גאווה וקניית ילדים, או שהבן שלי יתחתן עם אישה. ישראל בוחרת להיות נורמלית

שלטי חוצות של התנועה הפוליטית החדשה "נעם" שנתלו ברחבי הארץ

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אני לא בטוח שמנהיגי תנועת "נעם" התגעגעו למאיר אריאל, כשהם הגו את הקמפיין הפוליטי שלהם, שמסתחרר סביב הטיות של המילה "נורמלי".

העיסוק בנורמליות חזר לחיינו לפני כמה חודשים, עם הקמפיין הזכור לרע של תנועת "חזון", שקידמה אז את הטענה המשונה לפיה נדרש "אומץ להיות נורמלי". הוא מעלה עכשיו הילוך עם המפלגה החדשה, שנולדה בבית היוצר של אנשי "חזון" ושל רבני ישיבת הר המור. מפלגה שנדמה שכל מה שמעסיק אותה ואת תומכיה זה השאלה איפה עובר הקו, שמבדיל בין נורמלים ללא נורמלים. מפלגה שסיסמתה היא "להיות עם נורמלי בארצנו". לא עם חופשי. עם נורמלי.

שלטי חוצות של מפלגת נעם בנתיבי איילון (צילום: אמיר בן-דוד)

מאיר אריאל נהג לספר בהופעות, כהקדמה לשיר "טרמינל", איך הזניח בכוונה את הטיפול בדשא לפני חדרו בקיבוץ, כדי להבטיח שהדשא של השכן שלו יהיה תמיד ירוק יותר. "השכן שלי האשים אותי שאני לא נורמלי", סיפר אריאל, בסיפור שהוביל תמיד לפואנטה "ואני עניתי לו: מה נראה לך, שאני לא נורמלי להיות נורמלי?", שאחריו הוא היה מתחיל לשיר "עת השתחררתי, הרופאים המליצו על ביקור חודשי בנמל התעופה".

הרב שלמה אבינר, ממייסדי "נעם", מאמין בסיפור ההפוך. במאמר באתר "כיפה" שפרסם לפני שבוע הסביר שתנועת "נעם" הוקמה, כי אין בעולם דבר נורמלי מלרצות להיות נורמלי, וזה לגמרי לא נורמלי לנסות לטעון אחרת. ובמקרה הזה – לא מספיק מערכון קצר ושיר. דרושה מפלגה שתקדם את הרעיון הנורמלי הזה.

אם בשלב הזה נדמה לכם, שהחזרה המוגזמת על המילה "נורמלי" עד כה היא קצת לא נורמלית – זה רק כי לא קראתם את מאמרו של הרב אבינר. וכך הוא כתב:

לפעמים זה לא נעים להיות נורמלי, כי התקשורת כל כך הרבה שוטפת את המוח שהלא-נורמלי הוא הנורמלי, עד כדי כך שהנורמלי מרגיש לא נורמלי, ומעליבים אותו: אתה לא נורמלי, ולבסוף הוא כבר מרגיש לא נורמלי. אז האדם הנורמלי מצא פתרון: להקים את מפלגת האדם הנורמלי , The Normal Man כי הוא התחיל להתבלבל. כל פעם שהוא אמר שמשפחה זה אבא ואמא וילד, אמרו לו: אתה לא נורמלי.  מאז, כאשר הוא נכנס הביתה, הוא בודק שמא התבלבל, ואולי אשתו היא גבר, ואולי הוא בעצמו אישה. בסוף הוא נרגע: הם באמת אבא ואמא. בכל זאת ספק מכרסם בליבו: שמא הוא לא נורמלי.  אז עתה הוא מצא מנוחתו: מפלגת האדם הנורמלי.

וכך זה נמשך ונמשך. עם "הגויים אינם תמיד נורמליים" ו"רחמנות על האדם הלא נורמלי שחושב שהוא נורמלי" ומסתיים במשפט המחץ "כמה מרהיב הוא האדם הנורמלי, הפשוט, הבריא. כמה חידוש ורעננות יש במפלגת האדם הנורמלי".

מאחר שלא תמיד קל לדעת מה נורמלי לעשות בכל רגע נתון, הבא נתבונן על חייו ועל השקפת עולמו של הרב אבינר עצמו, ואולי נלמד ממנו איך צריכים להיראות חיים פשוטים, בריאים, מרהיבים ו – ובכן – "נורמליים".

חיים נורמליים, על פי הרב אבינר, מתחילים קודם כל עם אמונה בבורא עולם, שנתן תורת אמת לעמו הנבחר, עם ישראל. זו נקודת המוצא שאין לערער עליה, וכל מי שלא מבין ומקבל אותה, חשוד מראש שאינו נורמלי.

חיים נורמליים מחייבים צניעות רבה, והרב אבינר ידוע כאחד המחמירים בענייני צניעות. הוא היה מראשוני הרבנים שקראו להפריד בין נערים לנערות בפעילות "בני עקיבא". הוא פסק שאסור לנשים להרצות בפני קהל של גברים. בספרו "גן נעול" קבע, בין השאר, כי יש להימנע מלבישת בגדים צבעוניים וכי המרפק חייב להיות מכוסה תמיד. מרפק חשוף הוא כנראה עניין עקרוני מאוד לחיים נורמליים.

ב-2008 פרסם הרב אבינר מאמר בו קרא לבנות דתיות לא להתגייס לצה"ל, וכעבור עשר שנים, בתשובה לבחור ישיבה שהתלבט אם להתגייס, המליץ לו "לבקש יחידה בה אין נשים" ואם זה לא מתאפשר – לא להתגייס.

על ברוך גולדשטיין והטבח במערת המכפלה כתב אבינר: "הוא ידע שמה שהוא עושה זה מסוכן, לכן ודאי שהוא זכר צדיק לברכה, זכר קדוש לברכה, אבל המעשה היה מעשה לא נכון".

הרב שלמה אבינר (צילום: יוסי זמיר/פלאש90)

הוא גם תמך בנשיא לשעבר משה קצב, וטען שהרשעתו באונס לא צודקת וממילא ניתנה ב"ערכאה של גויים", כי אחד השופטים היה השופט הערבי-נוצרי, ג'ורג' קרא.

נשים טענו נגד הרב אבינר שהטריד אותן כשבאו להתייעץ אתו. קלמן ליבסקינד חשף את הטענות ב"מעריב" ב-2002. הן נבדקו והיועץ המשפטי לממשלה החליט לסגור את התיק מחוסר אשמה, אבל הנושא הוסיף לפלג את עולם הישיבות במשך שנים, עם מאמרים, האשמות וגילויי דעת שונים של רבנים. לפני עשר שנים פסק בית הדין הרבני האזורי בירושלים ברוב דעות, כי על הרב אבינר להפסיק להורות בענייני נשים, אבל דחה את התביעה לשלול ממנו את תואר הרבנות.

כך נראים, כנראה, חיים נורמליים, מרהיבים, פשוטים, בריאים ורעננים. החיים הנורמליים שכולנו צריכים לשאוף אליהם.

מה שמחזיר אותנו למאיר אריאל, שכתב ב"צועק את שחסר לו":

אדם צועק את שחסר לו
חסר לו ביטחון צועק ביטחון
חסרה לו הדדיות צועק הדדיות
חסרה לו גאווה צועק גאווה
חסר לו יחד צועק יחד
אדם צועק את שחסר לו
לא חסר לו – לא צועק
אדם רודף את שחסר לו
חסר לו צדק רודף צדק
חסר לו שלום רודף שלום
חסרה לו שררה רודף שררה
חסרה לו אישה רודף נשים
אדם רודף את שחסר לו
לא חסר לו – לא רודף
לא חסר לו – לא צועק
לא צועק

אנשים מקימים מפלגה, תולים בכל הארץ שלטים ולא מפסיקים לצעוק "נורמלי-נורמלי-נורמלי". מעניין מה חסר להם.

אוצר צלילים: הפלייליסט השבועי