במפות משנות הארבעים של המאה הקודמת מצויה שכונת שפירא מחוץ לגבולות תל אביב. והיום במאה ה-21, מטאפורית, השכונה עדיין מחוץ לתל אביב. כשמדברים על עיר ללא הפסקה יודעים תושבי השכונה להוסיף במרירות: "אצלנו 'ללא הפסקה' מכוון לסמים, זנות ואלימות".
במפות משנות ה-40 מצויה שכונת שפירא מחוץ לגבולות ת"א. במאה ה-21, מטאפורית, היא עדיין מחוץ לת"א. כשמדברים על עיר ללא הפסקה מוסיפים בשכונה במרירות: "אצלנו זה מכוון לסמים, זנות ואלימות"
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
את המפגש שהתקיים השבוע בבית הקפה הנושא את שם השכונה "שפירא", בבעלותו של יהונתן ברגמן – יזם חבר מועצת העיר רועי אלקבץ. הוא הגיע למקום כמו כל נציג ציבור, במטרה לעמוד מקרוב על הבעיות המיוחדות את השכונה. לרגע לא ציפה שיחשף לגיהנום המהווה את מציאות חייהם של רבים מקרב 8600 אנשי השכונה.
תחת סככה, אדמה חולית, כסאות מרופטים, שולחנות וינטג' ולקול מוסיקה שבקעה מכלי נגינה בדציבילים מחרישי אוזניים, פירטו נציגי השכונה את תמונת המצב הנוראית. פריצות לבתים, פשע ברחובות, נערות שעוסקות בזנות וסמים.
נכון, שכונת נווה שאנן, השכונה שליד, נקיה מסמים, אלכוהול, זונות ועובדים זרים, וכך גם התחנה המרכזית החדשה ומקומות נוספים בדרום העיר הגדולה. "כי כולם הגיעו הנה", מסביר אייל ניר, שכבר שנים נאבק לשנות את המצב, "הם לא נעלמו".
"אני מלווה את הבן שלי בן ה-15 לכל מקום", אומרת סמדר, אחת מתושבות השכונה, "אני לא מוכנה לחשוף אותו לסכנות". קראו לנו, הצעירים, להגיע לכאן והבטיחו שיהפכו את השכונה לאתר תיירות. אז אמרו. היא מוסיפה.
הנה כאן אחת משכיות החמדה, רהט – מערכת השקיה מהמאה ה-19. ובית הקברות המוסלמי על שם שייח מוראד שהקים גם את הבית האדום בשכונה. יוסף חיים ברנר, מחלוצי הספרות העברית החדשה, פובליציסט ומנהיג ציבור, בנה את ביתו בשכונה.
שכונה שהיתה מקור לקליטת עולים מבוכרה, מאוזבקיסטן, מסלוניקי ומיוון. משפחת פוזיילוב הקימה כאן את בית הכנסת.
אבל כל אלה פיסות זיכרון מן העבר הרחוק. היום נותרה שכונת שפירא, שגבולותיה נמתחים בין נתיבי איילון, רחוב סלמה, רחוב חיל השריון, רחוב קיבוץ גלויות ושדרות הר ציון, ככיב מוגלתי בתפר שבין יפו מדרום מערב לתל אביב המתפתחת מצפון מזרח לשכונה.
משאיות האשפה מגיעות עמוסות פסולת וחומרי בניה ופורקות את התכולה בחצרות השכונה וברחובות עצמם ונעלמות.
רועי אלקבץ רשם את הדברים והבטיח שיפעל לשינוי. שידבר עם בעלי התפקידים וידאג לטיפול מיידי בפשיעה בשלב ראשון.
"מתי תהיה התערבות אמיתית?", מקשים נציגי השכונה, "רק אחרי שירצחו כאן מישהו? אתה יודע כמה פעמים הבטיחו לנו לטפל במפגעים?", הם קובלים. עיריית תל אביב מינתה פרוייקטור ועוד פרוייקטור אבל לבסוף הטיחו לעברנו בפרצוף: "אין כסף, אין לנו תקציב".
ששי בן מנחם, פעיל חברתי בדרום תל אביב, אומר: "אנחנו בצומת דרכים, חייבים לפעול עכשיו, כל עוד הצעירים שהגיעו לכאן עדיין לא הרימו ידיים. כל עוד הם עדיין מקווים לראות את השינוי".
תחת סככה, על כסאות מרופטים סביב שולחנות וינטג', לצלילי מוסיקה בדציבילים מחרישי אוזניים, פירטו נציגי השכונה את תמונת המצב הנוראית. פריצות לבתים, פשע ברחובות, סמים ונערות שעוסקות בזנות
ראש העיר, רגע לפני שיהיה מאוחר מדי, רגע לפני שהיאוש יכרסם כל חלקה טובה בתקווה שעוד נותרה בליבם, הגיע הזמן לעשות מעשה. שכונת שפירא הפכה לפצצה מתקתקת, שללא טיפול שורש תתפוצץ לכולנו בפרצוף.
פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד הפעיל של מפקדים למען ביטחון ישראל, בוועדת ההיגוי של פורום ארגוני השלום ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. היא חברה במועצה הדתית של עיריית תל אביב. בעלת ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתונים חדשות ועל המשמר ועורכת ומגישה יומני חדשות ותוכניות מלל ברשת ב של קול ישראל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו