לעיתים חגיגות השוויון הן שמעידות יותר מכל על העדרו. לפני מספר ימים שודרה באחד מערוצי החדשות כתבה על "המנכ"ליות של משרדי הממשלה". 10 מנכ"ליות משרדים מכהנות בממשלה הנוכחית, שיפור ניכר ביחס לעבר. 7 מהן השתתפו באותה כתבה, שאין לי ספק בכוונותיהם הטובות של יוזמיה. אך בעודי צופה באותן נשים מרשימות, חשבתי שזו הפעם הראשונה שאני נתקלת ברובן. שההופעה הראשונה שלהן במהדורת חדשות איננה מקצועית, אלא מגדרית.

10 מנכ"ליות משרדים מכהנות בממשלה הנוכחית, 7 מהן השתתפו בכתבה. בעודי צופה בנשים המרשימות חשבתי, שזו הפעם הראשונה שאני נתקלת ברובן. שהופעתן הראשונה אינה מקצועית אלא מגדרית

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

האם נכון לנו כחברה, שמנהלות מוכשרות של משרדי ממשלה זוכות ל"טבילת האש" התקשורתית שלהן כנשים ולא כנשות מקצוע? האם זה נכון להן? שוויון מלא יהיה כאשר כל אחת מאיתנו תבחן רק בהתאם למי שהיא ולא מה שהיא. כאשר לא תהיינה עוד כתבות שחוגגות שוויון, אלא שפשוט יהיה שוויון שיקבל ביטוי גם בחשיפה התקשורתית.

המלצת צפייה: לינק לראיון עם נבחרת המנכ"ליות המרשימה של משרדי הממשלה ששדרנו הערב במהדורה. נראה לי שכל אישה עם קריירה תמצא פה סיפור להזדהות איתו (אני במיוחד עם הפספוס של הודעות ווטסאפ חשובות מהגן וההשלכות מרחיקות הלכת…) https://t.co/5JIsIlVOT5

— Tamar Ish Shalom תמר (@tamarishshalom) July 13, 2021

כש"חוגגים שוויון", במידה רבה מודים בכך שהוא עדיין לא כאן. כשמזמינים מנהלת להתראיין בכתבה בשל היותה אישה, לא בטוח שמעצימים אותה, כנראה שלהפך, מקטינים אותה ומכניסים אותה למסגרת מגדרית שעמיתיה הגברים לא נדרשים לה.

לא בדקתי מי היו אותן 3 מנכ"ליות שנעדרו מהכתבה ואינני יודעת מדוע לא הופיעו בה. אולי הרגישו לא בנוח מהמעמד המגדרי והעדיפו שהחשיפה התקשורתית שלהן תהיה קשורה לעשייה, בדיוק כמו זו של המנכ"לים הגברים, שהם גם עדיין הרוב הגדול.

כשמזמינים מנהלת להתראיין בכתבה בשל היותה אישה, לא בטוח שמעצימים אותה. כנראה שלהפך, מקטינים אותה ומכניסים אותה למסגרת מגדרית שעמיתיה הגברים לא נדרשים לה

האתגר שלנו כחברה הוא להפוך את השוויון המגדרי לדבר רגיל, מובן מאליו, לא כזה שחוגגים או מציינים אותו. לא לעסוק בטפיחות על השכם של עצמנו בגאווה על כל אישה נוספת שממונה לתפקיד בכיר, אלא להפוך את המציאות הזאת לדבר טבעי. שמינוי של אישה, כמו מינוי של גבר, יזכה בביקורות טובות וגרועות ביחס לכישוריה, ניסיונה והתאמתה לתפקיד, לא ביחס למגדרה.

וצריך לזכור עוד פרט אחד קטן ומשמעותי, גם ההישגים שאנחנו מציינים היום, יותר שרות, יותר מנכ"ליות, פרקליטה צבאית ראשית ועוד, הם עדיין חלק ממציאות של אפליה והדרה. המנהיגות הפוליטית, הצבאית והכלכלית בישראל היא גברית כמעט כולה. רוב המנכ"ליות שהופיעו בכתבה, אינן מובילות את המשרדים הגדולים והמשפיעים, כך גם ביחס לרוב השרות. גם בכלכלה, למרות שיפור שחל בשנים האחרונות, עדיין הנשים במיעוט.

גם אם לא ניתן להעלים את תקרת הזכוכית בן רגע, צריך להפסיק לתת לה את זמן השידור באמצעות חגיגת הצלחתן של המעטות שהצליחו לנפצה. במקום זאת יש לפעול כדי לייצר שינוי מלמטה.

לא לתת עוד לגיטימציה להדרת נשים מהמרחב הציבורי, לשיח מזלזל, להקטנת נשים ולפגיעה בהן. לצערי הרבה מאותם דברים עדיין טבועים בחברה הישראלית על גווניה השונים. עדיף שכלי התקשורת יתרכזו יותר בחשיפתם ובמאבק לשינויים ופחות בחגיגה מוקדמת של הצלחתן של המעטות, שעדיין אינן מעידות על הכלל.

גם ההישגים שאנחנו מציינים היום, יותר שרות, מנכ"ליות, פרקליטה צבאית ראשית ועוד, הם עדיין חלק ממציאות של אפליה והדרה. המנהיגות הפוליטית, הצבאית והכלכלית בישראל – כמעט כולה גברית

אם נדע לייצר שוויון בחיים, בסופו של דבר יהיה גם שוויון בסיקור התקשורתי, ללא צורך בכתבות צבע מיוחדות.

אירית רוזנבלום היא עורכת דין, פילוסופית של המשפט, מייסדת ומנכ"לית הארגון "משפחה חדשה", הפועל להכרה ערכית וחוקתית במשפחה. לרבות כל התאים המשפחתיים בישראל והשוואת זכויותיהן של משפחות מכל הסוגים והמינים. מחברת הספר "בגן של אלוהים – תולדות המהפכה המשפחתית".

בשנים האחרונות האקטואליה מציפה את נושא המצפון. אירועי מלחמת אוקטובר ולפניהם אירועי הקורונה מייצרים שפע החלטות שנוגעות לחיי אדם, ותהליכי קבלת ההחלטות והתגובות כלפיהם מעוררים שאלה לגבי קיומו וטיבו של מצפון בקרב רבות מהנפשות הפועלות.

איך מבינה הפסיכולוגיה את מושג המצפון? האם הוא חלק הכרחי מהאישיות הבריאה? האם אנו נולדים אתו או שהוא מתפתח בדומה לפונקציות מנטליות אחרות?

יעלה ורטהיים היא פסיכולוגית קלינית וחינוכית, עובדת בקליניקה פרטית בתל-אביב. בזמנה הפנוי כותבת, קוראת וטווה מחשבות מול נופים בריצה.

מעולם לא בגדתי בחניה אשתי.

אני יודע שזו הצהרה שעשויה להישמע קצת מוזר, אבל במציאות הישראלית בה אני חי ואותה הכרתי במהלך שנות נישואיי לחניה זוגתי-לחיים-ארוכים, יש בהצהרה הזו משהו מתבקש. זאת מאחר שנאמנות בחיי הנישואים מבלי "להתפרפר מהצד", כפי שהדבר קרוי בלשון עממית, אינה דבר מובן מאליו.