סגנון הכתיבה המאפיין את נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות הוא סגנון מאופק, מדוד, לעתים מינימליסטי (למעט המקרים שבהם היא נעזרת בדברי משוררים עבריים, החביבים עליה). היא משדרת ההיפך מהתלהמות, אלא בגרות, יישוב הדעת, מתינות. וטוב שכך.
אתמול שימש הסגנון המתון שלה לצורך העברת מסר חד-משמעי לחברי כנסת מהאופוזיציה, ובעיקר לחברי הליכוד: אי-אפשר לתקוף במשך שנים את בג"ץ על כך שהוא נוטה להתערב בהליכים המתנהלים בכנסת, ואז להתהפך ולתקוף את בג"ץ שנמנע מלהיחלץ לעזרתם ברגע האמת. טוב שהדברים נכתבו בלשון מתונה. אי אפשר למצוא בהם אפילו רמז לשמחה לאיד.
פסק הדין שניתן אתמול בבג"ץ דחה את עתירתם של ח"כים מהליכוד ומש"ס, שעתרו בדרישה כי בית המשפט יורה לכנסת ולסיעות הקואליציה לשנות את הרכבי הוועדות החשובות בכנסת – ובעיקר ועדת הכספים וועדת החוץ והביטחון – כך שהיתרון המספרי של הקואליציה בהן יהיה מינימלי, באופן המשקף יותר במדויק את פערי הכוחות בכנסת.
חיות, ולצידה השופטים עוזי פוגלמן וניל הנדל, דחו את העתירה בפסק דין מנומק, ועל הדרך גם הקדימו תרופה למכה שידעו שעוד תגיע. יש להניח שצפו מראש את התגובה הליכודית, שלפיה בג"ץ מתערב בענייני הכנסת רק כאשר הדבר מסייע לשמאל.
תיראו מופתעים.
בג"צ דחה את העתירה שהגשנו כנגד ההתנהלות הדורסנית והלא דמוקרטית של הקואליציה בוועדות הכנסת.
הכי חשוב שבג"צ מקפיד להתנהל בצורה שוויונית עם כולם, את העתירות מהשמאל הוא מכבד ומחבק, את העתירות מימין הוא משתיק (שלא נגיד גורס…).
— מירי רגב (@regev_miri) October 25, 2021
הדוגמה הזמינה היא פסק דינו של בג"ץ – גם אז הובילה חיות את ההרכב – שחייב את הכנסת לקיים הצבעה לבחירת יו"ר הכנסת, כאשר היו"ר היוצא, ח"כ יולי אדלשטיין, מנע זאת.
חיות מנצלת את הרגע כדי להסביר את ההבדל בין שתי העתירות: בעניין אדלשטיין, בית המשפט התבקש לגרום לכנסת לקיים הליך שהיא מחויבת לעשות. במקרה הנוכחי, בית המשפט התבקש להתערב בתוכן החלטות שהתקבלו בפורומים המתאימים בכנסת – ועדת הכנסת והמליאה – בעניין הרכבי הוועדות.
זה גבול ההתערבות של בית המשפט בכנסת: כן להתערבות לצורך וידוא קיומם של הליכים; לא להתערבות שמשמעותן הפיכת החלטות שהתקבלו.
זה גבול ההתערבות של בית המשפט העליון בכנסת: כן להתערבות לצורך וידוא קיומם של הליכים; לא להתערבות שמשמעותן הפיכת החלטות שהתקבלו
עתירתם של חברי הליכוד וש"ס ידעה עליות ומורדות בחודשי הדיון בה. בשלב מסוים, לאחר שהשופטים הביעו מורת רוח מהתנהלות הקואליציה בעניין הרכב הוועדות, שלח אותה בג"ץ, יחד עם הלשכה המשפטית של הכנסת, לגבש הסדר מאוזן יותר, אף בלא הסכמת הליכוד וסיעות האופוזיציה האחרות.
הקואליציה, כפי שהצטוותה, הלכה באופן חד-צדדי לטובת האופוזיציה. היא החליטה להגדיל את מספר חברי ועדת הרווחה מ-14 ל-15 ולתת את הח"כ הנוסף לאופוזיציה; היא יזמה שינוי חקיקה שיאפשר להגדיל את מספר חברי ועדת החוץ והביטחון, באופן שיאפשר להגדיל את הייצוג האופוזיציוני; היא הכריזה על הקמת שלוש ועדות מיוחדות שראשותן תינתן לאופוזיציה; וכן על הגדלת מספר סגני יו"ר הכנסת ל-11, כך שהאופוזיציה תקבל חמישה מהם.
אבל כל זה לא גרם לעותרים לשתף פעולה עם המהלך, ולכן היה צורך בהכרעה שיפוטית. חיות מביעה אמפתיה לרצונה של האופוזיציה לקבל ייצוג משמעותי והולם בוועדות הכנסת, העולה בקנה אחד עם המגמה שבג"ץ מקדם בשנים האחרונות, שלפיה גם לאופוזיציה יש תפקיד חשוב במשחק הפוליטי.
אך נוכח הקביעה שבמקרה הנוכחי לא ראוי שבית המשפט יתערב בהחלטות שהתקבלו בכנסת בנוגע להרכב הוועדות, ובוודאי לאחר שהקואליציה הלכה כברת דרך משמעותית לטובת האופוזיציה – בית המשפט נמנע מלהכריע בשתי השאלות המשפטיות שעמדו לפניו.
נוכח הקביעה שבמקרה הנוכחי לא ראוי שבית המשפט יתערב בהחלטות שהתקבלו בכנסת, בית המשפט נמנע מלהכריע בשתי השאלות המשפטיות שעמדו לפניו
האחת, האם הייצוג האופוזיציוני צריך להיות באופן יחסי לכוחה בכל ועדה בנפרד, או באופן "מצרפי" בחישוב של כלל הוועדות יחד; והשנייה, האם בכלל ראוי שהעותרים יהיו חברי כנסת בודדים, בעוד שזכויות הייצוג בהתאם לתקנון הכנסת נתונות לסיעות ולא לח"כים.
"כלל הוא שבית משפט זה נמנע מהתערבות בהחלטות הכנסת בעניינים פנים-פרלמנטריים", מסבירה חיות כמו מורה לתלמידיה, "למעט במקרים חריגים שבהם יש בהחלטה משום פגיעה עמוקה במרקם החיים הפרלמנטריים או ביסודות המבנה של משטרנו החוקתי".
במקרה הנוכחי, היא אומרת, "גם בהנחה שנותרו קשיים מסוימים בהרכב הוועדות הנוכחי, לא ניתן לומר כי בנסיבות העניין קשיים אלה עולים כדי פגיעה במרקם החיים הפרלמנטרי וביסודות המבנה של המשטר".
"גם בהנחה שנותרו קשיים מסוימים בהרכב הוועדות הנוכחי, לא ניתן לומר כי בנסיבות העניין קשיים אלה עולים כדי פגיעה במרקם החיים הפרלמנטרי וביסודות המבנה של המשטר"
טעם נוסף המצדיק הימנעות של בית המשפט מלהיחלץ לטובת העותרים, נעוץ לשיטתה של חיות בכך שהאופוזיציה מחרימה הלכה למעשה את עבודת הכנסת.
"חוסר הסכמה ביחס להתנהלות הקואליציה", כתבה חיות, "אינו יכול להצדיק את התפרקותם של חברי הכנסת מחובתם לייצג במסגרת ועדות הכנסת את האינטרסים שבשמם נבחרו לכנסת. זאת בפרט בימים שבהם נדון תקציב המדינה ובהינתן המשבר הבריאותי חסר התקדים, שבו יש לאופוזיציה תפקיד חשוב לבקר את הממשלה ולפקח על התנהלותה".
את זכות הייצוג של האופוזיציה חיות מפרשת ככזו הפועלת לשני הצדדים – לא רק זכות, אלא גם חובה לפעול.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם