ממשלת השינוי התחילה ברגל ימין. במשך השבועות הראשונים לכהונתה נדמה שמלאה הארץ אנחות רווחה וקולות עשייה. המדינה, הזקוקה נואשות לשיקום מהותי וממושך מנזקי הביביזם, שמחה להסב את הקשב הקולקטיבי מן הטרטור הבלתי פוסק שניפקו נתניהו וסייעניו, לעבר סדר יום ניהולי-אזרחי.

אבל שני המוקשים שהניח נתניהו בחדר דיוני הממשלה – אביתר ו"הוראת השעה" השוללת איחוד משפחות של פלסטינים וישראלים – הצליחו לייצר את ההפרעה שביקש הממקש ליצור. הסכם הכניעה באביתר, תקדימי ומסוכן, היווה הצלחה ראשונה לטקטיקה של נתניהו, המבוססת על שימור סדר היום הביביסטי-ימני, קליעת הקואליציה לסתירות פנימיות, ושלילת יכולתה לפעול ולקדם סדר יום כלל-אזרחי מתקן ומאחה.

הסכם הכניעה באביתר, תקדימי ומסוכן, היווה הצלחה ראשונה לטקטיקה של נתניהו, המבוססת על שימור סדר היום הביביסטי-ימני, קליעת הקואליציה לסתירות פנימיות, ושלילת יכולתה לפעול לסדר יום כלל-אזרחי מאחה

אירועי ליל השימורים בכנסת, סביב הארכת הוראת השעה המונעת איחודי משפחות, היוו הוכחה נוספת לכוחו השיורי של נתניהו להכתיב סדר יום ולהקשות על הקואליציה להשאיר את מורשת נתניהו הרחק מאחוריה.

מתבקשות כמה מסקנות מהירות:

הקואליציה הפסידה, בקרב שאליו לא היתה צריכה להיכנס מלכתחילה.

באופוזיציה, גוש נתניהו הוכיח שוב חוסר מעצורים טוטלי. הכל כשר, ואם הוא לא כשר הוא יוכשר, הכל כולל הכל, ובלבד שנתניהו יחזור לשלטון.

תמיכת הרשימה משותפת בממשלה חלופית בראשות העבריין הסדרתי דרעי ובהרכב של גברים חרדים מהגיהנום – היא חרפה.

המסקנה האופרטיבית לקואליציה – עליה להתארגן במהירות ולהתחיל ביצירת סדר יום של שינוי אזרחי כולל.

גם את ההתנהלות הקואליציונית בכנסת מוטב לשפר מיידית. היכן זאביותו של אלקין ואיה שועליותו של סער? שני יושבי ראש קואליציה לשעבר, מצליפים מדופלמים, לא הצליחו לחזות את התרגיל למתחילים שביצע עמיחי שיקלי?

ברובד המהותי,  מתחת לשכבה הפוליטית, טוב שהוראת השעה המבישה והמפלה נפלה. בהיותי סגן ראש המל"ל עסקנו לא מעט בהוראת השעה הזו, בנסיון לרבע את המעגל הבטחוני-מדיני-משפטי-דמוקרטי.

מסקנתנו היתה כבר אז כי ישראל אינה זקוקה לעוד טלאי ארעי בעייתי ומפלה מעין זה, אלא לחוק הגירה והתאזרחות והתאזרחות מלא, שלם, הוגן ומאוזן. כזה שיאפשר הגירה והתאזרחות לא רק ליהודים על פי חוק השבות, אלא ללא מעט אנשים ממגוון לאומים ותרבויות המעוניינים, ממגוון סיבות, להפוך לישראלים. כן, גם אם הם פלסטינים שהתאהבו בישראלי/ת ואינם קשורים לטרור.

גם את ההתנהלות הקואליציונית בכנסת מוטב לשפר מיידית. היכן זאביותו של אלקין ואיה שועליותו של סער? שני יושבי ראש קואליציה לשעבר, מצליפים מדופלמים, לא הצליחו לחזות את התרגיל למתחילים שביצע עמיחי שיקלי?

עכשיו, כ-18 שנה אחרי שהוראת השעה באה לעולם, בנסיבות בטחוניות שונות לחלוטין, ואחרי ההפסד בהצבעה, טוב תעשה הקואליציה אם תפעל כפי שהיתה יכולה וצריכה לפעול כבר לפני שלושה שבועות, ובכך היתה יכולה גם למנוע את הכישלון בהצבעה – להתניע מהלך יסודי ועמוק לחקיקת חוק הגירה והתאזרחות עדכני. למהלך הזה צריכים להיות שותפים לא רק גורמי ממשלה וכנסת, אלא מומחים ממגוון תחומים, ארגוני חברה אזרחית רלוונטים, והציבור הרחב. מדובר בסוגייה מהותית הנוגעת לשורשי הממשק שבין "יהודית" ו"דמוקרטית".

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית

אני קצת מקנאה באנשים שנולדו בתאריך מיוחד, וכולם זוכרים ומציינים. למשל חברה הגיחה לאוויר העולם באחד בינואר, והרי סיבה למסיבה. או קרוב שהחל את חייו ביום כיפור ולא חוגג בו ביום, אך זוכה לשפע התייחסויות, כי אי אפשר לשכוח.

לכשעצמי, יום הולדתי חסר ייחוד, אם כי יש לו חשיבות משפחתית – באותו תאריך ב-1948 עלתה ארצה אמי, שורדת אושוויץ. היא יצאה מהונגריה בקבוצה האחרונה של "עליית הנוער", ממש לפני ירידת מסך הברזל. נישואין ולידה ראשונה במדינה יהודית עצמאית היו ביטוי עוצמתי לשיקום אישי ולתקומה לאומית.

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות להאחר התפרקות ברה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.

אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמת תודעה. מכהנת כאן ממשלה לגיטימית שכשלה כמעט בכל אחת מהחלטותיה בכלל ובכל הנוגע לשבעה באוקטובר בפרט. ממשלה שהבטיחה ביטחון למדינה ולאזרחיה, אך נתפסה לא מוכנה למתקפת חמאס. מתקפה שהתנהלה באין מפריע מול חסרי ישע וקומץ אנשי ביטחון אשר שילמו בחייהם בניסיון לעצור פלישה רצחנית. מתקפה שהייתה נמנעת אילו העיניים והשכל היו פתוחים לרווחה.

כמובן שלא ניתן לדבר על היעדר הביטחון ללא הפניית מבט אל מה שקרה לצבא, שהיה מקור גאווה לכולנו. המלחמה הזאת החלה ממכה שקשה לקלוט, בגלל המחיר הכבד מנשוא בנרצחים ובגלל העובדה שחמאס חטף לעזה מספר בלתי נתפש של אזרחים וחיילים, נשים וגברים, ילדים וילדות ואפילו תינוקות. אך ככל שחולף הזמן נראה שהאסון הולך ונשכח, והמסר העולה ממנו עבר טרנספורמציות. היום רבים חושבים שה-7.10.23 זו תקלה חמורה וכי הממשלה והעומד בראשה הצליחו להפוך את המשוואה וישראל כעת במצב טוב הרבה יותר מזה שהיה לפני כן.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.

לאחרונה  משה בוגי יעלון, שר ביטחון לשעבר, העז  לומר שישראל מבצעת טיהור אתני בעזה. בתגובה הוא ספג תגובות קשות. היו שרצו לשלוח אותו לכלא או לבית חולים פסיכיאטרי עם אבחנה של שגעון. היו מי שאמרו שבזקנתו הוא מבייש את נעוריו. אולי דווקא ההפך הוא הנכון.

לפי המתרחש בפוליטיקה של ימינו ברור כי לו יעלון היה אזרח פשוט, הוא היה כבר מקבל הזמנה לחקירה. העם מזועזע מהדברים ולא מבין איך אפשר לומר דברים כאלה על הצבא המוסרי שלו.

אנה גלמן היא פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית לאקאנינית. היא מדריכה ומנחה סמינרים ומרצה על פסיכואנליזה ועל פוליטיקה של הפסיכואנליזה בזמננו.