שב"ס הוא ארגון העולה לכותרות ולדיון הציבורי אך ורק לאחר ארוע חריג ומיוחד. במשך שנים נוכחותו נבלעת "מאחורי החומות". מעין ילד חורג או עזוב שלאיש במערכת הציבורית לא אכפת מגורלו ומהמתרחש בתחומיו.

שב"ס הוא ארגון העולה לכותרות ולדיון הציבורי רק לאחר ארוע חריג ומיוחד. במשך שנים נוכחותו נבלעת "מאחורי החומות". מעין ילד חורג או עזוב שלאיש במערכת הציבורית לא אכפת מגורלו ומהמתרחש בתחומיו

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

עתה, משהתרחשה בריחה של אסירים בטחוניים מבית הכלא ה"שמור", הארץ נרעשת. לפתע עיתונאים בכל כלי התקשורת הופכים לנחרצים בשיפוטם את הנעשה בארגון בתחומים שונים, מבלי שאי-פעם קודם לכן ניסו להתוודע לעניין או להציגו בציבור. המתרחש בשב"ס גם יידון במסגרת ועדה חקירה ממשלתית, שכתב האמנה שיינתן לה יקבע במידה רבה את מרחב החקירה וכיווניה האפשריים.

להלן הערות והצעות אחדות לגבי הדרכים האפשריות לגילוי שורשי הבעיות בשב"ס ולתיקון התרבות הארגונית בתוכו:

הכשלון אינו יתום – האם חיים בר-לב הוא "האב הקדמון"?

חיים בר-לב היה שר משטרה במשך חמש שנים וחצי, במסגרת ממשלת האחדות הלאומית, 1990-1984. לדעתי, לשגיאותיו כשר האחראי על שירות בתי-הסוהר היו הדים שלעוצמתם היה משקל גם בזעזוע הנוכחי בארגון זה.

כשלונו הגדול של שר המשטרה היה במינוי חוזר ונשנה של נציב שב"ס שאינו מתאים לתפקיד. לראשונה, ב-1985, בר-לב דירדר את הארגון לפוליטיזציה שלא היתה כמותה, כאשר מינה לנציב את ידידו, רפי סוויסה, שהיה חבר-כנסת וראש מועצת מזכרת בתיה מטעם מפלגתם.

כשלונו הגדול של שר המשטרה חיים בר-לב היה במינוי חוזר ונשנה של נציב שב"ס שאינו מתאים לתפקיד. לראשונה, ב-1985, דירדר את הארגון לפוליטיזציה שלא היתה כמותה, כשמינה לנציב את ידידו, רפי סוויסה

רפי סוויסה מיהר למנות אנשי שלומו לתפקידים שונים, בניגוד לכללי מינהל תקין, תוך סילוקם של קצינים בכירים ותיקים. יתרה מזאת, ובענייננו הנוכחי – הוא יצר העדפה ויחס מקל לאסיר על חשבון הסוהר ומעמדו.

הדברים הידרדרו לתלונות הדדיות בין שלושה מן הקצינים לנציב, לחקירות משטרה, למעורבות היועץ המשפטי לממשלה, לבג"ץ, ולדו"ח חריף של מבקר משרד המשטרה, אברהם אדן. השערורייה המתמשכת הביאה להתפטרות הנציב.

את מעלליו של סוויסה סיכם ח"כ רן כהן מעל דוכן המליאה (30 בדצמבר 1986), בכך שהנציב לא הפסיק:

"לדווח שקרים לממונים עליו, להפעיל פרוטקציוניזם, לתת הטבות למקורבים, ובהם גם לאסירים, לחרוג מכל נוהל ציבורי תקין ועוד מעשים מבישים אחרים, כפי שדווח עליהם בדוח אדן".

לאחר הכישלון המביש והאווירה העכורה שנוצרה בשב"ס, החליט בר-לב למנות את דוד מימון לנציב שב"ס, בדצמבר 1986. 11 החודשים שקדמו להתפטרותו הרועמת של נציב זה היו רצופי אי-שקט.

הדברים הידרדרו לתלונות הדדיות בין 3 מהקצינים לנציב, לחקירות משטרה, למעורבות היועמ"ש, לבג"ץ, ולדו"ח חריף של מבקר משרד המשטרה, אברהם אדן. השערורייה המתמשכת הביאה להתפטרות הנציב סוויסה

כבר בראשית דרכו, מימון התלונן על רמתם הנמוכה של הסוהרים ועל "נורמות התנהגות שלא מקובלות עלי", שמצא אצל הקצונה. אולם שעות קשות במיוחד נכונו לו אל מול האסירים הבטחוניים, לאחר שהחליט להסיט את מטוטלת ההתייחסות אליהם ב-180 מעלות לעומת דרך הפעולה של קודמו.

מימון, שהיה בעברו מפקדה הצבאי של חטיבת עזה ומושל הרצועה, ביקש להוציא כל ציוד חשמלי מתאי האסירים הבטחוניים ולשנות את שיטת חלוקת המזון, כדי למנוע גיבוש והתארגנות מצדם.

גישתו נתקלה בהתנגדות רבתי של האסירים, שנקטו צעדי התמרדות, נסיונות בריחה ושביתות רעב. הוא גם לא זכה בתמיכתם של מפקדי בתי-הסוהר, שגררו רגליים והשהו את מימושן של דרישות הנציב, מחשש להתפרצותו של מרי אסירים.

מימון התפטר בנובמבר 1987, האינתיפאדה (הראשונה) פרצה ימים ספורים לאחר מכן. מאז מספר האסירים הבטחוניים הלך ותפח, ונראה שבשלוש עשרות השנים הבאות המערכת כולה, מן הפוליטיקאים, עבור בשירותי הביטחון על כל זרועותיהם, כולל שב"ס – בחרו ביחס מתון עד מרצה כלפי אסירים בטחוניים, כדרך להבטחת "שקט תעשייתי" בגיזרה זאת.

גישתו של מימון נתקלה בהתנגדות רבתי של האסירים, שנקטו צעדי התמרדות, נסיונות בריחה ושביתות רעב. הוא גם לא זכה בתמיכתם של מפקדי בתי-הסוהר, שגררו רגלים מחשש למרי אסירים

נראה לי שיש מקום לבדוק האם יש רצף הסטורי בגישה שכזאת, ולבחון את מידת ההצדקה בנקיטתה. בוודאי שריבוי אסירים בטחוניים (וגם פליליים, כי בישראל אין מערכות משמעותיות לטיפול במורשעים במסגרת הקהילה במקום כליאתם בבית-סוהר), דרש תכנון ובנייה חפוזים של מתקנים חדשים, כפי שקרה בהקמת בית-הסוהר גלבוע ב-2004.

סביר שנושאי הבנייה ואישורה יידונו בוועדה, אך אני מציע להרחיב את הדיון לתרבות הארגונית ולכללי הטיפול באסירים בטחוניים במסגרתה, ולהסיג את מועד הפתיחה לבחינת מכלול הנושאים, אל ימי האינתיפאדה הראשונה.

 הרכב ועדת החקירה, ומרחב הזמן והנושאים לטיפולה

ככל שחולפות השנים ומתרבות ועדות החקירה, כן מתחזק הספק בקרבי לגבי התאמתם של שופטים לעמוד בראשן של ועדות שכאלה. לצערי, שופטים רבים נעדרי מעוף וראייה רחבה, ודבקים בקוצו של יוד. הם גם חסרי בקיאות וניסיון בתחומי ארגון ומינהל, באופן פעולתן ותפעולן של מערכות רחבות היקף ועתירות כוח-אדם, ובתולדות התפתחותן.

לפיכך, חשוב ביותר שבוועדת החקירה הנוכחית יהיו מומחי ארגון ומינהל, קרימינולוגים והסטוריונים, שיתרמו את היריעה הרחבה ואת שלל נקודות-המבט והזוויות ההכרחיות. אם צריך שופט, שיישב בראש, אך שלא ישליט את שפת המשפט וצרות אופקיה על הבחינה והדיון.

ככל שמתרבות ועדות החקירה, מתחזק הספק בקרבי לגבי התאמתם של שופטים לעמוד בראשן של ועדות שכאלה. חשוב שבוועדת החקירה הנוכחית יהיו גם מומחי ארגון ומינהל, קרימינולוגים והסטוריונים

לשם כך חשוב לא פחות, שכתב ההאמנה לוועדה יותיר לה שיקול-דעת לגבי מרחב הזמן ומגוון הנושאים שיש לבחון וללבן. כתב האמנה דקדקני ויו"ר ועדה קטנוני עלולים לחבל בהזדמנות החד-פעמית לבחינה כוללת ולהמלצות שיאפשרו יצירת תרבות ארגונית חדשה ופורייה בשב"ס.

יואב סגלוביץ – לקבלת סמכויות "שר הכליאה", מיידית

ליואב סגלוביץ עבר עשיר כחוקר במשטרת ישראל, כשבשיא הקריירה שלו במשטרה, היה מפקד אגף החקירות. מאז שנבחר לכנסת, הוכיח עצמו כפרלמנטר יעיל, הן בחקיקה הן (ובמיוחד) בפעילותו הערנית בוועדות הכנסת השונות. בממשלה הנוכחית הוא סגן השר לבטחון פנים.

בניגוד לשרים אחרים בעבר, רצוי שהשר עמר בר-לב לא יאציל על סגנו משימות שוליות במשרד או יסתפק בהעסקתו כשליח לענייני שאילתות במליאת הכנסת. עליו להכריז מיידית שסגלוביץ יהיה מעתה השר בפועל לענייני כליאה ובתי-סוהר.

לנוכח עינינו ניצבות בעיות וסוגיות רבות, שאין צורך להמתין חודשים רבים להחלטות ועדה והמלצותיה כדי להתחיל בטיפול בהן. נסיונו, יכולותיו וכוונותיו הטובות, יוליכו את סגלוביץ לביצוע מוצלח של המשימות שנכונו לתפקיד זה.

לשעבר - מורה לאזרחות; לעיתים מזומנות - עורך ומתרגם; לעיתים קרובות - כותב באתרי שיפוט כדורגל בינלאומיים