אנשים לא תמיד הגיוניים, כפי שאליטיסטים ברחבי תבל ידעו תמיד. אבל זה לא חייב להיות תמיד כך. פניות להיגיון, לעיתים, יכולות איכשהו לעבוד.

הבחירות בישראל מהוות הזדמנות לבחון רעיון פרובוקטיבי זה. כדי להבין את גודל השעה יש ללמוד בקפידה את ההיסטוריה של הדמוקרטים לשעבר מדרום בארצות הברית.

במשך כמאה שנה לאחר מלחמת האזרחים, לבנים רבים תיעבו ממש את המפלגה הרפובליקנית, בגלל שהנשיא אברהם לינקולן הוביל לביטול העבדות של השחורים והביס את מדינות הדרום. פעם אחר פעם הם הצביעו לדמוקרטים, אף על פי שהמפלגה הזו דחפה לשים קץ לכל חוקי ההפרדה הגזעית ובעצם הייתה ליברלית הרבה יותר מהרפובליקאים.

לקח לכולם הרבה זמן להתעדכן ולהתעורר אבל בסוף, בשנות ה-70 וה-80, הרפובליקאים השיקו "אסטרטגיה דרומית" והצליחו להעביר את המסר הבא לגזענים הלבנים: בהתחשב במי שאתם ומה שאתם רוצים, מקומכם לא איתם. לינקולן לא העניין עכשיו. הלכתם לאיבוד; טעיתם בניווט. עזבו את הדמוקרטים ובואו הביתה. וכך היה. עכשיו הדרום הוא אזור רפובליקאי כמעט למהדרין.האסטרטגיה עבדה כי, על אף שלא נעים, המסר שידר אמת.

האופוזיציה בישראל זקוקה נואשות ל"אסטרטגיה רוסית" למיליון האנשים שעלו מברית המועצות המתפוררת אחרי 1990 ובהחלט הלכו לאיבוד לאורך הדרך.

בתוספת עולי העבר והילדים של כולם מדובר על כמעט רבע מהישראלים היהודים. חשוב מה הם עושים ואיך הם מצביעים. הרוב המוחלט מצביע לימין.

הניחוש שלי הוא ששערוריות נתניהו לא ישנו מהותית את דפוס ההצבעה הזה. עולים מהעולם הקומוניסטי לשעבר נוטים להיות סקפטיים לגבי אכיפת החוק ומניחים שהכל וכולם מושחתים.

מדוע הם מצביעים בעד הימין?

חלקית זה נובע מסיבה שאינה רלוונטית כיום. הם שונאים כל מה שמריח מסוציאליזם, וזה מתקשר ל"שמאל". אבל הסוציאליזם אינו הנושא כיום בישראל (השמאל בכלל יותר בורגני ברובו מהימין).  בנוסף, המהגרים הללו הגיעו ממדינה ענקית למדינה קטנה והם לא נוטים להקטין אותה עוד יותר. חלקם באמת לא אוהבים את תרבות ערב, דבר שבישראל, באופן לא הגיוני, מוביל לתמיכה בימין על אף שהוא מוביל בעיוורון מדהים למדינה דו-לאומית.

מדיניות הימין, שבגלל ההתנחלות המתמשכת מקשה מאד על חלוקת הארץ, הופכת את ישראל למדינה בה מחצית האוכלוסייה ערבים (וגם למדינה לא דמוקרטית, שכן לרובם אין אזרחות או זכות הצבעה). לאומן יהודי שמודע לעובדות (ולא רוצה בסתר ליבו לגרש, חלילה,  את הערבים) צריך להתנגד לכך.

אבל הנושא הפלסטיני מסובך. נמשיך לענייני דת ומדינה.

בית הכנסת במוסקבה, 1991

ישראל מצויה במלחמת תרבות אמיתית בין המיעוט ההולך וגדל שהוא חרדי לבין הרוב שאינו כזה. המפלגות המייצגות את החרדים הן חלק קריטי בגוש הימין. בלעדיהן לא היה לימין אף פעם רוב (לשמאל כן היה) ולכן הן תקבלנה מהימין את כל מה שהן רוצות.

נראה כי חרדים רבים מאמינים באמת ובתמים כי בכך שהם מתפללים כל היום הם מבטיחים ישועה ליהודים, ולכן סירוב לשרת בצבא זה בסדר. מכיוון שהם מצביעים בהמוניהם בעד הימין, פירוש הדבר שהם תורמים רבות לסכסוכים שהם בורחים מהם. לא כל כך יפה.

במידה בלתי נסבלת, הם גם תלויים בחסדי המדינה ובנדבות (רובן כפויות). הם דנים את הדורות הבאים שלהם לעוני מתמשך בכך שהם מסרבים במקרים רבים לאפשר לימודי ליבה בבתי הספר שלהם. לקינוח היכן שרק אפשר הם מנסים להטיל סוג מחמיר של דת על כולם – בסגירת עסקים ומניעת תחבורה בשבת אפילו באזורים חילוניים, בכשרות ומעליות שבת, בהפרדה מגדרית ומה לא.

מכיוון שמעולם לא הייתה קואליציה ימנית שלא הייתה תלויה בחרדים, אפשר לקבוע די בשקט שזה הימין שמאפשר את המשך השיגעון הזה. באמצע הטרגיקומדיה הזו יושבים "הרוסים", מאפשרים זאת בנטייתם הרדיקאלית לימין. אם להידרש למושג מן הקלאסיקה הסובייטית, הם נראים כגרסה ישראלית של "אידיוטים השימושיים".

האם זה מה שהם רוצים?

"הרוסים" הם חילונים ברובם המכריע ולרוב מסכימים שלא במודע עם מצע מרצ, בוודאי בענייני דת ומדינה. עם זאת הם נמצאים במיטה פוליטית אחת עם אלה שיאסרו על בשר לבן. אכן, "הרוסים" בעקיפין עוזרים לאלה שמונעים הכרה בחלק מהם כיהודים מטעמי דת וטוהר הגזע, ומונעים נישואים אזרחיים.מוזר, לא?

ה"רוסים" הם גם נטע זר למדי בליכוד המיינסטרימי כביכול, שבימינו מזוהה מאוד עם דמויות אנטי-אינטלקטואליות כמו מירי רגב, שרת התרבות שמתהדרת בקול רם שמעולם לא קראה את צ'כוב. אי אפשר למצוא במפגשי מרכז הליכוד הרבה לוחות שחמט, וגם לא שומעים מוזיקת ​​קאמרית.

בית כנסת בצ'רנוביץ, 1992 (צילום: דן פרי)

כמו כל הקבוצות, "הרוסים" מורכבים; יש הרבה תתי-קבוצות, ולא טוב להגרר להכללות קיצוניות. אבל למרות שלא כולם פיזיקאים גרעיניים, סביר להעריך שמדובר בקהילה בעלת זיקה מסויימת לחינוך, לתרבות מערבית (ורוסית קלאסית) ולאורח חיים חילוני. לא כולם פרוגרסיביים, אבל נראה שרובם מתגאים להיות רציונליים.

איך פותרים את הבעיה?

תארו לעצמכם את האופוזיציה מתמקדת סוף סוף ב"אסטרטגיה רוסית" באמת, ומפגיזה עם מסר קטלני: בהתחשב במי שאתם ומה שאתם רוצים, מקומכם לא איתם. הסוציאליזם אינו הנושא כעת. הלכתם לאיבוד; טעיתם בניווט. עזבו את הבורים ואת הקנאים הדתיים, נטשו את הצעדה האידיוטית לעבר מדינה דו-לאומית, ובואו  הביתה.

אביגדור ליברמן, כמובן, בונה על הדבר הזה בדיוק. מהסקרים עד כה נראה שהימר נכון כשבגד בבנימין נתניהו ומנע ממשלת ימין, בעודו מעמיד פנים שגילה לפתע שיש כפיה דתית והשתמטות מהצבא. הוא אפילו מצפה שכמה לא-רוסים יעלו על העגלה.

ולכן חשוב להדגיש: ליברמן הוא בשר מבשרה של המכונה ההרסנית שאפשרה את כל זה עד היום. הוא היה המוציא והמביא של בנימין נתניהו בגלגוליו השונים, בעל הילה מיסטית כמעט, נוסח גריגורי רספוטין. כעת הוא משול לטרוטסקי שמאס בסטאלין — אבל הוא גם מרחיק לכת ומקווה שישכחו שהיה ועודנו קומוניסט.

ליברמן מניח שהעולים הם באמת, אבל רשמית, אידיוטים שימושיים.  מדובר בשעת מבחן לכולם, בתיאטרון האבסורד שנקרא ישראל.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com

התקיפה האיראנית הנרחבת על ישראל הינה אירוע חסר תקדים, שאין להקל ראש בחומרתו. מדובר בעימות ישיר איראני-ישראלי ראשון מסוגו, במהלכו שוגרו לעבר שני אתרים עיקריים בישראל, בסיסים של חיל האוויר, מעל ל-300 פריטי חימוש שונים. אירוע שעלול היה לגרום לאבדות ונזק רב.

סיכול הכוונות האיראניות, הישג מרשים בפני עצמו, איננו מפחית מעוצמת האתגר שהונח לפתחן של ישראל, ארה"ב ולמעשה האזור כולו.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/

איש אחד נסע לבית ספר נודע בסקוטלנד לעבור קורס יקר ויוקרתי למדריכי קיאקים.

ביום של מבחן ההסמכה הים היה סוער במיוחד. הקבוצה התאספה על החוף, והאיש בדק את הציוד בקפידה, הוסיף חבלים ומצופים, חילק מחדש את חניכיו לזוגות, בדק את תקינות מכשירי הקשר, ועוד כהנה וכהנה, כל אות ותו כפי שלמד בקורס המפרך.

מעצבת, חושבת, מאיירת וכותבת. בעלת המותג B.Knit לטקסטיל ואפנת בית. פרסמה סיפורים קצרים בפלטפורמות שונות, בין היתר באתר המוסך, עברית ובכתב העת פטל. איירה עבור מוסף שישי של מעריב. גרה בתל אביב