יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס ממשיך להיפגש עם גורמים "מתונים" בממשלת בנט ומנסה לקבל לגיטימציה לפתרון שתי המדינות. ההתנהלות של ראש הממשלה בנט בנושא הפלסטיני היא טעות, מדיניות בת היענה תהייה בעוכריה של ישראל.

שר הבריאות ניצן הורוביץ והשר לפיתוח אזורי עיסאווי פריג', שניהם חברי מפלגת מרצ, ביקרו השבוע במוקטעה ברמאללה כאורחיו של יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס.

הפגישה התקיימה לאחר שיו"ר הרש"פ נועד לפני כחודש ימים עם שר הביטחון בני גנץ לדיון בדרכים לחזק את הרש"פ מבחינה כלכלית ובהידוק השת"פ הביטחוני נגד תנועת חמאס.

הפגישה בין הורוביץ ופריג' לבין מחמוד עבאס התקיימה לאחר שיו"ר הרש"פ נועד לפני כחודש ימים עם שר הביטחון גנץ לדיון בדרכים לחזק את הרש"פ מבחינה כלכלית ובהידוק השת"פ הביטחוני נגד חמאס

בפגישה עם שרי מרצ הביע יו"ר הרש"פ רצון להיפגש עם שרים נוספים בממשלת ישראל ועם השרה איילת שקד שמתנגדת לפגישה עמו. מחמוד עבאס מבין את המילכוד המדיני והפוליטי שבו שרוייה ממשלת בנט, אך הוא מנסה לפורר את ההתנגדות לרעיון שתי המדינות באמצעות פגישות נפרדות. הוא מחפש לגיטימציה אצל הגורמים "המתונים" בממשלת בנט.

הסיסמה שהוא מציג בפני השרים הישראלים שעימם נפגש היא שיש לדבר עם כולם, גם עם אלה שאין עימם הסכמה, וליצור צעדים בוני אמון.

מיחזור רעיונות ישנים

יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס ממשיך להלך אימים על ישראל. לאחר הנאום שלו בעצרת הכללית של האו"ם, נאום שבו הציב לישראל אולטימטום של שנה אחת לסגת לקווי 67 לפני שיפנה לבית הדין הבינלאומי בהאג, הוא מציג את האופציות המדיניות של הרש"פ.

בפגישה עם אישים מבית לחם וחברון, שהתקיימה במוקטעה ברמאללה ב-2 באוקטובר, אמר יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס כי העובדה שישראל דוחה את פתרון 2 המדינות, מאלצת את הפלסטינים ללכת לאפשרויות אחרות: דרישה לקבל את החלטת החלוקה של האום – "החלטה 181", או "דרישה להקמת מדינה דמוקרטית אחת על האדמה ההיסטורית של פלסטין, שבה ימומשו מלוא הזכויות הפוליטיות והאזרחיות של הפלסטינים, ולא מדינה אחת המבוססת על תמיכה בכיבוש וכפיית משטר אפרטהייד".

מחמוד עבאס ממשיך להלך אימים על ישראל. לאחר נאומו באו"ם, בו הציב לישראל אולטימטום של שנה לסגת לקווי 67' לפני שיפנה לביה"ד הבינלאומי בהאג, הוא מציג את האופציות המדיניות של הרש"פ

מדובר ברעיונות ישנים שכבר הוצעו בעבר ונדחו על הסף, יו"ר הרש"פ ממחזר את הרעיונות האלה כל אימת שהוא נקלע למצוקה.

בשבוע שעבר נפגש ראש הממשלה הפלסטיני מוחמד א-שתייה עם קבוצה של עיתונאים מקרב ערביי ישראל ואמר להם כי ישראל איננה מעוניינת בפתרון שתי המדינות או בפתרון המדינה האחת:

"אם יישחק פתרון שתי המדינות, נחזור במהרה למשבצת הראשונה שהייתה ב-1948 ואז תהייה הנהגה פלסטינית אחת לעם הפלסטיני מהים עד הנהר".

הוא הוסיף ואמר:

"ישראל תמות מבחינה דמוגרפית מכיוון שהמאגר האנושי היהודי בעולם כבר הפך להיות חרב. המאבק על פלסטין יוכרע באמצעות מכות בזו אחר זו, לא במכה אחת. הדמוגרפיה היא אלמנט חשוב בסכסוך, לכן ישראל מנסה להיפטר מרצועת עזה ולדחוף אותה לעבר מצרים".

הנאום של מחמוד עבאס בעצרת הכללית של האו"ם והדברים שצויינו לעיל משקפים את הכישלון המדיני שלו כמנהיג הנבחר של הפלסטינים במהלך 16 שנות כהונתו בתפקיד יו"ר הרש"פ.

יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס מודאג מאוד מההתפתחויות המדיניות האחרונות. הוא לא קיבל שום דבר עד כה מממשל ביידן, אמנם שלטון נתניהו הסתיים, אך ממשלת בנט-לפיד-גנץ איננה מקדמת את רעיון פתרון 2 המדינות. ראש הממשלה נפתלי בנט מסרב להיפגש עמו ומדיניות ההתנחלויות נמשכת, כולל הבניה במזרח ירושלים.

מחמוד עבאס מודאג. הוא לא קיבל כלום מממשל ביידן, ממשלת בנט-לפיד-גנץ איננה מקדמת את פתרון 2 המדינות. בנט מסרב להיפגש עמו ומדיניות ההתנחלויות נמשכת, כולל הבניה במזרח ירושלים

מבחינתו של מחמוד עבאס, הזמן הולך ואוזל ואין לו שום הישגים מדיניים. גורם בכיר ברש"פ אומר, כי נראה שההישג היחידי הצפוי בתקופה הקרובה הוא הפתיחה מחדש של הקונוסוליה האמריקאית במזרח ירושלים. הנושא הזה עדיין נתון במחלוקת בין ממשל ביידן לממשלת בנט, אך לדברי גורמים בכירים ברש"פ מחמוד עבאס קיבל הבטחה מפורשת משר החוץ בלינקן בנושא.

הטעות של נפתלי בנט

ההחלטה של ראש הממשלה נפתלי בנט להסיר את הנושא הפלסטיני מהשולחן היא טעות מדינית. הדבר בא גם לידי ביטוי בנאום שלו בעצרת הכללית של האו"ם.

הוא התעלם לחלוטין מהנושא הפלסטיני ולא הזכיר אותו בנאומו.

הקהילה הבינלאומית מתייחסת לנושא הזה כאל לב הסכסוך במזרח התיכון ומדיניות בת היענה של ראש ממשלת ישראל לא מסייעת למעמדה המדיני של ישראל. אפילו בנימין נתניהו עסק כראש ממשלה בנושא בנאומיו בעצרת הכללית של האו"ם.

זכותו של נפתלי בנט להתנגד לרעיון פתרון 2 המדינות ולהקמת מדינה פלסטינית עצמאית בגדה מכיוון שהיא מהווה סכנה לביטחון ישראל. הוא היה צריך לומר את הדברים בנאומו באו"ם ולנסות לשכנע את מדינות העולם בצדקת עמדתו. כך צריך לנהוג מנהיג.

הקהילה הבינלאומית מתייחסת לפתרון 2 המדינות כאל לב הסכסוך במזה"ת, ומדיניות בת היענה של רה"מ ישראל לא מסייעת למעמדה המדיני של ישראל. אפילו נתניהו  עסק בנאומיו כרה"מ בנושא בעצרת האו"ם

המצב בשטחי יהודה ושומרון הוא נפיץ, הכלכלה הפלסטינית מתדרדת, שלטון הרש"פ מקרטע וכוחם של חמאס והגיהאד האסלאמי גובר ברחוב הפלסטיני. בהיעדר אופק מדיני כלשהו, קל מאוד למערכת ההסתה הפלסטינית להסית לאלימות ולגל טרור על רקע דתי.

יוני בן מנחם הוא חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מזרחן, עיתונאי, מנ"כל רשות השידור לשעבר, מרצה למזה"ת ותקשורת (צילום: דוד וינוקר)

לפני 38 שנים פרצה בישראל סערה ציבורית, לאחר שהתגלה כי שניים מהמחבלים שחטפו את אוטובוס קו 300 ונלכדו במבצע ההשתלטות הצבאי עליו, נרצחו זמן קצר לאחר מכן בידי אנשי השב״כ שלידיהם נמסרו. בחשיפת הפרשה שמור מקום של כבוד לצילומים של ענת סרגוסטי ושל אלכס ליבק, שסתרו בבירור את הפרסומים הקודמים אשר לפיהם כל המחבלים נהרגו במבצע ההשתלטות.

לפני 38 שנים פרצה בישראל סערה ציבורית, לאחר שהתגלה כי שניים מהמחבלים שחטפו את אוטובוס קו 300 ונלכדו במבצע ההשתלטות הצבאי עליו, נרצחו זמן קצר לאחר מכן בידי אנשי השב״כ שלידיהם נמסרו

והנה השבוע שוב התחוללה סערה סביב צילום של מחבל שנלכד חי. המון זועם לא ידע את נפשו לנוכח תמונה שבה נראה אחד המחבלים שביצעו את הפיגוע הרצחני באלעד במוצאי יום העצמאות, "נהנה" מסיגריה שניתנה לו על ידי אחד מאנשי כוחות הביטחון שעצרו אותו. לדידם של המגיבים, אותו רוצח מתועב לא ראוי לשום יחס אנושי. מבחינתם, לאחר שמסירים מהתגובות את דוק הריסון התרבותי שאולי עוד נותר שם, היה עליו לפגוש גורל דומה לזה שפגשו מחבלי קו 300.

מחבל שרצח 2 אנשים עם גרזן בראש רק לפני כמה ימים.
נתפס ובמקום לתת לו כדור בראש מציעים לו סיגריה
עד מתי pic.twitter.com/gufSoJ06Ta

— Yoad Turjeman (@yoad_turjema) May 8, 2022

בתגובה לסערה, התפרסם כי הסיגריה ניתנה למחבל העצור כחלק מטקטיקה של שוביו. עצם פרסום ההסבר מצער משום שיש בו מן הכניעה בפני תאוות הנקם של האספסוף.

אך גם היה בכך כדי לסייע לחלקם "לעכל" את הסיגריה, הרי שלא היא ולא הסיבה המעשית לנתינתה הם העניין פה. קשה להאמין שיש אדם שבאמת מפריע לו שרוצח כפות קיבל סיגריה מלוכדיו. בנקל ניתן לדמיין תסריט דומה, שבו סוהר מצית סיגריה לאסיר הנמצא תחת השגחתו. מה שבאמת הוציא את ההמון צמא הדם מכליו זו עצם האפשרות שמישהו העז להתייחס אל המחבל העצור כאל בן אדם.

עבור אותו המון תאב נקם, השמירה על יחס הומני כלפי אויב היא חולשה נוראית המגלמת בתוכה איום קיומי של ממש. מסיבה זו, כל מי שמבקש להבין את המניעים של מעשי טרור, נפשעים ככל שיהיו, מוקע כבוגד.

עבור אותו המון תאב נקם, השמירה על יחס הומני כלפי אויב היא חולשה נוראית המגלמת בתוכה איום קיומי של ממש. מסיבה זו, כל מי שמבקש להבין את המניעים של מעשי טרור, נפשעים ככל שיהיו, מוקע כבוגד

בהקשר זה, מעניין לעשות את החיבור לנסיבות אחרות שבהן קנאים לאומניים מתקשים לשאת כל דבר המעלה באפם ניחוח של חולשה, כדוגמת הקריאה להתחשב בציבור פוסט טראומטי בערב יום העצמאות או הענקת הבמה בטקס המרכזי לבני אדם שהגורל הכה בהם.

חשבתי ששום דבר כבר לא יכול להפתיע אותי לרעה. אבל הנה: מסתבר ששילוב אנשים עם מוגבלויות בטקס ממלכתי זה גם לא בסדר ("הדגשת המסכנות כערך"). באמת אין לתאר pic.twitter.com/J0WdRg0SZA

— Barak Ravid (@BarakRavid) May 5, 2022

אם לחזור לפרשת קו 300, נכון אמנם שבשנת 1984 לא היו רשתות חברתיות. אם היו, ניתן להניח כי גם אז לא היינו שומעים קריאות צער רמות מדי על גורל המחבלים. אבל אז לפחות היה בקרב הציבור משקל רב יותר לאנשים שהבינו שגם כאשר הדם רותח – ואולי במיוחד אז – אסור בשום פנים ואופן להיכנע ליצרינו החייתיים ביותר.

מעבר לזעם על פרשת הטיוח בשעתו, מספיק אנשים הבינו כי ברגע שאנחנו מאפשרים לתאוות הנקם להוביל אותנו, אנחנו מוותרים על מוסריותנו והופכים לכל מה שאנחנו מאשימים בו את אויבינו. ולכן בפער הזה שבין התגובות לתמונות אז והיום מגולם תהליך התפרקותה המוסרית של החברה בישראל.

בפרשת קו 300 מספיק אנשים הבינו כי לאפשר לתאוות הנקם להוביל – זה ויתור על מוסריותנו והפיכה למה שאנחנו מאשימים בו את אויבינו. לכן בפער שבין התגובות לתמונות אז והיום מגולם תהליך התפרקותנו המוסרית

עכשיו יטענו מי שיטענו כי מול אויב אכזר אסור לגלות מוסריות. לשם כך, יתעטפו בתירוצים מוסריים עצלים מהסוג של "מי שמרחם על אכזרים סופו שיתאכזר לרחמנים". אך מה שהם אינם מבינים הוא, שהמטרה הסופית של טרור אינה להרוג או לפצוע; זהו רק האמצעי.

המטרה היא לעורר פחד וחוסר ודאות, שבתורם גורמים לחברות דמוקרטיות לפעול בצורות המנוגדות לערכים ולאידיאלים שבבסיסן – עד להתפרקותן. לכן מי שמזדעק לנוכח יחס אנושי כלפי בני אדם שביצעו מעשים נוראיים, משחק לידי הטרור ומעניק לו את ניצחונו על מגש של כסף.

יואב גרובייס הוא פסיכולוג קליני. בעל תואר שלישי מאוניברסיטת בר-אילן. מרצה בתכנית לפסיכולוגיה קלינית במרכז האקדמי רופין. כותב על פוליטיקה וחברה. חי, נושם ומתגורר בתל אביב.

כמה מחשבות על מותה הטרגי של העיתונאית האיקונית של אל-ג'זירה, שירין אבו עאקלה, עת שסיקרה את פעולת צה"ל בג'נין בגדה המערבית.

האומץ של עיתונאים שמסקרים אזורי מלחמה מדהים. למה הם עושים את זה? זה רלוונטי במיוחד היום באוקראינה, בבירור. ובקביעות עצובה זה עולה שוב ושוב. מסכן פרנסיס פוקויאמה! ההיסטוריה ממש לא הסתיימה, והיא לובשת צורה של עוונות נוראיים ואכזריות אנושית, לצד קידמה.

הפלסטינים מגוחכים בכך שהם מונעים מישראל חקירה משותפת על מותה של העיתונאית. בושה לכל עיתונאי שמתעלם מזה. אם מישהו ירה בשירין בכוונה, סביר יותר שזה המחבלים הפלסטינים. אם מישהו ירה בה בטעות אז שוב סביר יותר שזה הפלסטינים. ברור שהרשות הפלסטינית מניחה שישראל תואשם גם אם לא בצדק ומנסה לחלוב את העניין.

שירין הייתה אייקון. התקשורת הערבית הייתה חסרת כמעט כל ערך עתונאי עד שאל ג'זירה הופיעה לפני כרבע מאה (כן, קטאר היא דיקטטורה). שירין הייתה הפנים של אל-ג'זירה בישראל, אייקון עיתונאי ופמיניסטי. מותה הוא טרגדיה אמיתית.

הפלסטינים מגוחכים בכך שהם מנעו מישראל חקירה משותפת על מותה של העיתונאית. בושה לכל עיתונאי שמתעלם מזה. אם מישהו ירה בשירין בכוונה, סביר יותר שזה המחבלים הפלסטינים

ייתכן שישראל צודקת במקרה הספציפי הזה (או שלא; מי יודע?) אבל מסגור הסיפור בצורה אנטי-ישראלית הוא בלתי נמנע ומתחבר למעשיה של ישראל. אף מדינה דמוקרטית אחרת לא בונה ערים בטריטוריה שהיא שולטת בה עבור קבוצה אתנית אחת בלבד (יהודים) כאשר שכניהם (פלסטינים) חיים בתנאים פחותים ולא דמוקרטיים. אם כך תנהג, אך תתפלא שתוצג כקלגס. יש להסתכל במראה – לא לירות בשליח.

תירוציה של ישראל כמעט סבירים בעניין הכיבוש הצבאי. על ההתנחלויות אף אחד לא רוצה לשמוע. טמטום ברמה הזו מעלה את הביטוי הקלאסי באנגלית: You’re on your own.

אם אי פעם ישראל תתעורר ושוב תבחר בממשלה שמציעה לפלסטינים חלוקה (כמו בשנים 2000-1 ו-2008), אז התמונה תשתנה. שוב ייזכרו בכך שהפלסטינים מנהלים משא ומתן קשוח מדי. נראה שהם לא רוצים חלוקה כי הם מעדיפים מלחמת אזרחים שבה הם מקווים לנצח מבחינה דמוגרפית.

ייתכן שישראל צודקת במקרה הספציפי הזה (או שלא) אבל מסגור אנטי-ישראלי הוא בלתי נמנע ומתחבר למעשיה של ישראל. אף מדינה דמוקרטית אחרת לא בונה ערים בטריטוריה שבשליטתה לקבוצה אתנית אחת

ובהלוויה, שתיזכר בשל השתוללות מבישה של שוטרים, ישראל שוב ירתה לעצמה ברגל. נניח שיש אמת בתירוצים (שלא הוצגו באופן משכנע)  כאילו פעילים רדיקליים השטלתו על האירוע, חטפו את הארון, השד יודע מה. זה לא מה שעולה מהמראות בוידאו. מה חשבו שוטרים שהיכו באלות את נושאי הארון? איפה המפקדים בשטח? היכן הרגישות? איך מישהו לא מבין שקריאות, דגלים וססמאות לא ייתפסו כמצדיקים סוג זה של אלימות? יותר מכל דבר, מדהים כאן הטמטום.

משקיפים זרים, עיתונאים מכל הסוגים: אל תהיו תמימים. ואשר לשחקנים על המגרש: נסו למזער את הנזק ולהוריד את הלהבות.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan