שלוש לפנות בוקר. אני כותב את הפוסט מחדר טיפול נמרץ מוגבר פנימית ו' באיכלוב. אמא נלחמת על חייה. עברה אירוע מוחי קשה. מראה הצינורות המכסים את פניה מחזיר אותי ליממה הנוראית בה שכב אבי לפני תשע שנים לבדו בחדר באותו בית חולים. עד שנפח נשמתו.
איננו יודעים לאן יקחו אותה החיים. איננו יודעים מה יהא עלינו. איש לא יודע. החלפת משמרות. עלי מחליף את מוחמד. תמיד יהיה אח במרכז החדר ולו אחריות גדולה על החולים. עלי מטפל במסירות באמא. הם עושים עבודת קודש. אני לא מעודכן לגבי שביתת האחיות. בטוח בצדקתן. זו עבודה קשה, ארוכה ומתישה.
בחוץ מנשבות רוחות רעות. אישה שנלחמה בדמוקרטיה עומדת בראש גוף הומופובי, שוביניסטי וגזעני, והם לא מתביישים להודות בכך. אפילו גאים. שיבואו לראות מה קורה כאן. עלי בטוח היה מטפל באותה אהבה באמא של סמוטריץ'.
בחוץ מנשבות רוחות רעות. אישה שנלחמה בדמוקרטיה עומדת בראש גוף הומופובי, שוביניסטי וגזעני, והם לא מתביישים להודות בכך. אפילו גאים. שיבואו לראות מה קורה כאן. עלי בטוח היה מטפל באותה אהבה באמא של סמוטריץ'
מישהו שם למעלה אומר לרבנים ששעת בחירות היא על חשבון הומואים? מנסים לרכב עלינו ואיש לא יוצא נגד. למשל נגד הרב עמאר שנכנס בהומואים דתיים. "יש אנשים שקוראים לעצמם דתיים שגם נפלו בפח הזה", אמר הרב, "יותר טוב שיזרקו את השבת ויקרעו את הכיפה. הם פושעי ישראל".
וגם: "הבהמות לא עושים דברים כאלה. זה עלבון לבהמות. זה מעשים שלא היו, זה ה-50 שערי טומאה. קוראים לזה סטייה ו-נטייה, אבל זאת תועבה. זו כת של תועבה. התורה מחייבת על זה מיתה". ולחשוב שהיא היה הרב הראשי לישראל.
איש גם לא יצא נגד העבריין המורשע שלמה בניזרי, שהאשים הומואים ברעידות אדמה, טען שהם זקוקים לתרופות, וטען שהומוסקסואליות היא סטיה כמו נקרופיליה ופדופיליה.
פדופילים דוקא לא חסר במקוואות ובחצרות. איש לא שומר שם בעדה על הילדים האומללים. הם לא מדברים. ההורים לא שומעים. והרבנים מגרשים.
מישהו שם למעלה אומר לרבנים ששעת בחירות היא על חשבון הומואים? מנסים לרכב עלינו ואיש לא יוצא נגד. למשל נגד הרב עמאר שנכנס בהומואים דתיים: "יש אנשים שקוראים לעצמם דתיים שגם נפלו בפח הזה", אמר הרב, "יותר טוב שיזרקו את השבת ויקרעו את הכיפה. הם פושעי ישראל"
אני מביא לכם קטע ממסמך מצמרר שפורסם בעבר של אברומי קרויזר שברח מהחושך אל האור והותיר ילד בן חמש מאחוריו, נתון לחסדיהם של האנשים שמסתירים ומחביאים ובעיקר שותקים:
"התמונה שאיני מסוגל להביט עליה: אני ילד בן 11, אני שונא את שאני רואה בה. את השיער הבלונדיני היפה שלי המתגלגל לפיאות, את החיוך הפשוט מול המצלמה, ואת המטר ומשהו ששיקפתי בה. אז פגעו בילדות שלי פעם ראשונה.
"בחור בן 20 מן הישיבה ה'גדולה' אסף אותי כדי להראות לי את החזרות האחרונות הנערכות בקומה הראשונה של הישיבה, לקראת ההצגה הגדולה שתעלה על שולחנו של הרבי באותו לילה. פורים 2003.
"נרגש הייתי כשהגעתי לקומה, אך מצאתי בה רק חושך. ואת הבחור ההוא. לא התלוננתי כשפשעו בי על מיטת הישיבה שלי כשהייתי בן 13, 14, 15.
"לא התלוננתי כששליח האלוהים התורן, שהעמיד את עצמו בתפקיד הממונה על ה'יידישקייט' של הבחורים הצעירים, הרשה לעצמו לתחקר אותי על מה שקורה לי באבריי. לא התלוננתי כשבן 17 התעוררתי חנוק, עם בעירה חזקה שבוערת בבשרי, ותחושת קריעה בפי הטבעת שלי באותה ישיבה שנפגעתי בה בגיל 11.
"לא התלוננתי כשחיבוקי ידידות הפכו חודרניים, וליטופים מאנשים זרים לעניין של שגרה. לא התלוננתי כשהייתי גבר גדול ונשוי ונפגעתי שוב בהיותי כבר חסר לגמרי יכולת התנגדות. מעוד רגעים רבים שאני לא רוצה להיזכר בהם מפני הכאב הגדול שעצור איתם שמציף אותי עכשיו ללא שליטה".
השבוע נדקר הומו ערבי חוסה ב"בית דרור" על ידי אחיו. הם הכי אומללים, ההמואים הערבים. לא חושבים עליהם, לא מדברים עליהם, לא דואגים להם. אין שם רחמים. גם לרבנים שלנו אין רחמים.
אפי אליסי, בן 53, בזוגיות עם יריב מזה 26 שנים, מגדל את רואי בן ה-20 ואת יאן בת ה-13. מייסד ועורך אחראי של מגזין אופנה Fashion Israel, מרצה על בריאות הנפש מטעם ״אנוש״, ״נגישות ישראל״ ובאופן פרטי.
אחת השאלות הגדולות של קיומנו במזרח התיכון היא איך לנצח מלחמות, אם הצד השני חי בנרניה (סוג של), ובמציאות שלו לא יכולה להיות תבוסה.
העניין הוא, שתמיד ידענו לנצח – לא שהייתה לנו ברירה אחרת – אבל האויבים שלנו איכשהו לא הפכו למנוצחים. מנהיגי מדינות מובסות ומפקדי צבאות מרוסקים היו יוצאים למרפסת מעל אחת הכיכרות בדמשק, בעמאן או בקהיר, ומכריזים שבעצם הכל בסדר.
היסטוריון, מורה דרך ואיש חינוך. מחבר הספר "חומת סואץ" – ההיסטוריה המדינית של העימות בין ישראל לברית המועצות ב-1970. מתמקד במעורבות הסובייטית והרוסית במזרח התיכון ובהשפעתה על מדינת ישראל. במקביל, עוסק בעמיות יהודית וחוקר את "הכתמים הלבנים" בהיסטוריה ובגיאוגרפיה של עם ישראל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ככה זה כשאתה לא מדינה עצמאית, אלא רק דיקטטורה פנימית בהנהגתו של ראש ארגון המחבלים ביבים שקרניהו. זו הסיבה שהצורר ורוצח החטופים ביבים שקרניהו חפץ בנצחונו ושלטונו של טראמפ. טראמפ נותן לו יד חופשית בכינון דיקטטורה מלאה בישראל. זה לא אכפת לו, שהרי גם הוא דיקטטור. זו ברית של שני דיקטטורים כאשר ארה"ב מכתיבה במלואה בנקודות המהותיות את מדיניות החוץ של ישראל.
במוצ"ש, אחרי ההקראה הקבועה של שמות החטופים, נקראנו לספור. עמדנו מתחת לגשר וצעקנו מאחת עד חמישים. עם כלביא רגיל לספור. סופרים בלילות, כי לא מצליחים להירדם וסופרים בימים, כי לא מצליחים להתרכז בשום דבר אחר.
סופרים, כי מספרים מייצגים איזה סדר. אחרי אחת בא שתיים ושלוש. וגם אם סופרים דברים נוראיים, הספירה נותנת תחושה שאיזה שהוא סדר עדיין קיים בעולם שלנו. בעולם שאיבד כל סדר, מלבד זה שאומר שאחרי שתיים בא שלוש ואחר כך ארבע.
ד"ר מיקי תודר גולדין היא פסיכולוגית קלינית ואנליטיקאית קבוצתית. התוכנית לפסיכותרפיה פסיכונאליטית בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן ובמכון הישראלי לאנליזה קבוצתית. קליניקה פרטית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית בתל אביב.
אם זה הולך כמו שטאזי ועושה קולות של שטאזי
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם