ב-2014 נסע דייוויד סטרומברג לארכיון מרכז הארי רנסום באוסטין שבטקסס. הוא התכוון לחפש שם חומרים מאת יצחק בשביס זינגר. במקום זה הוא מצא אוצר.
"חיפשתי מאמרים של בשביס זינגר כי התעניינתי בכתיבה הלא בדיונית שלו ובתפיסת עולמו על ספרות, יהדות ויידיש וגם בפילוסופיה האישית שלו", מספר סטרומברג. "מה שלא ציפיתי למצוא, אבל מצאתי, היה שהוא כבר תרגם מספיק חומר לספר שלם". הכתבים, ש-90% מהם לא זכו לפרסום מעולם על ידי חתן פרס נובל לספרות, כללו "חומרים שזינגר תרגם בעצמו או שהוא פיקח על תרגומם, והכל באנגלית של בשביס זינגר".
הספר המאגד אותם, בעריכת סטרומברג, ששמו "אמיתות ישנות וקלישאות חדשות", כשם כותרת אחד המאמרים הכלולים בו, נמצא כעת בשלבי הפקה בהוצאת הספרים של אוניברסיטת פרינסטון, וצפוי לראות אור באביב 2022.
בין החומרים שמצא סטרומברג, סופר וחוקר ספרות, הייתה תפילה קצרה ששרבט בשביס זינגר בעברית ליטורגית על גב קבלה עבור שכר דירה משנת 1952. התפילה הייתה יוצאת דופן לא רק בגלל השפה שנכתבה בה – בשביס זינגר, יליד פולין, נהג לכתוב ביידיש – אלא גם בשל הנימה הדתית שלה. אף על פי שגדל בבית חרדי נוקשה, למשפחת רבנים, זינגר התרחק מהדת עוד בצעירותו. רבים מכתביו עוסקים בהתחבטויות פילוסופיות ותיאולוגיות.
אבל בתפילה מ-1952 בשביס זינגר פותח בפנייה קונבנציונלית לאלוהים, וממשיך בבקשה אנושית באופן טיפוסי לו: "ריבונו של עולם, תן בלבי אהבת ישראל ומנוחת הנפש. הבינני לראות בכל בריאה ובריאה את בוראה ואת חסדו לכל נברא".
"חיפשתי מאמרים של בשביס זינגר כי התעניינתי בכתיבה הלא בדיונית שלו ובתפיסת עולמו", מספר סטרומברג. הוא מצא חומרים ש-90% מהם לא פורסמו מעולם ובהם "חומרים שזינגר תרגם בעצמו או שהוא פיקח על תרגומם, והכל באנגלית של בשביס זינגר"
זינגר גם שואל מסידור התפילה, ומבקש מהאל: "נצור לשוני מרע ושפתיי מדבר מרמה". אבל הוא מסיים את התפילה בקריאה משלו לשלום עולמי: "היהודים היראים הם האנשים היחידים שאינם מזיקים זה לזה, לא בכוח ולא בפועל. לא יילחמו לעולם זה בזה ולכן הם סמל השלום בעולם, כמו שכתוב ורב שלום בניך".
לא לוקחים את החוק לידיים
סטרומברג תרגם לאחרונה את התפילה לאנגלית ופרסם אותה ברשת, בברכת מנהלי העיזבון, לאחר שהחזיקו בה במשך שנים ולא היו בטוח כיצד לכבד אותה ולפרסם אותה בהקשר הנכון. לאחרונה, כשהעולם נאבק לצאת מהמגפה, ואלימות חסרת תקדים פשתה בערי ישראל, סטרומברג הרגיש שתפילתו של בשביס זינגר לאל – שאיתו היו לו יחסים מורכבים ביותר – מהדהדת יותר מתמיד.
"אנחנו מדברים על אמונה כאילו היא קשורה רק לאלוהים, אבל בעיקרו של דבר אנחנו חיים את חיינו מתוך אמונה בהרבה עקרונות שמעולם לא ראינו. חיים חברתיים, אתיים, חיי מוסר, חיי קהילה, כולם מבוססים על אמונה. אתה לא צריך להאמין באלוהים, אבל צריכה להיות לך אמונה כדי להיות אזרח שומר חוק, לדוגמה", אומר סטרומברג. "היום אנחנו רואים את התוצאה המדויקת של השחתת האמונה הזאת במארג החברתי, ברעיון שלא לוקחים את החוק לידיים".
סטרומברג, שנולד בארץ להורים מחבר העמים לשעבר, עבר להתגורר כילד בארצות הברית בשנת 1989. הוא חזר לישראל ב-2008, עבד בעיתונות והשלים דוקטורט בספרות באוניברסיטה העברית בירושלים.
בין החומרים שמצא סטרומברג הייתה תפילה קצרה ששרבט בשביס זינגר בעברית ליטורגית על גב קבלה עבור שכר דירה מ-1952. התפילה הייתה יוצאת דופן לא רק בגלל השפה שנכתבה בה – בשביס זינגר, יליד פולין, נהג לכתוב ביידיש – אלא גם בשל הנימה הדתית שלה
תרגומיו של סטרומברג ליצירותיו של בשביס זינגר פורסמו בניו יורקר, ב-Los Angeles Review of Books ובסדרת Conjunctions. הוא גם חיבר ארבעה אוספים של קריקטורות וכן אינספור יצירות סיפורת ואחרות ושני ספרי עיון, וערך את האוסף "בארץ דמעות השמחה: סיפורים יִידיים לעידן המודרני" (In the Land of Happy Tears: Yiddish Tales for Modern Times), שראה אור ב-2018.
שמעתי את שמו של יצחק בשביס זינגר בכל כך הרבה גרסאות – זינגר, בשביס, בשביס זינגר – אז מה העניין עם השם? בשביס הוא שם אמצעי, שם משפחה או מה?
"זאת שאלה קלאסית. הוא אימץ לעצמו את שם העט היידי יצחוק בשביס כשהתחיל לפרסם ביידיש, כדי להבחין את עצמו מאחיו, הסופר ישראל יהושע זינגר. מקור השם בצורת הקניין של שם אמו ביידיש – בת שבע'ס.
"באמריקה, כשהוא התחיל לפרסם באנגלית לאחר מות אחיו, הוא הוסיף את שם המשפחה שלו והפך ליצחק בשביס זינגר. יידישיסטים אוהבים לקרוא לו בשביס – יש בזה תחושה של פמיליאריות – ואנשים שהכירו אותו פשוט קראו לו יצחק".
https://www.youtube.com/watch?v=tRIns9qdo34
עכשיו, התפילה הזאת מרתקת במיוחד בהתחשב ביחסים המורכבים של בשביס זינגר עם מערכת האמונות שהוא גדל בה. אתה יכול לספר קצת על הרקע של הסופר?
"בשביס זינגר הוא בן לשתי משפחות של רבנים, משני הצדדים, ויש לו את שתי המסורות הכבדות האלה – אבל בו בזמן יש לו אח מבוגר שהוא רציונליסט אמיתי. הניסיון האמיתי שהיה לו בחיים בשטעטל בא אחרי שהוא עבר כנער מוורשה לבילגוריי במלחמת העולם הראשונה, עיר שסבו היה הרב שלה – אם כי כשבשביס זינגר הגיע לשם, הדוד שלו כבר היה הרב – והוא חווה את החורבן, את הרעב ואת הקריסה החברתית של התקופה.
"קראתי איפשהו שאביו הלך פעם לבקר רב, וחדר הלימוד של הרב היה מצדו השני של המטבח. המטבח הוא כמובן מקומן של הנשים, והייתה שם בת שהתגוררה בבית, אז למקרה שהבת תצא, אביו של בשביס זינגר הלך צמוד לקיר כשפניו אל הקיר", מספר סטרומברג
"ואחיו, ישראל יהושע זינגר, הוא סופר שגם מצליח ויוצא אל העולם, נוסע לברית המועצות, חי בקייב, חי במוסקבה, חוזר. והוא מתייחס לבשביס כמו אב – כי האב שחסר לו הוא אביו הביולוגי, שהוא פשוט מאוד-מאוד דתי.
"לדוגמה, קראתי איפשהו שאביו הלך פעם לבקר רב, וחדר הלימוד של הרב היה מצדו השני של המטבח. המטבח הוא כמובן מקומן של הנשים, והייתה שם בת שהתגוררה בבית, אז למקרה שהבת תצא, אביו של בשביס זינגר הלך צמוד לקיר כשפניו אל הקיר".
אתה אומר שאם הוא היה טס באל על, כנראה הייתה לו בעיה לשבת ליד נשים.
"בהחלט. אז בשביס הבין טוב מאוד את החשיבה של העולם החרדי".
אבל הוא עזב את העולם הזה, וזה משהו שאנחנו רואים את הדמויות שלו מתמודדות איתו כל הזמן. למעשה, הרבה פעמים הוא היה מאוד ביקורתי כלפיו. ואז, ב-1952, הוא פתאום כותב תפילה לאלוהים בעברית ליטורגית.
"זאת בדיוק התקופה שבה בשביס זינגר בעיקרו של דבר עושה תשובה, ולכן זמן לא רב לאחר מכן הוא מתחיל לכתוב את המקור היידי למה שהפך לבסוף לקובץ 'בית הדין של אבא'. זאת התשובה שלו. הוא חוזר אחורה וצובע את התקופה ההיא באור אחר. הוא סוף-סוף מצא את הדרך היצירתית והחיובית לייצג את אופן החינוך שלו בילדותו. לדעתי, התפילה הזאת היא חלק ממוקד הרעש של רגע התשובה הזה.
"זו השערה שהייתה לי במשך שנים, אבל כשראיתי את התפילה וראיתי שהיא מ-1952, אמרתי, 'אה, אוקיי'. זו הייתה ההוכחה הראשונה שלי להרגשה שהייתה לי כבר הרבה זמן – שמשהו קרה לו באותה תקופה. קרה משהו בנקודת המבט שלו שאפשר לו להתייחס בצורה חיובית ליסוד הרוחני בחינוך שלו – ולהלל אותו".
אבל האם זו אכן עשיית תשובה או פשוט השלמה עם אופן החינוך שלו?
"זו הייתה יותר מאשר השלמה, כי הוא צלל לתוך זה. הוא ממש השתמש במה שהוא למד. מה שהוא הצליח לעשות בספרות זה לקחת למעשה את התוכן הרוחני הזה וליצור ממנו תהליך ספרותי".
סערה ברחובות ורשה
לסטרומברג ברור שבשביס זינגר מאוד רלוונטי גם היום. "הוא ראה את הצדדים של המתח האנושי, המורכבות האנושית, שתמיד היו איתנו ויישארו איתנו. הוא הצליח לתמצת היבט של הטבע האנושי – השאיפה להתרוממות רוח, אם אפשר לומר – שתמיד חשוב לנו".
מצחיק שאתה אומר את זה, כי כקורא, תמיד חשבתי שאפשר לקחת את היצירות שלו, לשנות את שמות הרחובות בוורשה לרחובות בניו יורק, וזה יכול להיקרא כסיפור שנכתב היום.
"זה נכון במאה אחוז. פעם הייתי עם חבר בניו יורק, והתרוצצנו ממקום למקום, ועצרנו מונית, ואמרתי, 'מה ההבדל בין לעצור מונית ובין לעצור כרכרה?' אנחנו עושים את אותם הדברים – אנחנו הולכים מפה לשם ביחד, מדברים על משהו. זה אותו הסיפור.
"למעשה, הוא עצמו משתמש בדימוי כזה באחד הסיפורים שלו, שבו המספר הולך לאן שבו היה פעם אזור השוק במפגש הרחובות אלנבי ויהודה הלוי בתל אביב, והוא מדבר על זה שהעגבניות הרקובות שנמכרות שם הן אותן עגבניות רקובות שנמכרו ברחובות ורשה, היכן שהוא גדל.
"כשראיתי את התפילה וראיתי שהיא מ-1952 – זו הייתה ההוכחה הראשונה שלי להרגשה שהייתה לי כבר הרבה זמן, שמשהו קרה לו באותה תקופה. קרה משהו בנקודת המבט שלו שאפשר לו להתייחס בצורה חיובית ליסוד הרוחני בחינוך שלו – ולהלל אותו"
"הנקודה היא שהשאלות האלה תמיד רלוונטיות לנו, ודאי בזמן שבו מציפים אותנו משברים – פוליטי, חברתי, סביבתי, בריאותי. צריך להבין שבשנות ה-20, בוורשה, ברלין, בודפשט, וינה של אחרי המלחמה, זה היה כמו סערה. יש אנשים שהסערה הכתה בהם".
למה פרסמת את התפילה הזאת עכשיו?
"חשבתי על זה במשך זמן מה ושמרתי אותה. היא הדהימה והרשימה אותי, ולא ממש ידעתי מה לעשות. מדי פעם הייתי חוזר אליה ומסתכל בה שוב, קורא אותה וחושב. עדיין לא היה לי ההקשר המתאים בשבילה, וגם הייתי מודאג במובן מסוים. איך זה יתקבל? איך זה ייראה – לפרסם פתאום משהו כזה משום מקום? הרבה מהעבודה שלי עם קרן יצחק בשביס זינגר לספרות, מאז 2014, הניחה את היסודות לכך, במובן זה שלא רציתי שזה יהיה סתם 'תראו איזה דבר מגניב מצאתי בארכיון'.
"רציתי שזה יהיה חלק ממאמץ גדול יותר שבו קוראים שמתעניינים בבשביס זינגר יתחילו להבין את התפיסה הרחבה יותר ואת החזון האמנותי הרחב יותר של הסופר הזה. שאנחנו לא סתם מדברים על מספר סיפורים רגיל. אנחנו מדברים על אינטלקטואל שהבין שבאמריקה, התדמית של סופר מתורגם מהעולם הישן תשרת אותו הכי טוב. באמריקה, הצד האינטלקטואלי הציבורי שלו זוכך למעשה לכדי הפרסונה הציבורית שלו כזקן החכם.
"אנחנו מדברים על אינטלקטואל שהבין שבאמריקה, התדמית של סופר מתורגם מהעולם הישן תשרת אותו הכי טוב. באמריקה, הצד האינטלקטואלי הציבורי שלו זוכך למעשה לכדי הפרסונה הציבורית שלו כזקן החכם"
"אף אחד לא חשב על העובדה שהוא למעשה ציטט דברים שהוא כתב. אלה לא היו חוכמות פשוטות מהמותן – זה היה בחור אינטלקטואל שכתב על דברים ועבר עליהם כל כך הרבה פעמים שהוא היה יכול לדקלם אותם בצורה שנשמעה מספיק טבעית".
ומה התפילה הזאת אומרת לך?
"בעיניי זה קשור מאוד להשפעה הרגשית של כתיבת התפילה. צריך להבין שהאיש הזה כתב את זה ב-1952. הוא איבד את אביו ב-1929 בפולין. הוא איבד את אמו ואת אחיו הצעיר במלחמת העולם השנייה בז'מבול שבקזחסטן, לאחר שפונו לשם בקרונות בקר סובייטיים. הוא איבד את אחיו הגדול ב-1944, והייתה לו אחות שעדיין חיה אז, אבל לפי המכתבים ששלח הבן שלה, היא כבר לא הייתה בקו הבריאות באותה תקופה. היא נפטרה כעבור שנתיים.
![יצחק בשביס זינגר בפגישתו עם ראש הממשלה מנחם בגין בניו יורק, 2 בנובמבר 1978 (צילום: סער יעקב, לע"מ)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2021/06/D101-047-640x400.jpg "יצחק בשביס זינגר בפגישתו עם ראש הממשלה מנחם בגין בניו יורק, 2 בנובמבר 1978 (צילום: סער יעקב, לע"מ)")
"באותה נקודה הוא כבר כתב את 'משפחת מושקאט' ומתחיל לכתוב את 'האחוזה' ו'הנחלה', ואז משהו קורה. הוא זקוק למשהו. הוא מבין שההשקפה הצינית לא תעזור לו להתמודד עם החיים, עם הקיום שלו, מבחינה רוחנית. אז הוא פונה לשפת התפילה שהוא מכיר היטב, שהיא העברית, כדי לבטא משהו שהוא ביטא בכמה מהסיפורים שלו – שהוא בעיקרו של דבר 'מ'דארף זעיען בשמחה' [מוכרחים להיות שמח], שהיא גם הכותרת של אחד הסיפורים שלו.
"אז קראתי אותה כזעקה של מישהו שבמשך כל חייו טען שאין לו אמונה ביהדות הרבנית – היהדות הנוקשה של אביו הקנאי – אבל אין לו יהדות אחרת. זו זעקה של אדם בן 50 שמבקש עזרה, אמונה. אבל הוא מבקש אמונה בצורה של אהבת ברואי העולם".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו