1

האתגר הרוסי של ביידן במזרח התיכון

כשג'ו ביידן נכנס לתפקיד נשיא ארצות הברית, הוא הרבה להתמקד ברוסיה ולהציגה בתור האיום המרכזי על אמריקה. מאז עברו כמה חודשים, ועתה הדוקטרינה של ביידן גורסת כי וושינגטון צריכה למקד את מירב מאמציה כדי לבלום את סין, המתחרה הגדולה ממזרח, שממשיכה להתעצם כלכלית וצבאית.

האם משמעות הדבר היא שביידן השלים עם רוסיה של פוטין כפי שהיא – מעצמת-על שלא בוחלת באמצעים על מנת להשיג את מטרותיה? קשה לומר שהפגישה שהתקיימה ביום רביעי האחרון באגם ז'נבה סימנה עידן חדש לשתי המעצמות. לא היה שם שום Reset בסגנון של מה שהתרחש בתקופתו של הנשיא ברק אובמה – אז גם ברוסיה כיהן נשיא צעיר ומבטיח בשם דמיטרי מדבדב.

ספינת טילים של חיל הים הרוסי מפליגה ממתקן הצי הרוסי בנמל טרטוס, סוריה. ספטמבר 2019 (צילום: AP Photo/Alexander Zemlianichenko)

ביידן ופוטין מכירים זה את זה, הם יודעים היטב על מה הם יכולים להידבר, ועל מה לא. הנשיא האמריקאי סימן את גבולות הגזרה שלו ודרש שרוסיה תחדל ממתקפות הסייבר ב-16 תחומים רגישים. עבור פוטין גבולות הגזרה מסתכמים בהצהרת השונות של מוסקבה, שאיננה מתכוונת בשוב שלב להידמות לדמוקרטיות מערביות.

נשיא ארצות הברית נחוש לחזק את ברית נאט"ו ואת השותפות שלו עם האירופאים. פוטין מנגד נחוש להמשיך לפעול נגד הברית הזאת על מנת להבטיח לרוסיה את "מרחב המחיה" – הכוונה היא לניסיון של מספר מדינות פוסט-סובייטיות להתקרב ואף להפוך לחלק מהברית הצפון-אטלנטית.

המאבק הזה יימשך גם במזרח התיכון – רוסיה תמשיך את הריקוד שלה עם טורקיה, חברה בברית נאט"ו שהולכת ומתרחקת מהמערב, ולו בכדי להחליש את הארגון מבפנים. אין ספק שבשנים הקרובות מוסקבה גם תגדיל את המעורבות שלה בענייני המזרח התיכון ותגביר את נוכחותה הצבאית באגן הים התיכון – דבר שכבר מעורר דאגה אצל האירופאים.

לא ברור כרגע האם לביידן יש מענה לאתגר הרוסי במזרח התיכון, והאם הוא עומד לפעול להגבלת הפעילות הרוסית המוגברת בסוריה, לוב, סודן ומדינות אחרות כגון איחוד נסיכויות המפרץ – שם מאמינים בעולם רב-קוטבי וממשיכים לטפח קשרים עם רוסיה, סין והודו במקביל ליחסים עם ארצות הברית. המזרח התיכון מלכתחילה לא נתפס כאזור אסטרטגי וחשוב בעיני ממשל ביידן. בשנים הקרובות נראה האם הבית הלבן בכלל מעוניין לשקם את ההשפעה האמריקאית או לוותר לטובת מאבקים ואינטרסים אחרים.

2

שומר החומות הסתיים – וחמאס זוכה לפופולריות

סקר חדש של מכון מחקר שבראשו עומד ד"ר חליל שקאקי מעיד על פופולריות חסרת תקדים של חמאס בקרב הציבור הפלסטיני. כ-77% מהפלסטינים סמוכים ובטוחים בכך שהחמאס ניצחה את ישראל בעת הלחימה בעזה, וכ-53% מעדיפים את הארגון בתור הנציג הבלעדי של העם הפלסטיני, בעוד שפת"ח, תנועתו של אבו-מאזן, מסתפקת ב-13% עלובים בלבד. אם הבחירות ברשות הפלסטינית, שהיו אמורות להתקיים בסוף חודש מאי, היו יוצאות לדרך, זאת, כנראה, הייתה התוצאה שלהם.

פלסטינים ליד הריסות ברפיח בדרום רצועת עזה לאחר תקיפת צה"ל במבצע "שומר החומות", 16 במאי 2020 (צילום: Abed Rahim Khatib/Flash90)

ועדיין, המבחן הגדול של חמאס, כרגיל, יהיה בתחום הכלכלי. אם הפעם התנועה תצליח להשיג סיוע כלכלי משמעותי ותתחיל לשקם את עזה במרץ, היא תוכל לקבע את ההצלחה הצבאית-מדינית שלה ולתרגם אותה לניצחון מרשים. הרשות עדיין מנסה להשתחל בתוך מערך הסיוע הבינלאומי שנבנה בימים אלה, אך קשה לומר אם המנגנון הזה יצליח וגם לשושבינה העיקרית – מצרים – יש ספקות בעניין.

בינתיים ראשי חמאס קוצרים את פירות ההצלחה גם בחוץ לארץ. בקרוב איסמעיל הנייה יבקר בטהראן ובביירות, שם יתקבל בכבוד מלכים, אך לפני כן הוא הספיק גם לקפוץ למרוקו שם נפגש עם ראש הממשלה סעד א-דין אל-עות'מאני
שבירך את ראשי חמאס עם ניצחונם על ישראל בתום המבצע הצבאי בעזה. באותו יום מלך מרוקו מוחמד השישי בירך את ראש הממשלה החדש נפתלי בנט. נראה שבחמאס מצליחים לחדור את חומת החשדנות הערבית לאחר מה שנתפס כניצחון תודעתי על ישראל.

3

סודן ומצרים נגד "סכר התקומה" האתיופי

סודן הגישה השבוע תלונה רשמית למועצת הביטחון של האו"ם על התנהלותה של אתיופיה בעניין סכר התקומה האתיופי וחלוקת מי נילוס. בחודש הבא מתכוונת אתיופיה להתחיל בשלב השני של מילוי הסכר, ובחרטום ובקהיר חוששים ממחסור הולך וגובר במים.

הנילוס זורם ליד אתר ההקמה של סכר התקומה בבנישנגול-גומאז שבאתיופיה, 2013 (צילום: AP Photo/Elias Asmare, File)

ישיבה מיוחדת של שרי החוץ הערביים הסתיימה בקריאה "לפתור את הסכסוך באמצעות הידברות ודו-שיח", אך בינתיים אין פתרון באופק וכל צד ממשיך להתבצר בעמדתו. ד"ר אחמד א-טייב, שייח מסגד אל-אזהר במצרים, אף פרסם פתווה מיוחדת האוסרת על פגיעה בזכויות המים, אך לא ברור אם היא תסייע למצרים שעלולים להיות צמאים למים אם כל התחזיות השחורות ביחס לסכר התקומה יתממשו.

בשלב הזה כל צד מנסה לגייס תמיכה של מדינות אפריקאיות, ערביות ומערביות והסכסוך רק הולך ומסתבך.

4

בלב המזימה: הממלכה ההאשמית הירדנית

בין מלחמה בעזה להרכבת הממשלה ישראל התעלמה כמעט לחלוטין מהסיפור המדהים של ניסיון ההפיכה בירדן והמזימה הגדולה, שפרטיה התפרסמו במהלך השבועות האחרונים במספר כלי תקשורת אמריקאים וערביים. לפי פרסום ב"וושינגטון פוסט", נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ניסה להחליש את ירדן ולערער את יציבותה כי ראה בממלכה מכשול להגשמת החזון המזרח התיכוני שלו ולקידום "עסקת המאה".

בפרשה הזאת יש לא מעט צדדים אפלים – אחד מהם הוא הניסיון הכושל של הנסיך חמזה בן חוסיין להתקומם נגד אחיו למחצה בסיוע של גורמים מפרציים – אך מה שמדאיג יותר מכל זו ההסכמה שבשתיקה בישראל. מילא טראמפ, שארצו נמצאת במרחק של אלפי קילומטרים מעמאן ומירושלים, אך זה שבישראל, לכאורה, שיתפו פעולה עם התוכנית ההזויה והמסוכנת הזאת – דבר מדאיג ומעורר תהיות.

המלך עבדאללה (מימין) ואחיו למחצה הנסיך חמזה בתפילה לסיום 40 ימי האבל על מות המלך חוסיין, 18 במרץ 1999 (צילום: Majed Jaber/REUTERS/Alamy)

כלום ממשלת נתניהו שהייתה בסוד העניינים, אינה מודעת לחשיבותה של ירדן לביטחון של ישראל? לכך שישראל משקיעה מעט מאוד בהגנה על הגבול המזרחי שלה, בעיקר כי שורר שם שקט מהצד הירדני? אם היציבות בממלכה ההאשמית תפגע, ישראל תצטרך להתמודד עם איום חמור וקבוע בגבול המזרחי, וכל הרוחות הרעות שמנשבות כעת מזרחית לירדן – מאיראן ועד דאע"ש , ישפיעו לרעה גם על הביטחון של ישראל.

הממשלה החדשה חייבת לפעול לשיקום הקשרים עם ירדן ולחזק את שיתוף הפעולה הביטחוני והאזרחי עמה. דווקא כאשר היחסים נמצאים בשפל, יש לממשלתם של נפתלי בנט ושל יאיר לפיד הזדמנות היסטורית לשקם ולתקן את מה שדרוש.

5

14 שנים להשתלטות חמאס על הרצועה

ב-14 ביוני 2007 מאות חמושים של גדודי עז-אל-דין אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס, פרצו למשרדים הממשלתיים ולמשרדי תנועת הפת"ח בעזה ובמהרה השלימו את הדחת הרשות הפלסטינית מהרצועה והשתלטות ארגונם על עזה.

כ-160 אנשי פת"ח חוסלו בהפיכה הצבאית האלימה שארכה מספר ימים, מאות נפצעו ונעצרו. להפיכה של החמאס בעזה קדם הניצחון של התנועה בבחירות לפרלמנט בינואר 2006, תחילת המצור על הרצועה בעקבות חטיפתו של החייל הישראלי גלעד שליט וההחלטה של אבו-מאזן לפטר את ממשלת האחדות שבראשה עמד איסמעיל הניה.

חמאס הקים בעזה ממשלה ותפס פיקוד גם על הגבול הבינלאומי של עזה עם מצרים. ברשות הפלסטינית גינו את המהלך ואף כינו אותו "הנכבה השנייה", אך במהלך השנים שעברו לא הצליחו להחזיר את השלטון ברצועה לידיהם. מאז שחמאס שולט ברצועה התגבר מאוד הירי הרקטי אל עבר ישראל, כאשר התנועה האסלמיסטית משכללת את יכולתיה וגם פועלת להקמת המערך התת-קרקעי צבאי.