במפות משנות הארבעים של המאה הקודמת מצויה שכונת שפירא מחוץ לגבולות תל אביב. והיום במאה ה-21, מטאפורית, השכונה עדיין מחוץ לתל אביב. כשמדברים על עיר ללא הפסקה יודעים תושבי השכונה להוסיף במרירות: "אצלנו 'ללא הפסקה' מכוון לסמים, זנות ואלימות".

במפות משנות ה-40 מצויה שכונת שפירא מחוץ לגבולות ת"א. במאה ה-21, מטאפורית, היא עדיין מחוץ לת"א. כשמדברים על עיר ללא הפסקה מוסיפים בשכונה במרירות: "אצלנו זה מכוון לסמים, זנות ואלימות"

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

את המפגש שהתקיים השבוע בבית הקפה הנושא את שם השכונה "שפירא", בבעלותו של יהונתן ברגמן – יזם חבר מועצת העיר רועי אלקבץ. הוא הגיע למקום כמו כל נציג ציבור, במטרה לעמוד מקרוב על הבעיות המיוחדות את השכונה. לרגע לא ציפה שיחשף לגיהנום המהווה את מציאות חייהם של רבים מקרב 8600 אנשי השכונה.

תחת סככה, אדמה חולית, כסאות מרופטים, שולחנות וינטג' ולקול מוסיקה שבקעה מכלי נגינה בדציבילים מחרישי אוזניים, פירטו נציגי השכונה את תמונת המצב הנוראית. פריצות לבתים, פשע ברחובות, נערות שעוסקות בזנות וסמים.

נכון, שכונת נווה שאנן, השכונה שליד, נקיה מסמים, אלכוהול, זונות ועובדים זרים, וכך גם התחנה המרכזית החדשה ומקומות נוספים בדרום העיר הגדולה. "כי כולם הגיעו הנה", מסביר אייל ניר, שכבר שנים נאבק לשנות את המצב, "הם לא נעלמו".

"אני מלווה את הבן שלי בן ה-15 לכל מקום", אומרת סמדר, אחת מתושבות השכונה, "אני לא מוכנה לחשוף אותו לסכנות". קראו לנו, הצעירים, להגיע לכאן והבטיחו שיהפכו את השכונה לאתר תיירות. אז אמרו. היא מוסיפה.

הרהט בשכונת שפירא. (צילום: מיכאל יעקובסון, ויקפדיה)

הנה כאן אחת משכיות החמדה, רהט – מערכת השקיה מהמאה ה-19. ובית הקברות המוסלמי על שם שייח מוראד שהקים גם את הבית האדום בשכונה. יוסף חיים ברנר, מחלוצי הספרות העברית החדשה, פובליציסט ומנהיג ציבור, בנה את ביתו בשכונה.

שכונה שהיתה מקור לקליטת עולים מבוכרה, מאוזבקיסטן, מסלוניקי ומיוון. משפחת פוזיילוב הקימה כאן את בית הכנסת.

אבל כל אלה פיסות זיכרון מן העבר הרחוק. היום נותרה שכונת שפירא, שגבולותיה נמתחים בין נתיבי איילון, רחוב סלמה, רחוב חיל השריון, רחוב קיבוץ גלויות ושדרות הר ציון, ככיב מוגלתי בתפר שבין יפו מדרום מערב לתל אביב המתפתחת מצפון מזרח לשכונה.

הבית האדום, החזית הצפונית של בית השיח' מוראד (צילום: Idobi (talk), ויקיפדיה)

משאיות האשפה מגיעות עמוסות פסולת וחומרי בניה ופורקות את התכולה בחצרות השכונה וברחובות עצמם ונעלמות.

רועי אלקבץ רשם את הדברים והבטיח שיפעל לשינוי. שידבר עם בעלי התפקידים וידאג לטיפול מיידי בפשיעה בשלב ראשון.

"מתי תהיה התערבות אמיתית?", מקשים נציגי השכונה, "רק אחרי שירצחו כאן מישהו? אתה יודע כמה פעמים הבטיחו לנו לטפל במפגעים?", הם קובלים. עיריית תל אביב מינתה פרוייקטור ועוד פרוייקטור אבל לבסוף הטיחו לעברנו בפרצוף: "אין כסף, אין לנו תקציב".

ששי בן מנחם, פעיל חברתי בדרום תל אביב, אומר: "אנחנו בצומת דרכים, חייבים לפעול עכשיו, כל עוד הצעירים שהגיעו לכאן עדיין לא הרימו ידיים. כל עוד הם עדיין מקווים לראות את השינוי".

תחת סככה, על כסאות מרופטים סביב שולחנות וינטג', לצלילי מוסיקה בדציבילים מחרישי אוזניים, פירטו נציגי השכונה את תמונת המצב הנוראית. פריצות לבתים, פשע ברחובות, סמים ונערות שעוסקות בזנות

ראש העיר, רגע לפני שיהיה מאוחר מדי, רגע לפני שהיאוש יכרסם כל חלקה טובה בתקווה שעוד נותרה בליבם, הגיע הזמן לעשות מעשה. שכונת שפירא הפכה לפצצה מתקתקת, שללא טיפול שורש תתפוצץ לכולנו בפרצוף.

פאר לי שחר היתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של 48 שנים בתקשורת - בגלי צהל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות), ככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר, וכיום היא פעילה בעמותות לטובת האוכלוסיה המבוגרת. היא חברת הוועד המנהל במדרשת אדם לקידום הדמוקרטיה וחברה באירגון מפקדים למען בטחון ישראל.

באחד הסקרים האחרונים על התאמה לראשות הממשלה, עלה שרק כרבע מהבוחרים וכמחצית ממצביעי הליכוד סבורים שהבנימין הנוכחי, נתניהו, יותר מתאים מהשני. גנץ, לעומתו, זוכה לתמיכת מחצית הציבור, כפול מראש הממשלה המכהן.

אין פלא שאלו המספרים של גנץ – בתקופה קשה אנשים מחפשים תקווה ושינוי. אך אני מנסה להבין מה עובר בראש של אותו מעט יותר מרבע מהציבור שעדיין חושב שנתניהו הכי מתאים לתפקיד. מה לדעתו עשה המכהן, שמצדיק נאמנות כזו?

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות להאחר התפרקות ברה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.

לאחרונה נקראים אזרחי ישראל בהמוניהם להצטייד בנשק אישי או להצטרף לכיתות כוננות חמושות, ולצורך זה אף בוטלו הגבלות ותנאים שהיו עד כה על קבלת הרישיון.

יוזמת המשרד לביטחון לאומי, שהחלה עוד לפני אסון ה-7 באוקטובר, קיבלה דחיפה לא-צפויה לאחר אסון עוטף-עזה והחרדה בעקבותיו, והופכת בימים אלו לעובדה מוגמרת.

עמיר מורן הינו בכיר-לשעבר בקהיליית המודיעין, יזם חברתי ועוסק ביישוב סכסוכים ובבניית קהילות. פעיל בתחום החברה המשותפת, תושב תמרת שבגליל.