ממש בימים אלה פג תוקף ההיתר שניתן למפעל הפיס לעריכת הימורים, היתר שעתיד להתחדש על ידי משרד האוצר. מנתונים שפורסמו בשבועות האחרונים עולה, כי מפעל הפיס לא עומד בתנאי ההיתר שניתן לו וכי פעולות שונות שהוא מבצע מעלות שאלות הנוגעות למידת הלגיטימיות של פעילותו. אך לא בטוח שמפעל הפיס מפוקח ברמה הראויה, והגיע הזמן שהגוף האמון על אסדרה, משרד האוצר, יבחן את הנושא ברצינות הנדרשת לפני שהוא מעניק למפעל הפיס היתר חדש.
ממש בימים אלה פג תוקף ההיתר שניתן למפעל הפיס לעריכת הימורים, ומשרד האוצר עתיד לחדשו. מנתונים שפורסמו לאחרונה עולה, כי מפעל הפיס לא עומד בתנאי ההיתר
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי
ונתחיל מבראשית. חוק העונשין אוסר, ככלל, על קיום הגרלות והימורים. עם זאת, החוק מאפשר לשר האוצר להעניק היתר למפעל הפיס לעריכת משחקים שכאלו, וזאת ככל הנראה על מנת לצמצם הימורים במחשכים ולעודד הימורים "אחראיים", כפי שעולה מהסיסמה של מפעל הפיס "משחקים באחריות".
מפעל הפיס, מצידו, מתקיים ממכירת שירותי הימורים והגרלות שונים, ומחזיר סכום כסף לא מבוטל לחברה, באותם מרכזים מוכרים, מלגות המוענקות לסטודנטיות וסטודנטים, חלוקת פרסים ועוד.
פעילותו של מפעל הפיס כפופה להוראות ההיתר שמעניק לו משרד האוצר. נוכח החובות הקבועים בהיתר, מחויב מפעל הפיס לפרסם נתונים שונים על אודות פעילותו, ועל כך נרחיב בהמשך.
אותן החובות המוטלות על מפעל הפיס מכוח ההיתר לא נקבעו סתם – מפעל הפיס הוא גוף עסקי, המבקש להשיא את רווחו. אף אם הוא "מחזיר" סכומים גדולים לחברה, הרי שמדובר בכסף שהאוכלוסייה עצמה שילמה לו לפני כן.
וכשמדברים על אוכלוסייה, הרי שאחת מנקודות הביקורת המרכזיות כנגד מפעל הפיס היא שפעילותו גורמת דווקא לציבור המוחלש, זה הנמצא בפריפריה החברתית, לתלות את יהבו בהימורים על מנת להעשיר את הכיס ואולי לגמור את החודש. כך, אף אם הכסף מוחזר לציבור בחלקו – הרי שהלכה למעשה מדובר במעין מס נוסף, מס רגרסיבי, הנגבה דווקא מאותה פריפריה חברתית.
חוק העונשין אוסר הגרלות והימורים, אך מאפשר היתר למפעל הפיס לעריכת משחקים שכאלו, כנראה כדי לצמצם הימורים במחשכים, ולעודד הימורים "אחראיים", כפי שעולה מסיסמת מפעל הפיס "משחקים באחריות"
הפיקוח על מפעל הפיס, כך נראה, לא הדוק מספיק. לציבור קשה ללמוד על פעילותו שכן אף שמפעל הפיס חייב בחובות שקיפות מסוימות, בין היתר מכוח חוק חופש המידע, חובות אלה מוגבלות. מובן כי בראש ובראשונה, משרד האוצר הוא זה שצריך ואף חייב לבחון את פעילותו של מפעל הפיס, לא רק חוקית, אלא גם ערכית.
ב-2017 חקר משרד האוצר את ההימורים החוקיים בארץ והגיע למסקנה שהם מסוכנים, בעיקר לשכבות החלשות. לכן הוא התנה את היתר מפעל הפיס בכך שהוא יפחית בכל שנה את כמות הדוכנים. חוקים לחוד ומציאות לחוד. אף אחד לא בדק,אף אחד לא פיקח. ומי משלם את המחיר? מחקר של @shakoof
הבוקר ב@YediotAhronot pic.twitter.com/jh3SR7LLIk— Hadar Gil-Ad | הדר גיל-עד (@HadarGil) November 11, 2021
אך גם חובות השקיפות המוטלות על מפעל הפיס אינן מספיקות כאמור לצורך הפיקוח הציבורי. מפעל הפיס מחויב לפרסם נתונים שונים, אך אלה מועלים לאתרו בטבלאות סגורות שאינן ניתנות לעיבוד, אלא בעבודה ידנית, סיזיפית משהו או לכל הפחות קשה מאוד.
בנוסף, הוראות חוק חופש המידע הוחלו באופן חלקי על מפעל הפיס, מה שמונע את האפשרות ללמוד לעומק על הרגלי ההימורים של החברה הישראלית, בחלוקה לאזורים בכלל ולפריפריה החברתית בפרט.
בין יתר החובות שנכפו על מפעל הפיס במסגרת ההיתר היו סגירת 25% מהדוכנים לאורך מספר שנים, וכך גם איסור על פתיחת דוכנים במרחק נמוך מ-250 מטרים מבתי-ספר. הטעמים לכך הם ברורים, הרצון להרחיק את אותם דוכנים כתומים-כחולים מהמרחב הציבורי ולבטח מסביבות חינוכיות. ההיתר קובע גם חובות שקיפות, דוגמת הטעמים לפתיחת דוכנים חדשים – באופן שאמור, כך נראה, לייצר אפקט מצנן על מפעל הפיס לאפשר פתיחה של דוכנים חדשים ללא הצדקה.
ובכן, הוראות לחוד ומעשים לחוד. בעקבות בקשת מידע שהוגשה לפני שנים מספר על ידי התנועה לחופש המידע וממצאים שעלו מאתר מפעל הפיס עלה שלמעלה מעשרה דוכנים נפתחו בשנים 2019–2020 במרחק של פחות מ-250 מטרים מבתי ספר (יוער שתחילה האיסור עמד על 500 מטרים, ואז מדובר בעשרות בתי ספר, אולם המרחק שונה, חודשים ספורים לאחר מתן ההיתר, ל-250 מטרים, ללא כל הסבר).
בעקבות בקשת התנועה לחופש המידע וממצאים מאתר מפעל הפיס, עלה שלמעלה מ-10 דוכנים נפתחו בשנים 2019–2020 במרחק פחות מ-250 מטרים מבתי ספר
בנוסף, הנתונים מעידים שגם בחובת צמצום הדוכנים לא עמד מפעל הפיס. מהנתונים שמפרסם מפעל הפיס ניתן לראות גם כי הטעמים לפתיחת הדוכנים החדשים לא משכנעים, בלשון המעטה. לעיתים מדובר ב"דוכן לרווחת התושבים", ולעיתים ניתן לזהות דוכנים שנפתחו במרחק נגיעה האחד מהשני.
במשרד האוצר סרבו להגיב לכתבה שפרסמנו הבוקר על העמדות שפתח מפעל הפיס בשנתיים האחרונות בסמוך לביה"ס.זה מדהים בעיני – מצד אחד נותנים לפיס היתר למכירת הימורים באופן חוקי,מצד שני כשהם לא מכבדים את ההגבלות ופותחים עוד ועוד נקודות סמוך למוסדות חינוך-דממה.אף אחד לא לוקח אחריות.@shakoof pic.twitter.com/yCwt8Zm3FC
— Hadar Gil-Ad | הדר גיל-עד (@HadarGil) December 26, 2021
ניתן לחשוב שהתפיסה של מפעל הפיס דומה לזו של מקדונלדס, ששאפה שמכל מקום נוכל לראות לפחות סניף אחד. כך, בחלק מהמקרים, נפתחים דוכנים בטיעון לפיו בצד זה של הכביש אין דוכן.
לאחרונה, פרסם חיים לוינסון בעיתון הארץ מספר כתבות שעוסקות בפעילותו של מפעל הפיס. כך, פורסמה כתבה שלפיה מפעל הפיס "חי ומשגשג באשכול חברתי-כלכלי 4" ובמילים אחרות, שמפעל הפיס ככל הנראה בהחלט מכוון כלפי מטה, לפריפריה החברתית על מנת שזו תעשיר את כיסו.
לאחרונה, פרסם חיים לוינסון כתבות על פעילות מפעל הפיס, מהן עולה שמפעל הפיס ככל הנראה בהחלט מכוון כלפי מטה, לפריפריה החברתית, כדי שתעשיר את כיסו
בימים האחרונים פרסם כתבה שלפיה מפעל הפיס משקיע חזרה בחברה סכומי כסף רבים דווקא באזורים עשירים, כך למשל השקיע מפעל הפיס 62 מיליון שקלים בבריכה מפוארת, ותיראו מופתעים, בתל-אביב.
מפעל הפיס טוען שזה הרע במיעוטו וזה חמצן חיים חשוב לפריפריה.
נניח.
אם ככה למה מפעלה הפיס מעביר 800 מיליון שקל לרשויות שמשרד הפנים מגדיר כרווחיות? למה הפיס מממן בריכה מפוארת במרכז תל אביב ומרכז תרבות בכפר שמריהו? שייתנו רק למקומות החלשים באמתhttps://t.co/LdyHetkvDv
— Chaim Levinson (@chaimlevinson) January 18, 2022
נכון להיום, כלל לא ברור מה בוחן משרד האוצר וכיצד הוא יחליט באיזה אופן להגביל את פעילות מפעל הפיס בהיתר החדש. במסגרת מכתב שנשלח לשר האוצר אביגדור ליברמן, הובהר כי על המשרד לפרסם את פעילות הוועדה הבוחנת את מתן ההיתר, את זהותה וכן להבהיר מה היא בוחנת וכיצד היא פועלת – כי לציבור – הנושא כלל לא ברור.
המציאות היא שנראה שמפעל הפיס אינו עומד בתנאי ההיתר, וכי סכום נכבד מהכסף שחוזר לקהילה מקורו בפריפריה החברתית. כשזה המצב, פעילות מפעל הפיס רק מעמיקה את הפערים החברתיים בזמן שהיא מעניקה חלומות מזויפים.
במסגרת חובות השקיפות החלות על מפעל הפיס, הפיקוח האזרחי לא יכול להיות מספיק, ודי בכך בשביל לומר שחייב להיות שינוי. אך יש לזכור כי ממילא האחריות שמורה בראש ובראשונה למשרד האוצר, והגיע הזמן שהוא יראה לנו כיצד פועל הפיקוח ומהן אמות המידה שלפיהן הוא פועל.
בימים האחרונים פרסם כתבה שלפיה מפעל הפיס משקיע חזרה בחברה סכומי כסף רבים דווקא באזורים עשירים, כך למשל השקיע מפעל הפיס 62 מיליון שקלים בבריכה מפוארת, ותיראו מופתעים, בתל-אביב
חלק מהנתונים שהועלו בכתבה אותרו במסגרת פרויקט שבו לקחו חלק התנועה לחופש המידע, הקליניקה לחופש המידע במרכז הקליני "משנה" במכללה למינהל והמרכז הקליני למשפט ולעסקים ברמת-גן. הנתונים פורסמו גם במסגרת שתי כתבות של הדר גיל עד מידיעות אחרונות.
עו"ד אור סדן הוא מרצה בפקולטה למשפטים ע"ש שטריקס במכללה למינהל, ומנחה הקליניקה לחופש המידע שם. משמש כעו"ד בתנועה לחופש המידע. חבר ועדת הביקורת של עמותת "קטמון מועדון אוהדים", ירושלמי במקור,תל-אביבי היום.
נטע פינק היא סטודנטית בפקולטה למשפטים ע"ש שטריקס במכללה למינהל, והיא משתתפת בקליניקה לחופש המידע במסגרת מערך הקליניקות של מרכז "משנה". חברה בעמותת יוצאי שלדג.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אני שולח טופס לוטו פעמיים בשבוע ודווקא אני אחראי והכל בסדר גמור! זה משחק נחמד לאנשים שיודעים להמר נכון, מפעל הפיס לא הבעייה פה,האנשים שלא יודעים לשחק לתענוג, ולא יודעים איך כמה ולמה, מפעל הפיס תורם המון לחברה ואני רואה את זה, גם לי יש מנוי מפעל פיס, ויש המון הנחות על מזון וביגוד ועוד..צריך לדעת איך לשחק,להנות,וגם פה ושם מרוויחים אם יש קצת מזל, לא צריך להגזים בכתבה שהיא ממש לא נכונה.
אני חובב גת ואלכוהול ומכיר בכך שיש למנהג הזה גם חסרונות – אני מכור. ובכל זאת, אולי זה צבוע ולא ישר, אולי – אך הפרסומות של מפעל הפיס נראות לי מזיקות. העידוד להמר ברמה של טלויזיה, רדיו ושלטי רחוב, אולי מיותר