הצפייה בסדרת הטלוויזיה Maid של נטפליקס החזירה את מירי בנשלום-דור לתקופה שבה ניהלה את המקלט לנשים מוכות "אישה לאישה" בירושלים. היא סיימה את התפקיד לפני כשנתיים, אחרי 20 שנה בהן עבדה כעובדת סוציאלית שמסייעת לנשים במקלט במהלך העשור הראשון, ובעשור הנוסף כמנהלת.

"הסדרה הזכירה לי את הנשים שמגיעות למקלט ואת הקשיים הרבים שהן עוברות כדי להשתחרר מהקשר עם בן הזוג המתעלל", היא מספרת לזמן ישראל. "לרוב, בדומה לגיבורת הסדרה, הן עושות את זה ללא אמצעים כלכליים ובלי סביבה תומכת, וזה קשה עד בלתי אפשרי.

"הסדרה הבליטה פחות את הקונפליקט הפנימי של הנשים ואת האמביוולנטיות שלהן כלפי בן הזוג המתעלל. הגיבורה חזקה נפשית וחד-משמעית בכוונות שלה לעזוב בעוד שרוב הנשים שפגשתי אינן כאלה, לא בארץ ולא בארה"ב".

"הסדרה הבליטה פחות את הקונפליקט הפנימי של הנשים ואת האמביוולנטיות שלהן כלפי בן הזוג המתעלל. הגיבורה חזקה נפשית וחד-משמעית בכוונות שלה לעזוב בעוד שרוב הנשים שפגשתי אינן כאלה"

לטובת הקוראים שלא צפו בסדרה: אלכס, הגיבורה הראשית, היא אישה צעירה שעוזבת את הבית באישון לילה עם בתה מאדי בת השלוש ו-17 דולר בכיס לאחר שחוותה מערכת יחסים מתעללת עם בן זוגה, שון. בעזרת שירותי הרווחה, אלכס ובתה מגיעות למקלט לנשים מוכות בניהולה של אישה רבת חמלה וחום בשם דוריס.

https://youtu.be/tGtaHcqsSE8

האופן שבו הוצג המקלט בסדרה, כמעין אכסניה נינוחה שבה דירה נפרדת לכל אישה וילדיה, ארוחת בוקר שמוגשת בפתח הדלת, פרטיות מוחלטת לכל דיירת והיא פוגשת נשים אחרות רק אם חשקה בכך, הופכת את המקלט למקום כמעט אוטופי. במציאות הישראלית, לפחות, זה נראה אחרת.

בשנים האחרונות המקלטים אמנם עברו שדרוג משמעותי והקריטריונים להפעלתם הוקשחו – והם בהחלט מהווים מקום מפלט ראוי לנשים הזקוקות לכך – אבל המדינה עדיין לא לקחה אחריות מלאה על הנושא והם מופעלים על ידי עמותות. רמת השירותים הניתנים משתנה ממקלט למקלט בהתאם ליכולות העמותה שמפעילה אותו.

בשנים האחרונות המקלטים אמנם עברו שדרוג משמעותי והקריטריונים להפעלתם הוקשחו – והם בהחלט מהווים מקום מפלט ראוי לנשים הזקוקות לכך – אבל המדינה עדיין לא לקחה אחריות מלאה על הנושא

בשנים האחרונות משרד הרווחה, הדוגל במדיניות ההפרטה בשירותיו, אף פתח את המכרזים לחברות פרטיות – ונשות המקצוע בתחום חוששות מהיום שחברה פרטית תיקח על עצמה את ההפעלה של המקלטים וזה יפגע באופן ישיר בנשים ובילדיהן.

תקצוב חסר

המקלט שניהלה בנשלום-דוד מופעל על ידי העמותה "אישה לאישה", והוא אחד היפים מבין 15 המקלטים הפועלים כיום בישראל. מדובר בבית של ארבע קומות המיועד ל-12 נשים וילדיהן.

חדר אוכל במקלט נשים של עמותת "אישה לאישה" (צילום: רבקה הלל לביאן)

בקומה אחת מופעל בית ילדים שבו הזאטוטים שוהים במשך שעות היום בחלוקה לקבוצות גיל. ילדים בוגרים יותר יוצאים למסגרות בחוץ. לכל אישה חדר עם שירותים ומקלחת שמיועדים לה וילדיה. הן חולקות סלון ומטבח ומנהלות אורח חיים משותף – מנקות את השטחים המשותפים ומבשלות לעצמן על פי תורנויות והכוונת אם הבית.

"ארוחת בוקר כל אחת מכינה לעצמה ואוכלת בזמנה. ארוחת צהריים מכינות התורניות ואפשר להגיע לאכול בין 12 לאחת בצהריים. ארוחת ערב נהוג לאכול כולן ביחד, נשים וילדים", מספרת בנשלום-דור. "נשים מגיעות אלינו מכל הארץ, אבל לא מירושלים – כי לא שולחים אישה למקלט בעיר מגוריה, כדי להרחיק אותה מגורם הסכנה.

"ארוחת בוקר כל אחת מכינה לעצמה ואוכלת בזמנה. ארוחת צהריים מכינות התורניות ואפשר להגיע לאכול בין 12 לאחת בצהריים. ארוחת ערב נהוג לאכול כולן ביחד"

"כמו בסדרה, גם במציאות הנשים מתבקשות לכבות את הטלפונים או להחליף את הסים-קארד עם הגעתן למקלט. בתקופה ראשונה הן כמעט לא יוצאות, עד שהן מתרגלות והן לא בסיכון. אבל הדלת של המקלט נעולה מבחוץ (הכניסה של זרים אסורה) אבל לא מבפנים. אך אחד לא מחזיק את האישה, היא לא בכלא. ורבות מהן באמת חוזרות הביתה בתוך פרק זמן קצר".

הנשים מקבלות ליווי ותמיכה של עובדת סוציאלית שהיא הגורם המתווך של האישה מול הרשויות ועוזרת לאישה לעבור הליך טיפולי בפגישה של פעם בשבוע. בנוסף, הן מקבלות סיוע משפטי מעורכת דין שמתמחה בדיני משפחה וליווי עסקי על מנת לעזור להן להתמצא ולייצב את מצבן הכלכלי.

מרגרט קוואלי בתפקיד אלכסס ובי-ג'יי האריסון בתפקיד דניס בסדרה Maid (צילום: Ricardo Hubbs/Netflix)

בדומה לגיבורת הסדרה, רבות מהנשים מגיעות מרוששות, אינן מועסקות וחלקן אף נמצאות בחובות שהבעל רשם על שמן. רבות מהן גם סובלות מאלימות כלכלית.

"המקלט הוקם בשנת 1982, במקביל למקלטים הראשונים בארץ שהוקמו באותה התקופה. זה היה משהו אקטיביסטי מהשטח, לא הייתה הכרה ציבורית ולא תמיכה ממשלתית, ובמובן הזה מסתכלים על זה כתנועה עם יסודות חברתיים אידיאולוגיים", מסבירה נעמי שניידרמן, מנכ"לית העמותה "אישה לאישה".

"היום יש מימון ופיקוח של המדינה וסטנדרטים ראויים להפעלת המקלטים, כמו חדר לכל אישה למשל. הבעיה היא שמשרד הרווחה מתקצב את המקלטים תקצוב חסר".

"היום יש מימון ופיקוח של המדינה וסטנדרטים ראויים להפעלת המקלטים, כמו חדר לכל אישה למשל. הבעיה היא שמשרד הרווחה מתקצב את המקלטים תקצוב חסר"

התקציב שמעניק משרד הרווחה לעמותות הוא 20,000 שקל לכל אישה בחודש ללא תלות בכמות הילדים שהיא מביאה עמה.

נעמי שניידרמן

"לאנשים מבחוץ זה יכול להישמע כהרבה מאוד כסף – הרי במציאות למשפחה רגילה זה באמת הרבה. אבל אני יכולה להגיד שכדי להעניק לנשים את כל מה שאנחנו חושבות שהן צריכות במצבן, אני מגייסת בכל חודש לפחות 20,000 שקל נוספים, כך שהתקציב של הבית בסופו של דבר הוא 4 מיליון שקל בשנה", אומרת שניידרמן.

"זה לא בשביל אקסטרות או מותרות. זו אוכלוסיית קצה, הן נמצאות במצב חירומי וטיפולי. כדי להשתקם באמת, הן זקוקות לסל שירותים והדרכה מקצועית וזה הולך לתחזוקה ואיכות המזון, ועוד ועוד".

במקלט של "אישה לאישה", מימון המדינה מהווה רק 50% מהתקציב. במקלטים אחרים הוא מהווה 80%, וכך משתנה בהתאם התקציב ויכולות גיוס הכספים של העמותה.

בשנים האחרונות הקשיחה המדינה את הקריטריונים, בעיקר דרישות המבנה של המקלטים, ורבים מהם עברו שיפוץ ובנייה מחדש. אולם גם דרישות המבנה נכנסות לאותו התקציב של 20,000 שקל בחודש פר אישה, כך שהעמותות בונות ומשפצות בכוחות עצמן.

מאז שהמכרזים של משרד הרווחה להפעלת המקלטים נפתחו לגופים פרטיים, זה עלול להוות עקב אכילס שיגרום לעמותה להפסיד לטובת גורם פרטי שיזכה במכרז וייקח על עצמו את הפעלת המקלט למטרות רווח.

"ברור שלחברה פרטית יש יותר יכולת כלכלית לעמוד בדרישות מבנה של המדינה בלי שיש מימון לכך", אומרת שניידרמן. "אבל אין לגופים הפרטיים את הניסיון, המומחיות והידע המקצועי שיש היום לעמותות שנמצאות בתחום במשך שנים ארוכות.

"ברור שלחברה פרטית יש יותר יכולת כלכלית לעמוד בדרישות מבנה של המדינה בלי שיש מימון לכך. אבל אין לגופים הפרטיים את הניסיון והידע המקצועי שיש היום לעמותות שנמצאות בתחום במשך שנים ארוכות"

חדר שינה במקלט לנשים של "אישה לאישה" (צילום: רבקה הלל לביאן)

"מעבר לזה, מי שעוסק בשורת רווח ורוצה להרוויח מהמקלטים, זה יבוא על חשבונן של נשים וילדים. עד היום אף חברה עסקית לא זכתה במכרז, אבל אני חוששת מהיום שזה יקרה. גם אם דרישות המבנה של המדינה הן ראויות, היא צריכה לממן אותן ולקחת אחריות על התחום. אסור בשום אופן להפריט אותו".

"מי שעוסק בשורת רווח ורוצה להרוויח מהמקלטים, זה יבוא על חשבונן של נשים וילדים. עד היום אף חברה עסקית לא זכתה במכרז, אבל אני חוששת מהיום שזה יקרה"

ממשרד הרווחה נמסר בתגובה: "משרד הרווחה והביטחון החברתי מתקצב את המקלטים לנשים נפגעות אלימות וילדיהן באופן נרחב כך שכל צרכי הדיירות – הפיזיים, החומריים והרגשיים – נענים ובכלל זה ליווי סוציאלי ונפשי, הכשרה תעסוקתית, חינוך ופנאי לילדים ותכניות המשך לחיים עצמאיים.

"המכרזים להפעלת המקלטים הם פומביים וההצעות נבחנות על פי טיבן ועל פי הניסיון של המציעים, אך עד היום זכו בהם רק עמותות. המשרד ימשיך לפתח ולהרחיב את השירותים לטיפול בתופעת האלימות במשפחה גם בשנים הקרובות".

מוכרות עוגות כדי לגייס כסף למקלט

מלבד "אישה לאישה", קיימים בארץ שני מקלטים לנשים ערביות, שני מקלטים לנשים חרדיות ודתיות, ועשרה מקלטים מעורבים לכל הנשים באשר הן.

אישה במקלט לנשים חרדיות בבית שמש (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

הפנייה למקלט מתבצעת דרך שירותי הרווחה – על ידי העובדות הסוציאליות במחלקה לשירותים חברתיים או במרכז למניעת אלימות. כלומר, אך ורק דרך משרד הרווחה. אבל לא תמיד המדינה הייתה מעורבת ברמה כזו.

רות רזניק, כלת פרס ישראל למפעל חיים, הקדישה את ארבעים השנים האחרונות בחייה לעמותה שהקימה "ל.א. לאלימות", שמפעילה שלושה מקלטים מעורבים במרכז הארץ. שניים מהם עברו שיפוץ לאחרונה ובימים אלה מוקם מקלט חדש בהתאם לסטנדרטים החדשים.

את המקלט הראשון הקימה רזניק במרכז הארץ בשנת 1978 כמעשה אקטיביסטי ואידיאולוגי מתוך רצון לעזור לכמה שיותר נשים לצאת ממעגל האלימות.

"הייתי הולכת לכנסת ומתחננת לתקציבים", מספרת רזניק. "נשים היו מגיעות אלינו ולא היה לנו איפה לקלוט אותן. היינו מגייסות כספים בכל דרך, מוכרות עוגות, עושות מבצעים ומחירות של בגדים. הרבה נשים התנדבו כדי לעזור.

"הייתי הולכת לכנסת ומתחננת לתקציבים. נשים היו מגיעות אלינו ולא היה לנו איפה לקלוט אותן. היינו מגייסות כספים בכל דרך, מוכרות עוגות, עושות מבצעים ומחירות של בגדים. הרבה נשים התנדבו כדי לעזור"

רות רזניק

"לאט לאט משרד הרווחה התחיל לתת לנו כספים – בעיקר בגלל הלחץ של מבקר המדינה. בעשור הראשון קיבלנו כסף רק לעובדת סוציאלית במשרה חלקית ואם בית. את כל שאר הצרכים היינו צריכות לגייס בארץ וחו"ל. היום אני פונה הרבה ליהודים בעולם שיעזרו לנשים פה בארץ".

לטענת רזניק, 15 מקלטים ממש לא יכולים לספק את הצורך הקיים בישראל. על פי הנתונים של ארגון הבריאות העולמי, כל אישה שלישית בעולם המערבי סובלת מאלימות – 30%. רזניק עשתה חישוב בנוגע למה שזה אומר לגבי ישראל.

"גם אם היו משלשים את מספר המקלטים, זה לא היה עונה על הצרכים. גם אם אני זהירה ואומרת לא שליש מנשים אלא רק רבע סובלות מאלימות, יש לנו 700,000 נשים. ונגיד שפחות מעשרה אחוז רוצות לברוח מהבית בגלל זה. יש לנו עשרות אלפי נשים שזקוקות לעזרה. מה זה 15 מקלטים שיכולים לקלוט כמה עשרות נשים כל אחד?"

לטענת רזניק, נשים רבות אינן מגיעות למקלטים בשל ההכרח לקבל הפניה ממשרד הרווחה.

"נשים רבות מתקשרות לקו החירום שלנו ואומרות 'אנחנו לא נלך לרווחה'. בדרך כלל אלה נשים שהאימהות שלהן היו בקשר עם הרווחה ולא היו מרוצות, או שאנשי הרווחה הוציאו את הילדים מהבית והן נשארו עם טראומות מזה ולא היו מרוצות מהיחס של הפקידות. עד לפני 5-6 שנים זה לא היה ככה, היינו מקבלות כל אישה שזקוקה לעזרה".

"נשים רבות אומרות 'אנחנו לא נלך לרווחה'. בדרך כלל אלה נשים שהאימהות שלהן היו בקשר עם הרווחה ולא היו מרוצות, או שאנשי הרווחה הוציאו את הילדים מהבית והן נשארו עם טראומות מזה"

הן מגיעות חסרות כל

בדומה לאלכס גיבורת הסדרה, שלא מספיקה לארוז אפילו בגדים כשהיא בורחת, מרבית הנשים מגיעות למקלטים במצב חירום. כאלכס מתבקשת לבחור לעצמה בגדים מתוך חנות מיוחדת וחינמית של בגדי יד שנייה בתוך המקלט, היא נרגשת מהמחווה. במציאות אולי אין חדר נפרד שאפשר להקדיש לחנות בתוך המקלטים, אבל הבגדים נמצאים שם.

חדר משחקים לילדים במקלט לנשים מוכות בבית שמש (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

"לפעמים האישה מגיעה בלי מברשת שיניים כי אין לה זמן לארוז בשעת משבר. היא שמה בגדים של הילד, בקבוק חלב אחד או שניים ועם זה היא מגיעה", מספרת רזניק. המקלט דואג לכל הצרכים של הנשים – חיתולים, פורמולה, ביגוד, פארם ועוד ועוד. חלק קנוי וחלק מגיע מתרומות במצב מעולה עד חדש.

אבל לא כל הנשים מקבלות את העזרה המושטת ומצליחות להישאר כדי לעבור תהליך של שיקום. כמו בסדרה, גם במציאות נשים רבות חוזרות לגבר המתעלל פעם אחר פעם.

"חלקן מתקשות לחיות חיי קולקטיב, או שהילדים לוחצים לחזור הביתה. לפעמים כשהילדים גדולים האבא מצלצל ולוחץ עליהם ואז האמא נשברת. היא לא חייבת לנו כלום, היא יכולה פשוט ללכת", אומרת רזניק.

"חלקן מתקשות לחיות חיי קולקטיב, או שהילדים לוחצים לחזור הביתה. לפעמים כשהילדים גדולים האבא מצלצל ולוחץ עליהם ואז האמא נשברת. היא לא חייבת לנו כלום, היא יכולה פשוט ללכת"

"הילדים מגיעים למקלט מאוד פגועים", מוסיפה בנשלום-דור. "בסדרה ההיבט הזה היה מוחלש – הקשיים של הילדה לא הוצגו והיא פרחה מהתחלה עד הסוף, ובמציאות זה לא בדיוק ככה.

מירי בנשלום-דור

"הרבה אימהות במקלט הן לא אימהות מושלמות כמו הגיבורה. הרבה פעמים הפגיעה שהן סופגות משפיעה על התפקוד האימהי שלהן. גם הילדים רגילים שאמא הייתה סמרטוט בבית ועכשיו הם פתאום צריכים להקשיב לה. לכן במקלט שלנו מעניקים להן גם הדרכת הורים וכולן עוברות תהליך כדי להבין איפה הן נמצאות עכשיו".

עקרונית, גם בזמן השהות של האישה והילדים במקלט, לאבות יש זכות לראות את הילדים ולילדים הזכות להיות בקשר עם האב. הם לא מגיעים למקלט ובמקום זאת רואים את הילדים במרכז קשב מרוחק מהמקלט, לעתים בעיר אחרת, בהתאם לרמת הסיכון.

"בנים מתבגרים מעל גיל 12 לא נכנסים למקלט, כי אין במקלט אמצעים להשתלט על מתבגרים סוררים. לרוב הם קשורים לאבא, הם יכולים להתפרץ על האמא ולכן מוצאים להם פתרונות חלופיים כגון פנימיות ובני משפחה ולפעמים גם אפשר להישאר עם האב, כאשר האלימות הייתה רק כלפי האישה ולא כלפי הילדים. בנות עד גיל 18 יכולות להיכנס עם האם".

"בנים מעל גיל 12 לא נכנסים, כי אין במקלט אמצעים להשתלט על מתבגרים סוררים. לרוב הם קשורים לאבא, הם יכולים להתפרץ על האמא ולכן מוצאים להם פתרונות חלופיים"

בנשלום-דור משווה את הנשים שפגשה במשך השנים לאלכס.

"לבחורה בסדרה הרבה עוצמה אישית ונחישות וזה לא מאפיין את הנשים. נשים שחוו אלימות, לרוב גם לפני שהתחתנו, בבית שבו הן גדלו, הן מוחלשות במשפחות שלהן, בשוק העבודה, בחברה. הן בודדות ולא מאמינות בכוחות שלהן.

מרגרט קוואלי בתפקיד אלכס וריילי נבאה ויטט בתקפיד מאדי הילדה, בסדרה Maid

"הן אולי נחושות לעזוב את הבעל בהתחלה אבל אחרי זמן-מה מגלות שאין להן את הכוחות הדרושים. טיפול קבוצתי זה כלי עוצמתי עבורן. הן מגלות שהן לא לבד, שיש עוד נשים שעברו דברים דומים. שהן נורמטיביות".

"הן אולי נחושות לעזוב את הבעל בהתחלה אבל אחרי זמן-מה מגלות שאין להן את הכוחות הדרושים. טיפול קבוצתי זה כלי עוצמתי. הן מגלות שהן לא לבד, שיש עוד נשים שעברו דברים דומים. שהן נורמטיביות"

בסופו של דבר, הסדרה עושה שירות חשוב לנשים ולחברה מכיוון שהיא לא רק מעלה מודעות לנושא של אלימות כלפי נשים ומקלטים אלא גם שוברת סטיגמות.

"הגיבורה שוברת סטיגמות לגבי אישה מוכה. היא בחורה אינטליגנטית, חרוצה, מסוגלת ללמוד ואימא נהדרת. לא נרקומנית ולא בורה. גם אם במציאות יש כל מיני נשים, המקלט יכול לתת מענה גם לנשים לבנות, חזקות ומשכילות. זה מסר חינוכי חשוב שיצא מהסדרה".

* * *

• לתרומות לעמותת "ל.א. לאלימות", לחצו כאן.
• לתרומות לעמותת "אישה לאישה", לחצו כאן. 
• לאירוע ההתרמה הקרוב של העמותה, לחצו כאן.

העמותות מקדמות בברכה גם תרומות של צעצועים ובגדים במצב מעולה/חדש, בתיאום מראש.

חצר המשחקים במקלט לנשים מוכות בבית שמש (צילום: הדסס פרוש/פלאש90)