זה לא היה אמור להיות סיפור. בסך הכל, עוד יום עבודה אקראי באתר הבנייה ברחוב ז'בוטינסקי ביבנה. פירוק העגורן נקבע ל-19 במאי 2019. צוות של ארבעה עובדים החל לטפס מעלה כדי להתחיל בפירוק. בשלב מסוים הבין ראש הצוות גיל חזאזי שהוא מסתבך, והזעיק למעלה את יוני סבג, שהיה על הקרקע ולו ניסיון רב יותר בפירוק מנופים.

סבג עלה למרפסת השירות בשפיץ העגורן, רתם את עצמו וביקש מכל השאר להתמקם בזנב העגורן, ליד המשקולת. הוא לא תיאר לעצמו שהחלק האחורי יכול להתנתק.

בסביבות השעה עשר בבוקר השתחרר אחד המותחים האחוריים שמחזיק את הזנב – שעליו עמדו חזאזי, סרגיי סמיונוב ובן דקלו – והם קרסו למותם. סבג נפגע ונהרג, כשהוא תלוי על העגורן ברתמת הבטיחות.

יחידת פלס של להב 433 התחילה לחקור, ופנתה למכון התקנים שישמש כמומחה מטעמה כדי לקבוע מה גרם למותם של העובדים. במרץ האחרון סגרה הפרקליטות את התיק, אחרי שחוות הדעת של מכון התקנים קבעה כי האשמים בתאונה הם העובדים עצמם. טעות אנוש.

האתר שבו קרס המנוף ביבנה, מכון התקנים קבע שהאשמים הם הפועלים עצמם. מאי 2019 (צילום: פלאש 90)

אלא שמכון התקנים עצמו, כך מתברר, הוא שחקן מרכזי בסיפור הזה. תמלילי חקירה, שנחשפים כאן לראשונה, מציירים תמונה מטרידה. עובד המכון שוחח עם בעל העגורן מיד לאחר התאונה, בטרם הגעתו לזירה, כששני הצדדים יודעים שהם לא יכולים לדבר. היתה ביניהם היכרות מוקדמת, שכן בעלי העגורנים היו לקוחות המכון וקיבלו ממנו הקלות מפליגות בבדיקות המנופים שנכנסו לארץ.

הקשר בין מכון התקנים לבעלי העגורנים התחיל לפני כעשור, כאשר מנהל הבטיחות במשרד העבודה איפשר למכון לאשר למספר מצומצם של בעלי עגורנים לבדוק אותם בעצמם בחו"ל. המכון חילק את האישורים לבעלי העגורנים, בלי כללים שקופים וללא הכרה פורמלית של מנהל הבטיחות.

יתרה מכך, בחקירת תאונת המנוף התברר שהעגורן שקרס לא תאם את מסמכי הרישיון, ומי שחתם עליו היה מכון התקנים. משום מה המשטרה בחרה במכון התקנים כמומחה מטעמה, אף שגם שם ידעו על הקשר הבעייתי שמזהם את החקירה, ומכון התקנים לא הודיע על ניגוד העניינים שלו.

בסופו של דבר המשטרה הסתמכה על חוות עובדי מכון התקנים, שכאמור קבעו שהאשמים הם הפועלים עצמם. הכי נוח לכולם. שרשרת הכשלים לא השאירה הרבה סיכוי לארבעה שנהרגו בעת פירוק המנוף, והמקרה הזה מצביע במקרה הטוב על הפקרות בפיקוח על מנופים שנכנסו לישראל בעשור האחרון ו-21 מהם קרסו, תוך סיכון העובדים והציבור.

המשטרה הסתמכה דווקא על עובדי המכון, שקבעו שהאשמים הם הפועלים. הכי נוח לכולם. שרשרת הכשלים לא השאירה הרבה סיכוי לארבעה שנהרגו בפירוק המנוף

במלים אחרות וכפי שיתואר כאן בהמשך, יש חשש כבד שחקירת תאונת המנוף ביבנה זוהמה על ידי מכון התקנים, ועל כך הוגשה תלונה ליועמ"ש, לצד תביעות נזיקין אישיות נגד עובדי המכון. 

הפנינו ליחידת פלס של להב 433 את השאלה, האם הם הפסיקו לקחת את מכון התקנים כמומחה לקביעת חוות דעת בתאונות עגורן. ממשטרת ישראל נמסרה התגובה הבאה:

"במסגרת ייעול הליכי החקירה ובפרט הליך קבלת חוות דעת מומחה בחקירת תאונות עבודה, משטרת ישראל יצרה מאגר מומחים חיצוניים מקצועיים העומדים בקריטריונים שנקבעו בהתאם לדרישות החקירה וממאגר זה נבחר היועץ הרלוונטי".

4 עובדים נהרגו בעת פירוק המנוף ביבנה. מכון התקנים קבע שזו טעות אנוש (צילום: פלאש 90)

זהירות, שפיצים לפניך

ביום התאונה התקשר הבעלים של המנוף, רפי עמית, לאלכס זיטניק ממכון התקנים. בתחילת השיחה אמר זיטניק "אני כרגע לא יודע תחת איזה כובע אני מגיע, אז כשאני אגיע אני אראה אם אתה נמצא שם". עמית ביקש שיקרא לו כשהוא מגיע. אלכס שאל אותו באיזה באיזה עגורן מדובר ועמית השיב "MD 208, שני שפיצים, זה נקרא A או B".

הבעלים של העגורן המשיך להסביר לאיש מכון התקנים כיצד קרתה התאונה, שאל אותו אם ירצה שירימו אותו למעלה עם מנוף או לטפס על העגורן עצמו. אלכס חזר על כך שהוא לא יודע באיזה כובע הוא מגיע. דווקא עמית הוא זה שהסביר לו שלפי עדכון שקיבל מהמשטרה, היא זו שהזמינה את מכון התקנים.

בסוף השיחה אלכס אמר לו: "רפי, תקשיב רגע משהו לפני שמיכה נכנס לאוטו, אנחנו לא אמורים לדבר אז בסדר".

עמית: "לא דיברנו, בסדר גמור".

בחקירתו במשטרה בחשד לשיבוש חקירה, זיטניק התקשה תחילה להיזכר עם מי דיבר באותו יום. בשלב מסויים החוקר השמיע לו את השיחה עם בעל העגורן והוסיף, הוא "שותל לך תיאוריה וזה בעצם השיבוש כאן". החוקר הזכיר לזיטניק שהוא צריך להגיע לזירה "הכי טהור שיש ועצם השיחה בכלל לא הייתה אמורה להתקיים ולהסתיים כבר בתחילתה".

בחקירתו במשטרה, זיטניק התקשה להיזכר עם מי דיבר באותו יום. בשלב מסויים החוקר השמיע לו את השיחה עם בעל העגורן והוסיף, הוא "שותל לך תיאוריה וזה השיבוש כאן"

קריסת המנוף ביבנה. בסוף השיחה איש מכון התקנים אומר לבעל העגורן, "אנחנו לא אמורים לדבר" (צילום: פלאש 90)

זיטניק, הנחקר ממכון התקנים, השיב לחוקר המשטרה שהוא עצמו הפריך את הגרסה של בעל העגורן, ושהוא לא ישן שבועיים לאחר שהיה בזירת התאונה. החוקר שאל אותו למה לא סיים את השיחה עם בעל העגורן בתחילתה, וזיטניק השיב "לקח קצת זמן עד שנפל לי האסימון, בסדר".

יום לפני כן נחקר במשטרה מיכאל סוויסה, ראש ענף מתקני הרמה ואחראי ישיר על זיטניק במכון התקנים. הוא סיפר לחוקרים שהמשטרה ביקשה שחקירת התאונה ביבנה תנוהל על ידי גורם אחר, מחשש לקשר מוקדם בין זיטניק לחברות העגורנים.

סוויסה אמר בחקירתו, שזיטניק אמר לו שכלל לא דיבר עם מישהו מחברת רמא, בעלי המנוף. אלא שכאמור הוא כן דיבר עם בעלי החברה. סוויסה הוסיף שאת הסימולציה שלאחר התאונה הם עשו אצל בעל מנופים אחר, ניסים דנס, שהוא גם זה שפירק את המנוף שקרס, וגם הוא עצמו לקוח של מכון התקנים.

בסוף יוני נחקר במשטרה בעלי המנוף, רפי עמית, בחשד לגרימת מוות ברשלנות, שממנו יצא נקי. הוא סיפר שנסע לבדוק את המנוף בחו"ל, כנראה באיטליה, כמי שקיבל הסמכה לכך ממשרד העבודה, שבחר עשרה אנשים שקיבלו אישור כזה. הוא ציין בפני החוקרים את הדגם, MD208, המותג של היצרן הצרפתי פוטיין, ששנת הייצור 2008 ושהוא רשום בפנקס הדגמים.

"אי אפשר לטעות. לכל דגם יש את הנתונים שלו", אמר עמית.

התאונה ביבנה. בעל המנוף אמר לחוקר שהדגם הרשום "לא משנה. ברישומים האלה יש הרבה טעויות" (צילום: פלאש 90)

הוא לא זכר אם קיבל ספר הרכבה, אבל הוסיף שזה לא משנה כי יש לו את כל הספרים של הדגמים מהסדרה הזו. לפי הנוהל, הוא הסביר, מכון התקנים אמור להגיע לחצר של החברה בקרית גת ולזהות שהעגורן שהגיע תואם למסמכים, ובהקשר הזה הוא הזכיר את "אלכס ממכון התקנים".

לאחר מכן, החוקר הציג לו מסמך שאומר שאותו עגורן רשום בכלל כ-MD208A, וזאת בניגוד לעגורן שהגיע לארץ בפועל, שאינו כולל את האות A. תשובתו של עמית: "לגביי זה לא משנה בכלל, אמרתי לך. ברישומים האלה יש הרבה טעויות". החוקר גם הראה לו שהדגם מסוג A כלל לא רשום בפנקס הדגמים, תנאי בסיסי לייבוא.

החוקר הציג לו מסמך שאומר שהעגורן רשום בכלל כ-MD208A, בשונה מהעגורן שהגיע בפועל. תשובת עמית: "לגביי זה לא משנה בכלל. ברישומים האלה יש הרבה טעויות"

החוקר שאל את עמית שוב על האישור שיש לו כ"בעל מקצוע מיומן בתחום עגורני צריח", ועמית השיב כך: "זה אישור שניתן בטלפון לכולם, הרשימה נמצאת אצל מכון התקנים. בתקופה של חיים שנקר ממשרד העבודה הוא מינה עשרה בודקים שיעשו את הבדיקות (בחו"ל) טרם הייבוא".

החוקר תהה אם אין ניגוד עניינים בין היותו היבואן למי שבודק את העגורן לעצמו בחו"ל והוסיף "אולי מישהו עשה פה קומבינה עם 208 ו-208A?"

הקומבינה שאליה מכוון החוקר היא שהעגורן שהגיע לארץ הוא בן יותר מעשר שנים, ולכן יש מגבלה על הייבוא שלו. יתרה מכך, העגורן שהגיע בפועל היה מעורב מאז 2011 בלפחות חמש תאונות קשות ברחבי העולם. מהסיבה הזו היצרן שינה את המבנה שלו, לדגם שנוספה לו האות A.

התאונה ביבנה. הדגם שבעל העגורן הביא לארץ שונה מהדגם שכתוב ברישיון. הפירוק שלהם שונה (צילום: Flash90)

המשמעות של שינוי הדגם היא שיש סדר פעולות אחר לפירוק המנוף, ואת זה היו צריכים העובדים לדעת לפני שניגשו לעבודה. בשורה התחתונה, העגורן שעמית הביא לארץ עולה שליש ממחירו של עגורן מסוג A, שעליו הצהיר ברישיון הייבוא. את מה שהוא הגדיר כטעות ברישומים, היו אמורים לזהות בארץ בודקים ממכון התקנים.

עמית צורף לאחרונה לכתב תביעת נזיקין שהגישו קרוביו של אחד ההרוגים בתאונה, סמיונוב ז"ל. הטענה כלפיו היא שרצה לייבא "עגורן ישן שגילו עובר את עשר השנים". וזאת באמצעות החלפת מספר השלדה או החלפת תא המפעיל. עגורנים מהדגם המסוכן נמכרו באירופה בשליש מחיר, 70 אלף יורו, כאשר מחירו של הדגם המשופר עמד על 210 אלף יורו.

"עמית פעל בכוונת מרמה וזייף את העגורן. היה מודע לכך שעגורני פוטיין מדגם MD208 הינם בעייתיים ולכן מחירם באירופה נמוך. עמית אסף עשרות עגורנים מדגם זה, חתם על הבדיקה המקדימה שלהם והכניס עגורנים מסוכנים אלו ארצה".

קריסת מנוף בבת ים ב-2017. בעלי העגורנים קיבלו אישור לבדוק אותם בעצמם בחו"ל (צילום: Flash90)

בשיחה טלפונית שקיימנו איתו, עמית חזר על טענתו שהשוני בין העגורן שהגיע לארץ לבין זה שנרשם ברישיון נובע מטעות. הוא לא חושב שהרישום חשוב כי המפרקים מזהים את סוג העגורן בעצמם. "התאונה לא קשורה ל-MD208 או A. המפרקים עובדים עם שניהם … ברגע שהמרכיב בא לאתר ומוציא רגל מהאוטו ומסתכל למעלה הוא יודע אם זה 208 או A".

בתשובה לשאלה האם מכון התקנים עשו בדיקת זיהוי לעגורן שקרס, כשהוא נכנס לארץ, הוא השיב כך: "האמת שאני לא זוכר, כי הבאתי 200 ומשהו עגורנים. להגיד שכן או לא אני לא רוצה סתם להגיד".

ביחס לטענה שהוא זייף את סוג הדגם עמית אמר שזה "שקר מוחלט. הייתה טעות. אף אחד לא מתייחס לדגם A או בלי A. אם הייתי מביא והיה כתוב רק MD208 הטעות לא הייתה קורית? איזה אינטרס היה לי לזייף את ה-208 או A, הרי לא מכרתי את זה למישהו זה נשאר אצלי בחצר".

ביחס לטענה שזייף סוג דגם עמית אמר שזה "שקר מוחלט. הייתה טעות. אף אחד לא מתייחס לדגם A או בלי A. אם הייתי מביא והיה כתוב רק 208 הטעות לא הייתה קורית?"

הוא העדיף שלא למסור תגובה רשמית. טרם הוגש כתב הגנה.

מי כאן המומחה

התיק הפלילי בחקירת התאונה של קריסת המנוף ביבנה נסגר, כאמור. בספטמבר אשתקד הגישו אלמנתו ואמו של אחד ההרוגים, סמיונוב, תביעה נגד מנהל הבטיחות, הקבלן המבצע נאות שמיר שבבעלות בעלי האתר, רמי שבירו, וכן נגד  חברת קומסקו המייצגת את היצרן הצרפתי בארץ, וגורמים נוספים.

לפני מספר ימים אישרה השופטת יעל אילני מבית המשפט המחוזי בתל אביב, לצרף לרשימת הנתבעים גם את עמית, הבעלים של חברת רמ"א, שהביא את העגורן לארץ, את מכון התקנים וכן את שניים מהעובדים, סוויסה וזיטניק.

עמית העיד במשטרה שקיבל בעל פה ובטלפון את האישור לשמש כ"בעל מקצוע מיומן" שרשאי לבדוק את העגורן בחו"ל.

קריסת מנוף בנהריה, 2015. מכון התקנים נתבע על כך שלא ביצע בדיקת זיהוי למנוף בארץ (צילום: Chen Leopold/Flash90)

בכתב התביעה נטען שעמית והמספר המצומצם של בעלי העגורנים שקיבלו אישור לבדוק אותם בחו"ל, ("בעל מקצוע מיומן"), לא נדרשו להוכיח עמידה בקריטריונים ושכולם לקוחות כבדים של מכון התקנים, ומקורבים גם לאחראים על התחום הזה גם במנהל הבטיחות בעבודה. הם קיבלו את האישור ב-2010, כאשר מנהל הבטיחות הסמיך את מכון התקנים לבחור אותם

במלים אחרות, נטען כי כל הסיפור הזה קיים רק בגלל הרצון של בעלי העגורנים לחסוך נסיעות לחו"ל עבור בודק מוסמך מטעם הטכניון. יואב אלוש, בעל חברת עגורנים שביקש לקבל את האישור הזה בעצמו, נחסם, אף שיש לו ניסיון רב בתחום.

כך קרה שמאז שנכנס נוהל המסלול הירוק בייבוא עגורנים בתחילת העשור, היבואנים פנו רק למכון התקנים, וביצעו את הבדיקות בעצמם, בעוד שבמצב הקודם הטכניון שלח נציגים מטעמו לחו"ל לצורך בדיקה מקדימה.

לגבי מכון התקנים, נטען גם שהוא לא ביצע את בדיקת הזיהוי לעגורן כשהגיע לארץ. וכאמור, העגורן שהגיע בפועל לא תאם אתר זה שהוצהר עליו ברישיון הייבוא. ההקלות וקשרי הקירבה הביאו לכך ש"עגורנים של רפי עמית המקורב לסוויסה, הוכנסו ארצה ללא שום בדיקה של מכון התקנים. פשוט חתמו על תעודת בדיקה בלנקו".

אבל האשמה החמורה ביותר היא קודם כלפי מנהל הבטיחות, כלומר המדינה, שלא הסדירה בתקנות מחייבות את הפירוק וההרכבה של עגורני צריח, כך ש"כל אדם יכול לקחת ארגז כלים" ולעשות את העבודה הזו בלי הכשרה. אין כללים מי נחשב למומחה לפירוק והרכבה, שבמקרה של המנוף ביבנה נעשתה על ידי ראש צוות הפירוק, חזאזי ז"ל.

האשמה החמורה ביותר היא כלפי המדינה שלא הסדירה בתקנות מחייבות את הפירוק וההרכבה של עגורני צריח, כך ש"כל אדם יכול לקחת ארגז כלים" ולעשות את העבודה הזו

קריסת עגורן בתל אביב, אוקטובר 2019. 21 מנופים כאלה קרסו בעשור האחרון (צילום: Avshalom Shoshani/Flash90)

ב-2018 שם לב לכך גם שופט שעסק בקריסה של מנוף והורה למסור למנהל הבטיחות שהוא מתבקש להסדיר את ההכשרה והפיקוח על הקמת העגורנים. אלא שזה  קרה לבסוף רק חודש לאחר התאונה של קריסת המנוף ביבנה, משרד העבודה פרסם קווים מנחים להרכבה והפירוק, אם כי גם הם לא עוגנו בתקנות ואין אכיפה לגביהם.

ב-2018 שופט שעסק בקריסה של מנוף הורה למסור למנהל הבטיחות שהוא מתבקש להסדיר את ההכשרה והפיקוח על הקמת העגורנים. זה קרה לבסוף רק חודש אחרי התאונה ביבנה

זאת ועוד. מנהל הבטיחות נתן גם פטור מבדיקות מעבדה ליצרני עגורנים על סמך קריטריון מעורפל של היותם "בעלי מוניטין" כך שהם לא נדרשו לעמוד בתקן אירופאי. כך נכנסו לארץ מאות עגורנים מהסוג שהתגלו בו בעיות תכנוניות, (MD208 ו-MD238), של היצרן הצרפתי פוטיין, בלי בדיקה של עמידה בתקן אירופי ומבלי לעדכן את כלל הגורמים בארץ על הסיכון שנשקף בזמן הפירוק שלהם.

האשמה חמורה נוספת, היא שבשנה החולפת שני עובדי המכון שנתבעים פעלו "לזיוף בדיקות זיהוי לעגורני צריח שלא בוצעו משנת 2010" ושסוויסה "חתם על יבוא עגורנים ללא שום בדיקה". הזיוף של הבדיקות לכאורה, נעשה באמצעות חתימה רטרואקטיבית על בדיקות הזיהוי.

זאת ועוד, נטען גם שמי שכתב את חוות הדעת למשטרה הוא זיטניק, אף שהתבקש על ידי סוויסה לחדול מכך בהוראת המשטרה, ומי שחתם על הדו"ח למשטרה הוא מהנדס אחר בשם ולדימיר גרינבלט. בעקבות התאונה ביבנה מכון התקנים הודיע שיפסיק לכבד את הבדיקות של אלה המוגדרים כבעלי מקצוע מיומנים, וידרוש בדיקה של מעבדה אירופית.

קריסת מנוף בתל אביב ב-2019. "מכון התקנים חתם על תעודת בדיקה בלנקו" (צילום: Avshalom Shoshani/Flash90)

המכון ועובדיו בעצם נתבעים על כך שלכאורה הכניסו לארץ עגורנים תוך ויתור על בדיקות כדי למשוך את היבואנים מהטכניון אליהם, ולא זיהו אותם בישראל. "מכון התקנים שילשל לכיסו מיליונים אך בדרך הרג אין ספור פועלים. מכון התקנים פעל בניגוד עניינים כשהוציא חוות דעת שקרית ביחס לגורם התאונה והטעה את המשטרה מבחינה מקצועית, שהגורם לקריסת העגורן הוא צוות העובדים".

"מכון התקנים שילשל לכיסו מיליונים אך בדרך הרג אין ספור פועלים. מכון התקנים פעל בניגוד עניינים כשהוציא חוות דעת שקרית ביחס לגורם התאונה והטעה את המשטרה"

שני עובדי המכון הנתבעים העדיפו שלא להגיב. ממכון התקנים נמסרה התגובה הבאה: "התביעות בגין האירוע המצער נידונות בערכאות המשפטיות המתאימות. מכון התקנים מדגיש כי אין לו כל קשר לאירוע ולתוצאותיו המצערות, ועל מנת לשמור על פרטיות הצדדים מכון התקנים מנוע מלפרט פרטים נוספים באמצעי התקשורת".

טרם הוגש כתב הגנה.

אחד במחיר של שלושה

העגורן שקרס ביבנה בנוי משפיץ של שני חלקים ופין מרכזי אחד שתופס את הכבלים, במקום שניים. מטרת היצרן הייתה לקצר זמנים בהרכבה ובפירוק. הסיכון הוא שכאשר מוציאים את הפין האחד הזה העגורן עלול לקרוס, ולכן יש חשיבות לסדר הפירוק.

העגורן שקרס ביבנה בנוי משפיץ של שני חלקים ופין מרכזי אחד, ולא שניים. המבנה חשוב לסדר הפירוק

לאחר שב-2005 נהרגו שני עובדים בתאונה עם המנוף הזה, פוטיין החליפה אותו בדגם אחר, MD208A, שבו יש שפיץ שבנוי מחלק אחד ושני פינים. רק ב-2011 היצרן הוציא עדכון שמזהיר מפני טעות בסדר הפירוק של העגורן המדובר. במקביל, היו תאונות נוספות עם העגורן המסויים הזה ברחבי העולם.

בתביעה נטען שהמדינה כשלה כאשר לא דאגה ליידע את בעלי העגורנים והעובדים עליהם בדבר האזהרה הזו, שמשרד התחבורה היה צריך לסרב לאשר רישיונות לעגורן, ולמעשה נציגי היצרן בארץ הסתירו אותה. כשל נוסף טמון בכך שמנהל הבטיחות כשל כאשר לא דרש שצוותי ההרכבה והפירוק יעברו הכשרה לעגורנים שהגיעו לארץ.

המדינה כשלה כשלא דאגה ליידע את בעלי העגורנים והעובדים בדבר האזהרה הזו, שמשרד התחבורה היה צריך לסרב לאשר רישיונות לעגורן, ושנציגי היצרן הסתירו אותה

בנוסף, בניגוד לדרישה הקבועה בחוק, לעגורנים אין הוראות של סדר הפירוק וההרכבה בעברית, כך שהעובדים לא יכלו לעבוד לפיהם. אפילו רפי עמית בעצמו הודה במשטרה שהוא מעדיף להיעזר באחרים כשהוא נתקל במסמך באנגלית. מה גם שחלק מהיצרנים מפרסמים את ההוראות בצרפתית או בסינית.

אדם שפועל בענף הכלים הכבדים אומר ש"בעלי חברות עגורנים שהם מקורבי משרד העבודה קיבלו את האישור להיותם בעל מקצוע מיומן, שמקובל על מכון התקנים. הם קיבלו את זה על סמך שיחת טלפון. נתנו לחתול לשמור על החלב. הם ניצלו את הפירצה והביאו לארץ דגם שלא רשום בפנקס העגורנים.

עגורן מסוג פין מרכזי אחד. לעובדים שנהרגו ביבנה לא היו ספרי יצרן בעברית

"העגורן שהגיע לארץ נמכר בשליש מחיר מהדגם המשופר, אז הם אמרו, גם ככה לא עושים בדיקות זיהוי, יאללה נביא את הזול. במחיר של אחד הביאו שלושה.

"מכון התקנים יצר מין קליקה כזו עם כמה חברות בודדות, וחסם את היבואנים האחרים מלהתערב בשוק. כשיש תאונה וקריסה של מנוף כולם משתפים פעולה. מכון התקנים נהפך לבודק מטעם המשטרה או הפרקליטות כגורם המקצועי.

"מכון התקנים יצר מין קליקה כזו עם כמה חברות בודדות, וחסם את היבואנים האחרים מלהתערב בשוק. כשיש תאונה וקריסה של מנוף כולם משתפים פעולה"

"הוא מזכה אותם אוטומטית ומאשים את המתים או את היצרנים מחו"ל. זו שחיתות. הם עושים יד אחת ורק חברות הביטוח משלמות. המכון סוגר להם את השוק על חשבון בטיחות הציבור שמשרד העבודה צריך לאכוף ונותן להם לעשות מה שהם רוצים".

אז מי האשם

אחד הדברים המפתיעים בתביעה שהוגשה בגין התאונה, הוא שברשימת  הנתבעים מופיעים גם חברת אחים סבג, שאחד משני המנהלים שלה, יוני, נהרג בתאונה בעצמו. הטענה היא שהחברה התרשלה כששכרה קבלן משנה, גיל חזאזי, למרות שהיה לו ניסיון של מספר חודשים בלבד ושגם הוא נהרג והעזבון שלו נתבע אף הוא.

עם זאת, עו"ד ישראל אסל, שהגיש את התביעה בשם משפחתו של ההרוג סרגיי סמיונוב ז"ל, מציין כי פעל לתקן את התביעה ולהוסיף לה נתבעים נוספים במטרה להפריך את חוות הדעת של מכון התקנים שהטיל את האשמה על העובדים.

לדבריו, הוא יעשה כל שביכולתו כדי לשכנע את בית המשפט להשית אחריות מינורית של אחוז אחד (1%) על שני העובדים שנהרגו ונתבעים, ובכך לפרוץ גם לקרובי משפחות שני העובדים הללו שנהרגו את הדרך שגם הם יקבלו מהאחראיים למחדל פיצויים על מות יקיריהם.

עו"ד אסל מסר את ההתייחסות הבאה: "אנו נבצע בתיק את כל פעולות החקירה שלא ביצעה יחידת פלס. יחידת פלס הרסה במו ידיה את חקירת המשטרה ברגע שבחרה במכון התקנים להיות מומחה מטעמה לבדיקת הגורם לתאונה.

"כצפוי, מכון התקנים בחוות דעתו פעל לנקות את עצמו ואת לקוחותיו מכל אחריות לאירוע התאונה, והטיל את האשמה על העובדים שנהרגו. בעקבות חוות דעת זו החליטה הפרקליטות לסגור את התיק הפלילי.

"בחירה זו של המשטרה במכון התקנים כמומחה מטעמה נעשתה למרות שמכון התקנים נמצא בניגוד עניינים, הוא זה שחתם על תעודות והבדיקות הנדרשות לצורך הכנסת העגורן שקרס ארצה וחרף העובדה שאחראים לאסון הינם לקוחות גדולים של מכון התקנים אשר משלמים לו מדי שנה עשרות אלפי שקלים עבור בדיקות עגורנים.

עו"ד ישראל אסל

"בנסיבות אלה האם ניתן להיות מופתע ממסקנות המכון שהעובדים שנהרגו הם האשמים ולא לקוחותיו? על עצם בחירתה של המשטרה במכון התקנים כמומחה הוגשה ליועץ המשפטי לממשלה תלונה, והנושא מטופל כעת על ידי המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים.

"פרקליטות המדינה הודיעה לנו שהיא מאריכה למשפחה את המועד להגיש ערר על סגירת התיק הפלילי. בעקבות לחץ שהפעלנו על יצרן העגורן הוא נאלץ להוציא באפריל הודעת שירות ועל פיה יש להתקין קיט נעילה מיוחד כדי למנוע טעויות בפירוק העגורן. עצם הוצאת הודעת השירות של היצרן, יש בה כדי להוות הודאה לכך שישנו כשל בתכנון העגורן.

"בעקבות לחץ שהפעלנו על יצרן העגורן הוא נאלץ להוציא באפריל הודעת שירות ועל פיה יש להתקין קיט נעילה מיוחד כדי למנוע טעויות בפירוק העגורן. זו הודאה בכשל תכנון"

"למעשה הודעה זו מפריכה את כל חוות הדעת של מכון התקנים שהטילה את האחריות על העובדים האומללים שנהרגו".

ממנהל בטיחות העבודה נמסר: "פעילות הפיקוח והאכיפה של מנהל הבטיחות מבוצעת בהיקפים נרחבים, ובמסגרתה נסגרו משנת 2020 למעלה מ-4000 אתרי בנייה, הוטלו עיצומים כספיים רבים, נוהלו הליכי שימוע והוגשו כתבי אישום. פעילות האכיפה האינטנסיבית הובילה לירידה בתאונות הבנייה בחודשים האחרונים.

"עניין הגדרת 'מומחיות' מרכיב העגורן, הרי שכיום היא קובעת שיש לעשות שימוש במומחה, וזאת בדומה להגדרה במדינות מערב אירופאיות רבות אשר אינן מחייבת ברגולציה בהסמכה ממשלתית. יחד עם זאת, כחלק משינויי החקיקה אותם מוביל המנהל בנושא, פורסמה טיוטה להערות הציבור שבעקבותיה הוחלט לעדכן הגדרה זו.

"לעניין פנקס העגורנים הרי שהגדרתו ומטרתו על פי החקיקה היא לפרסם את רשימת דגמי העגורנים שאושרו לשימוש במדינת ישראל. פנקס זה לא מיועד לניהול רישוי עגורנים או להודעות ריקול, שנתונות לסמכות המצויה תחת משרד התחבורה בתקנות ייעודיות לנושא ויש לפנות אליהם בשאלה זו. יש לציין כי גם ההודעה אותה מכנים בפנייתכם כריקול, אינה כזו כלל.

"לעניין נוהל הייבוא, נציין כי נוהל זה מתווסף לרגולציה הקיימת בתקנות צריח ולפיהן מספיק אישור מעבדה מחו"ל, ומתווסף גם לרגולציה המוחלת ממילא על ידי משרד התחבורה לעניין רישום ציוד הנדסי. כלומר, מנהל הבטיחות הוסיף בנהליו רגולציה מעבר למוגדר בחקיקה במקור ועל כן טענות על הכלול בו כאילו הוא עומד בפני עצמו והסיבות לתאונות הקשורות בעגורן מקורן בנוהל, בטעות יסודן.

"בנושא התקנת ספרות מקצועית בעברית וביצוע בדיקות לזיהוי העגורנים שנכנסו לארץ וקיבלו רישיונות ייבוא נשיב כי כבר ב-2001 חוקקו תקנות המחייבות את היבואן במסירת ספרות טכנית בעברית בהתאם לתקנות הבטיחות בעבודה, ולכן הרגולציה בעניין זה קיימת ושרירה.

"באשר לבדיקות הזיהוי לעגורני הצריח שנכנסו לארץ, לא ברורה לנו מהיכן הקביעה שהן אינן מתקיימות. לגבי השאלה מה הקריטריונים של בעלי מקצוע מיומן כהגדרתו בנוהל של מנהל הבטיחות, הרי שמדובר באדם אשר הוכיח ניסיון מוכח של 10 שנים לפחות בייבוא, באחזקה ובהרכבת עגורני צריח, או בודק מוסמך לעגורני צריח בעל נסיון של שנתיים לפחות בבדיקת עגורני צריח".