לאורך השנים ישראל נמנעה מכפייה בגזרה החרדית, בין אם בסוגיית הגיוס, חינוך ליבה או כל דבר אחר. זה התכתב עם הרעיון הליברלי הכללי שמקדש הדברות ושכנוע. כי בכוח הרי זה לא יילך.

רעיון זה נשמע מתקדם ונכון. אבל הוא מטעה, ובהקשר הזה הוא גם מסוכן.

לאורך השנים ישראל נמנעה מכפייה בגזרה החרדית, בין אם בסוגיית הגיוס, חינוך ליבה ועוד. זה התכתב עם הרעיון הליברלי שמקדש הדברות ושכנוע. אבל בהקשר הזה זה מטעה, אפילו מסוכן

אנו חיים בעידן של עקשנות מטורפת, בו השכנוע ממילא נהיה קשה מיום ליום. כמעט כולם מתחפרים בעמדתם, אבל ההנהגה החרדית היא מקרה קיצוני ומיוחד: אין עם מי לדבר ואין את מי לשכנע, והם בזים לחולשה הליברלית; ברור לחלוטין שהם יגיבו רק למעשים. אם ישראל המודרנית רוצה להציל את עצמה היא תצטרך להחליט מה נחוץ, לפעול בהתאם ולהיות מוכנה לעימות.

זה לא כל כך נורא. כך, פחות או יותר, המדינה נוהגת ברוב העניינים מול רוב האנשים. לא משכנעים לשלם מסים או לשרת בצבא; פקיד השומה קובע וצו הגיוס נשלח. החרדים אמנם פונקו להאמין שהיחס המיוחד רשום על שמם בטאבו, כך שיהיה הלם ויהיה לא נעים, אבל אין ברירה, כי הגענו למצב חירום שאלה עיקריו:

• החרדים מסרבים לרוב ללמד את תלמידי המגזר מקצועות ליבה כדי להכשירם לעבודה. רק כמחצית מהגברים עובדים, ורבים מאלה נמצאים בתפקידים פיקטיביים בבירוקרטיה הדתית המכונה "שירותי דת" ורבנות, אשר המדינה מממנת במעין סובסידיה מגזרית עקיפה.
• את המחצית השניה דוחפים ללימודי דת תמידיים שמביאים להם כבוד קהילתי (ושמים כוח עצום בידי מנהיגי הקהילה). מעבר לכך, התחמקות מהצבא מותרת לתלמידי ישיבות, מה שעוזר להנהגה החרדית לנתב  את כולם למוסדות הללו ולהפריד את קהילתם מהחברה הכללית.
• משפחות חרדיות מביאות בממוצע בין 7 ל-8 ילדים למשפחה, מה שגורם להתפוצצות האוכלוסייה (הנשירה נמוכה); המגזר מכפיל את עצמו כל 16 שנים ופני המדינה בקצב הזה לרוב חרדי תוך כמה דורות.
• בינתיים הסידור הזה מתאפשר מבחינה כלכלית על ידי הציפייה שלהם שבמקום לשלם שכר לימוד הם יקבלו משכורת, ועל ידי הנחות עצומות בארנונה, מעונות יום ועוד, וכמו כן קצבאות ילדים ללא גבול. שימור השיטה יחייב עליית מיסים על ישראלים עובדים, תוביל למרד מס והגירה, ובסופו של דבר הכלכלה תתמוטט.

לא משכנעים לשלם מסים או לשרת בצבא; פקיד השומה קובע וצו הגיוס נשלח. החרדים אמנם פונקו להאמין שהיחס המיוחד רשום על שמם בטאבו, כך שיהיה הלם ויהיה לא נעים, אבל אין ברירה, כי הגענו למצב חירום

ברמה היותר עקרונית, לא ניתן לגשר על הקונפליקט הפילוסופי בין שתי הקבוצות, ואין טעם להעמיד פנים שיש כבוד הדדי.

החרדים בדרך כלל מזלזלים בחילונים כי לימדו אותם שמכלול התרבות האנושית (הלא יהודית) – מז'אן ז'אק רוסו, שייקספיר וקונפוציוס עד מדעי המחשב ומוסיקת הרוק – הוא "עגלה ריקה".

הם רואים בחשש החילוני מהשתלטות דמוגרפית חרדית סימן לחוזק ולהצלחה, ומנהיגיהם לא מסגירים כל חשש מהקריסה הכלכלית הקרבה (מי יודע, אולי הם באמת מאמינים שאלוהים ידאג לכל).

מהצד השני, הלא-חרדים אינם יכולים באמת לכבד תרבות המתעקשת על תפקידים מגדיריים נוקשים לגברים ולנשים ומתעלמת באופן נרחב מהמדע לטובת פסיקות רבנים (כפי שראינו בהתעלמות מהנחיות הקורונה). חלק מהחילונים נוטים להעמיד פנים שהם מכבדים את זה – דבר הנובע משילוב של נימוס, הערכה למסורת היהודית בקטע קצת לאומני, וגרסה נאיבית של תקינות פוליטית המקנה תוקף שווה לכל רעיון.

החרדים אינם רוצים שהמדינה תסבסד את הפילהרמונית ואת נבחרת הכדורסל; החילונים לא רוצים לסבסד ישיבות. ההבדל, כמובן, הוא שלרוב הלא-חרדים הם אלה שבעצם מסבסדים הכל.

החרדים בדרך כלל מזלזלים בחילונים כי לימדו אותם שמכלול התרבות האנושית (הלא יהודית) – מז'אן ז'אק רוסו, שייקספיר וקונפוציוס עד מדעי המחשב ומוסיקת הרוק – הוא "עגלה ריקה"

עד היום הריב הגדול נסוב סביב נושא הגיוס. יש סיבה הגיוניות לסירובה של ההנהגה החרדית לתת לצעירים לשרת בצבא: פחד מחשיפתם לפיתויי התרבות החילונית כולל עירבוב בין המינים. יש סיבה הגיונית לתמיכת הרחוב החרדי: לא נעים לסכן את החיים. אך כאשר הם טוענים שתפילות בישיבות מהוות קורבן דומה לשירות הצבאי, מדובר בחוצפה כל כך מרתיחה שחייבים להתפעל מעזות המצח שמאפשרת לבולשיט הזה להתקיים אפילו עוד יום אחד.

הזעם שזה יוצר עשוי להיות שימושי, כי הוא מבהיר דברים ועשוי לקדם את הבנת האמת. והאמת היא שהחברה המודרנית והחיים החרדיים הם כל כך מנוגדים עד שהדרך היחידה שבה הם יכולים להתקיים ביחד היא אם אחת משתי הקבוצות היא מיעוט קטן, כפי שהיו החרדים עד היום.

אפשרות אחת תיאורטית להימנע מעימות היא יצירת מדינה חרדית שתעשה מה שהיא רוצה. אבל זה לא מעשי בגלל הפיזור הפיזי של האוכלוסייה החרדית הנמצאת בחלקים של ירושלים, אזור בני ברק במטרופולין תל אביב , צפת, טבריה, כמה התנחלויות וכו'.

ללא חלוקה כזו, הגעת החרדים לכ-12% מהאוכלוסייה כבר מאיימת על האיזון הרגיש, ומכאן המתח הגובר. אם החלק החרדי בישראל יצמח הרבה יותר מבלי שהמגזר ישנה את דרכיו, קיים סיכון ממשי למלחמת אזרחים. והוא לא ישנה את דרכיו סתם כך. מנהיגיו מעוניינים במצב הקיים, המשעבד את הצאן שלהם, והם לא יזוזו  בלי לחץ רציני.

הגעת החרדים לכ-12% מהאוכלוסייה כבר מאיימת על האיזון הרגיש, ומכאן המתח הגובר. אם החלק החרדי בישראל יצמח מבלי שהמגזר ישנה את דרכיו, קיים סיכון ממשי למלחמת אזרחים. והוא לא ישנה את דרכיו סתם כך

אין מה להמליץ לחרדים על ילודה נורמלית ואחראית (זה רק יגרור טענות מופרכות על אנטישמיות). אך באותה מידה ישראל המודרנית אינה מחויבת להמשיך ולסבסד את השמדתה. צריך לפרק את החבילה באופן אסטרטגי. אלה הם מרכיבי התוכנית הדרושה:

• יש להפסיק את המשכורות ("קצבאות האברכים") למבוגרים הלומדים דת: לא יוסיפו חדשים, ולתלמידים שכבר קיימים במערכת יש לאפשר תקופת הסתגלות של מספר שנים כדי לממן את החינוך של עצמם מעבודה, כפי שעשו יהודים מהרמב"ם ועד אחרון הסנדלרים.
• יש להפסיק את קצבאות הילדים לאחר הילד השלישי (עבור כל האוכלוסייה); אבל לאלו שכבר נולדו יש להמשיך לשלם לפי "העסקה" ביום היוולדם מתוך הגינות.
• יש למנוע כספי מדינה מכל בית ספר שאינו מלמד מתמטיקה, מדעים ואנגלית, ויש לפקח על כך (כי ינסו להתחכם עם שיעורים מזויפים).
• יש לבטל את הפטור לגיוס לתלמידי ישיבות, למעט יוצאי דופן במקרה של תלמידים חכמים אמיתיים שיורשו לדחות את השירות ממש כמו תלמידי העתודה החילונים. אבל אני ממליץ לאפשר לכל חרדי להמיר את השירות צבאי בשירות לאומי, כולל בקהילות שלהם, לתקופת ביניים; לא ממש חייבים אותם מקימים מהומות בכל בסיס שנראתה בו חצאית.

כל זה יוריד באופן טבעי את הילודה למימדים שפויים, זה ימזג לאט לאט בין האוכלוסיות, וזה יבטל את האי שיוויון שזועק כרגע לשמיים.

כדי לאפשר לשמאל ולימין להתאחד מאחורי תוכנית כה מאתגרת יש להקפיא את המצב בגדה המערבית לכמה שנים (בלי התנחלות ובלי תהליך מדיני אבל עם הקלות ותמריצים פרקטיים). אם זה לא יקרה או אם זה לא יצליח, ממילא לא תהיה עוד ישראל שתעשה שלום עם הפלסטינים.

זה חייב לקרות בזמן שהחרדים אינם בקואליציה – כמו למשל עכשיו. המנהיגות החרדית תיילל ותקלל. יש להתעלם ממנה לחלוטין. הם לא ישתכנעו; אין עם מי לדבר.

התכנית חייבת לקרות בזמן שהחרדים אינם בקואליציה – כמו למשל עכשיו. המנהיגות החרדית תיילל ותקלל. יש להתעלם ממנה לחלוטין. הם לא ישתכנעו; אין עם מי לדבר

אבל את בני ובנות הקהילה יש לחבק ולאמץ, באהבה ובחמלה, כתינוקות שנשבו, נוצלו, וכעת סוף סוף ניצלו.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com