ארבע בעיות מרכזיות עמדו אתמול בבוקר בפני עו"ד אילן בומבך, שייצג את דוד ביטן, מירי רגב וח"כים נוספים בעתירתם בעניין קיפוח האופוזיציה בנוגע ליחסי הכוחות בוועדות הכנסת.

הבעיה הראשונה היא בעיית זכות העמידה של העותרים, נוכח העובדה ששאלת הייצוג בוועדות היא שאלה סיעתית, אך סיעות האופוזיציה לא עתרו, והליכוד אף הגדיל לעשות וכתב לבג"ץ שאסור לו להתערב בענייניה הפנימיים של הכנסת.

השנייה, היא הסוגיה הקרויה בלשון הבג"צית אי-מיצוי הליכים. מליאת הכנסת אישרה את הצעת ועדת הכנסת, שבתורה אימצה את עמדת הקואליציה, ב-12 ביולי. העתירה נגד החלטת המליאה הוגשה למעלה משבועיים לאחר מכן.

אלא שימים אחדים לפני הגשת העתירה הגישה יו"ר הקואליציה עידית סילמן הצעה משופרת ליריב לוין מהליכוד.

יו"ר הקואליציה עידית סילמן והשר זאב אלקין בבית המשפט העליון, 9 באוגוסט 2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

התברר שלא רק שהליכוד לא טרח להשיב להצעה הזו, אלא שאין להצעה הזו אפילו זכר בעתירה, והשופטים למדו עליה רק מתשובת הלשכה המשפטית של הכנסת לעתירה.

התברר שלא רק שהליכוד לא טרח להשיב להצעה של סילמן, אלא שאין להצעה הזו אפילו זכר בעתירה, והשופטים למדו עליה רק מתשובת הלשכה המשפטית של הכנסת

השלישית, היא העובדה שתקנון הכנסת אינו תומך במפורש בעמדת העותרים, שלפיה הייצוג צריך לשקף את יחסי הכוחות שבין האופוזיציה לקואליציה בכל אחת מהוועדות בנפרד, ומאפשר באופן עקרוני גם פרשנות שלפיה צריך להסתכל על כל הוועדות כמכלול – או כפי שמשפטני הכנסת מכנים זאת: ייצוג יחסי מצרפי.

הבעיה הרביעית הייתה שהרכב השופטים – שכלל את שלושת השופטים הבכירים בעליון, אסתר חיות, ניל הנדל ועוזי פוגלמן – מאוד לא רוצה לעשות שימוש בכוחו במקרה הנוכחי, ולהתערב בהליכים הפרלמנטריים הפנימיים שהוליכו להחלטה בדבר הרכב הוועדות. זאת, על אף שהם עצמם ערים לכך שההחלטה בדבר יחסי הכוחות שהקואליציה הצליחה להעביר בכנסת היא בעייתית, בלשון המעטה.

זו הסיבה שקיבלנו אתמול, בדיון שהועבר בשידור חי, שיעור מרוכז בנוגע לעילות הסף, זכות עמידה ומיצוי הליכים. השופטים היו ערים כמובן למשמעויות הפוליטיות המיידיות של כל אמירה שלהם.

דוד ביטן בבית המשפט העליון, 9 באוגוסט 2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

הדעה הרווחת היא שסוגיית זכות העמידה כבר בוטלה ועברה מן העולם, בהשראתו והובלתו של אהרן ברק. זה לא נכון כמובן. בימיהם של מאיר שמגר וברק אכן הורחבה זכות העמידה, והיא נתונה כיום גם לעותרים ציבוריים שאינם בהכרח הנפגעים הקונקרטיים מההחלטה השלטונית, אך עדיין קיימות מגבלות של זכות עמידה.

זכות העמידה הורחבה כך שהיא קיימת במצב שבו אין נפגע קונקרטי מההחלטה השלטונית, ולכן גם אדם פרטי או ארגון יכולים לעתור בשם האינטרס הציבורי. למשל, מקרה שבו היועץ המשפטי לממשלה סוגר תיק חקירה של פוליטיקאי, למרות ראיות חותכות נגדו.

המקרה הזה שונה באופן תהומי ממצב שבו יש גורם שנפגע באופן קונקרטי, אך הוא אינו עותר לבג"ץ, ובמקומו עותר מישהו אחר. זה בדיוק המקרה כאן. הליכוד, כבול באידיאולוגיה המוצהרת שלו שבג"ץ אינו אמור להתערב בעניינים פנים-פרלמנטריים, נמנע מלעתור, ובמקומו עתרו חברי כנסת בודדים.

הליכוד, כבול באידיאולוגיה המוצהרת שלו שבג"ץ אינו אמור להתערב בעניינים פנים-פרלמנטריים, נמנע מלעתור, ובמקומו עתרו חברי כנסת בודדים

"נכון שבית המשפט פתח את שעריו לעותרים ציבוריים, אבל פה זה לא עניין של עותרים ציבוריים", אמרה אתמול בדיון הנשיאה חיות. "יש פה סיעה שלכאורה היא בעל הדין שאמור להלין על ההחלטה שמדובר ואותה סיעה, שלכאורה זכאית לרבע מהייצוג בכל ועדה, לא רק שהיא לא באה כעותרת, היא מביעה עמדה שמתנגדת לעצם הגשת העתירה. בעל הדין הנכון אומר אני מתנגד לעצם הגשת העתירה".

נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות בדיון בעתירתם של ח"כי האופוזיציה בעניין ועדות הכנסת, 9 באוגוסט 2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

וזה כשהרכב השופטים שישב בתיק הזה נחשב לבעל עמדה מרחיבה ביחס לעילות סף כמו זכות העמידה. אילו היה השופט נעם סולברג דן בעתירה זו, היא כנראה הייתה נדחית על הסף בלא דיון כלל.

בעיה חריפה נוספת הייתה כאמור בעיית מיצוי ההליכים. מדובר בבעיה כפולה: הן בשל העובדה שהעתירה תוקפת את ההחלטה שהתקבלה ב-12 ביולי, וזאת בשעה שב-23 ביולי הגישה הקואליציה הצעה משופרת מבחינת האופוזיציה, ובעניין הצעה זו לא מוצו הליכי המו"מ הפרלמנטרי כמתבקש; והן בשל העובדה שחברי האופוזיציה החרימו את ההצבעה שהתקיימה במליאת הכנסת, ושבה אושר הרכב הוועדות.

הדבר מעלה את השאלה האם בג"ץ, שממילא התערבותו בהליכים פנים-פרלמנטריים שמור למקרים קיצוניים, אמור להושיט סעד במקרה שבו חברי הכנסת העותרים החרימו את ההצבעה שעל תוצאותיה הם מלינים. האם ניתן לומר שהם "מיצו את ההליכים הפרלמנטריים" בטרם שעטו לבג"ץ?

הדבר מעלה את השאלה האם בג"ץ, שממילא התערבותו בהליכים פנים-פרלמנטריים שמור למקרים קיצוניים, אמור להושיט סעד במקרה שבו ח"כים העותרים החרימו את ההצבעה שעל תוצאותיה הם מלינים

השופט פוגלמן ניסה לשרטט את הדילמה בלשון ציורית: "זה לא מצב שמישהו חסם את הגישה לבית המשפט אחרי מיצוי הליכים. השתתפות בדיוני הכנסת לא הייתה פוגעת בשום צורה בנגישות שלכם לבית המשפט. החרמה כוללת ואז לבוא לבית המשפט שיחליט במקום הכנסת? זה לא מרחיק לכת? אתה מציע לנו לדלג על הכנסת. מחרימים הצבעות ובאים לבית המשפט? זה סוג של פוטש".

עו"ד אילן בומבך ב-2019 (צילום: משה שי/פלאש90)

הקשיים בעתירה אינם תוצאה של האסטרטגיה המשפטית שבחר עו"ד בומבך או איכות הופעתו בפני השופטים. הקשיים המשפטיים שבהם נתקלה העתירה, הם בעיקר תוצאה של הנסיבות שהציבו הפוליטיקאים, בכך שנמנעו מלהשיב למכתבה של סילמן, לא ניהלו עליו מו"מ והחרימו את ההצבעה במליאה.

לצד מכלול הפגמים הללו, גם ההשוואה שעשה בומבך בין המקרה הנוכחי לבין פרשה קודמת, שעניינה בקיפוח האופוזיציה ברשות מקומית כלשהי, נתקלה בקשיים. חיות הדגישה בפניו כי במקרה של רשויות מקומיות, החוק מפרט באופן מפורש כי יחסי הכוחות בוועדות ברשות המקומית צריכים להיות, בכל ועדה וועדה בנפרד, בהתאם ליחסי הכוחות הפוליטיים במועצת העיר.

אך תקנון הכנסת איננו נוקט את באותה לשון ומותיר את סוגיית יחסי הכוחות עמומה ונתונה לפרשנויות שונות. כמו, למשל, הפרשנות שאומרת שאין צורך להקפיד על הרכב המשקף במדויק את יחסי הכוחות הפוליטיים בכל ועדה בנפרד, ודי בכך שבחשבון הכולל היחס בין נציגי הקואליציה לאופוזיציה משקף את גודלן היחסי.

וכך אכן פעלה הקואליציה, שהותירה לעצמה יתרון של 2-3 ח"כים בוועדות החשובות – הכנסת, הכספים והחוקה – והשאירה לאופוזיציה יתרון גדול לטובתה בוועדות זניחות יחסית.

בניתוח משפטי קר, השופטים היו צריכים להודיע כבר אתמול כי דין העתירה להידחות, ולהציע לעותרים למשוך את עתירתם. אך בפרשה הזו משחקים עוד אלמנטים, מלבד ניתוח משפטי קר.

בניתוח משפטי קר, השופטים היו צריכים להודיע כבר אתמול כי דין העתירה להידחות, ולהציע לעותרים למשוך את עתירתם. אך בפרשה הזו משחקים עוד אלמנטים, מלבד ניתוח משפטי קר

זאב אלקין ודוד ביטן בבית המשפט העליון, 9 באוגוסט 2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

אחרי הכול, זהו רגע מיוחד בחיי בג"ץ: פתאום האופוזיציה עצמה, חברי כנסת מהליכוד ומש"ס, באים לבית המשפט ומבקשים סעד משפטי בעניינים הנוגעים לכנסת. גם אם בעצם המהלך הזה הם משחקים משחק פוליטי – או שינצחו בבג"ץ או שיוכלו להאשים, גם הפעם, את בית המשפט בגישה עוינת כלפיהם – לא נכון לדחות את העתירה על הסף.

גם אם בעצם המהלך הזה הם משחקים משחק פוליטי – או שינצחו בבג"ץ או שיוכלו להאשים, גם הפעם, את בית המשפט בגישה עוינת כלפיהם – לא נכון לדחות את העתירה על הסף

הרכב השופטים החליט, אם כך, לאמץ את הצעתו של עו"ד אבי הלוי, עורך הדין של הליכוד. גם הוא עצמו עבד קשה אתמול בבית המשפט כדי להצדיק את עמדתו המורכבת, שהיא בעצם דבר והיפוכו: עמדה עקרונית שאסור לבג"ץ להתערב בענייני הכנסת, ועמדה קונקרטית שעתירת הח"כים ממש מוצדקת וצריך למצוא פתרון.

השופטים קיבלו את עמדתו, שיש להותיר את העתירה תלויה ועומדת. הם הודיעו שלא יתחילו לכתוב את פסק דינם במשך שבועיים, והורו ללשכה המשפטית של הכנסת להודיע בתוך שבועיים אם הצדדים התקדמו במו"מ על ההצעה המעודכנת של סילמן שהוגשה ליריב לוין, מתוך תקווה שהתקדמות כזו תייתר את העתירה ולא יהיה צורך לכתוב פסק דין.