ביום שישי שעבר, אחד מציוריו הנהדרים של וינסנט ואן גוך – Meules de Blé ("ערימות חיטה") – נארז והוטס לניו יורק מלונדון, שם הוא צפוי לעמוד למכירה פומבית בבית המכירות כריסטי'ס ב־11 בנובמבר.

אולם ביום חמישי, למשך כמה רגעים קצרים, הוא היה תחת השגחתי. בערך.

היצירה "ערימות חיטה" עלתה לכותרות בשבוע שעבר כשהופיעה מחדש אחרי שלא הוצגה לציבור במשך 116 שנה, ומעולם לא נוצרו לה רפרודוקציות בצבע. היצירה, שצוירה בעיר ארל שבצרפת ביוני 1888 בצבעי מים בוהקים, היא טיוטה מוקדמת לציור השמן "ערימות חיטה בפרובנס", שמוצג במוזאון קרולק־מולר באוטרלו, הולנד.

על פי דברים שפרסם בשבוע שעבר מרטין ביילי ב־The Art Newspaper, ציור המים נקנה ב־1913 על ידי מקס מאירובסקי, תעשיין ואספן יהודי מברלין. זמן קצר לפני מלחמת העולם השנייה, כשמאירובסקי נמלט מהנאצים להולנד, הציור נשלח לסוחר בפריז ונרכש על ידי מרים קרוליין אלכסנדרין דה רוטשילד, בתו של הנדבן הציוני הגדול הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד.

תמונה של אורחים באחת ממסיבות סוף השבוע המפורסמות בבית רוטשילד, שצולמה עבור הנסיך מוויילס, יולי 1894 (צילום: : Acc. no. 1099.1995.9 / Waddesdon Image Library)

כשרוטשילד נמלטה לשווייץ, הציור נבזז על ידי הנאצים ומאז נעלמו עקבותיו, זאת למרות מאמציה להשיב אותו לידיה לאחר המלחמה.

בסוף שנות ה־70 "ערימות חיטה" צץ מחדש בגלריית וילדנשטיין בניו יורק, כותב ביילי, ונמכר ליזם הנפט הטקסני אדווין לוקרידג' קוקס  – שתלה אותו באחוזתו בדאלאס וכפי הנראה סיפר על כך לאנשים מעטים בלבד.

אחרי שקוקס הלך לעולמו בשנה שעברה והאוסף שלו הוכן למכירה, התנהל משא ומתן בין יורשיו של מאירובסקי ליורשי דה רוטשילד, והושג הסדר שלפיו היצירה תועמד למכירה וההכנסות יתחלקו על פי הסכמה בין שני הצדדים.

"הסכם הפשרה פותר את המחלוקת סביב הבעלות על היצירה", נכתב בקטלוג המכירה של כריסטי'ס, "הפריט יימסר לזוכה במכירה".

"סידור באפור ובשחור מס' 1", המוכר יותר כ"אמו של ויסלר" (צילום: ג'יימס מקניל ויסלר/רשות הכלל)

אולם במשך חמישה ימים, בין 17 ל־21 באוקטובר, "ערימות חיטה" הועמד לרשות הציבור והוצג בחדר קטן בכריסטי'ס, ממש ליד רחוב פיקדילי שבמרכז לונדון. זאת הייתה ההצגה הפומבית הראשונה שלו מאז הרטרוספקטיבה שנערכה לוואן גוך במוזאון סטדלייק באמסטרדם ב־1905.

במשך חמישה ימים, בין 17 ל־21 באוקטובר, "ערימות חיטה" הועמד לרשות הציבור והוצג בחדר קטן בכריסטי'ס, ממש ליד רחוב פיקדילי שבמרכז לונדון

בניגוד לרוב המוזאונים, הקהל בכריסטי'ס נהנה מגישה אינטימית ליצירות האומנות. "ערימות חיטה" – שצבעיו חדים ובהירים כאילו נמשחו רק לאחרונה, אם לא אתמול ממש, ובטח לא לפני יותר מ־130 שנה – חלק חדר קטן עם עבודות אחרות של ואן גוך, ציור קטן ועדין של אדגר דגה ועוד כמה יצירות יפהפיות אחרות המיועדות למכירה, כולם מהאוסף של קוקס.

עובד בבית המכירות כריסטי'ס מציג יצירה של פיקאסו, 17 בספטמבר 2021 (צילום: AP Photo/Kirsty Wigglesworth)

היו במקום מבקרים בודדים בלבד, וניתן היה להתקרב ליצירות קרוב ככל שתרצה, לשהות במחיצתן זמן ממושך כאוות נפשך, גם אם תחת עינה המפקחת של אחת מאנשי הצוות של כריסטי'ס.

המפקחת הצעירה השאילה לנו ברוב אדיבותה את האייפד שלה כדי שנוכל לקרוא על מקור הציור בעודנו סופגים את עוצמתו הזוהרת. היא גם הסבירה לנו שזהו יומה הראשון בתפקיד כששאלנו אותה על מספר האנשים שהגיעו לצפות ביצירה ולא הייתה בפיה תשובה.

"ערימות חיטה" צפוי להימכר בכ־20–30 מיליון דולר – המחיר הגבוה ביותר שישולם אי פעם עבור ציור של ואן גוך על נייר. "הכול עוצר נשימה: הנושא האייקוני, המצב המושלם של הגואש, עוצמת הדיו בקווים המוצלבים והמסולסלים האופייניים לו, רמת הקומפוזיציה השאפתנית", אמרה ג'ובאנה ברטצוני, סגנית יושב ראש כריסטי'ס לאמנות המאות ה־20 וה־21.

"הכול עוצר נשימה: הנושא האייקוני, המצב המושלם של הגואש, עוצמת הדיו בקווים המוצלבים והמסולסלים האופייניים לו, רמת הקומפוזיציה השאפתנית"

"ערימות חיטה" וחבריו לאוסף קוקס לא היו יצירות האומנות הגדולות היחידות שהוצגו בפני מי שטרח לקפוץ לביקור בבית המכירות השבוע. כשהגענו – באמצע מכירה, כך התברר, בדיוק כשהוצג פסל שוכב של הנרי מור – מצאנו יצירות של קלוד מונה, אדוארד הופר ודייוויד הוקני תלויות בחדר הסמוך, מתחרות על תשומת לבנו.

בחדר נוסף, אגב, הועמדו לתצוגה שלוש גיטרות חשמליות מאוסף ניל רוג'רס. את כספי המכירה הוא צפוי לתרום לארגון צדקה. סרט תיחום הרחיק מבקרים כמונו מהגיטרות הפרועות, אבל בדומה ל"ערימות חיטה", יכולנו להתקרב למונה, הופר והוקני כאוות נפשנו.

ואכן, כשעמדנו והתרשמנו מהציורים הנפלאים האלה, מומחה מטעם כריסטי'ס ומבקר נוסף – שאולי הגיע מטעמו של קונה פוטנציאלי – בחנו את הציור של מונה ממרחק מזערי. הם התפעלו ממשיכות המכחול ומבחירת הצבעים בנפנופיי ידיים שהגיעו למרחק כמה מילימטרים מהקנבס עצמו – והציור הזה של מונה, שלא כמו "ערימות חיטה" בחדר השכן, לא היה מוגן בקיר זכוכית.

נזכרתי בסצנה מסרט של רואן אטקינסון, "בין: הקומדיה הקולנועית המטורפת", שצפיתי בו עם ילדיי ערב אחד לפני יותר מעשרים שנה, ובו הגיבור ביש המזל מתעטש על הציור "אמו של ויסלר", מה שהוביל להשלכות בדיוניות קשות ומבדרות. עשיתי כמיטב יכולתי לקטוע את חוט המחשבה הזה.

עתה, המומחה מטעם כריסטי'ס וידידו המבקר הסירו בזהירות את מונה מהקיר כדי לבחון את צדו האחורי של הקנבס, ושוב התחלתי לחשוש משבריריותו וייחלתי בלבי, באופן מיותר למדי, שיהיו זהירים.

גב הציור "ערימות חיטה" של ואן גוך, 21 באוקטובר 2021 (צילום: LH / Times of Israel)

אלה היו מומחים, הם ידעו מה הם עושים, הם ידעו מה הם מחפשים מאחורי הציור של מונה, אילו רמזים להיסטוריה שלו ולמצבו הם מבקשים לאתר, והם החזירו את העבודה למקומה בלי פגע ברגע שסיימו.

אבל עכשיו סקרנותי התעוררה. שני עובדים נוספים חלפו על פנינו כשהם נושאים ציור נוסף מאוסף קוקס, "איש צעיר ליד החלון" של גוסטב קייבוט (1875), והכניסו את הקנבס הגדול לאותו חדר בו היה תלוי "ערימות חיטה".

לאחר שתמרנו את הציור החדש למקומו, שאלתי בנימוס אם יוכלו, רק לרגע, להסיר מהקיר את "ערימות חיטה" כדי שאוכל לבחון את צדה האחורי של יצירת המופת.

לתדהמתי הרבה, הם הסכימו בשמחה.

שאלתי בנימוס אם יוכלו, רק לרגע, להסיר מהקיר את "ערימות חיטה" כדי שאוכל לבחון את צדה האחורי של יצירת המופת. לתדהמתי הרבה, הם הסכימו בשמחה

אני לא יודע מה ציפיתי לראות. אולי הערות המפרטות את מקורו של הציור, אולי אפילו חותמת של הרייך השלישי המעידה על החרמתו. אבל כשהסייענים שלי החזיקו את הציור הפוך, כשגבו מוצג לפניי, לא ראיתי שום דבר כזה. צדו האחורי של "ערימות חיטה" – אני אחד האנשים הבודדים שיכולים להבטיח לכם בצורה מהימנה – חלק באופן מאכזב.

רק תווית מודרנית בפינה הימנית העליונה של המסגרת מתריעה כי זו "מסגרת חלופית". אין כאן שום סקופ עיתונאי.

"ילדה עם בלון" של בנקסי במכירה פומבית בלונדון, 26 במרץ 2021 (צילום: AP Photo/Kirsty Wigglesworth)

עתה כשאנחנו יכולים להעיד שהחזית ללא ספק מוצלחת הרבה יותר, ידידיי מכריסטי'ס סובבו את הציור בזהירות והחזירו אותו, בכל תפארתו הצהובה־בוהקת, למקומו הזמני על הקיר בלונדון – למשך כמה שעות אחרונות לפני המסע שלו לניו יורק, העמדתו למכירה, ואולי, מי יודע, היעלמות מחודשת אל בעלות פרטית.

עד מהרה הבנתי כי בשניות הבודדות האלה הייתי קרוב יותר מאי פעם להרגיש כמו בעליו של יצירת אומנות גדולה במחיר של 20 מיליון דולר או יותר, מה שקצת חורג מהתקציב שלי.

עד מהרה הבנתי כי בשניות הבודדות האלה הייתי קרוב יותר מאי פעם להרגיש כמו בעליו של יצירת אומנות גדולה במחיר של 20 מיליון דולר או יותר, מה שקצת חורג מהתקציב שלי

ועדיין, הערכת השווי הזאת נראית לי קצת כמו מציאה, בייחוד בהתחשב בכך שיצירתו הגרוסה למחצה של בנקסי, "ילדה עם בלון", שנקראת עכשיו "האהבה נמצאת בפח האשפה", נמכרה ביותר מ־25 מיליון דולר במכירה של סותבי'ס בלונדון רק בשבוע שעבר.

כפי שציינו ידידיי החדשים מכריסטי'ס בזמן שהשיבו את הציור לקיר, כשאתה קונה את "ערימות חיטה" של ואן גוך אתה מקבל אותו ללא פגע, וקרוב לוודאי שגם במסגרת המקורית שלו.