות האחרונות, ורק אחוזים ספורים מהם המשיכו להצביע מחל בבחירות האחרונות.
הטרנד המפתיע והמתוקשר של בחירות 2020 – המעבר של מצביעים ערבים לליכוד – אינו נראה בניתוח של גומנובסקי כרעידת אדמה. לפי הניתוח, הבוחרים שעברו מהרשימה המשותפת מהווים 2% ממצביעי המשותפת ופחות מאחוז ממצביעי הליכוד.
המעבר של מצביעים ערבים לליכוד אינו נראה בניתוח של גומנובסקי כרעידת אדמה. לפי הניתוח, הבוחרים שעברו מהרשימה המשותפת מהווים 2% ממצביעי המשותפת ופחות מאחוז ממצביעי הליכוד
בוחרים ערבים נוספים שעברו לליכוד אינם נראים בניתוח כיוון שלא הצביעו בעבר למשותפת אלא למפלגות ציוניות אחרות, והמעבר שלהם לליכוד התקזז עם מספר גדול יותר של מצביעי ליכוד יהודים שנטשו את המפלגה.
לסיכום: מפלגת השלטון לא שברה את תקרת הזכוכית, וכמעט לא הצליחה לשאוב מנדטים ממפלגות אחרות. ואילו רצפת הזכוכית שמתחתיה דווקא נסדקה ומפלגה אחת הצליחה לשאוב ממנה לא מעט קולות.
ימינה: פיצול בין המצביעים
תנועת המצביעים של ימינה עשויה להסביר את הדילמות וההיסוסים שליוו את ההחלטה של יו"ר המפלגה, נפתלי בנט, לקפוץ על ההזדמנות שנקרתה בדרכו ולהפוך לראש הממשלה – וגם את העובדה שלמרות הכול, זאת ההחלטה שהוא קיבל.
כמעט כל הבוחרים שהצביעו באפריל 2019 לסיעת הימין החדש של נפתלי בנט ואיילת שקד – רשימה פחות או יותר דומה לימינה של היום – הצביעו שנתיים אחר כך לימינה.
כמעט כל הבוחרים שהצביעו באפריל 2019 לסיעת הימין החדש של נפתלי בנט ואיילת שקד – רשימה פחות או יותר דומה לימינה של היום – הצביעו שנתיים אחר כך לימינה
חלקם, עברו, אמנם, לפני שנה לליכוד, בשל המיזוג בין ימינה לאיחוד הלאומי של בצלאל סמוטריץ', אבל כעת, כאשר בנט ושקד התמודדו שוב עצמאית, ועם העלייה בפופולריות הכללית של נפתלי בנט, הם חזרו הביתה לימינה.
אבל הבוחרים הללו לא היו רבים מספיק: הימין החדש של לפני שנתיים לא עברה את אחוז החסימה. רק כמחצית מהמצביעים שבחרו בבנט ושקד בבחירות האחרונות בחרו בהם גם בהתמודדותם הכושלת ב-2019. השאר הצביעו לפני שנתיים למפלגות אחרות: זהות, כולנו וגשר, וכן לכחול-לבן וש"ס.
בבחירות הבאות הם המשיכו לנדוד, ורובם נחתו בדרך בליכוד או בכחול לבן. כמעט אף אחד מהם לא הצביע בשום שלב למפלגות הימין הקיצוני שבהן התמודד איתמר בן-גביר.
מצביעי ימינה מתחלקים, אם כך, בין המצביעים הקבועים, שרואים את מפלגתם כחלק מהימין ומעדיפים את המשך שלטונו של נתניהו, לבין מצביעים דינמיים שהצבעתם משתנה מבחירות לבחירות, שנוטים לימין אך בעיקר שואפים לשינוי, ושההבטחה להחליף את נתניהו בממשלה עניינית יותר קרצה להם. פיצול שמשתקף היטב בזגזוגים וההתלבטויות של נבחריהם.
ימינה והציונות הדתית מגיעות מאותה מפלגת אם, הבית היהודי, ושתיהן עברו במהלך המשבר הפוליטי מסע מפותל של מיזוגים והתפצלויות ביניהן. רוב המצביעים של שתי מפלגות הימין מתגוררים באותם יישובים ומתפללים באותם בתי כנסת דתיים-לאומיים. אבל מבחינה פוליטית, הניתוח של גומנובסקי מראה כי הם מגיעים מרקע שונה וכי תנועת הבוחרים בין שתי הסיעות דלילה מאוד.
מצביעי הציונות הדתית נאמנים יותר גם לגוש וגם למפלגה שלהם. כשני שליש ממצביעי הציונות הדתית בבחירות האחרונות הצביעו לפני שנתיים לאיחוד מפלגות הימין בראשות סמוטריץ', מפלגה דומה לציונות הדתית של היום.
מצביעי הציונות הדתית נאמנים יותר לגוש ולמפלגה שלהם. כשני שליש ממצביעי הציונות הדתית במרץ 2021 הצביעו לפני שנתיים לאיחוד מפלגות הימין בראשות סמוטריץ'
שאר המצביעים של סמוטריץ' ובן-גביר הצביעו לזהות, ליהדות התורה, לכולנו ואפילו לכחול-לבן. רק 2% מהם הצביעו לימין החדש של בנט ושקד.
כשאיחוד מפלגות הימין התפצל, מצביעיה התחלקו בין ימינה שהונהגה בידי בנט וסמוטריץ' ביחד, לבין עוצמה יהודית של בן-גביר שלא עברה את אחוז החסימה. כעת, כשסמוטריץ' נפרד מבנט וחבר שוב לבן-גביר, גם המצביעים שלהם נפגשו בחזרה.
הזוגיות המורכבת בין מפלגותיהם של בנט וסמוטריץ' הסתיימה שוב וכל אחת מהן לקחה את מצביעיה, כמו בהסכם ממון משוכלל, וחזרה לביתה כאילו לא הכירה את רעותה. כשסמוטריץ' מכריז על שותפיו עד לאחרונה כ"בוגדים" ו"מהרסים" הוא מרעיל את יחסיו האישיים עמם ואת האווירה הכללית, אבל כנראה שאינו פוגע במיוחד במצביעיו-שלו.
כחול-לבן: הקולות נשארו בגוש השינוי
כחול-לבן הייתה בשלוש מערכות הבחירות הקודמות ההבטחה הגדולה של מתנגדי נתניהו. תחת ההבטחה הזאת זכתה המפלגה ב-33-35 מנדטים. העובדה שיו"ר המפלגה, בני גנץ, הצטרף לממשלתו של נתניהו נראתה לפני כשנה כנקודת שבר, וההערכה הייתה שתרסק את המפלגה ואת גוש השינוי.
המפלגה אכן התפרקה לחתיכות ומצביעיה התפזרו לכל עבר. אבל הניתוח של גומנובסקי מראה שרובם נשארו בתוך גוש השינוי.
כ-90% ממצביעי כחול-לבן באפריל 2019 המשיכו להצביע לה גם בשתי הבחירות הבאות. השאר הצביעו בספטמבר 2019 ובמרץ 2020 לעבודה ולמרצ שממילא הפכו אז למפלגות לווין של כחול-לבן והתכוונו להצטרף לכל קואליציה שתרכיב, וכן לישראל ביתנו, שהצטרפה לגוש המתנגד לנתניהו.
בבחירות שהתקיימו השנה, הצביעו כשני שליש מבוחרי כחול-לבן בבחירות הקודמות לשתי המפלגות שהרכיבו אותה יחד בעבר – יש עתיד וכחול-לבן המצומקת של בני גנץ. השאר הצביעו למרצ, העבודה ותקווה חדשה – כולן מפלגות בגוש השינוי. 1% הצביעו דווקא לימינה. כמעט כולם הגיעו הפעם לקלפי, והמעטים שעברו לליכוד בסבבים הקודמים לא הצביעו לליכוד הפעם.
בחירות שהתקיימו השנה, הצביעו כשני שליש מבוחרי כחול-לבן בבחירות הקודמות לשתי המפלגות שהרכיבו אותה יחד בעבר – יש עתיד וכחול-לבן המצומקת של בני גנץ. השאר הצביעו למרצ, העבודה ותקווה חדשה
כך שבסופו של דבר, כמעט 100% מבוחרי כחול-לבן נותרו נאמנים למטרה שהציבו לעצמם לפני שנתיים – להחליף את ראש הממשלה נתניהו. כחול-לבן התנפצה לרסיסים, אבל יצרה מסביבה גוש פוליטי יציב עם ציבור מצביעים נאמן. השאלה היא מה יקרה לגוש הזה אם וכאשר נתניהו יעזוב את הפוליטיקה הישראלית באופן שייראה סופי.
השותפות של כחול-לבן לגוש, מרצ וישראל ביתנו, עברו טלטלות שבהן התחלף חלק ניכר מציבור הבוחרים שלהן.
חלק ניכר מהמצביעים הוותיקים של ישראל ביתנו, רובם עולים מחבר המדינות, שהצביעו לה כמפלגת ימין מגזרית, עזבו את המפלגה. כך עשו גם חלק ניכר מאלה שהצביעו למרצ ב-2019, רובם ערבים, שהצביעו לה כמפלגת שמאל מובהקת.
חלק ניכר מהמצביעים הוותיקים של ישראל ביתנו, רובם עולים מחבר המדינות, עזבו את המפלגה. כך עשו גם חלק ניכר מאלה שהצביעו למרצ ב-2019, רובם ערבים
במקומן, הגיעו לשתי המפלגות מצביעים האופייניים של גוש השינוי: יהודים חילונים מבוססים שמתנגדים לנתניהו, לכפייה הדתית ולהטבות לחרדים.
בסופו של דבר, במבחן המנדטים, שתי המפלגות יצאו נשכרות מהשינוי: ישראל ביתנו גדלה מחמישה מנדטים באפריל 2019 לשבעה כעת; מרצ, שעברה בדרך מיזוג כושל עם מפלגת העבודה וגשר וברחה ממנו, מארבעה לשישה.
מרצ התמודדה באפריל 2019 כמפלגה חברתית, יהודית-ערבית בראשות תמר זנדברג. המפלגה הצליחה להשיג לראשונה דריסת רגל משמעותית של יותר ממנדט במגזר הערבי – אבל בגלל אבדן קולות במגזר היהודי לטובת כחול-לבן קיבלה ארבעה מנדטים בלבד.
בבחירות הבאות עברה מפלגת השמאל מתיחת פנים והתמודדה כ"מחנה הדמוקרטי" עם יאיר גולן וסתיו שפיר. מחצית ממצביעיה נטשו אותה, רובם לא הצביעו בבחירות הבאות כלל וחלקם הצביעו למשותפת. המצביעים הללו לא חזרו עוד למרצ, והרומן הקצר שלהם עם המפלגה נותר אפיזודה חד-פעמית.
מרצ ניצלה בספטמבר 2019 רק הודות למצביעים ששתתה ממפלגת העבודה, ולאחר מכן גם מכחול-לבן. רק כמחצית מאלה שבחרו השנה במרצ בחרו בה לפני שנתיים. אבל במקום המצביעים הערבים ואנשי השמאל הרדיקלי שעזבו הגיעו יהודים ציונים שהתאכזבו מבני גנץ והחליטו שלא להמר שוב על מפלגות מרכז.
מרצ ניצלה בספטמבר 2019 רק הודות למצביעים ששתתה ממפלגת העבודה, ולאחר מכן גם מכחול-לבן. רק כמחצית מאלה שבחרו השנה במרצ בחרו בה לפני שנתיים
מפלגת העבודה הגיעה לבחירות אפריל 2019 מרוסקת, עם שישה מנדטים, כעשירית מכוחה בשיאה ההיסטורי. בבחירות הבאות הוביל אותה היו"ר החדש-ישן עמיר פרץ למיזוג עם גשר, שלא שיפר את מצבה, כיוון שכמחצית מקולותיה ברחו למרצ.
שתי מפלגות השמאל הציוני התמזגו בבחירות הבאות עם גשר של לוי לרשימה אחת, מהלך ששווק כהבטחה גדולה וריסק את שלושתן יחד. רק כמחצית ממצביעי שלושת המפלגות ב-2019 הצביעו לאיחוד ביניהן ב-2020.
אבל העבודה הצליחה לשקם מעט מתהילת העבר שלה בבחירות האחרונות. כמו מרצ, המפלגה שאבה את כוחה מהמצביעים המאוכזבים של כחול-לבן. כשני שלישים מאלה שהצביעו השנה לעבודה באים מהגרעין הקשה, האידיאולוגי, שנשאר נאמן לה לאורך כל המשבר הפוליטי; רוב השאר הגיעו מכחול-לבן, רבים מהם מצביעים ותיקים של העבודה שנטשו אותה לטובת גנץ וכעת חזרו הביתה.
כשני שלישים מאלה שהצביעו השנה לעבודה באים מהגרעין הקשה, האידיאולוגי, שנשאר נאמן לה לאורך כל המשבר הפוליטי; רוב השאר הגיעו מכחול-לבן, רבים מהם מצביעים ותיקים שנטשו לטובת גנץ וכעת חזרו הביתה
החרדים: ירידה בנאמנות
ליהדות התורה יש את ציבור הבוחרים העקבי והנאמן ביותר. אבל גם המפלגה החרדית-אשכנזית כבר אינה הגוש המונוליטי שהייתה בעבר, ובין מערכות הבחירות נרשמו שינויים בדפוסי ההצבעה של בוחריה.
יהדות התורה וש"ס שאבו אליהן בבחירות ספטמבר 2019 בוחרים רבים שהתאכזבו ממפלגות אחרות: זהות, כולנו וגשר, ואפילו ממפלגת העבודה, שאבי גבאי, המקושר בעולם החרדי, משך אליה מצביעים חרדים במערכת הבחירות הבודדת שבה עמד בראשה.
בשתי הבחירות הבאות נרשמה תנועה בכיוון ההפוך. בוחרים של שתי המפלגות החרדיות עברו לליכוד, לרשימות הימין הקיצוני של סמוטריץ', או שלא הצביעו בכלל. בריחת הקולות גברה בבחירות האחרונות, והגיעה ליותר מעשירית מהמצביעים שלהן, כנראה בשל הזעזוע שעבר על החברה החרדית במגפת הקורונה.
2% ממצביעי יהדות התורה עברו בבחירות האחרונות לש"ס. כוחה של יהדות התורה בקלפי לא ירד, כנראה, רק בשל הגידול המתמיד במספר הבוחרים הפוטנציאליים שמגיעים מדי שנה לגיל 18.
2% ממצביעי יהדות התורה עברו בבחירות האחרונות לש"ס. כוחה של יהדות התורה בקלפי לא ירד, כנראה, רק בשל הגידול המתמיד במספר הבוחרים הפוטנציאליים שמגיעים מדי שנה לגיל 18
כמו החרדים, גם המצביעים הערבים מגלים יציבות ועקביות בדפוסי ההצבעה שלהם, גם בעצם ההצבעה למפלגות ערביות, וגם למפלגות הספציפיות בתוך המגזר. השינוי העיקרי בהתנהלות המצביעים הערבים מבחירות לבחירות נרשם סביב עצם ההחלטה להצביע.
הרשימה המשותפת, שקמה ב-2015, קיבלה את קולותיהם של כ-75% מהמצביעים הערבים וזכתה ל-13 מנדטים. בבחירות אפריל 2019 הרשימה התפרקה, רע"ם ובל"ד רצו יחד ברשימה אחת, שזכתה לארבעה מנדטים בלבד. חד"ש רצה יחד עם תע"ל של אחמד טיבי והן זכו לשישה מנדטים. בין מנדט לשני מנדטים שלהן עברו למרצ, ושאר המצביעים לא הגיעו לקלפי.
![יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה במטה המפלגה בשפרעם, עם היוודע תוצאות המדגמים, 23 במרץ 2021 (צילום: דוד כהן/פלאש90)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2021/03/F210323DC112-1024x640.jpg "יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה במטה המפלגה בשפרעם, עם היוודע תוצאות המדגמים, 23 במרץ 2021 (צילום: דוד כהן/פלאש90)")
שתי הרשימות התאחדו מחדש בספטמבר 2019 לרשימה המשותפת, וכמעט כל המצביעים של שתיהן הצביעו לה. בנוסף, הצביעו למשותפת מאות אלפי בעלי זכות בחירה שלא הצביעו באפריל, וכן שליש ממצביעי מרצ, רובם ערבים, וכך היא חזרה על ההצלחה של 2015.
בבחירות 2020 עלו שיעור ההצבעה במגזר הערבי לשיעור שלא נראה שנים רבות – כשני שלישים מהבוחרים ביישובים הערבים הגיעו לקלפיות.
בבחירות האחרונות אחוזי ההצבעה של הערבים צנחו ויותר ממחציתם לא הצביעו. השילוב של פרישת רע"ם והירידה באחוזי ההצבעה ריסק את המשותפת. בוחריה התפצלו באופן כמעט שווה בין אלה שהצביעו לה שוב השנה, אלה שהצביעו לרע"ם ואלה שלא הגיעו לקלפי. בנוסף, נרשמה זליגה קלה של מצביעים למפלגות היהודיות, בעיקר לליכוד.
השילוב של פרישת רע"ם והירידה באחוזי ההצבעה ריסק את המשותפת. בוחריה התפצלו באופן כמעט שווה בין אלה שהצביעו לה שוב השנה, אלה שהצביעו לרע"ם ואלה שלא הגיעו לקלפי
כשמשווים את ההצבעה של הערבים השנה לזאת שלפני שנתיים, מגלים שרוב מוחץ של אלה שהצביעו אז לרשימה הערבית השמאלית חד"ש-תע"ל, שהתמודדה תחת הנהגתם של איימן עודה ואחמד טיבי, הצביעו הפעם לרשימה המשותפת, ורק 6% מהם עברו הפעם להצביע לרע"ם.
ואילו רובם הגדול של אלה שהצביעו לפני שנתיים לרשימה הערבית הימנית רע"ם-בל"ד, שכללה את רע"ם לצד בל"ד שכיום נמצאת במשותפת, הצביעו הפעם לרע"ם העצמאית, ובעוד מספר ימים הם יגלו, כנראה, שעשו היסטוריה והצביעו למפלגת שלטון. רק מעטים מהם, רובם, אנשי בל"ד, לא הצביעו, וקולותיהם התקזזו עם הקולות של מצביעים ערבים שלפני שנתיים לא הצביעו בכלל וכעת הצביעו לרע"ם.
אין פלא שהרשימה המשותפת השיגה בבחירות האחרונות את אותם שישה מנדטים שתע"ל וחד"ש השיגו לפני שנתיים, ואילו רע"ם השיגה לבדה את אותם ארבעה מנדטים שהשיגה לפני שנתיים יחד עם בל"ד.
הצפרים של הקלפיות
את השיטה לפענוח תנועות המצביעים, המבוססת על מדע חקר הנתונים, פיתח איתמר מושקין, מדען נתונים בחברת ההייטק Pagaya Investments. השיטה מבוססת על השוואה בין דפוסי ההצבעה בכל יישוב במערכת בחירות אחת לדפוסי ההצבעה באותו יישוב במערכת בחירות אחרת. את הניתוח ביצע עבור זמן ישראל אריק גומנובסקי, שותף-מייסד בחברת הסייבר Ermetic.
ניתוח תנועות המצביעים בין מערכות הבחירות של 2019 ו-2020 מבוסס על פיתוח נוסף שגומנובסקי ביצע על השיטה שפיתח מושקין. בפיתוח הנוסף מתבצעת השוואה בין דפוסי ההצבעה במערכת בחירות אחת לדפוסי ההצבעה במערכת בחירות אחרת בכל קלפי וקלפי.
ההשוואה ל-2021, שגומנובסקי ביצע כעת, התבצעה בשיטה המקורית שפיתח מושקין, כלומר בהשוואה בין יישובים ולא בין קלפיות. זאת, כיוון שמפת הקלפיות השתנתה בין 2020 ל-2021 בשל מגפת הקורונה ולכן לא ניתח לבצע את הניתוח ברמת הקלפי.
גומנובסקי ומושקין פיתחו ומפרסמים את המידע בהתנדבות. גומנובסקי מסביר: "המידע על נדידת הקולות שופך אור על רצונותיהם של המצביעים ועל תהליכים מכריעים שמשפיעים על המערכת הפוליטית. זה מידע שראוי שיהיה ציבורי".
"העובדה ששתי שיטות הניתוח שאנחנו משתמשים בהן – ניתוח נדידת הקולות לפי התוצאות ביישובים והניתוח לפי התוצאות לפי קלפיות – הביאו אותנו בעבר, כאשר היה ניתן לנתח את התוצאות בשתי השיטות, לתוצאות דומות למדי, מראה ששתי השיטות עובדות".
מה סטיית התקן בשיטת הפיענוח שלכם?
"המודל הוא לא הסתברותי אז זאת לא שאלה שאפשר לתת לה תשובה נכונה, אבל הייתי אומר שהסיכוי לטעויות במודל, שמקביל לסטיית תקן בסקרים ובמודלים אחרים שמבוססים על הסתברות, דומה ל-5% או קרוב לזה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו