ועדת החוץ והביטחון של הכנסת דנה בישיבות במליאה שלה, אבל בעיקר במסגרת ועדות המשנה, בנושאים ביטחוניים רגישים וסודיים. במשך 31 שנים שבהן סיקרתי את ישיבות הוועדה שמעתי שוב ושוב על המאמצים על האמצעים הננקטים ע״י יו"ר הוועדה והמנהל האדמניסטרטיבי שלה כדי למנוע דליפת מידע סודי לציבור.

ב-31 השנים שבהן סיקרתי את ישיבות וועדת חוץ וביטחון שמעתי שוב ושוב על המאמצים על האמצעים הננקטים ע״י יו"ר הוועדה והמנהל האדמניסטרטיבי שלה כדי למנוע דליפת מידע סודי לציבור

זכור לי למשל, שבשנים שבהן כיהן יצחק שמיר כראש הממשלה הוא התנגד בתוקף לכך שח״כ יוסי שריד ממרצ יהיה חבר בועדות המשנה, כי חשש שלא ישמור על סודות המדינה. לימים היה שריד אחד החברים החשובים גם בוועדות המשנה החשאיות ביותר.

במשך שנים סירבו לאפשר לנציגי המפלגות הערביות להיות חברים בוועדה. כשהתירו לנציג ערבי להשתתף בדיונים הוא נטל חלק רק בישיבות מליאת הוועדה ולא בוועדות המשנה. אף פעם לא ניתן פרסום פומבי לנושאים שנידונו בוועדות המשנה ובעיקר בוועדות המשנה למודיעין ושירותים חשאיים, ובקושי ניתן פרסום לשמות חברי ועדות המשנה.

כשהגיעו לדיוני ועדות המשנה ראשי המוסד והשב״כ ונציגים נוספים שרצו למנוע את חשיפתם לעיתונאים ובעיקר לצלמי העיתונות והטלוויזיה, נהגו להכניס אותם לכנסת ולחדרי ועדת החוץ והביטחון מכניסה צדדית. על חברי הועדה נאסר להכניס טלפונים ניידים לדיונים, ועובדי הוועדה חוייבו לעבור תחקיר ביטחוני ולקבל סיווג ביטחוני.

זכורות לי שנים שבהן כל חברי ועדות המשנה שעסקו בנושאי ביטחון היו קצינים בכירים בצה"ל או בשב"כ ולא הייתה דריסת רגל של אחרים לדיונים הוועדה. לא מעט קצינים בכירים במיל. עמדו בראש הוועדה, ביניהם הרמטכ"לים שאול מופז וגבי אשכנזי, האלוף אורי אור, ראש השב"כ לשעבר אבי דיכטר ואחרים. כשהגעתי לכנסת ב-1990 היו חברי הוועדה שרי הביטחון לשעבר יצחק רבין ועזר ויצמן והרמטכ"לים בדימוס רפאל איתן, חיים בר-לב, מרדכי (מוטה) גור, רחבעם זאבי (גנדי) ויהושע שגיא.

במשך שנים סירבו לאפשר לנציגי המפלגות הערביות להיות חברים בוועדה. כשהתירו לנציג ערבי להשתתף, הוא נטל חלק רק בישיבות מליאת הוועדה ולא בוועדות המשנה, ומעולם לא פורסמו פומבית הנושאים שנידונו בהן

לאור זאת הופתעתי כששמעתי שיו״ר הועדה החדש, ח״כ רם בן ברק (יש עתיד) שהיה סגן ראש המוסד, מעסיק את העוזרת הפרלמנטרית שלו עו"ד ליניר אבו הזאז מבלי שעברה תחקיר ביטחוני, למרות שהשתתפה בקורס של התנועה האסלאמית, אשר שלושה ממרציו הבכירים תמכו בפיגוע התאבדות וכן הואשמו בהסתה או נחקרו על תמיכה בטרור. לאחר שעמית סגל פנה אל בן ברק בעניין זה הוא החליט  להקפיא את פעילותה של העוזרת הפרלמנטרית עד לשובו מחו"ל, והדגיש כי "כיו"ר ועדת החוץ והביטחון אעמיד תמיד את נס ביטחון המדינה לפני כל שיקול אחר".

בעקבות חשיפת הקול היהודי:
רם בן ברק הקפיא את פעילות העוזרת שנפגשה עם שייחים מסיתים

בעקבות החשיפה הקפיא ח"כ רם בן ברק את פעילותה של העוזרת הפרלמנטרית שלו עו"ד ליניר אבו הזאז שנפגשה עם שייחים מסיתים ועברה קורס מדריכים של התנועה האסלאמית

לכתבה בקול היהודי: https://t.co/9SDwKJCTh2 pic.twitter.com/uG89CpBqFb

— הקול היהודי (@hakolhayehudi) October 14, 2021

בהתנהגותו זו הפגין בן ברק חוסר אחריות והעדר רגישות, וחבל שמנכ"ל הועדה או היועצת המשפטית שלה לא העירו על כך לבן ברק שהוא חדש בתפקיד.

בעקבות האירוע הזה קראתי גם דיווחים בתקשורת לפיהם יש גם טעם לפגם בכך שח"כ איתמר בן גביר (הציונות הדתית) משתתף בדיוני ועדת החוץ והביטחון, משום גם עליו אי אפשר לסמוך בשל עמדותיו הקיצוניות.

לאור זאת הופתעתי כששמעתי שיו״ר הועדה החדש, ח״כ רם בן ברק, שהיה סגן ראש המוסד, מעסיק את העוזרת הפרלמנטרית שלו עו"ד ליניר אבו הזאז מבלי שעברה תחקיר ביטחוני והשתתפה בקורס של התנועה האסלאמית

ההבדל הוא שבשל החסינות שממנה נהנים הח"כים אי אפשר לחייב אותם לעבור תחקיר ביטחוני כדי לקבל סיווג ביטחוני. לעומת זאת לגבי אזרחים, יהודים וערבים, קיימת חובה להקפיד על חשיפתם לחומר רגיש.

גדעון אלון הוא עיתונאי. הוא עבד 35 שנים כעתונאי ב״הארץ״, מתוכן 17 שנים ככתב פרלמנטרי של הארץ, ולאחר מכן 14 שנים ב״ישראל היום״. הוא הגיש תכניות בערוץ הכנסת, הפיק סרט תיעודי על תפקוד ועדת חוץ ובטחון ופירסם שלושה ספרים. האחרון שבהם הוא: ״40 על 40״, ובו סיכום 40 שנות עבודתו העיתונאית. בסוף אפריל 2021 יצא לגימלאות.

קן ציפור

 

קֵן לַצִּפּוֹר
בֵּין הָעֵצִים,
וּבַקֵּן לָהּ
שָׁלֹשׁ בֵּיצִים.

וּבְכָל-בֵּיצָה
– הַס, פֶּן תָּעִיר –
יָשֵׁן לוֹ
אֶפְרוֹחַ זָעִיר.

שיר הילדים של חיים נחמן ביאליק, שמוכר לחלק גדול מדוברי העברית, הוא תיאור קצר ותמציתי של רגע פסטורלי קסום. הלחן היפה מוסיף לו חן ותרם לפופולריות הרבה שלו.

עם זאת, לשיר יש "שכבה געשית" מעניינת ביותר, אנטי-אמונית ואנטי-הלכתית חריפה.

שיר הילדים של ביאליק הוא תיאור קצר ותמציתי של רגע פסטורלי קסום. הלחן היפה מוסיף לו חן ותרם לפופולריות הרבה שלו. עם זאת, לשיר יש "שכבה געשית" מעניינת ביותר, אנטי-אמונית ואנטי-הלכתית חריפה

הרמז הברור לשכבה זאת הוא שם השיר. השם – קן ציפור – שונה רק באות אחת משתי המילים הראשונות של השיר – קן לציפור, והבדל קטן זה יוצר בולטות. הגרסה של גוף השיר היא הטבעית, שכן הבית הראשון הוא בעצם קיצור של: "לציפור יש קן בין העצים, ובתוך הקן יש לה שלוש ביצים". תחילית השיוך "ל-" היא החיבור התקני לאוגד "יש", שנעדר עקב הקיצור הפואטי.

לכן, יש לרכז את תשומת הלב בביטוי "קן ציפור", הפחות טבעי בהקשר השיר, כאבן הראשה להבנת עומק השיר.

אכן – "קן ציפור" הוא מושג משמעותי בדת היהודית, וביאליק משתמש במשמעות חזקה זאת כדי לומר את דברו – "אני כופר בכל זה". נפרט להלן.

המובן הבסיסי של "קן ציפור" מגיע ממצווה בספר דברים כב' ו'-ז', הנקראת "שילוח הקן":

"כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּור לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ או עַל הָאָרֶץ אֶפְרחִים או בֵיצִים וְהָאֵם רבֶצֶת עַל הָאֶפְרחִים או עַל הַבֵּיצִים לא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים:

שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים:".

המצווה יוצאת דופן במספר מובנים. הטעם לה לא ברור, הפרקטיקה שלה לא ברורה – באילו סיטואציות יש לנקוט בה – ומספר הטעמים וההסברים שניתנו לה דומה למספר הפרשנים. אבל הייחוד של המצווה הוא בשכר המפורש שלה – אריכות ימים.

המצווה יוצאת דופן בכמה מובנים. הטעם לה לא ברור, הפרקטיקה שלה לא ברורה – באילו סיטואציות יש לנקוט בה – ומספר ההסברים שניתנו לה דומה למספר הפרשנים. אבל ייחודה הוא בשכרה המפורש – אריכות ימים

יש עוד מצווה אחת במקרא עם שכר מפורש, שהוא זהה: כיבוד הורים, הדיבר החמישי – בנוסח של ספר דברים, ה', טז':

"כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ, כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ–לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ, וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ".

הייחוד הזה של המצווה בא לידי ביטוי בסיפור בעל חשיבות מרכזית המופיע בשני התלמודים (בתלמוד הבבלי, הגמרא, הסיפור מופיע במסכת קידושין, דף לט', עמוד ב'). אלישע בן-אבויה, תנא שחי לאחר חורבן בית המקדש השני, עזב את הדת היהודית וכפר בקיום יהוה לאחר שראה ילד, שעלה על עץ לפי דרישת אביו לצורך קיום מצוות שילוח הקן – נופל ומת. הסתירה בין קיום שתי המצוות – כיבוד הורים ושילוח הקן, ששכר אריכות ימים לכאורי בצד שתיהן לפי הבטחת יהוה, לבין מותו בפועל של הילד, גרמה לאלישע לנטוש את האמונה ואת הדת.

נשים לב לשלושה מוטיבים בסיפור שיתקשרו לשיר של ביאליק:

• התערבות במהלך הטבעי של דגירת ציפור על ביציה.
• ילד משתתף פעיל.
• שכר מובטח שלא קוים.

מקום שלישי שבו המושג קן ציפור הוא מרכזי הוא המיסטיקה היהודית. על פי ספר הזוהר (פרשת שמות) – "היכל קן ציפור" הוא הפנימי ביותר מבין היכלות עליונים, ובו נמצא המשיח במצב שוכב ורדום, ומחכה עד שיתעורר, ויגיע לארץ ישראל להתחיל את הגאולה.

הפרשנות למקור השם מגוונת, אם כי נראה שבבסיסה עומד הרעיון של שילוח השכינה (הציפור) מהקן על ידי העם שחטא, והשארת הביצים בקן כסימן לגאולה העתידית. "קן ציפור" הוא מושג נרדף למשיחיות.

הפרשנות למקור השם מגוונת, אם כי נראה שבבסיסה עומד הרעיון של שילוח השכינה (הציפור) מהקן על ידי העם שחטא, והשארת הביצים בקן כסימן לגאולה העתידית. "קן ציפור" הוא מושג נרדף למשיחיות

מכאן – לשיר של ביאליק. השיר מתאר תמונה פסטורלית ורגועה אך לא קפואה. הפועל "ישן" הוא בהווה מתמשך, "הס" בציווי, ו"תעיר" בלשון עתיד.

יש בשיר מגוון סקאלות של הטבע: יער-עצים, קן, ביצה, אפרוח. מיקום לקיום. התמונה הארצית והטבעית מנוגדת לחלוטין לתמונה המיסטית-משיחית-שמימית-מטאפורית של "היכל קן ציפור". "קן ציפור" הוא קן של ציפור, הא ותו לא.

השקט השורה בשיר, והדרישה "הס פן תעיר" הם ניגוד מוחלט לקיום מצוות שילוח הקן, בה תוקפים ומפחידים את הציפור האם, והיא עפה, מבועתת, במשק כנפיים צורמני. השיר דוחה את המצווה בשאט נפש.

הבחירה של ביאליק במסגור השיר כשיר ילדים ופנייה לילד במהלך השיר הוא ניתוק הקשר הסופי ליהוה ולאמונה הדתית-יהודית. הפנייה הפסיבית לילד, "הס פן תעיר", היא ההפך מהדרישה האקטיבית של האב אשר שלח את ילדו לשילוח הקן ואל מותו, בסיפור אודות אלישע בן אבויה, שהפך לכופר – כמוהו כמו ביאליק.

ביאליק אומר באמצעות השיר – אני לא רוצה לא את המצווה ולא את שכרה המדומיין, המאכזב, אני לא רוצה לשמוע את הציפור האם המבועתת, אני לא רוצה היכלות עליונים ומשיחיים.

השקט השורה בשיר והדרישה "הס פן תעיר", הם ניגוד מוחלט לקיום מצוות שילוח הקן, בה תוקפים ומפחידים את הציפור האם, והיא עפה, מבועתת, במשק כנפיים צורמני. השיר דוחה את המצווה בשאט נפש

אני רוצה להתבונן בטבע על שפעת פרטיו מהגדול לקטן, והאנושיות שלי תתגלה מתוך עצמי, ללא התערבות – בכך שלא אעשה דבר.

אני הוא אלוהים של עצמי.

ד"ר הראל פרימק נשוי לבת שבע, אב לספיר, לסהר ולגיא, גר בראשון לציון. יועץ טכנולוגי במקצועו – מפתח אלגוריתמים ופיסיקאי, בעל דוקטורט בפיסיקה ותואר ראשון במתמטיקה. בנוסף הוא יו"ר משותף של עמותת צדק פיננסי לקידום ההוגנות, השקיפות והתחרות במגזר הפיננסי (צילום: ישראל הדרי).

יתכן שהשאלה של ח״כ גבי לסקי (מרצ) מייד בפתח הדיון בוועדת החוץ והביטחון, מצביעה על לב הבעיה. ועדת החוץ והביטחון של הכנסת התכנסה לדיון מיוחד תחת הכותרת: ״תקנות שעת חירום (הסמכת שירות הביטחון הכללי לסייע במאמץ הלאומי לצמצום התפשטות זן אומיקרון OMICRON של נגיף הקורונה החדש), התשפ“ב-2021״.

יו״ר הוועדה, ח״כ רם בן ברק (יש עתיד) החליט לפתוח את הדיון לציבור. בהמשך הישיבה הסביר בן ברק: ״פתחנו את הדיון בישיבה לציבור, מקווה שזה צעד שיגביר את האמון״.

ממשלת ישראל ביקשה מוועדת החוץ והביטחון לאשר שוב את השימוש באיכוני השב״כ – שם מכובס להרשאה לשירות חשאי לרגל, לעקוב ולחדור לפרטיותם של אזרחים תמימים שחטאם אינו מעשי טרור, תמיכה בטרור או כל פעילות עוינת אחרת, אלא חשד בכך שנדבקו שלא ברצונם בווריאנט החדש של נגיף הקורונה, שמכונה אומיקרון.

ממשלת ישראל ביקשה מוועדת החוץ והביטחון לאשר שוב את השימוש באיכוני השב״כ – שם מכובס להרשאה לשירות חשאי לרגל ולחדור לפרטיות אזרחים תמימים שחטאם אינו טרור אלא חשד שנדבקו בווריאנט

הרבה גורמים הוזמנו לדיון הפתוח שנועד לחזק את אמון הציבור במנגנוני קבלת החלטות בנושא כל כך רגיש. נדמה שזה אחד הנושאים שעליו יש הסכמה גורפת מצד כל האירגונים והמומחים שעוסקים בנושא הפרטיות, מצד כל מכוני המחקר שעוסקים בדמוקרטיה, מצד כל ארגוני זכויות האדם, כמעט מצד כל המשפטנים – כולל נציגי המדינה: הסכמה גורפת שהשימוש בכלי של ארגון חשאי, שנועד להילחם ולמנוע טרור נגד אזרחים שאינם חשודים בכלום הוא מסוכן, הרסני ופוגע פגיעה אנושה בפרטיות, בזכויות הפרט וביסודות הדמוקרטיה. לא פחות.

כל הערב מדברים פה במליאה על ״איכון״ פלאפונים וכו׳ – בולשיט. זה כל כך הרבה יותר ״מאיכון״. כל התנועות שלך, הפגישות (וגם הסמסים ועוד הרבה דברים שהשב״כ יודע להוציא) וגם של אלפי האנשים שהיו בסביבתך – וכל פקיד יוכל לגשת למידע הזה! אני אזרח חופשי ואני לא מוכן שהממשלה תיכנס לי ככה לחיים.

— Nitzan Horowitz نيتسان هوروفيتس ניצן הורוביץ (@NitzanHorowitz) June 24, 2020

ולמרות זאת, מדינת ישראל בכלל, ומשרד הבריאות בפרט, התאהבו בטכנולוגיה החשאית הזאת, מתוך אמונה – מוטעית יש לומר – שאנחנו במצב חירום ממשי, ושהכלי הזה יכול לתת לנו את המענה המיטבי כדי לקטוע את שרשראות ההדבקה ולמנוע הפצת של וריאנט האומיקרון בכל רחבי ישראל.

וכך שבה ישראל ומשתמשת בטכנולוגיה ששום מדינה דמוקרטית נוספת לא השתמשה בה, למרות שאנחנו לא המדינה היחידה שמנסה לקטוע את שרשראות ההדבקה ואנחנו לא המדינה היחידה שרוצה להגן על חייהם של אזרחיה.

כך שבה ישראל ומשתמשת בטכנולוגיה ששום מדינה דמוקרטית נוספת לא השתמשה בה, למרות שאנחנו לא המדינה היחידה שמנסה לקטוע את שרשראות ההדבקה ורוצה להגן על חיי אזרחיה

אבל מייד בפתח הדיון התברר שהגורם הכי חשוב ורלוונטי כלל לא נוכח בו. עוד בטרם נפתח הדיון, שאלה ח״כ גבי לסקי, האם נציג השב״כ נמצא בדיון, כדי שאפשר יהיה לשמוע את עמדת הארגון.

השאלה נותרה לרגע תלויה באוויר, ואז מיהר היו״ר לענות ואמר, שנציג שב״כ יופיע בחלק השני של הדיון, בפורום מצומצם יותר של ועדת המשנה לשירותים חשאיים של ועדת החוץ והביטחון. זה כמובן החלק החשאי של הדיון. אבל כדי לסבר את אוזניה של ח״כ לסקי וח״כ מיכל רוזין (מרצ) שהצטרפה לתמיהה, הבטיח בן ברק שיעדכן את השתיים בשיחה אישית.

איכוני שב"כ על אזרחים הוא צעד פסול. ההחלטה סותרת את פסיקת ההרכב המורחב של בג"צ בעניין איכוני השב"כ ומובילה לפגיעה קשה בחירויות יסוד. הניסיון להחזיר את איכוני השב"כ חותר תחת עקרונות הדמוקרטיה, במיוחד לאור העובדה שהשב"כ הינו גוף לא שקוף ואינו מיועד לבלוש אחרי אזרחים.

— Gaby Lasky | גבי לסקי | غابي لاسكي (@gaby_lasky) November 28, 2021

עד כאן שקיפות בדיונים ורצון לחזק את אמון הציבור. שנתיים ״מלאו״ לחדירתו של נגיף הקורונה, על זניו השונים, לישראל. שנתיים.

בתחילת הדרך, עוד לפני שידעו מה טיבו של הנגיף, לפני שהבינו כיצד הוא מתפשט, כשעוד האמינו שאפשר להידבק מלחיצה על כפתור במעלית, כשהחיסונים אפילו לא היו באופק – אפשר היה בדוחק להבין שמצב החירום הזה מצריך שימוש בכלי כל כך פולשני.

אבל בינתיים חלפו שנתיים ימים. במהלך השנתיים האלה הבנו כמה דברים קריטיים: ״הכלי״ של שב״כ התגלה ככלי מאוד לא מדוייק. למרות ההילה שיש סביב היכולות הבלתי מוגבלות של הארגון החשאי, מסתבר שהכלי הזה מזייף מאוד.

הוא לא מצליח לדייק מגעים בתוך בניינים סגורים, וכמובן לא יכול לאתר מגעים למי שאינם מצויידים בטלפונים חכמים, או כאלה שמחליטים להשאיר את המכשיר בבית. יותר מכך, הנתונים מראים שהכלי של שב״כ שלח מאות אלפי אנשים לבידוד מיותר, למרות שלא היה להם שום מגע ישיר עם חולה מאומת.

שאלת ח״כ גבי לסקי, האם נציג השב״כ נמצא בדיון, להצגת עמדת הארגון, נשארה תלויה באויר. התברר שיופיע רק בפורום מצומצם של ועדת המשנה לשירותים חשאיים של ועדת החו"ב. זה כמובן החלק החשאי של הדיון

כמות הטעויות היא בלתי נסבלת. בדיון בוועדת החוץ והביטחון עלה ששב״כ איתר רק 8% מהמקרים. בנוסף, כפי שהעיד פרופ׳ חגי לוין, יו״ר רופאי בריאות הציבור: בגלל שמדובר בכלי חשאי, הרי שלמשרד הבריאות ולחוקרים אין גישה לנתונים רלוונטיים.

פרסום ראשון: כרבע מאיכוני שב"כ מתחילת חודש יולי התבררו כשגויים@diklaaharon #הבוקרהזהhttps://t.co/4DwJpb9YEl

— כאן חדשות (@kann_news) September 15, 2020

אז במקום שישראל תנצל את השנתיים האחרונות, את העובדה שרוב האוכלוסיה מחוסנת, את תקופות השקט שבין הגלים ותפתח טכנולוגיה אזרחית ויכולות אפידמיולוגיות טובות לעקוב ולקטוע את שרשראות ההדבקה – כרגיל, לא עשו כלום במשך שנתיים. ועכשיו, כשצץ וריאנט חדש, כדי להציל את עורם, באים חברי הממשלה וראשי משרד הבריאות לכנסת כדי לבקש – שוב – אישור להשתמש בכלי החשאי והפולשני הזה, בטענה שזה מצב חירום, שמדובר במשהו כירורגי, שזה לזמן קצוב וכו׳ וכו׳.

ברצינות?

מה עם הלקחים של הסיבובים הקודמים? מה עם היערכות קדימה? מה עם פיתוח כלים אזרחיים ואפידמיולוגיים?

כרגיל, לא עשו כלום במשך שנתיים. ועכשיו, כשצץ וריאנט חדש, כדי להציל את עורם, באים חברי הממשלה וראשי משרד הבריאות לכנסת כדי לבקש – שוב – אישור להשתמש בכלי החשאי והפולשני הזה

ורק נזכיר, שהחלק שבו אמור היה השב״כ להסביר לחברי הכנסת את עמדתם בנושא, זה החלק שבו הישיבה נסגרה. עד כאן השקיפות לציבור.

בדרך לחקיקה בכנסת בצל התנגדויות בקואליציה: הממשלה אישרה להסמיך את שב"כ לבצע איכונים

לכל הפרטים – https://t.co/ZhIuh8XNVw@LiorKenan
(צילום: רויטרס) pic.twitter.com/rl0sWaxbsj

— חדשות 13 (@newsisrael13) November 30, 2021

ענת סרגוסטי היא עיתונאית, פרשנית, יוצרת דוקומנטרית, עורכת, פמיניסטית. יו״ר בהתנדבות של עמותת ״כן לזקן - לקידום זכויות הזקנים״. הייתה במשימות עיתונאיות בעזה, בביירות, ברמאללה, בעמאן ובקהיר. גרה בתל אביב, בעלת תואר שני במשפטים מאוני. תל אביב. בת גאה למשפחת סרגוסטי שנמצאת כאן מגירוש ספרד.