קשה להאמין שבאותה מדינה ממש, בטווח של כמה עשרות קילומטרים בלבד, נתקלנו בשבוע האחרון בהבדלים תהומיים בהתייחסותם של עובדים בשני מוסדות ציבור שונים לנושאים שהם מופקדים על ניהולם התקין.

קשה להאמין שבאותה מדינה ממש, בטווח כמה עשרות קילומטרים בלבד, נתקלנו בשבוע האחרון בהבדלים תהומיים בהתייחסות עובדים בשני מוסדות ציבור שונים לנושאים שהם מופקדים על ניהולם

מצד אחד שירות בתי הסוהר, שנכשל בתפקיד הבסיסי ביותר המוטל עליו והוא לשמור על האסירים שנמצאים מאחורי סורג ובריח ולמנוע את בריחתם. במקרה זה המחדל חמור עשרת מונים, כי לא מדובר באסירים שהורשעו בביצוע עבירות צווארון לבן אלא בששה מחבלים. מרביתם אנשי הג'יהאד האיסלמי, כולם ארכי רוצחים שהורשעו בביצוע מעשי רצח אכזריים, שהצליחו ללא קושי להערים על הסוהרים ועל כל האמצעים הטכנולוגים שעומדים לרשותם ולברוח מהכלא באישון לילה.

מצד שני רשות כבאות והצלה, ארגון שספג אסון נורא בשריפה הגדולה בהר הכרמל ב-2010, בה ניספו 44 סוהרים, אנשי משטרה ולוחמי אש. הארגון הזה שהוקם ב-2013 (במקום מערך הכבאות) תיפקד השבוע בצורה מקצועית ואחראית לעילא ולעילא ומנע אסון כבד בחולון.

לאחר שהדיירים המתגוררים ברחוב סרלין 38 בעיר התלוננו על סדקים בקירות ועל כך שאינם מצליחים לסגור את הדלתות, הגיעו מיד אנשי כבאות והצלה והורו לעשרות משפחות לפנות לאלתר את ביתן כי קיימת סכנה להתמוטטות מיידית של הבניין. התנהלות זו מלמדת כי ישנם עובדי ציבור הממלאים את תפקידם בצורה ראויה, אחראית ומקצועית כפי שמצופה מכל עובד ציבור. לעומתם, כאמור,  ישנם עובדי ציבור כמו בשב"ס, שמזלזלים בתפקידם, אינם מקפידים על ההנחיות ועקב זאת גורמים לנזקים עצומים ולכאב ראש עצום לכל גורמי הביטחון במדינה.

יתרה מזו, אצלנו קיימת גם התרבות הקלוקלת לפיה האנשים האחראים לכשלים ולמחדלים אינם לוקחים על עצמם אחריות. נדירים המקרים שבהם אנשים שבתחום אחריותם אירעו אסונות, מחדלים ותקלות, מגלים אחריות ציבורית, ומגישים את התפטרותם.

אפילו גולדה מאיר, שכיהנה כראש הממשלה במלחמת יום הכיפורים, לא הסיקה מסקנות ולא התפטרה בעקבות הכשלון הגדול, אלא הציגה שוב את מועמדותה, ומפלגתה (מפלגת העבודה) אף זכתה בבחירות, כך שמאיר הקימה את הממשלה החדשה.

אצלנו קיימת גם התרבות הקלוקלת, לפיה האחראים לכשלים ולמחדלים אינם לוקחים אחריות. נדירים המקרים שבהם אנשים שבתחום אחריותם אירעו אסונות, מחדלים ותקלות – מגלים אחריות ציבורית ומתפטרים

תופעת החפיפניקיות בחברה הישראלית איננה חדשה. היא קיימת בארץ עשרות שנים. ביטוי נוקב לכך נתן יצחק רבין ז"ל ב-1992 כשכיהן כראש הממשלה. ארבעה חודשים לאחר שנבחר לתפקידו הוא אמר בטקס סיום מחזור של בית הספר לפיקוד ומטה:

"לאחת הבעיות הכואבות שלנו יש שם פרטי ושם משפחה – זהו צירוף שתי המילים 'יהיה בסדר'. הצירוף, שרבים מאיתנו שומעים בחיי היום-יום, הוא בלתי נסבל. ה'יהיה בסדר' מלווה אותנו כבר זמן רב, שנים, והוא סממן לאווירה הגובלת בחוסר אחריות ברבים מתחומי חיינו. ה'יהיה בסדר', אותה טפיחת כתף חברה'מנית, אותה קריצת עין, אותו 'סמוך עליי', הוא סממן לחוסר סדר ומשמעת, למקצועיות שאיננה, לבטלנות שישנה. אווירת ה'חפיף' היא, לצערי הרב, נחלת ציבורים רבים בישראל, לאו דווקא בצה"ל. היא אוכלת בנו בכל פה. ואנחנו כבר למדנו בדרך הקשה והכואבת ש'יהיה בסדר' פירושו שהרבה מאוד לא 'בסדר'".

גדעון אלון הוא עיתונאי. הוא עבד 35 שנים כעתונאי ב״הארץ״, מתוכן 17 שנים ככתב פרלמנטרי של הארץ, ולאחר מכן 14 שנים ב״ישראל היום״. הוא הגיש תכניות בערוץ הכנסת, הפיק סרט תיעודי על תפקוד ועדת חוץ ובטחון ופירסם שלושה ספרים. האחרון שבהם הוא: ״40 על 40״, ובו סיכום 40 שנות עבודתו העיתונאית. בסוף אפריל 2021 יצא לגימלאות.

לא קלים חייו של המתוקאי. אתם מכירים את זה: קשה מאוד לשחזר חוויה נפלאה של ממתקים מושלמים. זה קורה בדרך כלל פעם אחת, ללא תכנון מוקדם. אתה מקבל את הממתק האולטימטיבי בהפתעה, בלי שציפית לכך. אתה עולה איתו לסיבוב בגן העדן של השמים המתוקים. אתה יורד חזרה ונוצר בלבבך את הזיכרון המתוק. ואז אתה מנסה לשחזר את החוויה – אתה רוצה עוד מהמתוק-המתוק הזה, אבל… זה כבר לא בדיוק אותו דבר. זה ליד.

לא קלים חיי המתוקאי. אתם מכירים את זה: קשה מאוד לשחזר חוויה נפלאה של ממתקים מושלמים. זה קורה בדרך כלל פעם אחת, ללא תכנון מוקדם. אתה מקבל את הממתק האולטימטיבי בהפתעה, בלי שציפית לכך

מקרה כזה קרה לי לפני שנים רבות בתל אביב. הסתובבתי בשעות הבוקר בשכונות הצפון הישן הישנוניות ונכנסתי למקום שלא הכרתי. הזמנתי הפוך חזק ובראוני (חומית). הביס הראשון בבראוני הבהיר לי שזו החומית הטובה ביותר שטעמתי בחיי, וטעמתי הרבה חומיות.

היה לה טעם עמוק ועשיר של קקאו טהור וצפוף, אפילו מעט אגרסיבי, בשילוב אגוזי לוז שלמים ואיזו קראנצ'יות מתפצפצת בקראסט, שלא היתה מובנת מאליה כלל. יחד עם הקפה הראשון של הבוקר שהיה חזק ומצוין, היה זה אירוע מכונן ששלח אותי לשמים המתוקים והפך את כל היום שלי לטיול בגן עדן שוקולדי.

בהמשך חיי ניסיתי לשחזר את החוויה הראשונית ההיא, אך אבוי – היא לא חזרה על עצמה. יש הרבה מקומות שמגישים נתחי בראוניז משובחים עם קפה מוצלח, אבל בדגימה של ממתק עילאי יש גם אלמנט רוחני. הפיזי אינו מספיק. הופעתו המקרית של ממתק מושלם היא אחת החוויות המכוננות בחיים, וזוכרים אותה גם שנים רבות אחר כך.

המקריות המוזרה של הבריטי בשעת בוקר

תופעה דומה לזו התרחשה בשנה שעברה. בדיוק עם פרוץ משבר הקוביד-19 המכונה אצלנו קורונה, בסוף חורף 2020, הייתי בקפריסין. ריזורט מבודד בהרים שלח אותי ואת בת זוגי למשימות מאתגרות בדרכים הצרות והתלולות של האי.

היה לה טעם עמוק ועשיר של קקאו טהור וצפוף, אפילו מעט אגרסיבי, בשילוב אגוזי לוז שלמים ואיזו קראנצ'יות מתפצפצת בקראסט, שלא היתה מובנת מאליה כלל

באותו בוקר היתה לפנינו צעידה של 14 קילומטרים לפחות. עלינו בהר בדרכנו ליקב סטרנה בעיירה קתיקאס. ההליכה הארוכה בעליות התלולות הביאה אותנו תחילה לכפר הזעיר פאנו אקורדלייה, ושם הרגשנו צמא וגם רעב. במקום שמאלה להמשך הדרך לקחנו ימינה לכיוון הכפר, סתם כדי להסתכל מסביב ולראות אם נוכל לקנות משהו לשתות, והנה – הפתעה. ליד הכיכר הקטנה עם הכנסייה במרכז הכפר ראינו את השלט Herb Garden.

"גן העשבים" וגינת התבלינים (צילום: אפרת קרס)

ניגשנו לבדוק ומיד צילצלו באוזנינו המילים המתוקות: "Would you like a cup of tea?"

לקח לנו זמן להתעשת. המבטא המנצ'סטרי/ ליברפולי הבריטי הבולט, הזקנות החביבות מסביב לשולחנות, השיניים הקדמיות הגדולות של הנוכחים, חולצות מנצ'סטר יונייטד וג'רזיס של ליברפול, הסוודרים, הגן הקסום, האולד סקול – כל זה הבהיר לנו שאנו כבר לא בטקסס. התברר שהגענו לבית הקפה היחיד באזור המשמש (כשמו) גם גן עשבים מופלא שמייצרים בו תבלינים ומשחות ושאר מוצרים טבעיים מצמחי התבלין והמרפא המשגשגים באדמתו.

על הדרך, ההרב גארדן הינו גם מקום התכנסות של הקהילה הבריטית התוססת של מערב קפריסין, עם בית קפה וגלריה צמודה, שהיא גם חנות לממכר מוצרי הגן. למדנו להבין מבעל המקום, מארק, שהאנגלים הוותיקים – כמה מפתיע! – לא ממש משתגעים על מזג האוויר האפרורי של האי הבריטי בו שוכנת הממלכה המאוחדת, ולכן הם נודדים לאחר הפרישה לאיי הים התיכון החמימים ומקימים בהם קהילות.

הגלריה והחנות של "גן העשבים" (צילום: אפרת קרס)

לאחר שוויתרנו על המרמלדה בנימוס, מארק הציע לנו קפוצ'ינו טוב ואת עוגת השוקולד המומלצת של המקום. "לא תצטערו", הבטיח לנו. הלכנו על זה. וזו אכן היתה עוגה יוצאת דופן באיכותה, שוקולדית מאוד, דחוסה, בעלת מרקם של טראפל חמאתי מלבב ומצופה ברוטב נהדר בטאץ' אלכוהולי, עם מעט קצפת וגיזגוזי שוקולד פריכים מעל.

"לא תצטערו", הבטיח לנו. הלכנו על זה. וזו אכן היתה עוגה יוצאת דופן באיכותה, שוקולדית מאוד, דחוסה, בעלת מרקם של טראפל חמאתי מלבב ומצופה ברוטב נהדר בטאץ' אלכוהולי, עם מעט קצפת וגיזגוזי שוקולד פריכים מעל

יצירת מופת קינוחית שלא היתה דומה לאף עוגת שוקולד שאפשר למצוא בבתי קפה ממוסדים או רשתות ממוסחרות, מכיוון שסאם, השף הלבבי שעבד כל אותה העת במטבח, אפה אותה בעצמו, בזמן הפנאי שלו, בשיטת הניסוי והטעייה.

סאם ניסה אותה על לקוחותיו וכך הגיע למיצוי ודיוק של עוגת השוקולד שלו. למעשה היא היתה עוגה כל כך מחיית נפשות, שהיא נתנה לנו אנרגיה מצוינת להמשך היום כולו. היא היתה הדבר הנכון בזמן הנכון, נהדרת ולחלוטין בלתי צפויה. ב-45 הדקות שבילינו בהרב גארדן, הרגשנו שרכשנו לנו חברים חדשים.

אואזיס במדבר המתוקים

מאליו מובן כי רציתי לחזור אל נווה המדבר המתוק של ההרב גארדן, לפגוש את ידידיי הבריטים ולטעום שוב את העוגה הייחודית של מארק וסאם. רציתי לשחזר את החוויה. למעשה, התעקשתי על כך. עברה שנה ונסענו שוב לאי הקפריסאי הקסום. התאכסנו שוב באותו ריזורט. יצאנו שוב לדרך במעלה ההר. הגענו לפאנו אקורדלייה ולקחנו ימינה בדיוק כמו בפעם הקודמת. התכוננתי לחזור ולטעום שנית את אותה עוגה שנחרתה בזכרוני.

וכאן נכונה לי אכזבה מרה. לא רק שלא היתה עוגה – בית הקפה כולו היה סגור, הגלריה שלצידו נעולה והגן הקסום ננטש. עזובה שרתה בכל. אבק כיסה את המטבח. נווה המדבר של הקינוחים לא היה עוד; החלום השוקולדי נגוז כרוח במדבר; האואזיס הפך למיראז' – חזיון תעתועים; בדיעבד – היה עליי לדעת טוב יותר, או כמו שאמרו הביטלס: I should have known better.

רציתי לשחזר את החוויה. למעשה, התעקשתי על כך. עברה שנה ונסענו שוב לאי הקפריסאי הקסום. התאכסנו שוב באותו ריזורט. יצאנו שוב לדרך במעלה ההר. הגענו לפאנו אקורדלייה ולקחנו ימינה בדיוק כמו אז

לו הייתי לומד מניסיון חיי העשיר הייתי יודע כי אי אפשר לשחזר את גילויו של ממתק נהדר; שזו חוויה שלא תחזור על עצמה ושאין שום טעם לנסות; היה עליי ללמוד מהעובדה שהמיילים ששלחתי להרב גארדן לא נענו, ומחוסר התגובה לשיחות הטלפון שניסיתי לבצע איתם.

היה עלי לשער כי העסק נקלע לקשיים בגלל הקורונה והסגרים. אבל אני התעקשתי; שגיתי באשליות וניסיתי ללכת כנגד כל הסיכויים, לעשות מעשה שלא ייעשה ולשכפל חוויה שאי אפשר לשכפל.  טעיתי, עוויתי, פשעתי.

"גן העשבים" הנטוש

מה נותר לי לעשות? השארתי לסאם ולמארק מכתב רגשני, אותו הצמדתי לדלת העץ של הגלריה בנעץ או שניים. "שלום לכל חברינו הבריטים בהרב גארדן", כתבתי בלשון רבים כמנהג מלכת אנגליה ירום הודה. "היינו כאן לפני שנה ונהנינו מעוגת השוקולד הנפלאה שלכם, מקפה נהדר ומהכנסת אורחים חמה.

"כעת חזרנו לקפריסין כדי לבקר אתכם שוב וליהנות שנית מאותה עוגה נהדרת, אך לצערנו לא מצאנו אתכם בגנכם הקסום. אם תראו מכתב זה, אנא צרו איתנו קשר, ואולי נתראה שוב אי פעם".

האם אפגוש שוב את מארק וסאם? האם אזכה לטעום שנית מאותה עוגת שוקולד אגדית? האם אשב שוב ביום אביבי קסום וניחוחי בגן העשבים? האם הביטלס יתאחדו?

אולי בגן העדן של השמים המתוקים.

אריאל קרס, סולן להקת הפאנק השפן הנכון, מנסה לעבור לצד האפל ללא הצלחה, בינתיים.