בדרך כלל, לא מומלץ להמר נגד בנימין נתניהו בבחירות. הוא מושמץ מימין ומשמאל, ישראלים רבים לא אוהבים אותו ולאחרונה מרחפת מעליו עננה משפטית – אך יו"ר הליכוד כבר הוכיח את עצמו ככוח פוליטי בלתי ניתן לעצירה.
להצלחה האלקטורלית שלו (ארבעה ניצחונות ברצף) יש כמה תורמים אפשריים: השמאל, שעדיין לא מצא משהו לרוץ איתו אחרי כישלון אוסלו והאינתיפאדה השנייה; מפלגת הליכוד, שידועה בנאמנותה למנהיגיה; והגידול במספרן ובכוחן של אוכלוסיות ימניות-שמרניות, בעיקר החרדים והדתיים הלאומיים.
אבל כל הסיבות הללו גם יחד לא משנות את העובדה שהגורם העיקרי מאחורי ההישגים של נתניהו הוא האיש עצמו. ברגעים מכריעים בעשור האחרון, היו אלה בדרך כלל ההחלטות והתובנות הטקטיות של נתניהו שהבטיחו את ניצחונו בקלפי.
נתניהו הוא זה שהחליט מתי לקרוץ למצביעי המרכז ומתי לבצע פניות חדות ימינה; הוא שכרת בריתות עם מפלגות אחרות, כמו האיחוד עם ישראל ביתנו ב-2013; הוא שהחליט על הליכה לבחירות ב-2015 ו-2019; והוא זה שקבע את סדר היום הפוליטי והתקשורתי במהלכן. למעשה, נתניהו הוא לא רק המנהיג של המפלגה שלו, אלא גם האסטרטג הפוליטי העיקרי שלה ומנהל הקמפיין.
למרות הרקורד המרשים שלו, נתניהו לא הצליח להרכיב קואליציה אחרי הבחירות באפריל. ועל אף שאביגדור ליברמן סומן כאשם בכך, הכישלון היה כולו של נתניהו. הוא זה שהניח למו"מ הקואליציוני להיגרר ללא כל תוצאה, עד לפיזור הכנסת.
נתניהו אמנם הוביל את הליכוד להישג מרשים של 35 מנדטים, אך לא הצליח לגייס את תמיכת ישראל ביתנו ולפרק את המוקש של גיוס החרדים. בשעות האחרונות הוא אף ניסה להזחיל לממשלתו את אבי גבאי והעבודה המצומקת.
ברגעים הללו לא היה זכר ליכולת הפוליטית האגדית של נתניהו. הנזק, שכולל גם את הבחירות החדשות של 17 בספטמבר, הותיר אותו חלש משהיה – וכועס יותר.
עכשיו התמונה מתבהרת
כעת האסטרטגיה שלו מתבהרת לאיטה, והיא מורכבת מכמה מהלכים מוכרים ולא מאוד אלגנטיים: החל מהשחרת שמם של יריביו והצבת מצלמות בקלפיות ערביות , וכלה בטיפוח הפחדים בבייס שלו בנוגע לניצחון אפשרי של השמאל.
גם אם הם אינם בטעם טוב, אף אחד מהמהלכים האלה אינו חדש. הדבר היחיד שחדש הפעם הוא פנייתו הברורה וההחלטית של נתניהו נגד הימין.
לאחר שננטש על ידי ישראל ביתנו הימנית כביכול, וספג לחצים מאיחוד מפלגות הימין, אין לו יותר עניין לתמוך במפלגות שעשויות ליצור קואליציה ימנית עתידית.
נתניהו זוכר היטב כיצד ב-2015 כחלון פעל להקמת ממשלת אחדות. אם כולנו הייתה רצה לבד או מתאחדת עם מפלגת ימין אחרת, ייתכן שגוש הימין היה גדל, אך נתניהו לא היה יכול לסמוך על תמיכת כחלון ביום שאחרי הבחירות
במקום זאת, נתניהו מתמקד בעידוד מצביעים ימניים לעזוב את מפלגות הימין האחרות – ולהצביע עבור הליכוד. זה גם היה הרקע לאיחוד עם כולנו של משה כחלון.
ההיגיון של המהלך עבור שני האישים ברור: כחלון ניצל ממחיקה פוליטית; נתניהו ניטרל בכך את אחד מהגורמים הלא צפויים של המירוץ.
נתניהו זוכר היטב כיצד ב-2015 כחלון פעל להקמת ממשלת אחדות. אם כולנו הייתה רצה לבד או מתאחדת עם מפלגת ימין אחרת, ייתכן שגוש הימין היה גדל, אך נתניהו לא היה יכול לסמוך על תמיכת כחלון ואנשיו ביום שאחרי הבחירות.
בשתי מערכות הבחירות האחרונות, סקרים הראו שרבים מבוחריו של כחלון אינם מעוניינים להצביע ליכוד. כעת, כאשר לא ניתן לשים "כולנו" בקלפי, סביר להניח שחלק מהמצביעים האלה לא יפנו לליכוד – אלא לאחת ממפלגות המרכז.
כלומר: נתניהו פעל במודע כדי להעביר קולות מהימין לשמאל-מרכז, בהנחה שהקולות הללו – לו היו נשארים אצל כחלון – לא היו אצלו בכיס.
או במילים אחרות: אותו קמפיין שנתניהו מרבה להציג כמאמץ להצלת הימין, בא בעצם על חשבון הימין.
מסר מ"ישראל היום"
כך, אנו מוצאים רבים מתומכיו הנאמנים ביותר של נתניהו, ובהם כותבי הטורים והעיתונאים של "ישראל היום", דורשים ממנו להתחייב פומבית שלא ירכיב ממשלת אחדות עם כחול לבן. "נתניהו – תתחייב על ממשלת ימין", נכתב בכותרת של אחד מהטורים הללו, שפרסם מתי טוכפלד בשער "ישראל היום".
באופן חריג, הטור של טוכפלד זכה ל"מאמר תגובה" מאת נתניהו עצמו, שגם אותו פרסם העיתון בעמודו הראשון. ה"טור" של נתניהו דומה יותר לציוץ בטוויטר מאשר למאמר. סוג של מודעה פוליטית, שמפורסמת בחסות השופר של נתניהו. ואולם, הטור הזה מספק רמזים משמעותיים לגבי חשיבתו הפוליטית של נתניהו.
קשה לייחס את הפוקוס שהמאמר שם על ההצבעה לליכוד רק להבטחתו של נתניהו לממשלת ימין, מאחר שכל סקר מהחודש האחרון מראה את אותו הדבר: הליכוד לא יצליח להרכיב קואליציית ימין בלבד אם שאר גוש הימין לא יגדל.
נתניהו כותב שם: "ההתחייבות שלי ברורה: להקים אחרי הבחירות ממשלת ימין חזקה, שתמשיך להוביל את מדינת ישראל להישגים חסרי תקדים ותשמור על ביטחון ישראל. זאת המחויבות שלי למצביעי הליכוד. לא תהיה ממשלת אחדות".
אולם, לאחר מכן, הוא מוחה שוב נגד הצבעה עבור מפלגות ימין אחרות: "מי שלא מצביע מחל – מצביע להפלת ממשלת הימין ולהקמת ממשלת שמאל בראשות לפיד וגנץ".
ליברמן, מזהיר נתניהו, מתכנן להמליץ על בני גנץ לראשות הממשלה, ורק ליכוד גדול יבטיח כי "מלאכת הרכבת הממשלה תוטל עלינו, מבלי שתהיה לליברמן האפשרות להוביל אותנו לממשלת שמאל חלשה בראשות לפיד וגנץ".
ולמקרה שהמסר לא עבר, נתניהו מדגיש: "אסור לחזור על טעות הבחירות האחרונות, שבהן מצביעי הימין איבדו 7 מנדטים למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה".
התבטאויות מדהימות ברשת
ביום שישי ראש הממשלה שב והדגיש שוב את הנושא, כשהעלה סרטון לפייסבוק שבו הוא בקושי טרח להעמיד פנים שהוא מכוון לגוש ימין רחב יותר.
"כל מי שמצביע עבור מפלגת ימין אחרת, בסופו של דבר מקטין את הליכוד", אמר. "כל מי שאומר 'אני רוצה את נתניהו בראש ממשלת ימין' חייב להצביע לליכוד ולא לומר לעצמו 'אתן את הקול שלי למישהו אחר ואוודא, או לפחות אקווה, שהם יעברו את אחוז החסימה ואז גם ימליצו על נתניהו'. אני שומע את הגמגום על ידי חברינו שם בימין".
המסר מדהים, וחדש לגמרי: אף אחד לא יבטיח ממשלת ימין חוץ ממני, נתניהו. אפילו הימין הקיצוני עשוי לא להמליץ עליי, ולכן יבשר על ממשלת שמאל.
המסר הפוליטי של ראש הממשלה בנימין נתניהו בבחירות האלה הוא מדהים, וחדש לגמרי: אף אחד לא יבטיח ממשלת ימין חוץ ממני, נתניהו. אפילו הימין הקיצוני עשוי לא להמליץ עליי, ולכן יבשר על ממשלת שמאל
הדברים מדהימים אף יותר לנוכח העובדה שח"כ דוד ביטן, בן ברית וחייל נאמן של נתניהו, אישר ביום חמישי דיווחים שלפיהם רה"מ אמר לפעילי ליכוד כי הוא יפנה לגנץ ויבקש ממנו להצטרף לקואליציה הבאה שלו – אך ללא יאיר לפיד ואנשיו. "אין לנו בעיה ללכת עם גנץ – אבל בלי יש עתיד", אמר ביטן לרדיו דרום.
לאיזה נתניהו להאמין
למי להאמין? לנתניהו או לנתניהו? האם הצבעה לליכוד של נתניהו היא באמת הצבעה לממשלת ימין, בעוד שהצבעה לאיחוד מפלגות הימין אינה?
זהו לב האסטרטגיה החדשה: לעזאזל עם "גוש" הימין. בסופו של דבר, נתניהו מאמין שמה שמשנה זאת ממשלת נתניהו, לא ממשלת ימין.
אלה שתומכים בו בשל המדיניות שלו וההישגים שלו עשויים להבין את נקודת המבט הזאת, אך היא מתנגשת באופן ישיר עם הבטחתו שלפיה הוא יעמוד רק בראש ממשלת ימין.
בשעה שראש הממשלה נוטה לקמפיין על חשבון הימין – באופן אירוני, בעידודם של תומכים מטעם "ישראל היום" וממקומות נוספים – הימין מגיב במרירות גוברת והטחת ההאשמה שלפיה נתניהו עושה את המיטב להבטיח את הדבר שהוא מזהיר כל כך מפניו: הרכבת ממשלת אחדות שתתבסס על קואליציה רחבה.
כפי שאיילת שקד אמרה בתגובה לפוסט של נתניהו, זהו ראש הממשלה, לא "חבריו שם בימין" ש"מגמגם" – "מגמגם עם גבאי והרצוג, ולבני וברק".
בשנים האחרונות, נתניהו איחד כוחות בשמחה עם מפלגות מרכז ושמאל, כפי שנראה מניסיונו לצרף את אבי גבאי לקואליציה שלו רק ב-30 במאי.
זאת לא הייתה פאשלה שנולדה מתוך ייאוש רגעי: נתניהו ניהל מגעים עם יו"ר העבודה יצחק (בוז'י) הרצוג ב-2016 במטרה לצרף אותו לממשלה.
למעשה, העבודה ישבה בקואליציה עם נתניהו מ-2009 עד 2011, ולאחר מכן אהוד ברק נשאר שם במשך שנתיים נוספות כיו"ר סיעת עצמאות.
באופן דומה, בממשלת 2013, יש עתיד החזיקה בתיקי האוצר, החינוך, הרווחה, הבריאות והמדע, תחת נתניהו. התנועה, מפלגת השמאל בראשותה של ציפי לבני שפרשה לפני בחירות 2019, החזיקה בתיקי המשפטים והגנת הסביבה.
העבר הארוך של מרכזיות שכזאת מצד נתניהו כולל גם את הצבעתו בעד תכנית ההתנתקות מרצועת עזה ב-2004, כמו גם את יישום הנסיגה מיישובים פלסטינים על פי הסכמי אוסלו כראש ממשלה בסוף שנות התשעים
כלומר, נכון ללפני ארבע שנים, נתניהו שמח להותיר לא מעט ממדיניות הפנים של הממשלה בידי מה שהוא כעת מתאר כ"שמאל" הטמא.
העבר הארוך של מרכזיות שכזאת מצד נתניהו כולל גם את הצבעתו בעד ההתנתקות מעזה ב-2004, כמו גם את יישום הנסיגה מיישובים פלסטינים על פי הסכמי אוסלו כראש ממשלה בסוף שנות ה-90.
בקיצור, אלה בימין האדיאולוגי שאינם מאוהבים באיש עצמו, מריחים תכסיס, בגידה שמכין עבורם אדם עם עקרונות גמישים יותר משהתעמולה שלו מודה.
סמוטריץ' מצייץ
"עוד ועוד אינדיקציות מלמדות שנתניהו הולך להקים ממשלת שמאל", צייץ ביום שלישי שעבר בצלאל סמוטריץ', שר התחבורה ומספר 3 באיחוד הימין.
"הוא רוצה אותנו קטנים וחלשים. רק אם נהיה גדולים וחזקים לא תהיה לו ברירה והוא יהיה חייב להקים ממשלת ימין. הימין המאוחד שומר על נתניהו בימין".
אלי בן דהן, סגן שר הביטחון מהבית היהודי שרץ ברשימת הליכוד באפריל במסגרת שריון טכני שיזם נתניהו, תקף גם הוא את ראש הממשלה.
"בלי מפלגה ימנית אידאולוגית מימין לליכוד, נגיע למצב שבו הליכוד יקים ממשלת אחדות לאומית עם השמאל", צייץ בן דהן ביום חמישי.
איחוד כזה יכלול "ויתורים על חלקים מארץ ישראל" במסגרת הסכם שלום עם הפלסטינים, הוא הזהיר, והראה שנתניהו הוא לא הפוליטיקאי היחיד שמוכן לשחק עם פחדיהם וחרדותיהם של המצביעים. "אסור לנו לאפשר זאת!", סיכם בן דהן.
במערכת הפוליטית הישראלית נהוג להסתכל על תוצאות הבחירות דרך ה"גושים". בכל פעם שכלי תקשורת מפרסם סקר חדש, הוא כולל גרפיקה הממחישה את סך גודלו של "גוש הימין-חרדים" ואת "גוש השמאל-ערבים", וההנחה היא שהמפלגה המנצחת תהיה זו שתשכיל לאחד מאחוריה את הגוש.
הבעיה עם חשיבה מסוג זה, היא שפוליטיקאים ישראלים לא באמת מתנהגים כך, ונתניהו פחות מכולם. הוא כבר הוכיח שהוא חש בנוח לגמרי לשלב את השמאל בקואליציות שלו, אפילו במחיר של העברת סמכויות או ויתור על מדיניות.
אם התמוטטות שיחות הרכבת הממשלה האחרונה מוכיחות משהו, זה שההכללה האוטומטית של החרדים בגוש הימין אינה משקפת את המציאות האלקטורלית.
היו אלה ישראל ביתנו הימנית, ולא אנשי המרכז החילונים מיש עתיד, שחיבלו בהרכבת הקואליציה בשל דרישותיהם בנוגע לחרדים.
סיבוב על המפלגות הערביות
גם הכללתן האוטומטית של מפלגות בעלות רוב ערבי עם גושי השמאל והמרכז אינה משקפת את המציאות הפוליטית הישראלית. נכון שמפלגות ערביות סייעו לרבין לאשר את הסכמי אוסלו בכנסת, אך מקרים כאלה הם יוצאי דופן.
לרוב, מפלגות ערביות אינן נוטות לתמוך במפלגות שמאל או מרכז בעלות רוב יהודי רק מתוך עקרון, והן מעולם לא הצטרפו לממשלה קואליציונית מכהנת.
למעשה, הן הוכיחו בעבר שהן עשויות לשתף פעולה עם הימין ולא רק עם השמאל, אם לא ברטוריקה, אז במעשים ובחקיקה.
כך למשל, המפלגות הערביות שיתפו פעולה עם נתניהו ביוני במסגרת ההצבעה על הכרזה על בחירות חדשות, והיוו קול שנתניהו היה זקוק לו באופן נואש כדי שלא ייאלץ להעביר את רשות הממשלה לאחר.
זמן קצר לאחר ההצבעה ההיא, איש סודו של נתניהו ופותר הבעיות שלו, נתן אשל – הנושא והנותן הראשי של הליכוד במהלך השיחות הכושלות במאי – פרסם טור דעה בעיתון "הארץ" שבו הוא קרא לשיתוף פעולה בין הימין והערבים.
"עלינו לקשור את גורלנו עם ערביי ישראל", הוא כתב, וקרא ל"שיתוף פעולה מלא" בין הימין והקהילה הערבית, אפילו ל"שותפות בהנהגת המדינה".
בשעה שנתניהו נותר מסוחרר מכישלונו להרכיב קואליציה, טור הדעה היווה קריצה לא מאוד מרומזת למפלגות הערביות, אמירה שלפיה הן ימצאו אוזן קשבת בראש הממשלה – אדם שמנהיג קמפיין הפחדה חסר בושה נגד הקהילה הערבית, כולל השתלת מצלמות נסתרות בקלפיות – כל עוד הם לא יתמכו בגנץ.
גושים מלאכותיים
במקום למנות "גושים" מלאכותיים, עדיף למי שמתיימר לנבא את העתיד לחשוב על קואליציות אפשריות, שיכולות לגשר מעל מחלוקות פוליטיות – אלה הן המנוע האמיתי לניצחון בבחירות בישראל.
במקום למנות "גושים" מלאכותיים, עדיף למי שמתיימר לנבא את העתיד לחשוב על קואליציות אפשריות, שיכולות לגשר מעל מחלוקות פוליטיות – אלה הן המנוע האמיתי לניצחון בבחירות בישראל
נתניהו עומד בפני מציאות מורכבת: עליית ליברמן כמושיע החילונים והימין הליברלי; היציבות בסקרים של כחול-לבן, שממשיכה לאיים עליו; אבדן כולנו לטובת הימין; וההתמודדות העצמאית של זהות ועוצמה יהודית, שצפויות לא לעבור את אחוז החסימה ולבזבז כמה מנדטים של הימין.
תגובתו של נתניהו פשוטה וישירה: לנטוש את הימין, להבטיח יתרון לליכוד ולדאוג להרכב ומדיניות הקואליציה הבאה רק לאחר הבטחת הניצחון שלו בספטמבר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו