בניגוד לתדמית הפומבית שהשכיל לפתח במהלך השנים, מנהיג איראן, האייתולה עלי ח'אמנהאי, נחשב למנהיג מתון יחסית. החשש התמידי מאיום חיצוני או פנימי על המהפכה, הדאגה לעתיד השיעה בעולם ללא שלטון מהפכני בטהראן, ובעיקר מלחמת איראן-עיראק אשר כמעט והובילה לכניעתה של איראן, כל אלו הובילו את ח'אמנהאי להכתיב מדיניות שקולה יחסית. כזו שלעיתים לא תואמת את התפיסה הרדיקלית של המהפכה האסלאמית.

בניגוד לתדמית הפומבית שהשכיל לפתח במהלך השנים, מנהיג איראן, האייתולה עלי ח'אמנהאי, נחשב למנהיג מתון, המוביל מדיניות שקולה יחסית. כזו שלא תמיד תואמת את התפיסה הרדיקלית של המהפכה האסלאמית

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

תפיסה מתונה זו באה לידי ביטוי בעיקר במדיניות החוץ האיראנית בדגש על מערכת היחסים שלה עם ארצות הברית. ביטויים כגון "לשתות מכוס התרעלה" או "הגמישות ההרואית", נתנו לח'אמנהאי סולם לרדת מתפיסתו הדוגמטית ביחס "לשטן הגדול", ואפשרו לו, למשל, להצדיק בראייתו את המפגשים הישירים בין ארצות הברית ואיראן שהובילו להסכם הגרעין (ה-JCPOA).

Criminal Iranian supreme leader said today"Khomeini resolution to swallow a cup of poison" and "accept an end to the war with Iraq It was a wise decision."The easiest thing to justify defeat
Perhaps this is an introduction to swallow a cup of American poison in the nearest future pic.twitter.com/4e4n8SW6mE

— Faisal Maramazi (@fmaramazi) September 21, 2020

אך גם במדיניות הפנים יישם ח'אמנהאי תפיסה יחסית פרגמטית, בהשוואה לעקרונות הדוגמטיים הפומביים של המשטר באיראן. מעבר לתופעת "האסקפיזם" באיראן, בה התושב האיראני יכול לקיים חיים יחסית חופשיים בביתו (בניגוד למרחב הציבורי), גם בהיבט הפוליטי, מיעט ח'אמנהאי להתערב ואיפשר למועמדים מתונים יחסית לרוץ לבחירות למג'לס או לנשיאות האיראנית.

ח'אמהנאי עצמו למד לקח משמעותי בתקופת "המהפכה הירוקה" בשנת 2009, שהציתה גל מחאות ענק ברחבי איראן אשר העמיד את המשטר בסכנה, ונראה היה כי הוא הבין שכל התערבות למען מועמד מטעם המשטר עלולה להוציא את ההמונים לרחובות.

גם בכל הנוגע להפעלת הכוח נחשב ח'אמנהאי מנהיג מאוד שמרן. איראן לא נלחמה מאז המלחמה שעיראק כפתה עליה ב-1981, ותפיסת הפרוקסי שאיראן ייסדה בהובלת מפקד כוח קדס המנוח קאסם סלימאני, נועדה בין השאר לאפשר לאיראן להשיג את מטרותיה, אבל מבלי להפעיל כוח בצורה ישירה. איראן ביססה את תפיסת ההגנה שלה בעיקר על בניית יכולות וביסוס הרתעה מול יריביה באיזור, וכאשר הפעילה כוח וספגה אבידות (כמו בסוריה), ההנהגה האיראנית מיהרה להסיג את חייליה בחזרה לאיראן.

גם במדיניות הפנים יישם ח'אמנהאי תפיסה פרגמטית, בהשוואה לעקרונות המשטר הדוגמטיים הפומביים. כמו בתופעת "האסקפיזם", בה התושב האיראני מקיים חיים יחסית חופשיים בביתו, בניגוד למרחב הציבורי

כך הצליח ח'אמנהאי לבסס תפיסה של "איזונים ובלמים", כאשר לכאורה התדמית המהפכנית של המשטר נשמרת. אבל בפועל גם הגורמים היותר מתונים באיראן יכולים היו למצוא מקום או כתובת במשטר.

אולם דווקא בשנים האחרונות נדמה שחלה שחיקה של ממש בתפיסה זו של ח'אמנהאי כמנהיג שמרן וזהיר, והוא ביצע מספר פעולות אשר חורגות מתפיסתו המסורתית והזהירה, ובכך הוא העמיד בסכנה את מפעל חייו, המשטר האיראני.

את השינוי שאירע אצל ח'אמנהאי ניתן לראות ב-3 חזיתות שונות:

החזית הפוליטית

ח'אמנהאי לא איפשר לאף מועמד שאיננו שמרן מוצהר (או לכזה שנחשד כמתון יחסית) לרוץ בבחירות לנשיאות, ואישר הלכה למעשה את פסילתם של כלל הגורמים שאינם מזוהים ככאלו. אפילו עלי לאריג'אני, מי שהיה יו"ר המג'לס ונחשד בקשרים עם הנשיא לשעבר רוחאני, נפסל.

פסילות אלו נועדו להבטיח את בחירתו של אבראהים ראיסי לנשיא, ומתחברות לגל הפסילות של מועמדים מתונים בבחירות למג'לס שהבטיח רוב לשמרנים במוסד זה. גם בכל הנוגע להרכב הממשלה נדמה כי זו אולי הממשלה השמרנית ביותר שהוצגה אי פעם באיראן, רחוקה מאוד מהתפיסות של חלקים נרחבים בציבוריות האיראנית.

בשנים האחרונות נדמה שחלה שחיקה בנטיית ח'אמנהאי למנהיגות שמרנית וזהירה. הוא ביצע פעולות החורגות מתפיסתו המסורתית, ובכך הוא העמיד בסכנה את מפעל חייו, המשטר האיראני

החזית המדינית

1

ח'אמנהאי הגדיר למשלחת האיראנית למו"מ הגרעין קווים קשיחים אשר דומה שמהם (בניגוד לעבר) לא תהיה נסיגה, גם במחיר של אי חזרה להסכם. התביעות החד משמעיות של מנהיג איראן בנוגע לחזרה להסכם המקורי, חוסר נכונות לדון בסוגיות נוספות או בויתורים נוספים (גם בתמורה להקלות נוספות) ההתקדמות חסרת התקדים של איראן בתחום ההעשרה בהנחייתו וחוסר הנכונות לאשר מפגשים ישירים בין נציגים איראנים לאמריקאים, הופכים את הסיכוי לחזרה להסכם הגרעין לנמוך ביותר.

2

כמו-כן מינויו של שר החוץ עבדאלליאן וקרבתו לאנשי כוח קדס "מבטיחים" מדיניות חוץ אגרסיבית, כזו אשר לא תסייע לאיראן לשפר את תדמיתה המדינית עם או בלי חזרה להסכם גרעין, וזו אף עלולה לסבך אותה עם מדינות נוספות במערכת הבנילאומית. זאת ועוד, ח'אמנהאי לא מוכן היה להתבסס על חיסונים מערביים למחלת הקורונה למרות ההתפרצות הקשה של המחלה באיראן, בשל סלידתו עמוקה וחששו מהמערב.

החזית הכלכלית

אם בעבר התביעה של ח'אמנהאי לבנות יכולות כלכליות עצמאיות באיראן כדי לא להסתמך על המערב ("כלכלת ההתנגדות") היתה יותר בגדר המלצה, כיום נראה שמוקדי הכוח באיראן פועלים כאילו המלצה זו היא בגדר הנחייה. וישנה באמת כוונה לכאורה לבנות מעין משק אוטרקי איראני אשר לכאורה יפחית את התלות האיראנית בהשקעות חוץ.

ניתן להעריך חלק מהסיבות אשר גרמו לשינוי התפיסתי של ח'אמנהאי:

1. חשש עמוק מעתידה של המהפיכה האסלאמית

נדמה כי ח'אמנהאי נבהל מההשלכות האפשריות של הסכם הגרעין, ובעיקר מנסיונו של רוחאני לנצל את ההסכם כדי להתקרב לארצות הברית. מבחינת ח'אמנהאי אין כמעט איום גדול יותר למהפכה מאשר חדירה תרבותית של המערב לתוך איראן, ולכן היה חשש גדול שנשיא "דמוי רוחאני" עלול להמשיך משימה זו תוך ניצול הבריאות הרופפת של ח'אמנהאי והעובדה כי הלה נמצא בערוב ימיו.

נדמה שח'אמנהאי נבהל מההשלכות האפשריות של הסכם הגרעין, ובעיקר מנסיון רוחאני לנצל את ההסכם להתקרבות לארה"ב. מבחינת ח'אמנהאי אין איום גדול יותר למהפכה מחדירה תרבותית של המערב לאיראן

2. רצון להבטיח את זהות היורש

התנהלותו של ח'אמנהאי מעידה כי הלה חשש מאוד כי גורמים מתונים בתוך שורות השמרנים יצליחו לקנות אחיזה של ממש בגופים שאמונים על בחירת יורשו. לשם כך, ביקש ח'אמנהאי להבטיח כי כל אותם גורמים יורחקו מעמדות הכוח כדי שהשפעתם על תהליך הבחירה תהיה מינימלית. במקביל בחירתו של ראיסי שנחשב ל"תואם ח'אמנהאי" מבטיחה כי הלה יהיה מועמד טבעי להחליף את ח'אמנהאי, או לכל הפחות יוכל לקדם את המועמד שח'אמנהאי רוצה ביקרו.

3. תחושת בגידה

ח'אמנהאי שילם מחיר אישי יקר בכל הנוגע להסכם ה-JCPOA. הוא גם איפשר מו"מ ישיר עם האמריקאים, גם אישר עסקה "שגלגלה לאחור" את תוכנית הגרעין של איראן, וגם הסתכן בכך שהמו"מ על הגרעין יגלוש לסוגיות נוספות.

נראה שהיציאה האמריקאית מהסכם הגרעין וחוסר המוכנות של הנשיא רוחאני לנקוט בצעדים נועזים יותר בתחום הגרעיני לאחר יציאה זו, פיתחו אצל ח'אמהאני תחושת בגידה ומיאוס, שהלכה והקצינה לאחר חיסולו של קאסם סלימאני שהיה בן טיפוחיו. דומה שח'אמנהאי גמר אומר שלא לעבור השפלה כזו שוב, ומידת האמון הזעירה שעוד היתה לו ביחס לממשל האמריקאי נמחקה כמעט לחלוטין.

אל מול התפתחויות אלו צריך לזכור את האתגרים חסרי התקדים שאיראן ניצבת בפניהם בעת הנוכחית. זהו לא רק המצב הכלכלי המתדרדר כתוצאה מהסנקציות. איראן סובלת מאוד ממגיפת הקורונה, מאסונות טבע יוצאי דופן, ממחסור חמור באספקת מים וחשמל ומזיהומי אוויר (בעיקר בבירה טהראן) שפוגעים קשות באיכות החיים של האזרח האיראני. מהלכיו הפוליטים והמדיניים של ח'אמנהאי לא רק שלא מסייעים לאיראן להתמודד עם בעיות אלו אלא גם משפיעים לשלילה על היכולת של השלטון לחזק את מעמדו אל מול האזרח האיראני.

מהלכיו הפוליטים והמדיניים של ח'אמנהאי לא רק שלא מסייעים לאיראן להתמודד עם הבעיות חסרות התקדים, אלא גם משפיעים לשלילה על היכולת של השלטון לחזק את מעמדו מול האזרח האיראני

כך ח'אמנהאי אמנם הצליח לייצר אחדות שורות במוסדות ההנהגה בטהראן ובכלל הגופים הפוליטיים המובילים במדינה (לשכת המנהיג, הנשיאות והמג'לס) שמדברים בקול אחד.

אבל, לצד ההצלחה הזו, חשוב לזכור כי הפעם אין שעיר לעזאזל שניתן לגלגל עליו את האשמה, או גורם שיכול להעמיד את מנהיג איראן על טעותו. ולכן אותה אחדות השורות שהיתה כה חשובה לח'אמנהאי עלולה לעמוד לו לרועץ דווקא בערוב ימיו כמנהיג איראן. שכן אם המשטר הנוכחי יישם את כלל מרכיבי המדיניות החדשה של ח'אמנהאי, הוא עתיד להכשל במאמציו לשקם את איראן.

איראן תתקשה מאוד לצאת ממצבה הכלכלי הקשה רק בהתבסס על יכולותיה הכלכליות העצמאיות, והיא בעיקר תתקשה לשקם את כלכלתה ללא חזרה להסכם הגרעין. בוודאי כאשר הפער האידיאולוגי בין השלטון לבין רוב הציבור באיראן הולך ומעמיק.

חוסר היכולת הצפוי של המשטר באיראן לעמוד מול האתגרים הניצבים בפניו ותחושת הניכור בינו לבין האזרחים, מהווים כר פורה להתחדשות המהומות באיראן.

אמנם המשטר באיראן עודנו חזק מאוד ויודע היטב כיצד לפרק את מאחזי מתנגדיו ומנגד ישנו קושי למתנגדי המשטר לייצר מאסה קריטית של הפגנות, אבל ספק אם היה שלטון באיראן שנאלץ להתמודד עם הצטברות כזו של בעיות ללא יכולת לתת להן מענה של ממש.

חוסר היכולת הצפוי של המשטר באיראן לעמוד מול האתגרים שבפניו, ותחושת הניכור בינו לבין האזרחים, מהווים כר פורה להתחדשות המהומות. גם אם המשטר באיראן עודו חזק ויודע לפרק את מאחזי מתנגדיו

ביחס לישראל, המצב הפנימי באיראן מחייב הפניית משאבים להבנת ההתפתחויות והלך הרוח במדינה. במובנים רבים, לצד מצבן של הקסקדות בנתנז, יש הכרח להבין גם את הלך הרוח של "הסוחר בבזאר בטהראן" או של המיעוטים השונים באיראן.

בערוב ימיו, לאור חששו העמוק מעתידה של מהפיכה האסלאמית ובשל רצונו להבטיח המשכיותה בדמותו וצלמו, נראה כי ח'אמנהאי זנח חלק מאותה מדיניות מתונה שאיפיינה אותו לאורך השנים. אותה מדיניות אשר איפשרה לו ואיראן להשאיר את הראש מעל המים למרות כל האתגרים שהוצבו לפתחם. מדובר בהימור אולי הגדול ביותר של ח'אמנהאי מאז שנבחר למנהיג, אשר עלול להוביל להתפתחויות שלא ניצפו באיראן בשנות המשטר הנוכחי.

דני (דניס) סיטרינוביץ, שירת כ-25 שנים באגף המודיעין במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר של אמ"ן וכיום עמית מחקר במכון למחקרי בטחון לאומי (INSS).