הגלובוס הירוק: אביר הסביבה של השבוע

מזרח תיכון חדש לא הושק השבוע, אבל רוח טובה של שינוי בהחלט נשבה בחדר שבו שרת האנרגיה קארין אלהרר ויו"ר רשות המים גיורא שחם חתמו עם מקביליהם הירדנים על הסכם להגדלת מכסת המים השנתית שישראל מעבירה לירדן.

המכסה הוכפלה לעומת הכמות שנקבעה בהסכמי השלום בשנות התשעים ותגיע לכ-100 מיליון מ"ק – תפוקה שנתית של מתקן התפלה בסדר גודל בינוני. המים יוזרמו מישראל ל"תעלת המלך" שתוביל אותם בואכה עמאן.

זה בהחלט שינוי לעומת רצף הקטטות בין ראש הממשלה הקודם למלך ירדן, שבשיאו הירדנים סגרו את המרחב האווירי למעבר של מטוס רה"מ וזה נאלץ לבטל ביקור באמירויות. בפעולת תגמול, בנימין נתניהו סירב לאשר הגדלה של אספקת המים לממלכה הצמאה.

גם השבוע נשמעו בישראל, בעיקר מכיוון אחד של המפה הפוליטית, תהיות בנוסח "מה יוצא לנו מזה", או "למה אנחנו צריכים לעזור להם".

מלחמות רבות בהיסטוריה, כולל במזרח התיכון הלוהט, פרצו בגלל מאבקים על מים. מים יכולים להיות עילה למלחמה, וגם מנוף לשלום. מקורות המים של ירדן – שממוקמת בצמרת מדד מחסור המים העולמי – הולכים ומצטמקים.

ראש רשות המים גיורא שחם (מימין) ושרת האנרגיה קארין אלהרר חותמים על הסכם אספקת המים מישראל לירדן, 12 באוקטובר 2021 (צילום: רפי בן חקון, לע"מ)

במוצא היחיד לים, בעקבה, יש מתקן התפלה – אבל הוא מספק את צרכי דרום הממלכה. הישראלים שמגיעים למלונות בעקבה ומתרשמים שהכול זורם, לא מודעים לכך שמאות קילומטרים צפונית משם, וכאלף מטרים גבוה יותר, המים הם משאב במחסור חמור.

אספקת המים מגיעה לבתים בעמאן פעם בכמה ימים, התושבים נדרשים למלא מכלים על הגגות ולהשתמש בהם עד הפעם הבאה. כך גם בערים גדולות אחרות בצפון ירדן כמו אירביד.

אספקת המים מגיעה לבתים בעמאן פעם בכמה ימים, התושבים נדרשים למלא מכלים על הגגות ולהשתמש בהם עד הפעם הבאה. כך גם בערים גדולות אחרות בצפון ירדן

הגובה, הניתוק מהים והגידול הטבעי והלא טבעי של האוכלוסייה (מיליוני פליטים מסוריה ועיראק הציפו את האזור בשנים האחרונות) הפכו את המחסור לאקוטי. ישראל, עם קו החוף הארוך שלה והניסיון המצטבר בהתפלה, יכולה להיות הפתרון.

לא מדובר בעסקה למטרת רווח – בגדול אפשר לומר שהמכסה הנוספת נמכרת לירדנים במחיר שקרוב לעלות ההפקה, כלומר ישראל לא מסבסדת אך גם לא גוזרת קופון. הרווח אמור להגיע ממקום אחר – מהגאופוליטיקה.

פליט סורי ממלא דלי במים במחנה הפליטים זעתרי באל-מפרק, ירדן, 3 בפברואר 2019 (צילום: AP Photo/Raad Adayleh)

הזרמת המים מעניקה יותר יציבות למשטר המלוכה הרעוע, ובאותה עת מגבירה את התלות שלו בישראל ומכפיפה אותו לאינטרסים שלה. באשר להשלכות על משק המים הישראלי: המים האלה לא יחסרו בברזים בבתים או במפעלי התעשייה בישראל.

לפני שנתיים-שלוש, אחרי רצף של שנות בצורת וכשהיינו על סף משבר מים חמור משל עצמנו, האספקה לירדן בהחלט הכבידה; כרגע, אחרי כמה חורפים סבירים ותוספת מתקני התפלה, ישראל יכולה להרשות את זה לעצמה.

לפני שנתיים-שלוש, אחרי רצף של שנות בצורת וכשהיינו על סף משבר מים חמור, האספקה לירדן בהחלט הכבידה; כרגע, אחרי כמה חורפים סבירים ותוספת מתקני התפלה, ישראל יכולה להרשות את זה לעצמה

התפלה היא פתרון לא אופטימלי מבחינה סביבתית ואקולוגית (תופסת שטחים על החוף, צורכת הרבה אנרגיה), אבל בעולם שמתמודד עם משבר אקלים, היתרונות של שת"פ משאבי עם מדינות שכנות עולים על החסרונות.

במבט לעתיד, ייתכן ששיתוף הפעולה הזה יהיה דו-כיווני: ישראל מעוניינת להגדיל משמעותית את השימוש באנרגיה סולארית, אבל יש לה מגבלה קשה של שטחים פתוחים. בירדן, לעומת זאת, יש המון שטחים מדבריים לא מנוצלים, קרקע זולה, עלויות הפקה נמוכות וים של שמש.

משלחת של האו"ם וארגוני תמיכה מבקרת ב-2017 בשדה פאנלים סולאריים שהוקם במחנה הפליטים אזרק בירדן, שם חיים כ-20 אלף פליטים מסוריה (צילום: Elena Boffetta/AP Photo)

ביום בהיר כבר אפשר לראות את הדיל: שדות ענק של פאנלים סולאריים בספר הירדני שיזרימו חשמל נקי לישראל, מתקני התפלה על קו החוף הישראלי שיזרימו מים לירדן. ואז באמת אפשר יהיה להתחיל לדבר על מזרח תיכון חדש.

הגלובוס השחור: מזהם השבוע

אם היה נערך משאל רחוב על השאלה המשונה – איזה יישוב ירוק יותר, סביון או ג'דיידה-מכר? – סביר שרוב הישראלים, אחרי שהיו שואלים מה זה ג'דיידה-מכר, היו בוחרים בסביון. מבחינות מסוימות – מספר העצים למשל – סביר להניח שזו תשובה נכונה.

אבל שימו לב לנתון שפרסם השבוע משרד האנרגיה: סביון מובילה את יישובי ישראל מבחינת כמות האנרגיה פר תושב שצורכת הרשות המקומית – 524 קוט"ש. ג'דיידה-מכר נועלת את הרשימה עם 48 קוט"ש בלבד, פחות מעשירית מצריכת החשמל של סביון.

סביון מובילה את יישובי ישראל מבחינת כמות האנרגיה פר תושב שצורכת הרשות המקומית – 524 קוט"ש. ג'דיידה-מכר נועלת את הרשימה עם 48 קוט"ש בלבד, פחות מעשירית מצריכת החשמל של סביון

לא מדובר בצריכה פרטית בבתי התושבים – אלא באנרגיה שהרשות המקומית צורכת כדי להאיר את הרחובות ולספק חשמל לבתי הספר ומוסדות הציבור שבבעלותה.

היישוב סביון (צילום: עמוד הפייסבוק של מועצה מקומית סביון)

בניגוד לקלישאה הוותיקה, לפיה איכות סביבה היא פריבילגיה ששמורה לעשירים, מתברר שבמציאות ההשפעה הסביבתית של העשירים דווקא עולה בסדרי גודל על אלה שאין להם.

בצמרת הגבוהה, סמוך לסביון, אפשר למצוא את כפר שמריהו, ואילו בתחתית דירוג צריכת החשמל היישובית בישראל נמצאים ריינה, משהד, אעבלין, ערערה והעיר החרדית אלעד. נדמה שהעיקרון ברור.

בצמרת הגבוהה, סמוך לסביון, אפשר למצוא את כפר שמריהו, ואילו בתחתית דירוג צריכת החשמל היישובית בישראל נמצאים ריינה, משהד, אעבלין, ערערה והעיר החרדית אלעד

העובדות האלה חשובות לא כדי לעשות שיימינג לצרכני האנרגיה הכבדים, אלא כדי להבהיר שהתפיסה המקובלת לגבי מיהו ירוק נוטה להיות פשטנית ודורשת עיון מחדש.

אם אתם ממחזרים ורוכשים כלים מתכלים, אבל באותה נשימה מתגוררים בבית ענק שצורך כמויות עתק של חשמל למיזוג ומים למדשאות ולצדו חונות שלוש מכוניות, טביעת הרגל הסביבתית שלכם תהיה לאין ערוך גבוהה יותר ממי שגר ביישוב עני עם צריכת חשמל נמוכה ורמת מינוע דלה.

זה נכון ברמה גלובלית באשר לפערים בין העולם הראשון לעולם השלישי, וזה נכון גם בתוך ישראל.

טיפ ירוק לשבת

פארקים שממוקמים על מסילות רכבת ישנות הם טרנד חם בעולם בשנים האחרונות. בישראל יש שניים כאלה, בירושלים ובתל אביב. לשמחתי, פארק המסילה התל אביבי הוא חלק ממסלול הרכיבה היומיומי שלי לעבודה.

פארק המסילה בתל אביב (צילום: ויקיפדיה)

ככל שהקיץ מתרחק, שעות אחר הצהריים הופכות נעימות יותר והרצועה המקסימה מתמלאת חיים, אני מגלה את אחת מסגולותיו המעניינות של פארק בעל מבנה צינורי: המעבר בו הופך למפגש חברתי מתמשך. כי כשרוחב הפארק מסתכם בכמה מטרים – כדרכן של מסילות – אי אפשר לפספס א/נשים שאתה מכיר.

אחת מסגולותיו המעניינות של פארק בעל מבנה צינורי: המעבר בו הופך למפגש חברתי מתמשך. כי כשרוחב הפארק מסתכם בכמה מטרים – כדרכן של מסילות – אי אפשר לפספס א/נשים שאתה מכיר

וכך, השבוע, במקום לחצות את הפארק מקצה לקצה בחמש דקות כרגיל, זה לקח לי חצי שעה בכל פעם. אפשר לומר שזה זמן יקר באמצע יום עמוס – ובינינו, לא את כל מי שאנחנו מכירים אנחנו שמחים לפגוש – אבל המפגשים האקראיים והספונטניים האלה הם חלק מהקסם בחיים במרחב אורבני עתיר הזדמנויות והפתעות.

הקסם הזה קורה בפארק המסילה שבימים אלה מציין שנה להשקתו (עדיין לא נפתחו כל המקטעים). אם לא הייתם – הגיע הזמן.