הגלובוס השחור: מזהם השבוע

מישהו חכם אמר פעם שטיימינג זה לא הדבר הכי חשוב בחיים – זה הדבר היחיד שחשוב בחיים. מתברר שלעופות אין טיימינג: מגפת השפעת שפגעה בהם השבוע בצפון וקטלה מאות אלפים הצליחה לדגדג רק את שולי תשומת הלב התקשורתית והציבורית. ככה זה כשאתה מתמודד ראש בראש מול האומיקרון.

התמונות של אלפי עגורים מתים צפים באגמון החולה, ושל תרנגולות מומתות בהטבעה בקצף ובמכלי מים במושבי הצפון, טלטלו השבוע רבים, ובצדק. בימים האחרונים דובר על ההאכלה היזומה של העגורים באגמון – שמטרתה להרחיק אותם מהשדות החקלאיים וגם עושה טוב לתיירות הציפורים – ועל תרומתה האפשרית לצפיפות ולהתפשטות המגיפה. זה כאין וכאפס לעומת מה שמתרחש בלולי הסוללה הוותיקים שבהם מגדלים את רוב התרנגולות המטילות בישראל.

אני לא מזלזל באותנטיות של החמלה כלפי העופות המומתים, אבל כדאי להזכיר שחייה של תרנגולת מטילה הם גיהינום כמעט מרגע שבקעה מהביצה ועד הרגע שבו היא מפסיקה להיות רווחית ונשלחת להמתה (במקרה הטוב בחשמול). החיים הללו כוללים, ברוב המקרים, עמידה על סורגי ברזל בגודל של דף A4, בלי מגע עם אדמה.

אני לא מזלזל באותנטיות של החמלה כלפי העופות המומתים, אבל כדאי להזכיר שחייה של תרנגולת מטילה הם גיהינום כמעט מרגע שבקעה מהביצה ועד הרגע שבו היא מפסיקה להיות רווחית ונשלחת להמתה

פעיל לזכויות בעלי חיים מתעד את הנעשה בלולים (צילום: Barak Mayer)

העמידה הממושכת על הסורגים גורמת להתפתחות חתכים ופצעים ברגלי התרנגולות. המקור של המטילה נקטם כדי שלא תנקר בבשרם של שכנותיה לצינוק. ברבים מהלולים מופעלת תאורה מסביב לשעון כדי לטשטש את המחזור ההורמונלי ולעודד הטלה בלי הפסקה, ואכן התרנגולות בתעשיית הביצים מגיעות לכמות מפלצתית של הטלה – כ-300 ביצים בשנה לעומת 10 שמטילה תרנגולת בטבע.

ברבים מהלולים מופעלת תאורה מסביב לשעון כדי לטשטש את המחזור ההורמונלי ולעודד הטלה בלי הפסקה, ואכן התרנגולות בתעשיית הביצים מגיעות לכמות מפלצתית של הטלה – כ-300 ביצים בשנה לעומת 10 בטבע

אל המספרים הקיצוניים האלה מגיעים גם באמצעות השבחות גנטיות ומניפולציות בתזונה, שהרי כל ייעודה של התרנגולת הוא לשמש מכונה לייצור ביצים וצריך לסחוט מגופה כל גרם של תועלת, למקסם את הרווחיות – ואז לזרוק. וכמובן, חשוב לזכור שעל כל תרנגולת נקבה שזכתה לחיות את החיים המפוקפקים האלה, יש אפרוח זכר שהומת מייד לאחר בקיעתו משום שאין בו שימוש.

שפעת העופות הגיעה לישראל, ככל הידוע, עם העופות הנודדים. הצפיפות המחרידה בלולים היא כר פורה לקליטת הנגיף והפצתו במהירות. הלב כואב (באמת) על המושבניקים שפרנסתם נגדעה ובחודשים הקרובים, שבהם הלולים שלהם יהיו מושבתים, עלולים להיקלע למצוקה כלכלית קיומית. אבל דווקא על התרנגולות לא בטוח שצריך להצטער: במידה רבה, הן נגאלו השבוע מייסוריהן.

חקלאים בבגדים מוגנים מפנים לולים הנגועים בשפעת העופות במושב גבעת יואב בצפון, 29 בדצמבר 2021 (צילום: מיכאל גלעדי/פלאש90)

הגלובוס הירוק: אביר הסביבה של השבוע

בכל כנס שעוסק בתחבורה ציבורית מגיע השלב שבו מישהו מזכיר את מילות הקסם "רשות תחבורה מטרופולינית" וכולם מהנהנים בהסכמה. רבים מאמינים שניהול התחבורה הציבורית ברצף אורבני צפוף, כמו למשל גוש דן, צריך לעבור מידי השלטון המרכזי אל השלטון המקומי, כמקובל בערי מטרופולין רבות במערב.

על אף שיש כמעט קונצנזוס סביב הרעיון הזה, ולמרות שמדברים עליו כבר שנים, זה לא קורה. בעבר נטען שהחסם הוא קרבות האגו בין שר התחבורה דאז ישראל כ"ץ לראש עיריית תל אביב רון חולדאי, אבל כ"ץ כבר נמצא עמוק באופוזיציה והרשות עדיין לא נראית באופק.

ובכל זאת, ניצנים של שת"פ תחבורתי אזורי התחילו ללבלב השבוע. אולי אין לזה שם רשמי וגם לא סמכויות מסודרות, אבל שישה ראשי ערים מגוש דן (תל אביב, גבעתיים, בת ים, בני ברק, הרצליה ורמת השרון. ראש עיריית חולון נתן את ברכתו מרחוק) התכנסו והכריזו על עבודה משותפת בתחומים כמו השכרת אופניים, אכיפה בנתיבי תחבורה ציבורית, ניהול מערכות רמזורים ועוד.

שישה ראשי ערים מגוש דן התכנסו והכריזו על עבודה משותפת בתחומים כמו השכרת אופניים, אכיפה בנתיבי תחבורה ציבורית, ניהול מערכות רמזורים ועוד

קו הרקיע של גוש דן – רמת גן, גבעתיים ותל אביב (צילום: מתניה טאוסיג/פלאש90)

פעם, כשעלה הרעיון לכנס את ראשי הערים בחדר אחד, מישהו העיר שזה לא אפשרי כי לא יהיה מקום לאגו. אבל הנה, זה קרה.

הגבולות בין ערי גוש דן חצי פיקטיביים, זר לו ינחת כאן לא יידע להבחין איפה מסתיימת יפו ומתחילה בת ים, מתי נגמרת גבעתיים ועוברים לרמת גן. למעשה, יש רק סוג אחד של אנשים שיודעים להבחין היטב בין הערים: רוכבי האופניים. זה פשוט: ברגע שחוצים בדיווש את הגבול מתל אביב לאחת השכנות – כולן בלי יוצא מהכלל – נתיבי האופניים נעלמים והרכיבה הופכת לסיוט מסוכן.

יש רק סוג אחד של אנשים שיודעים להבחין היטב בין הערים: רוכבי האופניים. זה פשוט: ברגע שחוצים בדיווש את הגבול מתל אביב לאחת השכנות, נתיבי האופניים נעלמים והרכיבה הופכת לסיוט מסוכן

דוגמה טובה ליתרונות הגלומים בשת"פ אזורי מתקיימת כבר כשנתיים בדמות היוזמה הנהדרת "נעים בסופ"ש". מדובר בקווי שירות המופעלים על ידי מספר עיריות ונוסעים בשישי-שבת מקרית אונו, שוהם, גבעתיים ורמת השרון לתל אביב ובחזרה. השבוע, בשעה טובה, הצטרפה ליוזמה גם מודיעין/מכבים-רעות שתשגר אוטובוס אל מרכזי הפנאי והבילוי של תל אביב בשישי בערב ובמהלך השבת.

ראש עיריית תל אביב רון חולדאי בהשקת שירות נעים בסופ"ש, 20 בנובמבר 2019 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

המשתמשים (הרבים) הם בעיקר צעירים, שאין להם רכב פרטי ו/או מבקשים להימנע מנהיגה אחרי בילוי ושתיית אלכוהול. בגלל החוק שאוסר על הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, הנסיעה באוטובוסים היא בחינם – והעלות מכוסה על ידי העיריות. על הנייר הסטטוס קוו העתיק – שכולל סעיף הרסני של השבתת התחבורה הציבורית בשבת – נשמר, אבל בחיים האמיתיים מתרקם שינוי חשוב שיהיה קשה לסגת ממנו.

טיפ ירוק לשבת

בזמן האחרון יש דיבור חזק ומפתיע בשבחו של סלט ביצים טבעוני מתוצרת "אחלה". אני חובב די קטן של סוגת התחליפים הטבעוניים ובוודאי של סלטים מתועשים, אבל המחמאות שממשיכות לזרום עוררו את סקרנותי.

שלוש פעמים ביקרתי בשני סניפים גדולים של רשתות שיווק שונות, ולא מצאתי את המוצר. "הוא נגמר מאוד מהר", אמרה לי בפליאה עובדת בסניף של "מגה". אז או שסלט הביצים הטבעוני פופולרי מאוד או שב"אחלה" פסימיים ומציבים על המדפים כמויות קטנות מדי.

סלט ביצים ללא ביצים של "אחלה" (צילום: שטראוס)

בגיחה האחרונה לסופר חשבתי לרגע שזה סוף סוף קורה: במדף של "אחלה" הבחנתי בקופסה שעליה התנוססה מדבקה עם הכיתוב "קנו את סלט הביצים הטבעוני החדש". מיהרתי לשלוף אותה, אבל אז התברר שזו רק המלצה על מוצר אחר: המוצר שהחזקתי ביד היה ממרח עדשים קארי פיקנטי.

אחרי שהתאוששתי מהאכזבה נזכרתי שקארי ועדשים הם שניים מהדברים האהובים עליי, ומעיון ברשימת הרכיבים – בראשם 68% אחוז עדשים ירוקות מבושלות, טחינה גולמית ופלפל שפקה – עושה רושם שעל הספקטרום שבין מתועש לבריא המוצר הזה נוטה בבירור לכיוון החיובי.

החלטתי לנסות, ולא הצטערתי: הטעם מוצלח, החריפות נעימה, הולך טוב על לחם או קרקר, וכמובן טבעוני. נחמד לדעת שבפס הייצור התעשייתי כבר לא מכוונים רק למכנה המשותף הבריאותי הנמוך ביותר. עכשיו אני באמת מוכרח להשיג את סלט הביצים שאין בו ביצים.

הטעם מוצלח, החריפות נעימה, הולך טוב על לחם או קרקר, וכמובן טבעוני. נחמד לדעת שבפס הייצור התעשייתי כבר לא מכוונים רק למכנה המשותף הבריאותי הנמוך ביותר

ממרח עדשים קארי פיקנטי של "אחלה" (צילום: שטראוס)