שלוש לפנות בוקר. אני כותב את הפוסט מחדר טיפול נמרץ מוגבר פנימית ו' באיכלוב. אמא נלחמת על חייה. עברה אירוע מוחי קשה. מראה הצינורות המכסים את פניה מחזיר אותי ליממה הנוראית בה שכב אבי לפני תשע שנים לבדו בחדר באותו בית חולים. עד שנפח נשמתו.

איננו יודעים לאן יקחו אותה החיים. איננו יודעים מה יהא עלינו. איש לא יודע. החלפת משמרות. עלי מחליף את מוחמד. תמיד יהיה אח במרכז החדר ולו אחריות גדולה על החולים. עלי מטפל במסירות באמא. הם עושים עבודת קודש. אני לא מעודכן לגבי שביתת האחיות. בטוח בצדקתן. זו עבודה קשה, ארוכה ומתישה.

בחוץ מנשבות רוחות רעות. אישה שנלחמה בדמוקרטיה עומדת בראש גוף הומופובי, שוביניסטי וגזעני, והם לא מתביישים להודות בכך. אפילו גאים. שיבואו לראות מה קורה כאן. עלי בטוח היה מטפל באותה אהבה באמא של סמוטריץ'.

בחוץ מנשבות רוחות רעות. אישה שנלחמה בדמוקרטיה עומדת בראש גוף הומופובי, שוביניסטי וגזעני, והם לא מתביישים להודות בכך. אפילו גאים. שיבואו לראות מה קורה כאן. עלי בטוח היה מטפל באותה אהבה באמא של סמוטריץ'

מישהו שם למעלה אומר לרבנים ששעת בחירות היא על חשבון הומואים? מנסים לרכב עלינו ואיש לא יוצא נגד. למשל נגד הרב עמאר שנכנס בהומואים דתיים. "יש אנשים שקוראים לעצמם דתיים שגם נפלו בפח הזה", אמר הרב, "יותר טוב שיזרקו את השבת ויקרעו את הכיפה. הם פושעי ישראל".

וגם: "הבהמות לא עושים דברים כאלה. זה עלבון לבהמות. זה מעשים שלא היו, זה ה-50 שערי טומאה. קוראים לזה סטייה ו-נטייה, אבל זאת תועבה. זו כת של תועבה. התורה מחייבת על זה מיתה". ולחשוב שהיא היה הרב הראשי לישראל.

איש גם לא יצא נגד העבריין המורשע שלמה בניזרי, שהאשים הומואים ברעידות אדמה, טען שהם זקוקים לתרופות, וטען שהומוסקסואליות היא סטיה כמו נקרופיליה ופדופיליה.

פדופילים דוקא לא חסר במקוואות ובחצרות. איש לא שומר שם בעדה על הילדים האומללים. הם לא מדברים. ההורים לא שומעים. והרבנים מגרשים.

מישהו שם למעלה אומר לרבנים ששעת בחירות היא על חשבון הומואים? מנסים לרכב עלינו ואיש לא יוצא נגד. למשל נגד הרב עמאר שנכנס בהומואים דתיים: "יש אנשים שקוראים לעצמם דתיים שגם נפלו בפח הזה", אמר הרב, "יותר טוב שיזרקו את השבת ויקרעו את הכיפה. הם פושעי ישראל"

אני מביא לכם קטע ממסמך מצמרר שפורסם בעבר של אברומי קרויזר שברח מהחושך אל האור והותיר ילד בן חמש מאחוריו, נתון לחסדיהם של האנשים שמסתירים ומחביאים ובעיקר שותקים:

"התמונה שאיני מסוגל להביט עליה: אני ילד בן 11, אני שונא את שאני רואה בה. את השיער הבלונדיני היפה שלי המתגלגל לפיאות, את החיוך הפשוט מול המצלמה, ואת המטר ומשהו ששיקפתי בה. אז פגעו בילדות שלי פעם ראשונה.

"בחור בן 20 מן הישיבה ה'גדולה' אסף אותי כדי להראות לי את החזרות האחרונות הנערכות בקומה הראשונה של הישיבה, לקראת ההצגה הגדולה שתעלה על שולחנו של הרבי באותו לילה. פורים 2003.

"נרגש הייתי כשהגעתי לקומה, אך מצאתי בה רק חושך. ואת הבחור ההוא. לא התלוננתי כשפשעו בי על מיטת הישיבה שלי כשהייתי בן 13, 14, 15.

"לא התלוננתי כששליח האלוהים התורן, שהעמיד את עצמו בתפקיד הממונה על ה'יידישקייט' של הבחורים הצעירים, הרשה לעצמו לתחקר אותי על מה שקורה לי באבריי. לא התלוננתי כשבן 17 התעוררתי חנוק, עם בעירה חזקה שבוערת בבשרי, ותחושת קריעה בפי הטבעת שלי באותה ישיבה שנפגעתי בה בגיל 11.

"לא התלוננתי כשחיבוקי ידידות הפכו חודרניים, וליטופים מאנשים זרים לעניין של שגרה. לא התלוננתי כשהייתי גבר גדול ונשוי ונפגעתי שוב בהיותי כבר חסר לגמרי יכולת התנגדות. מעוד רגעים רבים שאני לא רוצה להיזכר בהם מפני הכאב הגדול שעצור איתם שמציף אותי עכשיו ללא שליטה".

השבוע נדקר הומו ערבי חוסה ב"בית דרור" על ידי אחיו. הם הכי אומללים, ההמואים הערבים. לא חושבים עליהם, לא מדברים עליהם, לא דואגים להם. אין שם רחמים. גם לרבנים שלנו אין רחמים.

אפי אליסי, בן 53, בזוגיות עם יריב מזה 26 שנים, מגדל את רואי בן ה-20 ואת יאן בת ה-13. מייסד ועורך אחראי של מגזין אופנה Fashion Israel, מרצה על בריאות הנפש מטעם ״אנוש״, ״נגישות ישראל״ ובאופן פרטי.

במעמד החתימה תצהיר כל מדינה האם בכוונתה להחיל את ההתחייבויות לניהול ומיגור הסיכונים גם על חברות במגזר הפרטי – והיא גם תוכל לחזור בה בכל עת. האם באמת אפשר לקבוע שזוהי ערובה לכך שבינה מלאכותית תמשיך להתפתח באופן אחראי ואמין?

*  *  *

באמצע מרץ נחגג הישג בינלאומי בתחום הרגולציה: מועצת אירופה הציגה את "האמנה הבינלאומית הראשונה בדבר זכויות אדם, דמוקרטיה ושלטון החוק בהקשר של מערכות בינה מלאכותית".

ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר היא מומחית למשפט וטכנולוגיה, עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה.

ד"ר אורי פריימן הוא פוסט-דוקטורנט במעבדה לחברה דיגיטלית באוניברסיטת מקמסטר, קנדה.

אחד ההיבטים הכי מבעיתים בקיום האנושי הוא מצב עניינים שבו בעלי כוח מתעללים באדם חסר אונים. לא אחת כתבתי על חיילים שמתעללים בפלסטינים בגדה. על שוטרי משמר הגבול שמתעללים בפלסטינים בירושלים המזרחית. אלו שזוכים לגיבוי מטעמו של הגזען להפקרת הביטחון הלאומי.

זהו דבר שמעורר בי תחושות עמוקות. תחושות שמונחות כנראה בתשתית רצוני להיאבק באלימות שוטרים כלפי מפגינים. באלימות בעלי הכוח. במעצרי השווא. בחקירות ההפחדה. באי צדק במובנו הכי בסיסי.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

בשנתיים האחרונות, גלישה תמימה באחת הפלטפורמות הדיגיטליות מרגישה כמו היקלעות לשוק, שבו כולם פונים אלינו בחיוכים ענקיים ותנועות ידיים מוגזמות.

כבר התרגלנו לכך שכשאנשים מפרסמים ברשת טקסט כתוב, הם מוסיפים תמונה "לתשומת לב" או "בשביל צוקי/האלגוריתם", אבל היום, תמונה לא מספיקה. יוצרי תוכן כבר קיבלו כמובן מאליו את העובדה, שלמטרות תפוצה הם צריכים לצלם סרטוני וידאו, ולא סתם, אלא של עצמם – ועוד מדברים. אפילו מי שבחרה במקצוע נחבא אל הכלים כטיפול מצאה עצמה נדרשת להחצנה מול המצלמה.

שרון אביטל היא בעלת דוקטורט ברטוריקה מאוניברסיטת טקסס באוסטין. היא מרצה וחוקרת שכנוע, תקשורת בלתי מילולית, ותקשורת בין תרבותית. בשל הכובע הכפול שהיא חובשת כרטוריקנית וכמטפלת בשיטות שונות של רפואה משלימה, היא מתעניינת גם בקשר בין פוליטיקה ותהליכי ריפוי ושליטה (צילום: קובי וולף)