שתי החלטות שקיבלה הממשלה האחת, לעניין מיסוי הכלים החד פעמיים והשניה לעניין מיסוי משקאות קלים, היו השבוע בעין הסערה. שני הנושאים אינם קשורים באופן ישיר לחרדים – הנושא האחד קשור בניסיון להילחם בזיהום כדור הארץ בחומרים בלתי מתכלים והשני קשור בבריאות הציבור ובפרט בהשמנת היתר כתוצאה מצריכת סוכר עודפת. ובכל זאת, שני הנושאים לא נתפסו כבעיות של כלל הציבור ושעל כל הציבור לקחת חלק בפתרונן, ולא כנושאים שצריכים להיות בראש סדר היום הציבורי ללא קשר לעמדה פוליטית, אלא כשני נושאים שנועדו לפגוע ספציפית בחרדים. אם תרצו, מסע נקמה אישי של שר האוצר בחרדים שנואי נפשו.

שתי החלטות שקיבלה הממשלה לעניין מיסוי הכלים החד פעמיים ומיסוי המשקאות הקלים, עוררו סערה השבוע. הן לא קשורות ישירות לחרדים, אך נתפסו ככאלה שנועדו לפגוע בהם ספציפית. נקמת שר האוצר בשנואי נפשו

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

בתמצית, טענת מנהיגי החרדים היא, שכיוון שהציבור החרדי הוא צרכן כבד הן של כלים חד פעמיים והן של משקאות קלים, המיסוי יפגע קודם כל בהם. כמובן שלא נפקדה הטענה כי מדובר בציבור עני ברובו ועל כן מדובר במס שיוטל על העניים.

לא זו אף זו – טביעת הרגל הפחמנית של הציבור החרדי, זה שאינו מרבה לנסוע במכוניות פרטיות, זה שאינו מרבה לטוס, זה שאינו מרבה להשתמש במכשור חשמלי, ממילא קטנה הרבה יותר משל כל ציבור אחר, לכן אין זה הוגן להטיל על הציבור הזה את הנטל העודף של מיסוי. אם תרצו, החרדים מבקשים, החזיקו חזק – שוויון בנטל.

כן כן, שוויון בנטל – אותו מותג שהוא חילוני לחלוטין, אותו מותג שקשור בעבותות לשרות הצבאי, אותו סלע מחלוקת, אותו פצע בליבה של החברה הישראלית, שאיננה יכולה לשאת את העובדה שיש קבוצה פריווילגית שקיבלה פטור באופן קטגורי משרות בצבא, על כל מה שהשרות הזה מסמל עבורה: הגנה על המולדת, אלטרואיזם, סולידריות וכל אלה הקשורים בסופו של עניין גם לשכול.

פתאום חברי הכנסת החרדים, אלה שהתרגלו שכל דרישותיהם נענות רק כי הם מהווים לשון מאזנים קואליציונית, אלה שלקחו את הפריווילגיה בדמות פטור מהשרות הצבאי והרחיבו אותה לפריווילגיות נוספות שרובן ככולן נועדו להקל את הנטל הכלכלי על הציבור החרדי, אגב בידודו מיתר הציבור, והטלת רוב העול הכלכלי על הציבור החילוני – נזכרו שיש דבר כזה שוויון בנטל והם צועקים געוואלד.

פתאום החכ"ים החרדים, שהתרגלו כי כל דרישותיהם נענות רק כי הם מהווים לשון מאזנים קואליציונית, שלקחו את פריווילגיית הפטור מהשרות הצבאי והרחיבו אותה – נזכרו שיש דבר כזה שוויון בנטל

כמה גוועאלד? ובכן משה גפני במתקפה חריפה על הממשלה ועל בנט עם דברים שלא היו מביישים את רעי האנטישמים:

"הם עשו מעשה שלא יעשה, הם לקחו את הציבור המסורתי שנמצא בימין ופגעו בו פגיעה שאי אפשר לתאר אותה. זה נורא ואיום… בנט בגד במדינת ישראל; איש מהזן הנחות ביותר".

יו"ר 'יהדות התורה', ח"כ משה גפני: ראש הממשלה בנט הוא איש מהזן הנחות ביותר. הוא אופורטוניסט. הוא בגד במדינת ישראל. pic.twitter.com/RU0vkJ2QPC

— ישי כהן (@ishaycoen) November 2, 2021

לא פחות. ונזכיר שצעקות הגעוואלד האלה אינם בגלל דיני נפשות, אינם בגלל עניינים הקשורים בחיים ובמוות כמו בשרות הצבאי, אלא הם באו רק בשל הטלת מס על כלים חד פעמיים, לא מס שהוטל ספציפית על החרדים. לא מס אי שוויוני כמו אי השוויון הכרוך בפטור משרות צבאי, וודאי שהוא איננו בלתי מידתי, וודאי שאין בו נטל מיוחד בעטיו צריך גפני להכתיר את בנט כבוגד. ואם לא די בכך, לרמוז גם שדינו מיתה, אחרי שבעבר כבר כינה אותו "רוצח".

לא מבין איך אף אחד לא מדבר על זה.
אמנם יש המון רפש מסביבת נתניהו וסיעת הליכוד
אבל הסתה לרצח ראש הממשלה בנט כה בוטה, ישירה וברורה לא ראיתי.
משה גפני אומר בבירור – "יש שתי דרכים לגרש את בנט – גט כריתות או מיתה. ולא צריך גט כריתות."
תתעוררו לפני שיהיה מאוחר מדי. pic.twitter.com/Ya7TkTpJ69

— Brian Shaposhnik (@BrianShaposhnik) November 2, 2021

אלא שמי שהתרגל לפריווילגיות כלכליות נרחבות מבלי להתאמץ, רק עבור האצבע שלו בהחלטות ממשלה, מי שהתרגל שכל דרישותיו נענות תמיד ובידו ניתן הכוח הבלתי מידתי להפיל את הממשלה, מי שהתרגל להעביר חוקים שמשרתים את הציבור שלו אגב פגיעה בלתי מידתית ביתר הציבור, תוך חוסר התחשבות אפילו בציפור נפשו כמו יום הזיכרון לחללי צה"ל – מתקשה להתרגל למצבו החדש. מצב בו לא רק שאין בידו כוח בלתי מידתי לכפות את משנתו על כלל הציבור, אלא שאין בידו כוח מעבר לכוח האמיתי בציבור החרדי, והוא נדון, אוי געוואלד, לשחק לפי הכללים הדמוקרטיים. וזה מעביר אותו על דעתו.

מי שהתרגל לפריווילגיות כלכליות נרחבות רק עבור האצבע שלו בהחלטות ממשלה, שכל דרישותיו נענות תמיד ובידו הכוח הבלתי מידתי להפיל את הממשלה, מתקשה להתרגל למצבו החדש

תקופת הקורונה, כמו גם האסון במירון, הראו שהציבור החרדי, ובעיקר מנהיגיו, שמים פס על כל הכללים עד כדי אי ציות לחוק, זאת גם במצבים בהם הציבור שלהם הוא שנפגע מכך.

הסיבה לכך היא שהם התרגלו להיות ציבור פריווילגי עד כדי כך, שאפילו מס על כלים חד פעמיים נראה להם כמו גזירת גורל. יש לנצל את ההתגלות שהם חווים לגבי הערך של שוויון בנטל לשינוי כללי המשחק מן היסוד. שינוי כזה ישרת בראש ובראשנה את הציבור החרדי עצמו – אשר יש להניח שנפשו קצה בנטל הכלכלי שהטילו עליו מנהיגיו במניעת השתתפותם בשוק העבודה. נטל הגוזר עליהם חיי עוני.

דוקטור לביוכימיה ומשפטנית.