התלבטתי לא מעט איך אני נגשת לטקסט על השנה החדשה. האם זה הולך להיות טקסט נוסף על שנה בלתי נתפסת בחייה של אומה צעירה; מגפה עולמית עם השלכות בריאותיות וכלכליות, מבצע צבאי עם מהומות פנים ארציות והחלפת שלטון הליכוד בראשות נתניהו אחרי למעלה מעשור, או שאני בוחרת לעסוק בסיכום השנה מזווית אחרת לגמרי.
מה שהכריע את הכף היו אירועי השבועיים האחרונים, אשר הביאו אותי לבחור להאיר בזרקור מושג ששכחנו: "ממלכתיות" (או שמא אעז ואכתוב שאיבדנו אותה ולכן אין שימוש במושג).
קו ישיר של אובדן ממלכתיות עובר בין תקרית הטוויטר של חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, בה היא לועגת לפגישת ראש הממשלה ונשיא ארצות הברית, דרך הפוליטיזציה של נפילת לוחם המג"ב בראל חדריה שמואלי ז"ל, ועד לסרטונים של תלמידים תולשים את תמונת ראש הממשלה הנוכחי ומשליכים אותה לפח.
קו ישיר של אובדן ממלכתיות עובר בין תקרית הטוויטר של החכ"ית גלית דיסטל אטבריאן, הלועגת לפגישת רה"מ ונשיא ארה"ב, דרך הפוליטיזציה של נפילת בראל שמואלי ז"ל, ועד לסרטוני תלמידים תולשים את תמונת רה"מ
לפני מספר שנים, בשיא הקריירה שלי, כשאני טורפת את תל אביב, מטיילת בעולם ונהנית מהחיים, החלטתי שאני עוברת לגור בארצות הברית והפכתי את זה ליעד ומטרה. קצת פחות משנה מרגע קבלת ההחלטה הגעתי לאטלנטה, ג'ורג'יה, כשאני מחזיקה בוויזת עבודה בשירות המדינה.
אני מודה שבהתחלה ויזת העבודה שלי הייתה אמצעי להשגת המטרה להגיע לארצות הברית. יחד עם זאת, משהו קרה לי תוך כדי התקופה בה גרתי במדינה אחרת, כשאני מסתובבת ברחביה כנציגת משרד התיירות של מדינת ישראל.
זה אולי נשמע פומפוזי, אבל עבורי כל פעם שלבשתי את החליפה והשתתפתי בכנסים או בפגישות במסגרת העבודה, הרגשתי שאני מייצגת כל אחד ואחת מתושבי מדינת ישראל מלבד ממשלת ישראל.
כישראלית המחזיקה במשרה בה עבדתי, נתקלתי באהבת ישראל ושנאת ישראל, באהבת יהודים ובשנאת יהודים, ומהמקום הזה צמחה אכפתיות אדירה ועוצמתית למפעל הזה שנקרא מדינת ישראל ותושביה.
אני לא באמת יודעת להסביר את זה, אני לא הישראלית הראשונה ובטח לא האחרונה שעושה את המהלך הזה ועוברת לחיות במדינה אחרת, אבל בניגוד לישראלים רבים אחרים העיסוק שלי לא אפשר לי באמת להתרחק.
אז כן, לאור הניסיון שלי, אני מודעת לזה שאני מבינה קצת יותר מאזרח ממוצע במדינת ישראל איך המדינה שלנו מתנהלת, ורגישה יותר לאיך המדינה שלנו נראית בחוץ. זה המחיר או העול שאני משלמת ונושאת מתוקף היותי מי שבחרתי להיות כשהחלטתי לקחת את המשרה בארצות הברית בשירות המדינה.
זה אולי נשמע פומפוזי, אבל עבורי, בכל פעם שלבשתי את החליפה והשתתפתי בכנסים או בפגישות במסגרת עבודתי כנציגת משרד התיירות, הרגשתי שאני מייצגת כל אחד ואחת מתושבי מדינת ישראל, מלבד ממשלת ישראל
דעותיי הפוליטיות ידועות. יחד עם זאת, בכל חמש שנות השליחות שלי לא העליתי על דעתי לבייש את מדינת ישראל וממשלת ישראל. על כן, כשאני רואה התנהלות בלתי הולמת של נבחרי ציבור או שליחי ציבור ואובדן ממלכתיות – אני רגישה לזה מאוד.
במהלך השבוע החולף בחרה חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן להגחיך את פגישת ראש ממשלת ישראל עם נשיא ארצות הברית וגררה התערבות של חברת טוויטר העולמית באשר לאמינות הסרטון שפרסמה (לפיו ביידן נרדם בעת שבנט נשיא דברים באוזניו).
מלבד העובדה שמדובר באירוע דיפלומטי בעל חשיבות גדולה למדינת ישראל בקנה מידה בינלאומי, במעשיה היא הביכה את כולנו. כן, את כולנו. גם את אלה שאהבו את מה שהיא עשתה. כי מנקודת מבטה הצרה היא בכלל לא מבינה את ההשלכות הדיפלומטיות של מעשה שכזה.
באותו הזמן, אגב, התקשורת הישראלית היא המנמנמת – לא יורדת לעובי הקורה, לא מדווחת על עומק השקר, מתבוססת בבינוניזם.
דיווחים אתמול במאקו, וואלה, טמקא – הכל עצלנות מייאשת. הוא אמר היא אמרה. גירסא מול גירסא. כתבי רכילות. מאפשרים לשקרנים להמשיך קדימה בכיף >> https://t.co/UvYu6l65Cs
— Ran Harnevo (@harnevo) August 31, 2021
עם התפקיד של נבחר ציבור או שליח ציבור מגיעה מחויבות לממלכתיות שצריכה להיות ברורה מאליה. בדיוק כמו שלי זה היה ברור כשליחה של מדינת ישראל. לא עברתי הכשרה להיות ממלכתית, אלא הבנתי את המעמד בו אני נמצאת ואת כללי המשחק הבינלאומיים ואנחנו כתושבים צריכים לדרוש מנבחרי הציבורי שלנו לעמוד בסטנדרטים הללו.
לא עברתי הכשרה להיות ממלכתית, אלא הבנתי את המעמד בו אני נמצאת ואת כללי המשחק הבינלאומיים. אנחנו כתושבים צריכים לדרוש מנבחרי הציבורי שלנו לעמוד בסטנדרטים הללו
עם הישמע דבר פטירתו של לוחם המג"ב בראל חדריה שמואלי ז"ל, נשמעו קריאות "נקמה" על מותו. פוליטיקאים ופעילי ימין מסוימים החליטו שנכון לעשות שימוש בנפילתו בכדי להמשיך את הדמוניזציה לראש ממשלת ישראל והממשלה הנוכחית.
ג'וש בריינר היה שם וראה את הביביסטים מטנפים בלוויה של בראל חדריה שמואלי ז"ל. קריאה חובה.https://t.co/0EZ7dXmvGI
— Ben Caspit בן כספית (@BenCaspit) August 31, 2021
תמונות, סרטונים ותיאורים משתקים שלא ראינו קודם זרמו לרשתות החברתיות מבית העלמין בעת הלוויה, וכל בר דעת שצופה בהם מבין שמשהו לא תקין מתרחש. עד כדי כך שחבריו של החייל הנופל ביקשו מהנוכחים לחדול אך ללא ההצלחה (לפי תיאורו כתב הארץ ג'וש בריינר שנכח באירוע).
מחקתי את הציוץ שקדם לזה.
לא שווה לתת לחבורה הזו במה ביום כזה. הפגנה באמצע בית עלמין מיד אחרי הלוויה, דברי החברים אומרים הכל.
יהי זכרו של בר-אל ברוך. https://t.co/zqmbLJ1j9g— Josh Breiner (@JoshBreiner) August 30, 2021
בהמשך ישיר לשני האירועים הללו, שנת הלימודים נפתחה וסרטונים של תלמידים תולשים את תמונת ראש הממשלה ומשליכים אותה לאשפה פורסמו ברשתות החברתיות, כשהתלמידים מתגאים במעשה הלא חינוכי.
לראייתי, השבוע האחרון ממחיש את הקשר בין מה שמתחולל בתוך כנסת ישראל, דרך התקשורת כצינור העברת המידע, ועד למצבה של החברה הישראלית כולה. אנשים עושים, אומרים או כותבים מה שבא להם ללא התייחסות להשלכות, ואח"כ פותרים עצמם במין גמגום של "לא שמתי לב" או "לא התכוונתי". וקווי הדמיון לימי כיכר ציון של שנת 1995 זועקים ואין מי שישמע.
נשאלת השאלה לאן פנינו מועדות ואיך מחזירים לחיים את הממלכתיות, שמקנה לכולנו גבולות גזרה ברורים של מה נכון או לא נכון לומר ואיך לנהוג.
בהיותי אדם אופטימי, אני בוחרת לחתום את המאמר הזה עם סיכוי לשינוי, שבא לידי ביטוי עם הממשלה והקואליציה הנוכחית (והאמינו לי ששתיהן רחוקות מלהיות החלום שלי). ערוצי התקשורת הדיגיטלית של ראש ממשלת ישראל ולשכתו הפכו לערוצים המנגישים מידע, וחדלו להיות קרקע למאבקים פוליטיים עם שימוש בחומרים המקדשים פולחן אישיות של אדם אחד. השיח בין חברי הממשלה והקואליציה, בין אם אנחנו מאמינים להם או לא, מעביר מסר של עבודה משותפת עבור תושבי ישראל.
ערוצי התקשורת הדיגיטלית של ראש ממשלת ישראל ולשכתו הפכו לערוצים המנגישים מידע, וחדלו להיות קרקע למאבקים פוליטיים עם שימוש בחומרים המקדשים פולחן אישיות של אדם אחד
כל שנותר הוא להתמיד בקו הזה בכדי לגמול את יושבי המשכן, התקשורת ותושבי ישראל משיח השינאה וחוסר הממלכתיות, להראות שאפשר לרצות לשאוף לחיות במדינה טובה יותר, ולנסות להעניק עתיד טוב יותר לדורות הקיימים ולאלו שיבואו אחרינו.
שנה טובה.
צו חיבוק: ח"כ @Meravbenari פוגשת את ח"כ @AmirOhana על במת שבתרבות באר שבע pic.twitter.com/N6UW3CLiA6
— Roy Katz רועי כ"ץ (@roy_katz) September 4, 2021
הגר סידס היא כותבת תוכן ופובליציסטית במגוןן תחומים; אוכל, אופנה, תיירות, אקטואליה ופוליטיקה. הכתיבה מאפשרת לה להעביר את מה שהיא מרגישה וחושבת באופן הטוב ביותר, גם בסוגיות מורכבות יותר כמו רווקות, הגירה, יחסים בינלאומיים ואקטואליה בשילוב סאטירה, הומור וסרקסזם.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהגר, אנחנו לא מכירים אבל אני עוקב אחריך הרבה זמן (ימוב, בלוג, טוויטר). תודה שכתבת במילים מה שאני מרגיש כל כך הרבה זמן. מרענן לדעת שיש אנשים שחושבים אותו דבר – לפעמים פשוט זה מייאש. תודה לך!
הגר, אנחנו לא מכירים אבל אני עוקב אחריך הרבה זמן (ימוב, בלוג, טוויטר). תודה שכתבת במילים מה שאני מרגיש כל כך הרבה זמן. מרענן לדעת שיש אנשים שחושבים אותו דבר – לפעמים פשוט זה מייאש. תודה לך!