במלאת 41 שנים להירצחו של ג'ון לנון, עולים בי הרהורים לגבי מיתות ותחיות בחיי הלהקה המפורסמת בעולם. אפשר לומר שהביטלס, כפי שהם מוכרים לרובינו, נולדו ב-1962. עד אז (החל מ-1957) הם היו במצב "עוברי". מאז ואילך נמצא בקורות חייהם מקרים של מוות אמיתי, של מוות כוזב ושל מוות מטאפורי, אלא שבעקבות כל מוות התרחשה תחייה.

במלאת 41 שנים לרצח ג'ון לנון, עולים בי הרהורים לגבי מיתות ותחיות בחיי הלהקה. מאז שנולדו ב-1962 ואילך נמצא בקורותיהם מקרי מוות אמיתי, מוות כוזב ומוות מטאפורי, אלא שבעקבות כל מוות התרחשה תחייה

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אם הופעה על במה היא אכן "הופעה חיה", הרי שביטלס מתו לראשונה כשחדלו להופיע בסוף שנת 1966. חייהם שלאחר מותם התחילו אפוא עם הפיכתם ללהקת-הקלטות.

זוהי גם תחייתם הווירטואלית הראשונה – דווקא האלבום האולפני (הלא-חי) הראשון שלהם משנת 1967 מציג הופעה-חיה בדיונית של להקה בדיונית Sgt. Pepper Lonely Hearts Club Band.

עטיפת אלבום "מועדון הלבבות השבורים של סרג'נט פפר" של הביטלס

ההסתגרות באולפן והפסקת ההופעות הפכו את בריאן אפשטיין, האמרגן המיתולוגי של הביטלס, לבלתי רלוונטי בעיניי עצמו. יתכן שזו אחת הסיבות שדרדרו אותו למצב שבו מצא את מותו ממנת-יתר של ברביטורטים ואלכוהול. יוצא אפוא שמוות מטאפורי ותחייה וירטואלית גרמו למוות אמיתי.

ההסתגרות באולפן הפכה את אפשטיין, האמרגן המיתולוגי שלהם, ללא רלוונטי בעיניי עצמו, מה שאולי זירז את מותו ממנת-יתר של ברביטורטים ואלכוהול, כך שמוות מטאפורי ותחייה וירטואלית גרמו למוות אמיתי

מקרה המוות הראשון של אחד מחברי הלהקה היה דווקא מוות וירטואלי: ב-1969 החלו, כידוע, להתפשט שמועות שמקרטני נהרג בתאונת מכונית בנובמבר 1966 אך ממשיך לחיות באמצעות כפיל, שאינו רק בן-דמותו אלא גם מבורך בכישרונו וביכולותיו. ספק אם לביטלס היה חלק בהפצת האגדה, אך ככל הנראה תדלקו אותה ברמזים שצפנו בשיריהם ובעטיפות תקליטיהם.

הביטלס מתו כלהקה עוד לפני שהכריזו רשמית על פירוקם. שירם המאוחר ביותר, Because, הכלול באלבומם המאוחר ביותר – Abby Road, הוקלט באפריל 1969 והיווה את שירת הברבור האמתית של הלהקה.

לפיכך, Let It Be, שהופץ ב-1970 הינו האלבום הראשון שלאחר המוות, למרות שהוא כולל שירים מוקדמים יותר. מעמדו כ"תקליט פרידה" מוזר במקצת, מכיוון שהוא מסכם פרויקט שאמור היה לבשר על התחדשות תוך שיבה למקורות הרוק'נ'רול. הופעתם החיה, על הגג של בניין Apple לסיכומו של הפרויקט, התגלתה כתחייה כוזבת.

ג'ון לנון נרצח ב-1980 אך המשיך, בשנות התשעים, להשתתף בהקלטות הלהקה ששבקה חיים ב-1970. הכיצד? שאר חברי הלהקה צירפו את קולם לקולו המוקלט והקליטו שני שירים "חדשים" בהרכב מלא – "חופשי כציפור" ו"אהבה אמיתית".

במעשה זה לא רק רוחו של לנון עלתה אלינו מעולם המתים: הביטלס העלו באוב את עצמם. שני השירים נכללו בתקליטורי האנתולוגיה (1995-1997), החושפים, בין-השאר, גרסאות אלטרנטיביות של שירים קנוניים, ומעניקים לנו הצצה אל יקום בִּטלאי מקביל.

ג'ון לנון נרצח ב-1980 אך המשיך, בשנות התשעים, להשתתף בהקלטות הלהקה ששבקה חיים ב-1970. הכיצד? שאר חברי הלהקה צירפו את קולם לקולו המוקלט והקליטו שני שירים "חדשים" בהרכב מלא

ג'ורג' הריסון, גם הוא לא האריך ימים ונפטר עם פרוס האלף החדש. אך אל דאגה, גם הוא עוד ישוב, ואם לא לאולפן ההקלטות אזי לפחות לשולחן העריכה.

ב-2004 אנשי 'קרקס השמש' (Cirque du Soleil) הקנדיים פנו למנהל המוזיקלי לשעבר של הביטלס – ג'ורג' מרטין – בבקשה לספק להם שעה וחצי של "תפאורה-מוזיקלית" המושתתת על שירי הביטלס. אין מדובר על מחזור כפשוטו, אלא על הטלאה של חומרי סאונד שונים וזנוחים מתוך אוצר ההקלטות הקיים במטרה ליצור פס קול חדש.

ג'ורג' מרטין ובנו גיילס (Giles) נרתמו למלאכה ובתום שנתיים של עבודה, בשלהי 2006, יצא לאור התקליטור LOVE – פס הקול המלווה את המופע האקסטרווגנטי של קרקס השמש. המופע נערך בלאס וגאס – אותה נאת מדבר מתעתעת, התגשמות של פטה מורגאנה – היא אכן זירת התרחשות מתאימה למופע כזה, מה עוד שהוא נערך באולם המופעים של מלון "מיראז'".

ובזאת לא תמה השרשרת. לפני למעלה מעשור הסכימו הביטלס להפוך את עצמם למשחק מחשב וכך שדרגו את תחייתם הווירטואלית. בנוסף, הם הוציאו את עצמם לאור מחדש, כאשר כל פלאי הטכנולוגיה הדיגיטליים גויסו כדי להשמיע את הקלטות העבר של הביטלס כאילו הוקלטו זה עתה באולפנים של שנות האלפיים.

לפני למעלה מעשור הסכימו הביטלס להפוך עצמם למשחק מחשב וכך שדרגו את תחייתם הווירטואלית. בנוסף, הוציאו את עצמם לאור מחדש, כאשר כל פלאי הטכנולוגיה הדיגיטליים גויסו כדי להשמיע את הקלטות העבר

זהו ניסיון מוצלח לאחוז את החבל בשני הקצוות – לא לאבד את רוח ההקלטות המקוריות ובד בבד – לטעת אותן במציאות העכשווית, כלומר, להנכיח את העבר בהווה מבלי שיילווה לכך ניחוח נוסטלגי עבש. מעשה השחזור המתוחכם כולו, יש בו כדי לאשש את מעמדו הקנוני של הרפרטואר המקורי ולהסיר כל איום בדה-קנוניזציה או רה-קנוניזציה לנוכח כל הפעילות המצטברת מאז חתימת הקורפוס ב-1970.

https://www.youtube.com/watch?v=72Vc6WyJ3mk&ab_channel=LemonJohn

פרופ' נפתלי וגנר הוא מרצה וחוקר בחוג למוסיקולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. תחום המחקר העיקרי שלו הוא ניתוח מבני של המוסיקה המערבית הטונאלית, תוך דיון בסוגיות התיאורטיות הנלוות. ערק זמנית משדות המחקר הקלאסיים לטובת כמה הרפתקאות מחקריות בתחום המוסיקה הפופולרית. ספרו "הביטלס: שבע השנים הטובות" ראה אור בסוף שנות ה-90.