למה שכיר ישראלי שעובד קשה ומשתכר 10-15 אלף שקלים תמורת עבודתו, נאלץ לשלם מס הכנסה ניכר, בעוד ישראלי אחר שמקבל לידיו עשרות מיליוני דולרים ונכסים רבים בירושה, אינו משלם שקל אחד של מס ירושה?

ומדוע עצמאית ישראלית נאלצת לשלם סכום מס גבוה עוד יותר, תוך שחברתה שמקבלת מהוריה 50 מיליון שקלים כמתנה, לא צריכה לשלם אפילו אגורה שחוקה אחת של מס?

למה שכיר ישראלי שעובד קשה ומשתכר 10-15 אלף שקלים תמורת עבודתו, נאלץ לשלם מס הכנסה ניכר, בעוד ישראלי אחר שמקבל לידיו עשרות מיליוני דולרים ונכסים רבים בירושה, אינו משלם שקל אחד של מס ירושה?

מס ההכנסה המכביד, יוקר המחיה הנורא, העדר האפשרות לקנות דירה ללא ירושה מסבתא או הורים אמידים, ומתן פטור גורף ממיסוי ירושות עתק, מתנות עתק והון גדול – הן עובדות יסוד מקוממות במדינת ישראל של עידן נתניהו. אך הן הופכות מקוממות עוד יותר כשמבינים שחלק ניכר מתוך משכורתו של העובד הישראלי (לאחר ששילם מס) מועבר מדי חודש לחשבון הבנק של מי שמשכיר לו דירה – אותו יורש דירות רבות שלא שילם מס ירושה בכלל.

וכך יכול בן עשירים שקיבל מספר דירות מהוריו ולא שילם שקל אחד של מס, לקבל מדי חודש בחודשו סכום מופרך מטעמו של השוכר שעובד קשה, מרוויח מעט, יודע היטב שלעולם לא יקנה דירה, ונאלץ לשלם סכום גבוה ליורש עשרות המיליונים תמורת זכות היסוד לקורת הגג.

הכל משולב כמובן במתח נפשי קבוע שפוגע בבריאות הפיזית: אם יפוטר מעבודתו או אם עסקו יקרוס – הוא עלול גם לאבד את קורת הגג שלו ושל משפחתו כי לא יוכל לשלם שכר דירה.

וכך זורם לו הון עתק מעניים ואנשי מעמד בינוני שקרס לבעלי הון ובני עשירים. והמיסוי על שכר הדירה? בדיחה מצערת. בפשטות: בישראל אתה תשלם ואת תשלמי מס גבוה אך ורק בגין עבודה. לא בגין מתנות שקיבלת מבלי לנקוף אצבע למענן. למה? ככה. כי החזקים יכולים.

ייאמר מיד: איש אינו מאשים את יורש עשרות המיליונים בגביית שכר הדירה. האצבע המאשימה מופנית כלפי ממשל רקוב שאינו פועל לטובת האזרחים לאורך שנים אלא לצורך הישרדות פוליטית-אישית תוך מתן הטבות עצומות לבעלי הון מרופדים.

כך יכול בן עשירים שקיבל דירות מהוריו ולא שילם שקל מס, לקבל מדי חודש סכום מופרך מהשוכר שעובד קשה, מרוויח מעט ויודע שלעולם לא יקנה דירה, ונאלץ לשלם ליורש המיליונים תמורת זכות היסוד לקורת הגג

השאלה היא אם ממשלת השינוי מסוגלת לחולל שינוי עמוק בתחום הקיומי הזה. הערכה שלי: לא. מפני שהדבר נוגד את תפיסת עולמם של ליברמן, בנט וכנראה גם יאיר לפיד.

בשנת 2000 המליצה ועדה בראשות הכלכלן פרופסור אבי בן-בסט, שהיה מנכ"ל משרד האוצר ומנהל בכיר בבנק ישראל, על הטלת מס על ירושות עתק.

זאת הן להבטחת הכנסות גבוהות יותר למדינה, הן להבטחת מימון מערך רווחה ראוי לשמו, הן לצורך צמצום מסוים של פערים, והן להפחתה מסוימת בהיקף אי הצדק הנורא שטמון במיסוי עצום על עבודה ובתת-מיסוי מדהים על הון ונכסים.

ועדת בן בסט ציינה שמיסוי ירושות עתק מצויה במדינות דמוקרטיות רבות, כולל ארצות הברית הקפיטליסטית, יפן וצרפת. אין צורך לציין שממשלות ישראל נפנפו את ההמלצה הדרמטית בשיא הקלילות.

כלכלנים וכלכלניות רבים הן בבנק העולמי, הן בבנק הפדרלי של ארצות הברית, הן באיחוד האירופי, הן בממשל ביידן והן בממשלים דמוקרטיים נוספים, מבינים היטב את ההיבט החלול שטמון בטענה כאילו מיסוי משמעותי יותר על ההון הגדול, עלול להניב פגיעה בצמיחה.

הם גם מבינים היטב את הסכנה שגלומה במערך המיסוי המעוות לסולידריות החברתית.

עוד הם מבינים עד כמה ההתחמקות העצומה ממס של החזקים מכל, לעומת נטל המס העצום על המעמדות הנמוכים-בינוניים, אינה רק מקוממת ובלתי מוצדקת, אלא גם בלתי יעילה כלכלית. בפשטות: המדינה מאבדת סכומי עתק שיכולים לשרת את כל האזרחים מהפריפריה, מהמעמד הכלכלי הנמוך וממעמד הביניים שקרס.

הכלכלן זוקמן מאוניברסיטת ברקלי מעריך שהיקף הסכום שחומק מתשלום מסים ברחבי העולם עומד על 7.6 טריליון דולר. הערכה שמרנית יותר של הארגון הבינלאומי "TAX JUSTICE NETWORK" ממוקדת במאות מיליארדי דולרים.

כך או אחרת, ברור לגמרי שכך אי אפשר להמשיך: מיסוי עצום על האדם העובד (שכיר ועצמאי) והעדר מיסוי על ההון הגדול.

בישראל המצב גרוע במיוחד: העדר מס ירושה ומס מתנה על ההון הגדול, חוק מילצ'ן הנורא שפוטר בעלי הון ישראלים מדיווח על הכנסותיהם עם שובם לישראל, ויוקר מחיה בלתי נסבל ששולט בחיי רוב הישראלים – כל אלו מבטאים מדיניות כלכלית אכזרית ומקוממת.

זוהי גם מדיניות מסוכנת לחוסן החברתי והכלכלי. נתניהו הוביל אותה ביד רמה לאורך 12 שנים. גם לפניו נזהרו רוב ראשי הממשלה ושרי האוצר מהטלת מיסים רציניים על ההון הגדול, תוך גביית מיסים מכבידה מרוב הישראלים העובדים. נתניהו הביא את הדברים לשפל מיוחד גם בשל חוסר האפשרות לקנות דירה לאורך שנות שלטונו. ממשלי נתניהו עשו רבות גם בתחומי השיסוי, ההסתה וליבוי השנאה. חוסן חברתי הוא הדבר האחרון שעניין את האיש שהתמקד אך ורק בהישרדותו האישית, הפוליטית והמשפטית.

גם לפני נתניהו נזהרו רוב הרה"מים ושרי האוצר מהטלת מיסים רציניים על ההון הגדול, תוך גביית מיסים מכבידה מהישראלים העובדים. נתניהו הביא את הדברים לשפל גם בשל אי האפשרות לקנות דירה בשנות שלטונו

השאלה היא אם ממשלת הימין-מרכז שבתוכה גם מספר קולות סוציאל-דמוקרטיים רפים למדי, מסוגלת לחולל שינוי בתחום המיסוי. ההערכה שלי היא שלילית. הלוואי שאתבדה.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.