הקלישאה אומרת שאסונות טבע מצטלמים נהדר. לרשימה הפוטוגנית אפשר להוסיף גם אזורי סכנה. ככל שיותר מסוכן – ככה יותר מרהיב.
את אחת התצפיות היפות בישראל מציע המצוק שעליו שוכן הגן הלאומי אפולוניה שבהרצליה. הים פרוש למטה כמו מגש כסוף ואינסופי, השקיעה היא מהסוג שמספק תעסוקה לציירים ומשוררים. זה מושלם, וזה יכול לקרוס בכל רגע.
ואכן, לפני מספר ימים קרסה חתיכה מהמצוק בשפיץ הצפוני של הרצליה. בנס – כפי שמקובל לומר במקרים כאלה – לא נגרם אסון. הסלעים והעפר שהתדרדרו לא פגעו באיש.
אני יורד מהמצוק בשביל לחוף סידני עלי. אי אפשר להחמיץ את השלט בכניסה שמתריע, אדום על גבי לבן, "אין מעבר, סכנת התמוטטות". העירייה הציבה כאן גדר ממתכת, אבל מישהו – כלומר עם ישראל – הסיט חלק מהגדר ונכנס, אלא מה.
החוף לא צפוף אבל בהחלט שוקק חיים. החלק שקרוב למצוק מגודר – לשם שינוי באופן הרמטי – והציבור מסתפק ברצועת החול שסמוכה למים. ברקע, במבט לכיוון דרום, אפשר לראות את תורני היאכטות שחונות במתחם המרינה – אחד הגורמים לעצירת החול ולכך שבעשרות הקילומטרים מכאן וצפונה רצועת החוף הולכת ומתכווצת. כשאין מספיק חול, הגלים מסתערים על החלק התחתון של המצוק ומכרסמים בו – עד שייכנע וייפול.
אם השהות בחוף סידני עלי היא בגדר סיכון מחושב, צפונה מכאן זה כבר ממש קזינו. למרגלות מבצר אפולוניה – כאן התרחשה הקריסה האחרונה – העירייה סגרה את המעבר באמצעות גדר לרוחב החוף, שעליה שוב נתלו שלטי אזהרה בולטים. אבל גם המחסום הזה לא עושה רושם על הישראלים חובבי ההימורים.
למרגלות מבצר אפולוניה – כאן התרחשה הקריסה האחרונה – העירייה סגרה את המעבר באמצעות גדר לרוחב החוף, שעליה שוב נתלו שלטי אזהרה בולטים. אבל המחסום לא עושה רושם על הישראלים
מי שרוצה לחצות את הגדר צריך רק לעשות כמה צעדים במים והופ – הוא בתוך החוף האסור. על הרקע הזה, הדברים הנחרצים שאמר לפני שבוע ראש העירייה, משה פדלון ("התמוטטות המצוק היא סכנה ממשית ומיידית ולכן נפעל לסגירת החופים כדי להגן על חיי אדם בטרם ייגרם אסון"), נראים מעט מנותקים מהמציאות.
יש כאלה שלוקחים ברצינות את האזהרות. בחור שעושה ג'וגינג וכנראה רגיל להמשיך לכיוון צפון, מגיע אל הגדר, מעיף בה מבט זועף ועושה פניית פרסה. אבל לא כולם ממושמעים כמוהו. קבוצה של צעירים וצעירות בחרו לתפוס שמש ממש למרגלות קיר הסלע המועד לפורענות. הורים וילדיהם בונים ארמון בחול.
מדי כמה מטרים ניצב לרגלי המצוק שלט גדול 'סכנת מפולת'. למרבה האירוניה, לכל שלט כזה צמוד מעמד קטן עם שקית לאשפה. תושבים יקרים – אם כבר בחרתם לצפצף על ההנחיות ולסכן את חייכם, אנא עשו את זה בחוף נקי.
בחור חסון מתרגל אמנות לחימה. אני שואל אותו אם הוא לא חושש. "כולם יודעים שיום אחד המצוק ייפול", הוא אומר, "אבל כל אחד בונה על זה שזה לא יקרה במשמרת שלו".
גם אני מסתכן – אבל לפחות במסגרת שליחות מקצועית – וממשיך ללכת צפונה. החוף נהיה צר יותר יותר, המצוק מאיים יותר ויותר. אני מביט למעלה ויודע שבכל רגע עלול להישמע שאון דרדור אבנים וסלעים.
ב-2009 נהרג כך צעיר בן 26 בחוף נתניה וב-2011 קיפד את חייו גבר בן 40 בחדרה. סטטיסטית, זה עדיין סיכון נמוך. כמו שאמר איש הקונג פו – זה יקרה, בוודאות. אבל למה שזה יקרה דווקא עכשיו?
ב-2009 נהרג כך צעיר בן 26 בחוף נתניה וב-2011 קיפד את חייו גבר בן 40 בחדרה. סטטיסטית, זה עדיין סיכון נמוך. כמו שאמר איש הקונג פו – זה יקרה, בוודאות. אבל למה שזה יקרה דווקא עכשיו?
ההרהורים האפוקליפטיים מסתיימים כשאני מגיע לנקודה שבה המצוק פוגש את המים. מכאן אפשר להמשיך רק באמצעות שחייה במים העמוקים והסוערים למדי. אני מסתובב, פונה חזרה דרומה ומטפס בשביל אל ראש המצוק. השלט "צאתכם לשלום" נראה רלוונטי מתמיד.
למרבה האירוניה, יומיים לפני התמוטטות חתיכת המצוק באפולוניה, עיריית הרצליה הודיעה שבכוונתה לבצע עבודות לחיזוק המצוק דווקא בחופים הדרומיים של העיר. הכול היה מוכן לתחילת הפרויקט, ואז באה הקריסה בצפון ושינתה את התוכניות. בחודשים הקרובים יתרכזו בחוף הצפוני, הדרום יצטרך לחכות.
למרבה האירוניה, יומיים לפני התמוטטות חתיכת המצוק באפולוניה, עיריית הרצליה הודיעה שבכוונתה לבצע עבודות לחיזוק המצוק דווקא בחופים הדרומיים של העיר
בשנים האחרונות הכול נכתב ונאמר על מצבו השברירי של מצוק הכורכר שמשתרע על קו החוף מאשקלון ועד חדרה. מדובר בוועדת חקירה שכבר כעת אפשר לצטט את תמלילי הדיונים בה. ספוילר: הרשויות המקומיות יאשימו את הממשלה ולהיפך.
הכול ידוע וצפוי, כבר שנים מדברים וכבר שנים לא עושים כמעט דבר. למעשה, עושים פעולות שמקרבות את הקץ: בונים מרינות שעוצרות את התנועה הטבעית של החול, בונים מלונות ונדל"ן יוקרתי על שפת המצוק (מישהו אמר בית ינאי?), מתעלמים מהאקלים שמקצין ומתבטא בגלים שמסתערים בעוצמה גוברת על רגלי המצוק.
הכול ידוע וצפוי, כבר שנים מדברים וכבר שנים לא עושים כמעט דבר. למעשה, עושים פעולות שמקרבות את הקץ: בונים מרינות שעוצרות את התנועה הטבעית של החול, בונים מלונות ונדל"ן יוקרתי על שפת המצוק
הקריסה הגדולה בוא תבוא; אבל עד שהיא תתרחש, בינתיים, כמעט מתחת לאפינו, מתרחש כאן תהליך הדרגתי חמור של הפקעת החוף מידי הציבור.
כל קריסה מקומית גורמת לסגירה של עוד קטע חוף, לעוד אדם שלא יכול להשלים את מסלול הריצה שלו, להצבה של עוד גדר ועוד שלטי אזהרה והפיכת החופים לאזור סכנה.
בשבועות האחרונים קיבלו שתי רשויות מקומיות – עיריית חדרה ומועצה אזורית גן רווה – מכתבים מהחברה הממשלתית להגנת המצוק עם התראות חמות לפיהן המצוקים בתחומן (מסעדת בית חנקין בחדרה ובית הקברות בפלמחים) נמצאים בסכנת קריסה מיידית. הדרישה: לסגור, לגדר, להרחיק את הציבור.
בחורף האחרון התרחשו קריסות לאורך כל קו החוף של המועצה האזורית עמק חפר. ברשויות המקומיות אומרים שמדובר בפרויקט של מיליארדים שרק הממשלה יכולה לעמוד בו; בממשלה אומרים שהעבירו 60 מליון שקל לשלטון המקומי ותוהים מה נעשה בהם. כאמור, הפרוטוקולים של ועדת החקירה כבר נכתבים מעצמם.
ברשויות המקומיות אומרים שמדובר בפרויקט של מיליארדים שרק הממשלה יכולה לעמוד בו; בממשלה אומרים שהעבירו 60 מליון שקל לשלטון המקומי ותוהים מה נעשה בהם
בסיום קיץ שבו חופי הרחצה המוכרזים היו צפופים מאי פעם, שבו עשרות בני אדם טבעו בגלל שהלכו לחפש פינה שקטה בחופים שבהם אין שירותי הצלה, מצבו הרעוע של המצוק וההזנחה המתמשכת גורמים לכך שמהציבור הישראלי נגזלים עוד ועוד נתחים ממשאב הטבע הגדול והמרשים ביותר שיש לישראל להציע.
התהליך ההדרגתי הזה, שכבר קורה, חמור ומטריד לא פחות מהאסון הגדול שכולם מחכים לו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהיא צרחה: "למה בטוויטר אתה חסום? למה אי אפשר לראות את מה שאתה כותב? אה? נהיית סנוב?"
הוא ענה: "הנה, כאן בזמן ישראל את יכולה. רגע, מה הבעיה? את כל כך מבסוטית עלי?"
….כן, כן, ככה זה היה, ממש ככה…
כיף לקרוא את אביב לביא, מרגישים את הרגישות האמיתית שלו לטבע.