הַרְבֵּה זְמַן אֲנִי מְנַסָּה לְהַגִּיד מַשֶּׁהוּ וְלֹא מַצְלִיחָה. לֹא מָצָאתִי מָקוֹם וְלֹא מָצָאתִי שָׂפָה. כָּל מָה שֶׁאֲדַבֵּר עָלָיו בָּעֵת הַזֹּאת, שֶׁאֵינוֹ הַנּוֹשֵׂא הַמְּדֻבָּר, אוֹמֵר דְּבַר־מָה שֶׁלֹּא נֶאֱמַר, שֶׁאָסוּר לְהֵאָמֵר, שֶׁנִּקְרַע בֵּין הַנְּטִיּוֹת לְתַקֵּן עוֹלָמוֹת, לֹא בְּטֹהַר אֶלָּא בְּמִדּוֹת. אֲנִי מִתְהַפֶּכֶת בַּלֵּילוֹת וְשׁוֹאֶלֶת אֶת עַצְמִי, לְהַרְעִישׁ אוֹ לִשְׁתֹּק. מִצַּד אֶחָד, לָרַעַשׁ אֵין מִדּוֹת. מִצַּד שֵׁנִי, כָּל הַמַּחְרִישׁ בָּעֵת הַזֹּאת.

להציל את המילים, להכשיר את הלבבות

הַרְבֵּה זְמַן אֲנִי מְנַסֶּה לְהַגִּיד אֶת זֶה וְלֹא מַצְלִיחָה.
לֹא מָצָאתִי מָקוֹם, לֹא מָצָאתִי שָׂפָה.
אֲנִי מְנַסָּה לְדַיֵּק, לְהַצְלִיב רְאָיוֹת, לִבְרֹר מְקוֹרוֹת,
לָבֹר אֶת הַמּוֹץ מִן הַנְּתוּנִים, אֶת הָעֻבְדּוֹת מִן הַפַּרְשָׁנִים,
אֶת הַפַּרְשָׁנוּיוֹת מִן הַהַטָּיוֹת, אֶת הָאִילָנוֹת מִן הָעֲשָׂבִים,
אֶת הַתְּמִירִים מִן הַשּׁוֹטִים, אֶת הַמִּלִּים מֵהַצַּיָּדִים,
אֶת הַפּוֹרְעִים מִן הַפּוֹשְׁעִים. רָאִיתִי גַּם אֶת הַשָּׂטָן
לָבוּשׁ כֶּאֱלֹהִים, פּוֹרֵעַ נְפָשׁוֹת, הוֹפֵךְ אֶת הַיּוֹצְרוֹת,
עוֹשֶׂה מִן הַפּוֹרְשִׁים פּוֹשְׁעִים וּמִן הַפּוֹשְׁעִים
מְלָכִים עַל בְּדִידֵי אֱנוֹשׁ חֲרֵדִים לִזְכוּתָם
הָאַחַת הַנִּשְׁאֶרֶת, עַל גּוּפָם וְעַל דַּעְתָּם הָאַחֶרֶת,
וְעוֹשֶׂה אוֹתָם מְשֻׁגָּעִים בְּעַל כָּרְחָם, לְתִפְאֶרֶת.
הִנֵּה הָמוֹן רַב שׁוֹעֵט כְּעֵדֶר קְדוֹשִׁים וּמְצַיֵּץ:
מְשֻׁגָּעִים, מְשֻׁגָּעִים, מְשֻׁגָּעִים!
סַמְּנוּ אוֹתָם! תִּפְסוּ אוֹתָם! אִזְּקוּ אוֹתָם! כִּלְאוּ אוֹתָם!
אֲנִי רוֹאָה אֶת הַמִּרְדָּף מִבַּעַד לַמִּלִּים.
אֵיךְ לְהַצִּיל אֶת הַמִּלִּים מִן הָאוֹרְבִים לְפִתְחָן?
אֵיךְ לַחֲמֹק מִן הַלִּסְטִים, מִלּוֹכְדֵי הַפַּרְפָּרִים
בָּרְשָׁתוֹת, מֵרַהַב נְאָצוֹת, מִסּוֹהֲרֵי דֵּעוֹת?
יָכוֹל לִהְיוֹת
שֶׁצָּרִיךְ לְהַתְחִיל לְהַכְשִׁיר אֶת הַלְּבָבוֹת
לְשֶׁבַע הַשָּׁנִים הָרָעוֹת.

פרס ישראל

שָׁלוֹם רַב,
נִרְאֶה כִּי לֹא נוּכַל לְהַגִּיעַ,
הַדְּרָכִים חֲסוּמוֹת, הַשְּׁעָרִים נְעוּלִים,
הָעָם לֹא הֻזְמַן, הַטֶּקֶס תַּם,
הַזְּמַן בּוֹעֵר וְהַמְּלָאכָה לֹא תִּשְׁלַם
וְלָכֵן אֲנִי, אַחַת הָעָם,
מִתְכַּבֶּדֶת לְהַעֲנִיק מִכָּאן
אֶת פְּרַס יִשְׂרָאֵל
לְכָל מִי שֶׁשָֹּרָה עִם אֱלֹהִים וְעִם הַבְּרִיּוֹת,
וְחָתַר תַּחַת הַדֵּעוֹת וְהִרְחִיב אֶת הַיְּרִיעוֹת
וְנָתַן מִקְלָט לְמִלִּים נִרְדָּפוֹת.

הדרה לוין ארדי היא מוזיקאית, סופרת, משוררת, אמנית ספוקן-וורד, מופיענית (גם קצת מציירת). בוגרת אוניברסיטת ניו יורק בקולנוע וטלוויזיה בהצטיינות יתרה. פרסמה 3 ספרים (שירה ופרוזה), 18 אלבומים (אנגלית ועברית) ומדי פעם מפרסמת מאמרים וטורים. לעולם לא תוותר על כוס היין שלה. "הבוב דילן והטום ווייטס הישראלית" (הארץ).