נציגי הפלגים הפלסטיניים הגיעו בשבוע שעבר לאלג'יריה כדי להשיק מחדש את שיחות הפיוס בין פת"ח לחמאס. ספק אם אלג'יריה באמת האמינה כי החסות שהיא תעניק לשיחות תוביל לסיום הפילוג הפלסטיני, אך זה לא הפריע לה ליזום את המהלך מסיבותיה שלה – בעיקר כד למצב את עצמה על המפה האזורית, תוך ניסיון לגזול נתח של השפעה ממצרים, הנחשבת לשושבינה המרכזית של המאמצים לסיום הפילוג בין פת"ח לחמאס.

אין סיבה להאמין שהפעם זה יצליח. בזמן שאלג'יריה אירחה את נציגי הארגונים הפלסטיניים וניסתה לנסוך תחושה של חשיבות לשיחות המתגבשות, כינס יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) את חברי הוועדה המרכזית של תנועת פת"ח וקיבל שורת החלטות שמטרתן לחזק את בסיסי הכוח שלו במוסדות הפלסטינים ולקבל לגיטימציה מחודשת לשלטונו.

הוועדה המרכזית של פת"ח – גוף שמורכב כולו מנאמני אבו מאזן, ושאיש לא יודע עד הסוף איך מתמנים חבריו – הביעה הסכמה פה אחד לחדש את "האמון באבו מאזן, הן כראש הפת"ח, הן כראש אש"ף, והן כנשיא מדינת פלסטין". בנוסף לכך, החליטה הוועדה לקדם "פה אחד" שניים מנאמניו של אבו מאזן לתפקידי מפתח בהנהגה הפלסטינית.

הוועדה המרכזית של פת"ח – גוף שמורכב כולו מנאמני אבו מאזן, ושאיש לא יודע איך מתמנים חבריו – הביעה הסכמה פה אחד לחדש את "האמון באבו מאזן, הן כראש הפת"ח, הן כראש אש"ף, והן כנשיא מדינת פלסטין"

חוסין א-שייח', השר הפלסטיני לעניינים אזרחיים ומתאם הקשר עם ישראל – ומי שנחשב לאחד האנשים החזקים בהנהגה הפלסטינית – נבחר להיות מועמד מטעם תנועת פת"ח בוועד הפועל של אש"ף, גוף שנחשב ל"ממשלת על" של הפלסטינים. לצד נציגי פת"ח, הוא כולל את נציגי יתר הפלגים הפלסטינים, למעט חמאס והג'יהאד האסלאמי.

יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) והשר הפלסטיני לעניינים אזרחיים ומתאם הקשר עם ישראל חוסיין א-שייח' (צילום: עמוד הפייסבוק של חוסיין א-שייח')

רבים רואים בכך צעד מקדים לקראת מינויו של א-שייח' למזכ"ל אש"ף, תפקיד שאותו אייש סאיב עריקאת, עד מותו לפני כשנתיים. אם זה יקרה, א-שייח' יקבל לידיו סמכויות רבות שיחזקו את מעמדו הפוליטי אף יותר.

מקורב נוסף של עבאס, דובר המועצה המחוקקת רווחי פתוח, מונה לכהן כיו"ר המועצה הלאומית הפלסטינית, הפרלמנט הכלל-פלסטיני כאן ובחו"ל, תוך דחיקתו של היו"ר הקודם, סלים אל-זענון בן ה-89, הצפוי להודיע בקרוב על התפטרותו.

החלטות הוועדה המרכזית של פת"ח התקבלו "בהסכמה" פה אחד. אפשר לשער שהן התקבלו עוד לפני כינוסה. חבריה משמשים חותמת גומי לרצונותיו של עבאס המעוניין לשדר כלפי חוץ שהכול נעשה בתהליך של קבלת החלטות חופשית ודמוקרטית. חברי הוועדה מצידם רוצים לשמור על כיסאותיהם, ויודעים היטב שהבעת התנגדות להחלטות הראיס עלולה לגרור מחיר פוליטי וכי הם עלולים למצוא את עצמם בחוץ.

גם אם לא יכריז על כך בפומבי, מעשיו של עבאס מלמדים כי הוא כבר סימן שני אישיים כיורשים פוטנציאליים: חוסיין א-שייח' ומאג'ד פרג', ראש המודיעין הכללי הפלסטיני.

גם אם לא יכריז על כך בפומבי, מעשיו של עבאס מלמדים כי הוא כבר סימן שני אישיים כיורשים פוטנציאליים: חוסיין א-שייח' ומאג'ד פרג', ראש המודיעין הכללי הפלסטיני

שני אלה הפכו למנהיגים המשפיעים ביותר ברשות הפלסטינית בזכות קירבתם לאבו מאזן. אין פגישה או ביקור שהשניים לא מתלווים לראיס. חלק מהפלסטינים מאמינים שהשניים ינהלו את הרשות בשותפות: האחד יהיה אחראי על העניינים המדיניים, האחר יוביל את הנושא הביטחוני.

ראש המודיעין הכללי הפלסטיני מאג'ד פרג' (צילום: צילום מסך)

ישראל מקפידה שלא להתערב פומבית בנעשה בפוליטיקה הפלסטינית, אך לפי חלק מההערכות, יש הסכמה שבשתיקה מצד ישראל למהלך המשדרג את מעמדו של א-שייח' לצד השתלטותו העתידית של פרג' על יתר מנגנוני הביטחון הפלסטיניים ביום שבו אבו מאזן ירד מהבמה הפוליטית.

השניים מקובלים גם על ארצות הברית. הם תומכים במלחמת חורמה בחמאס והוכיחו כי הם נאמנים להמשך שיתוף הפעולה הביטחוני והכלכלי עם ישראל, לצד דיאלוג מדיני עימה. הרטוריקה שלהם שונה מיתר בכירי פת"ח. הם פחות מתלהמים, יותר פרגמטיים.

אבו מאזן נכנס לשנתו ה-18 כיו"ר הרשות הפלסטינית – 12 שנים מתוכן הוא מכהן מבלי שנבחר, מאז הבחירות האחרונות לנשיאות הפלסטינית ב-2005. העובדה שהוא שנמצא בשלטון יותר מעשור מבלי לקבל את אמון העם שוללת ממנו את הלגיטימציה הציבורית להנהגה, כך סבורים חלקים רחבים בציבור הפלסטיני. בחמאס משתמשים בטיעון הזה בכל הזדמנות אפשרית כדי להחלישו ולעורר נגדו את הציבור הפלסטיני.

העובדה שאבו מאזן שנמצא בשלטון יותר מעשור מבלי לקבל את אמון העם שוללת ממנו את הלגיטימציה הציבורית להנהגה, כך סבורים חלקים רחבים בציבור הפלסטיני

עבאס עצמו מודע לכך, אך עדיין מסרב להעמיד את עצמו לבחירות חדשות ומוצא דרכים עוקפות להתמודד עם שאלת הלגיטימיות שלו כמנהיג. אחת מהן היא יכולתו לתמרן את מוסדות אש"ף, פת"ח והרשות הפלסטינית לאינטרסים שלו.

יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) (צילום: AP Photo/Alex Brandon)

בימים שבהם חמאס ופלגים נוספים – בהם החזית העממית – נוגסים במעמדו הציבורי ולא חוסכים במאמצים להפלתו, עבאס מרגיש שהוא חייב לפעול, ומהר.

מבצעי מעצרים יומיומיים של פעילי חמאס בגדה על ידי מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית הם רק נדבך אחד במאבק של עבאס נגד מתנגדיו. לכך מתווסף נדבך נוסף: חיזוק מוקדי כוח שלטוניים, ואין דרך טובה יותר להשיג זאת מאשר מינוי מקורביו לתפקידי מפתח בהנהגה.

זה לא פחות מאשר תקיעת אצבע בעין לחמאס, שבמשך שנים ביקש לערוך רה-ארגון במוסדות הפלסטיניים ובאש"ף בפרט – אותה מסגרת ארגונית שחמאס, כידוע, אינו חבר בה. אבו מאזן מצידו מנע זאת בכל דרך אפשרית כדי לא לאפשר לארגון בעזה דריסת רגל במוסדות ההנהגה. בכך אבו מאזן משמן בדלק את הטיעונים החוזרים של חמאס כי "יו"ר הרשות הפלסטינית אינו מעוניין בשותפות".

זה לא פחות מאשר תקיעת אצבע בעין לחמאס, שבמשך שנים ביקש לערוך רה-ארגון במוסדות הפלסטיניים ובאש"ף בפרט. אבו מאזן מצידו מנע זאת בכל דרך אפשרית כדי לא לאפשר לארגון דריסת רגל במוסדות ההנהגה

המינויים החדשים מעוררים תסיסה גם בקרב בכירים בתנועת פת"ח, אף כי בשלב זה הם נמנעים מעימות פומבי עם אבו מאזן. אלה כוללים את מחמוד אלעאלול, ג'בריל רג'וב, מרואן ברגותי, ותאופיק טיראווי. הם רואים איך אבו מאזן גונב מהם את התהילה, דוחק אותם לשוליים, והופך אותם לשחקנים לא רלוונטיים.

ג'יבריל רג'וב (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

ברחוב הפלסטיני מאמינים שאנחנו עוד נשמע מהם כשאבו מאזן ייחלש, וכי הם רק מחכים להזדמנות לתבוע את עלבונם.

וכך אבו מאזן מבצר את מעמדו מצד אחד – אך גם מייצר לעצמו אויבים חדשים מתוך הנהגת פת"ח מצד שני. אלה אותם גורמים שלוטשים עיניים להנהגה ומבינים שכל עוד אבו מאזן נמצא בשלטון, אין להם באמת סיכוי.

וכך אבו מאזן מבצר את מעמדו מצד אחד – אך גם מייצר לעצמו אויבים חדשים מתוך הנהגת פת"ח מצד שני. אלה אותם גורמים שלוטשים עיניים להנהגה ומבינים שכל עוד אבו מאזן נמצא בשלטון, אין להם באמת סיכוי

לא בטוח שמירמור גובר בקרב אישים בתוך פת"ח טוב לאבו מאזן. אלה עלולים לעורר את תומכיהם בשטח נגד הרשות הפלסטינית. יד ברזל מצד מנגנוני הרשות הפלסטינית בסיוע תמיכה מישראל יכולים לסייע בהכלת מחאות שעלולות להיווצר בשטחי הרשות, אך אלה לא בהכרח מבטיחים שקט ויציבות פוליטית בטווח הארוך, בעיקר לנוכח ההתחזקות במעמדו של חמאס.